דברי חיים חלק ב שפב

רצון הבורא ב"ה וב"ש לאכול מצה הלא אדרבא הוא אינו רוצה לקיים המצוה ואינו עושה מצות השם כלל ויפה הקשה הפ"י ז"ל [ר"ה דף כ"ח] כה"ג לכ"ע לא יצא לשיטות הי"א שבתר"י דאם מכוון שלא לצאת לא יצא לכ"ע והכא הרי מכוון שלא לצאת ולקיים מצות הבורא כלל ואם יאמר מעכ"ת שאיירי שהפרסיים כפאוהו לקיים המצוה לאכול מצה וכה"ג חילק מעכ"ת דאם מצות צ"כ הוי כתלוי' וקנה ולא יצא ואם אצ"כ הוי כתלוי' וזבין קשה ע"ז דהוא נגד סתמא דברייתא בלא חולק בכתובות פ' הכותב תנינא במד"א במצות לא תעשה אבל [במצות עשה כגון שאומרים לו עשה] סוכה ואינו יושב לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו והוא פסק מוחלט לכ"ע כמבואר בכל הפוסקים שמביאים ברייתא זו לדינא [ע' בחו"מ רס"י ק"ז] ולפ"ד מעכ"ת למ"ד שמצ"כ אשר כן פסקו רוב הפו' וכן פסקו להלכה לדידן במצות דאורייתא צ"כ [כמבואר באו"ח סי' ס' ס"ד ועמ"א שם סק"ג] א"כ לא מהני כפי' ואיך הביאו ברייתא זו דאזלא למ"ד מאצ"כ וגם פשטא דסוגי' דש"ס הוא אשר הברייתא הוא פשוט לד"ה ולכן אין לדברים אלו עיקר כלל. ומה שתמה מעכ"ת על הא דכתבתי דאינו אומדנא דהרבה אנשים כמות זה הבעל אינו מקפיד על מופקרת והק' עלי מב"ק [ק"ו ע"ב] גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין ואשתומם איך לא זכר דמוכה שחין אפי' אם היא תרצה לדור עמו אין מניחין אותה משום דממיקתו יעי"ש [בכתובות ע"ז ע"ב] ולהכי מדקדק הגמ' תיפוק בלא חליצה דליבום ודאי שאינו מיבם ומש"ה הוי אומד הדעת אבל לישא מופקרת עיני ועיניו ראו רבים כערכו לקחו מופקרת ולכן דברי ברורים שאינו אומדנא כלל ורק כופין על הגט דכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל והי' שלום. ב' בשלח תרכ"ב

סימן לג

למחו' הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה מרדכי אבד"ק האלשיץ יע"א

שאלה אשה שהיתה מעוברת בחיי בעלה וילדה אחר מיתת בעלה והניקה הולד וחלתה למאוד ונתנה הולד למינקת ואח"כ נתרפאה אם מותרת להנשא מחמת כי כן אירע לה מב' ילדים הראשונים שהניקה אותם עד שחלתה ואמרו הרופאים שאסור לה להניק ילד והיא מסוכנת אם תניק ולד ורק היא [לא] חששה לזה כי סבורה היתה שתוכל להניק ולא תחלה אך לא כן הי' כי חלתה והיתה מסוכנת עד שנתנה הילד למניקה לכן י"ל שאין חיוב עלה להניק אדרבא [אסור] לסכן עצמה וא"כ אינה בכלל מינקת חבירו ומותרת לינשא תוך כ"ד חדשים

