דברי חיים חלק ב שפג

רק משום גילוי מ"מ אנו חוששין שהעולם יסברו דהטעם הוא משום אינך טעמי דלית הלכת' כוותי' ועי"כ אם יראו שמתירים יתירו בכל מקום א"כ כמ"כ כאן כיון דבאמת יש סברא לומר דמעוברת אסורה משום דחסה ולא מטעם דלמניקה קיימא כמבואר בט"ז באה"ע [סק"ה עיי"ש] וא"כ אם יתירו גרושה מעוברת כסברת הר"ש דגרושה לאו למינקת קיימא או בצמקו דדים אזי יבואו להתיר כל המעוברת משום דיבינו דהטעם הוא משום דחסה דשייך אפי' בגרושה ובצימוק דדים וכיון שיראו היתר באשה אחת מעוברת יתירו בכל המעוברת ויבואו לבטל תק"ח וכמו ששם גבי גבינות הגם דלא קיי"ל כאינך טעמי מ"מ החשש שהעולם יטעו בזה ויאמרו הטעם משום אינך טעמי ולא משום גילוי ויתירו גם במקום ששכיחי נחשים כמ"כ נמי הכא כיון שהעולם יסברו שהטעם משום דחסה ויבואו להתיר גם בכל הנשים דיראו ההיתר בגרושה ובצמקו דדים דלפי דמיונם גם בזה הו"ל לאסור משום דחסה וכיון שהתירו לה יסברו שבטל טעם הגזירה ומש"ה באמת אסרוה חז"ל משום דחסה ובגמ' מדחה זה הטעם משום דאי לאו טעמא דלמינקת קיימא לא שייך דחסה כלל משום דחייס אבל עכ"פ כיון שנאסרה מעוברת מטעם דלמניקה קיימא אסורה אף בצמקו דדים דל"ש טעם זה מ"מ אסורה משום אתי לאחלופי דיטעו ויאמרו הטעם משום דחסה ויעוין בט"ז יו"ד סי' הנ"ל שמפרש כן דברי הסמ"ג ולכן לק"מ על הרמב"ם וסמ"ג. עכ"פ מוכח מזה דס"ל דגזרי' אטו חילוף אשה אחרת משום לא פלוג כסברת הרא"ש וא"כ באשה זו שאינו ניכר זה החסרון דאינה משועבדת בודאי אסורה משום ל"פ ואפי' להחולקים ולא ס"ל הגזירות גבי מינקת מ"מ אשה זו הגם שמזיק לה החלב אך עכ"פ בתחילת הנקה אחר הלידה מבואר לכל שאינה מזיק לה ההנקה מחמת ריבוי החלב והתינוק יונק מעט ואדרבה [מזיק] אם לא חניק כלל תחלה מחמת כובד החלב וגם אפי' לאח"כ אם חניק מעט ותמסמס לא יזיק לה כן ראינו בכמה נשים בכיוצא בזה ולכן בודאי היא בכלל מינקת חבירו ואסורה להנשא ובפרט שהרופאים בזה"ז אינם מומחים כ"כ לזה ולכן נ"ל שאשה זו בכלל מינקת חבירו הגם שבס' בני אהובה מתיר שם בכה"ג שמזיק לה החלב אך שם הי' המעשה שנחלשת תיכף ביום אחד אם תניק נראה לעין כל כמבואר שם וגם נתחזקה בעשרה ילדים ששכרה מינקת עבור זה בודאי יש מקום להתיר אבל אם נבוא להתיר מינקת עפ"י אומדנא ורופאים שאומרים שמזיק לה היניקה ח"ו יבוטל תקנת חז"ל ובפרט בגזירה כזו אשר היא מסוכן להמורה כמבואר באס"ז מתר"י בכתובות ובשארי תשובות ולכן לדעתי אשה זו אסורה להנשא והי' שלום

סימן לד

להרב החריף ובקי השנון המפורסם חו"נ מו"ה יעקב משה בהגאון מהרמ"ז אייטינגר מאומין ברוסיא יע"א

