דברי חיים חלק ב שפ

מוליד. ולדידי ז"א דאיסור פ"ד אינו תלוי כלל בהולדה רק מגזה"כ פ"ד וכ"ש בי"א פסולין והנה לכאורה ממ"ש בש"ס פ' הערל וניקב אינו מוליד כו' משמע דמשום דא"מ הוי פ"ד אך זה ליתא רק משום דקים לן דפ"ד א"מ אמר למה תני ניקב פסול הא מוליד ודאי שאינו פ"ד דפ"ד קים לן שאינו מוליד. אך לכאורה ראי' ממה דעשאו כקולמס וכמרזב דכשר וכמ"ש בגמ' יבמות (ע"ה ע"ב) וז"ל אר"ה כקולמס כשירה כמרזב פסולה כו' ההיא עובדא דהוי במתא מחסי' שפיי' מר בר"א כקולמס ואכשרי' עכל"ה אלמא אע"ג דנפסל כשהי' כמרזב לאח"כ שעשאו כקולמס הכשירו משום דמוליד אך דז"א דלכאורה יקשה מהא דכקולמס כשר מהא דאי' בספרי כרות שפכה אינו חוזר להכשירו וכן פוסק ר"ת ז"ל מביאו הראשונים והוא נגד ההלכתא פשוטה דעשאוהו כקולמס כשר אך צ"ל כיון דיכול לחזור על ידי שום פעולה לא נקרא כ"ש שהי' בידו לסלקו לפסולו ולעשותו כקולמס כמו שעשה מר בר"א וכעין שכתב הר"ן ז"ל [חולין מ"ז] גבי טריפה אינו חוזר להכשירו דכיון שהי' לו סתימה ע"י סירכא כסדרן או בשר הצלעות למפרע לא מיטרף ה"נ אם נתרפא ע"י כקולמס לא נעשה כ"ש מעולם כיון דבידינו לרפאותו בנקל וא"כ מש"ה כשר דהרי אינו שופך כלל אם נחתך כקולמס ולמפרע כשר ולא שתלוי הטעם הכא בשביל שמוליד דטעם כ"ש הוא גזה"כ דלא דרשינן טעמא דקרא והא דאמרי' [דף הנ"ל] גבי מוציא דרך הנקב קטנים שרצה רב ביבי להכשירו ופרש"י ז"ל שם וז"ל בד"ה לאכשורי שהרי אין כאן לא פצוע לא דך ולא כרות עכ"ל ור' פפי אסרו משום שאינו מבשל הזרע שלא במקומו ש"מ דמחמת שא"מ פסול אך באמת ז"א כלל דזה כלל גמור אם אינו דך ופצוע וכרות כמו שפרש"י ז"ל ודאי אפי' אם א"מ כשר לבוא בקהל כמבואר בש"ס ופוסקים בכמה מקומות. ולכן נ"ל דהפירוש הוא כך דר"ב הכשירו מחמת שאינו דך וכו' אך לכאורה זה מקרי דך כיון שהי' מחמת מכה כמ"ש הרא"ש ז"ל א"כ אם המכה גרמה שלא יוכל לעשות פעולתו הרי הוא דך וכ"מ בס' מגן אבות לרשב"ץ ז"ל דאבר שבטל מפעולתו נקרא דך וא"כ למה הכשיר ר"ב אך לפמ"ש בתשו' הרא"ש ז"ל כלל ל"ג דאם הזרע הולך דרך הנקב מוליד אם הוא בי"ש אם תם הגיד למעלה אבל אם הולך הזרע עד למעלה ומשם תרד מטה פסול דשוב אינו יורה כחץ אבל אם תבא הזרע דרך הנקב ויורה כחץ לא איכפת לן במה שלמעלה אטום הגיד כיון שס"ס הזרע יורה כחץ וזה לא מגרע במה שאינו יוצא הזרע כדרך העולם וא"כ ה"נ ר"ב שלא ידע מזה שאינו מבשל שלא במקומו רצה להכשירו כיון שאינו לא דך ולא כ"ש ולא פצוע ומה שהולך הזרע שלא כדרך שאר אנשים לא איכפת לן בזה וכמ"ש הרא"ש כיון שעכ"פ יוצא הזרע ולכך כשגילה לו ר"פ טעמא דשלא במקומו אינו עושה פעולתו והוי דך ומש"ה פסלו וא"כ כיון דהוכחנו דפסול פ"ד וכ"ש גזה"כ לא משום שא"מ ולכן אפי' מי שבלא"ה לא הוליד נעשה כ"ש ופ"ד