תשובה הנה אמרי' בש"ס יבמות (מ"ב א') וז"ל היכא דקים לן דמעוברת היא תינשא אלמה תני' לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית גזירה שמא תעשה עוברה סנדל א"ה דידי' נמי אי למ"ד במוך במוך ואי למ"ד מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו ה"נ אי למ"ד כו' אלא משום דחסה א"ה דידי' נמי דידי' חייס עליה ה"נ חייס עליה אלא סתם מעוברת למניקה קיימא עכל"ה ובתוס' שם ד"ה סתם כו' ר"ש זקנו של הרשב"א ז"ל הי' אומר דגרושה מינקת מותרת לינשא משום דלא משעבדא להניק כדאמרי' פ' אעפ"י נתגרשה אינו כופה ואין נראה לר"ת דהא למאי דהוה בעי למימר דטעמא משום סנדל או משום דחסה לא הי' חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד ועוד אלמנה גופא אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה או תבעה כתובתה לא משעבד' וכ"פ בשאלתות דר"א דלא שנא גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל אלמא דהר"ש התיר אפי' במת הבעל דכיון דלא משועבדת להניק איננה בכלל מניקת חבירו והרא"ש ז"ל כתב שם בפ' החולץ וז"ל ומתוך זה הי' אומר ר"ש הזקן גרושה מניקת וגרושה מעוברת מותרת לינשא דלא משעבדי להניק כדאמרי' בפ' אעפ"י נתגרשה אינו כופה ור"ת ז"ל דייק משמעתי' דלמאי דבעי למימר טעמא משום סנדל או משום דחסא אין חילוק בין אלמנה וגרושה ואינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד ועוד אלמנה גופא אי אמרה איני נזונית וא"ע לא משעבדא להניק אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבוא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפי' אינה משועבדת להניק אבל אם היתה מותרת לינשא לא היתה מניקתו וכן פסק בשאלתות ל"ש אלמנה ל"ש גרושה עכ"ל ובכתובות פ' אעפ"י [סי' י"ז] כתב שם הרא"ש וז"ל והר"ש הזקן ז"ל הי' אומר דגרושה א"צ להמתין כ"ד חודש שאין עלי' להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראי' מההיא דלעיל נתגרשה אינו כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה אבל כשמת בעלה אעפ"י שאינה מחויבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם ור"ת אומר דאסורה לינשא מדתנינן בפ' החולץ לא ישא אדם מעוברת חבירו ומנ"ח קפסיק ותני ל"ש נתגרשה ול"ש לא נתגרשה ועוד הביא ראי' מדמפרש התם משום דסתם מעוברת למניקה קיימא דמשמע היינו טעמא דמניקה ה"ט דמעוברת ולמה דהוה מפורש מעיקרא דטעמא דמעוברת משום דחסה אין שייך לחלק בין מעוברת גרושה לשאינה גרושה ואע"ג דהדר מה"ט מדפריש טעמא משום דסתם מעוברת למניקה קיימא מגופא דמלתא דמעוברת דאיירי אפי' בגרושה לא הדר בי' וכ"כ בשאלתות פ' וירא דאלו איתתא דפטרה בעלה או דמית בעלה בעי' לאמתוני כל יומא מניקותא עכ"ל. והנה לכאורה ק' למה בפ' החולץ לא כתב דגם להר"ש אסורה במת בעלה אך י"ל דהתם אינו עסוק (רב) [רק בעיקר דין] במעוברת לכן הביא דעת הר"ש דמתיר בגרושה ור"ת אוסר אך בכתובות דאיירי בעניני מינקת [עד כמה חייבת להניק] הביא לדינא דבמת בעלה אסורה גם להר"ש ומש"ה ל"ק קו' הר"ת על הרא"ש דכל אשה תאמר איני ניזונית דז"א דהר"ש מודה דבמת בעלה אסורה ומש"ה לא הביא הרא"ש בכתובות קו' הר"ת אך קשה לי עדיין דלמה בעשירה [אפי' אלמנה דהוי] אינה משועבדת ומותרת לינשא לפ"ד הרב דתשו' אמונת שמואל [הובא בב"ש סי' י"ג סקל"ז] ולכאורה המה נגד דברי הרא"ש שכתב דגם הר"ש מודה במת בעלה וכבר התעורר בזה בספר בני אהובה אך לפי הנראה שלא ס"ל כהרא"ש בזה רק כפשט דברי התוס' אפי' במת בעלה התיר הר"ש הזקן וכן מורין דברי הש"ג [דפ' החולץ] אך קשה לי לפי דבריהם דלמה חילקו חכמים בתקנתם דעשירה כיון דאינה משועבדת לא אסרה עלי' הנשואין ולעניי' אשר שיעבודה אינו אלא על תנאי אם תרצה לומר איני ניזונת פטורה מלהניק אעפי"כ גזרו עלי' חז"ל דלא יועיל דיבורה איני ניזונת לפטור שעבודה ולכאורה י"ל דעשירה הוי לענין הנקה כאשה אחרת המניקת בן חברתה דאין עלי' שום תיקון ושום גזירה מלהנשא אבל עני' כיון דלע"ע משועבדת להניק מסתמא רוב נשים מניקות את בנה לזה אסרו עלי' הנשואין כדי שלא תפסוק מלהניק אבל עשירה שלא הניקה כלל אין עלי' שום גזירה ויש להטעים הדבר יותר דחז"ל הוצרכו לתקן לאסור הנשואין במינקת דאי לאו התקנה היתה מינקת נישאת לבעל בעודה מניקה ויעכר חלבה לזה הוצרכו לתקן עכ"פ בעודה מינקת אסורה להנשא ואז ממילא כיון שחל עלי' הגזירה לא תוכל לומר א"נ ואיני מינקת דלא פלוג רבנן משא"כ בעשירה דלא התחילה להניק לא חל עלי' התקנה אפי' רגע אחת כיון שאינה מניקה אבל באמת אם עשירה התחילה להניק אסורה גם בעשירה כמבואר שם להדי' באמונת שמואל מטעם זה כיון שכבר חל [עלי'] התקנה. היוצא לנו מכ"ז דבהתחילה להניק לא מהני מה שאמרה איני ניזונית ואפי' אם קבלה כתובתה דפטורה [להיות] מניקה מ"מ כיון שכבר חל הגזירה מתקנת חז"ל לא נפקעה מאיסורה וכ"נ מכל הפוסקים דבעני' ל"מ מה שקבלה כתובתה וכן מבואר בש"ע סי' י"ג סעיף י"ג ואין חולק ע"ז שום אדם ולכן זה ההיתר שכ' רומכ"ת אין מקום לסמוך עליו הגם שבס' בני אהובה בתשו' מהגאון ר"ע איגר נראה קצת דרצה לעשות סניף מזה להתיר אך באמת זה נגד דברי הש"ס וכל הפוסקים ובאמת לא נחשד אצלי הגאון הנ"ל בזה ואולי כוונה אחרת לו ואין הפנאי לעיין ולדקדק בדברי האחרונים אבל לדינא בודאי אין לסמוך עליו