שאלה גרושה עשירה אם מותרת להנשא תוך כ"ד חודש

תשובה ידוע דעת הר"ש ז"ל שהתיר בגרושה כיון שאינה מחויבת ומשועבדת לא נקראת מינקת חבירו ובהג"א כתב דלהר"ש ז"ל אפי' במכירה מותרת להנשא ובתשו' הגאון מהר"ש שבתשו' אמונת שמואל תמה האיך אפשר שבמכירה תהא מותרת להנשא יעו"ש. ובאמת פשט לשון הג"א בכתובות דף ס' ע"ב שכתב וז"ל ואעפ"י שבמכירה כופה ב"ד להניקו מ"מ אין שיעבוד עלי' כ"ז שלא כפה אותה בב"ד ומותרת להנשא ול"ד לאלמנה מינקת שחייבת להניק את בנה עכ"ל. משמע בהדי' דגם במכירה מותרת להנשא ובאמת כמה שנויים בהראשונים בדברי הר"ש ז"ל שמהר"נ והנ"י נראה שלא התיר הר"ש רק מטעם שיש לולד (בעל) [אב] תתבע האשה ממנו למסמס וכ"כ בהדי' הרא"ש ז"ל באעפ"י. ובס' בני אהובה מתמי' דהאיך התירו האמונת שמואל וחבירו נגד הרא"ש ז"ל בדעת הר"ש [עיין בתשו' הקודמת] והרואה יראה דברוב הראשונים בתוס' ומרדכי וסמ"ג לא נזכר טעם זה וגם המהר"י מינץ ז"ל כתב דהרא"ש ז"ל יחיד בטעם זה יעו"ש וגם במכירה יש דעות חלוקות בדברי הרא"ש ז"ל כמבואר בתשו' א"ש הנ"ל והנ"ל דהר"ש ז"ל ס"ל כמו דלא אמרו חז"ל ולא עשו גזירה לישא מינקת בן חבירתה אפי' במניקה כמבואר [בש"ג פ' החולץ אות ד' וע'] בש"ע סי' (יו"ד) [י"ג בבאה"ט סקי"ג] דלא עשו תקנה לזה כמ"כ אם אינה משתעבדת רק שמניקה ברצונה הטוב (בשכר) כמו אשה אחרת תחשב ואין עלי' שום תקנה מחז"ל ורק אם מת האב שאז מיקרי שדי האשה שדה יתומים (שאביו) [שלאבי'] הי' משועבד שמחויבת להניק נהי שיכולה ליפטר מהשיעבוד ע"י שתנשא ואז אינה מחויבת מן הדין להניק אמרו חז"ל דזה הוא משיג גבול יתומים ונכנס לשדיהם הגם שאינו גזלן אבל נקרא עול לגרום הפסד ליתום שהי' יכול להיות ניזון משדי אמו לולא זה הבעל שנשאה וטעם זה הוא בירושלמי מביאו התוס' סוטה [דכ"ו ע"א] ובתקנה זה מחולק מהר"ש עם ר"ת ז"ל דהר"ש ס"ל דלא גזרו רק במי שמחויב מטעם שיעבוד ונקרא שדי יתומים נהי שיכולה לפטור עצמה מהחיוב עשו חז"ל תקנה שלא לבוא בשדי יתומים אבל גרושה אפי' אם מכירה מ"מ כיון שאינה משועבדת להניק ולא נקרא שדה יתומים אין עלי' שום תקנה ולא עשו חז"ל תקנה והרי היא כאשה אחרת שמחויבת להניק בשכר [כמוזכר בסי' פ"ב] אבל לא לאסור עלה הנשואין ומסברא זו הולידו האמ"ש וסייעתו דכ"מ שאינה משועבדת היינו עשירה אינה בכלל מינקת חבירו ומותרת להנשא ובזה יצאו כל האחרונים כ"א בסברות שונות וכפטיש יפוצץ סברות ישרות בתוה"ק עד שהגאון בנ"ב [מה"ק סי' י"ד] מתקשה א"כ לב"ש לא שייך כלל תקנת מינקת יעו"ש בדבריו והנה על כל הדברים האלו והסברות קשה טובא דהן אמת דגרושה וכדומה עשירה או מזנה אינם בכלל מינקת אבל אשה המשועבדת בכלל מינקת משא"כ עשירה ואינה בגדר התקנה שתקנו חז"ל מ"מ קשה לי על תקחז"ל גופא מה ראו להעדיף כח הגרושה ועשירה שלא גזרו עלי' כלל ולמה עשו תקנה נגד אלמנה עניי' אומללה ואי מפני שמשועבדת בתחילה לבעלה בעת נשואין כמבואר בתשו' מהר"י מינץ ז"ל מ"מ הרי לא שיעבדה עצמה לחלוטין רק בעת שתרצה תוכל לומר אינני רוצה