והיתר השני שיש באשה זו מה שהרופאים אסרו עלי' ההנקה באמרם שהיא מסוכנת אם תניק א"כ אינה בכלל מינקת אמנם לענ"ד דז"א לא מבעי' לשיטת הרא"ש והר"ן ז"ל [בפ' אעפ"י סי' כ'] דגזרי' באשה אחת אטו שיבואו להחליף ולהתיר גם בשארי מניקות ורק בצימוק הדדים או שפסקה מלהניק ג' חדשים הטעם הוא משום דיש לה קלא וניכר הדבר ולא יבואו להחליף וא"כ באשה זו דלא נתחזקה עדיין שמזיק לה [ההנקה] לית לה קלא ולא מינכר הדבר והא ראי' דגם היא בעצמה התחילה להניק דסברה שלא יזיק לה א"כ בודאי אסורה משום לא פלוג ונ"ל דגם הרמב"ם וסמ"ג ז"ל סוברים כן דהרי התקשו הרבה בדבריהם שכתבו דגרושה מעוברת אסורה לינשא מטעם דחסה {עי' רמב"ם ה"ג פי"א הכ"ה ובב"ש סי' י"ג סק"כ] והלא זה הטעם נדחה בגמ' משום דחייס ולמה כתבו הם הטעם שנדחה אך נ"ל כוונתם פשוט דכתב הסמ"ג ומביאו ב"י וט"ז ביו"ד סי' קט"ו [סק"י] וז"ל דאע"ג דאנו נוהגין היתר במים מגולים ולא גזרי' אטו מקומות שהנחשים מצויים היינו משום דלא שייך בהו טעם של איסור אלא משום נחשים הלכך כי שרו להו במקום שאין נחשים מצויין לא יבואו להתיר במקום שמצויין אבל גבי גבינות דשייך בהו טעמי טובא לאיסור כגון עור קיבת נבילה ואידך טעמי הלכך אי שרית גבינות במקום שאין נחשים מצויין אתי למישרי גם במקום שמצויין הלכך לפי טעמו של ריב"ל יש לאסור גבינות אפילו במקום שמעמידין אותם בפרחים כו' עכ"ל הרי דלריב"ל דקיי"ל כוותי' כמ"ש שם הסמ"ג אין טעם לאסור גבינות