בתקנה זו ואיני ניזונית ואיני יונק בנך ולמה כבדו חז"ל עלי' עול שאפי' אומרת א"נ ל"מ ואפי' (לא) גמלתו ל"מ דנראה מפשט כל הראשונים דא"י לומר איני ניזונית אפי' להר"ש ז"ל דכן תמהו התוס' על הר"ש ז"ל הא כל אשה יכולה לומר [כו'] אלמא דפשיטא להו דהר"ש גופא מודה דאף אם תאמר לא מהני וגם לא מצינו כן בשום פוסק להתיר באומרת א"נ ואיפכא נתבאר בסי' י"ג [סי"ג] בקבלה כתובתה מ"מ מחויבת להניק וסתם משמר אפי' בעודה בפני הבעל אמרה א"נ וגמלתו לאחר מיתה ל"מ וקשה למה עשו חז"ל לעני' הזאת עול שלא תוכל לחזור עכ"פ בעודה מעוברת למה לא תוכל לומר תנו לי כתובתי או א"נ ולמה ישתנה דינה מעשירה ואם כי עני' מסתמא תניק לאהבת בנה ועניותה אבל עשירה תשכור מינקת וכי זה הוא דבר מוחלט ופסוק לפעמים אדרבא עני' מרוב מרודה תשליך את הולד תחת אחד השיחים ועשירה אם לא תהי' שכיח מינקת תניק ולפעמים לטובת עצמה להוריק המותרת ולא מצינו כן בדברי חכמים שעשו תקנה כזו בלא טעם מובן. והנראה לי דהנה חז"ל עשו רק חיזוק שבעודה מניקה לא תנשא דא"כ תעכר החלב וליכא מאן דימסמס לי' ולכן הוצרכו לעשות תקנה שעכ"פ בעודה מינקת לא תנשא דזולת תקנתם הי' אלמנות מניקות ביניהם דמרחמי להו ונישאת לבעל והי' הדבר יכול לבוא לידי סכנת הולד ותיקנו חז"ל שמינקת לא תנשא וכיון שגזרו מינקת לא תנשא כל כ"ד חודש היא [בכלל] מינקת דלאח"כ אפי' אם מינקת אין לנו בזה אפי' היא חולה יעוין בסי' (פ') [פ"א ביו"ד] בב"י ובאחרונים ז"ל וא"כ שוב משום תקנה זו נאסרו כל מניקות תוך כ"ד חודש להנשא אפי' אם תרצה לגמול הולד מ"מ כבר היא בכלל מינקת ולא פלוג ועל אשה דעלמא המנקת בן חברתה לא גזרו דעל האב או על האם למסמס הולד ומה לנו לחז"ל בזה ובאמת אפי' בעודה מינקת מותרת להנשא ומשום זה ס"ל להר"ש ז"ל דגם גרושה כאשה אחרת דמי' דלא נכנסה בתקנת חז"ל דלא גזרו רק על מינקת חבירו אבל גרושה לא תקרא רק משרתת חברו משא"כ אשתו היא משועבדת להניק ונקראת מינקת חבירו ושפיר גזרו עלה שלא תניק ותנשא ואסרו עלה הנשואין בעודה מינקת וממילא כ"ז שראוי' להניק מקרי מינקת חבירו כמבואר בתשו' הרא"ש ובריב"ש ז"ל וא"כ מש"ה אסורה ובאמת חז"ל עשו כן ג"כ כדי שלא להשיג שדה יתומים כנ"ל

היוצא לנו מזה דעיקר הטעם דגרושה מותרת דה"ה כאשה דעלמא דלא חשו חז"ל לעשות תקנה וה"ה עשירה להא"ש וסייעתו ז"ל ג"כ אינה בגדר מינקת וה"ה כאשה דעלמא שמותרת להנשא אפי' בעודה מינקת והנה כ"ז לב"ה דקיי"ל דאשה משועבדת דנמצא עילה לחלק בין מינקת חברו היינו שמשועבדת כנ"ל אבל לב"ש שום אשה אינה משועבדת וא"כ כל אשה תניק ותנשא לבעל ויכול הדבר לבוא לידי סכנת הולד וכיון שהוצרכו חז"ל לעשות תקנה שלא ינשאו המיניקות סתמא תקנו ובין עשירות וגרושות לדידהו אסירי כנ"ל משא"כ לדידן סגי בתקנה זו לאסור מניקת מה שנקרא מינקת היינו שמשועבדת ועפי"ז א"ש דבכתובות שמזכיר התקנה והתקנה הי' על האשה שכל כ"ד לא תנשא הגם שגם הבעל אסור דכל שהיא מוזהרת גם הוא מוזהר רק שבעיקר התקנה בכתובות דאיירי מדין שיעבוד