בי"א בודאי אפי' שנפל הבשר מחמת חולי להסוברים דע"י חולי כשר וא"מ מ"מ אם לאח"כ הסירו אדם פסול מגזה"כ. והנה לכאורה בירושלמי מבואר פלוגתא בזה וכדי לבאר דברי הירושלמי צריך אני להאריך קצת וז"ל הירושלמי פ' הערל תני ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אומר שמעתי בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד והוא סריס תמה אר"י שמעתי הלכה כר"י ב"ב ולית אנא ידע מן מה שמעית א"ר אמי לא הוי ר"י שמע לה מן בר נש זעיר שמואל אמר אם יבוא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו ר"ת [אמר דו] סבר כריב"ב אר"י ב"ת ובלבד של ימין אתא עובדא קומי ר' אימי א"ל אין ברתי דאת שרי לי' אלא הוי ידעית דלא מוליד והוי ר"ז מקלס לי' דו משים מלתא על בררא פצוע אית תניי תני בידי אדם פסול בי"ש כשר אית תניי תני בין בי"א בין בי"ש פסול מ"ד בי"א פסול בי"ש כשר יליף לה מממזר לא יבא ממזר לא יבוא פ"ד מה ממזר בי"א אף פ"ד בי"א מ"ד בין בי"א בין בי"ש פסול מנן לי' א"ר מנא מהכא לא יבוא פ"ד לעולם אר"י בר בון עוד הוא יליף לה מממזר לי"מ ליפ"ד מה ממזר בי"ש אף פ"ד בי"ש וממזר בי"ש יצירתו בי"ש הוון בעיי מימר מ"ד בי"א פסול בי"ש כשר ר"י בנו של ריב"ב מ"ד בין בי"א בין בי"ש פסול כרבנן אר"א ב"פ קומי ר"ז כולה רבנן הרי שעלה חטטין מי מחכך בה או מסיית והרי הוא בי"א כמי שהיא בי"ש עכ"ל והנה מהירושלמי הזה הביא ר"ת ז"ל [שם] שבי"א נמי כשר בביצה אחת שניטלה וכתב דמירושלמי מוכח דאיירי בי"א והרא"ש ז"ל כתב דלמסקנת הירושלמי משמע דאיירי בי"ש כמ"ש בראשונים ואחרונים והנה באמת לפי סוף מסקנת הירושלמי דפלוגתת ריב"ב ורבנן בידי חולי ומ"ס שהוא בי"א ומש"ה אסרו רבנן אבל ריב"ב סבר שבי"א נמי כשר אך לכאורה שוב מזה ראי' להרא"ש בע"י אדם ממש אסור ביצה אחת לריב"ב דדוקא ע"י חולי מכשיר אבל ע"י אדם ממש נ"ל שמודה ריב"ב שהוא פסול וההכרח לזה דא"א דע"י אדם ממש נמי כשר לריב"ב א"כ ל"צ לתרץ ע"י חולי רק הול"ל לעולם רבנן נמי כשר בי"ש ורק במעשה דריב"ב ורבנן הי' בי"א ממש ומדלא מתרץ הכי ש"מ שעי"א ממש פסול לריב"ב ולא הכשיר רק ע"י חולי ומש"ה מוקמי הברייתא ע"י חולי אך אין זה הוכחה גמורה די"ל כיון דמוקי בחוטט א"כ אינו שלם וריב"ב לא מכשיר רק בשלימים ולכן נקט הפלוגתא בין ריב"ב ורבנן לענין אם זה בי"א או בייש ולכאורה מזה מוכח דלריב"ב אפי' נעשה מעשה אדם כיון שהוא גם בי"ש כשר דבלא מעשה האדם הי' נכרת מחמת החולאת וכסברת הב"א ז"ל אך לענ"ד הפלוגתא בירושלמי הוא בזה דרבנן ילפי פ"ד מדסמיך ללא יבוא ממזר מה ממזר בי"א פצוע דכה נמי בי"א והנה בירושלמי אמרו דממזר מיקרי בי"ש כיון דיצירתו בי"ש ולכן נראה דלהך מ"ד דילפי מממזר גבי פ"ד אם נעשה בי"ש ובי"א פסול כמו ממזר אבל למאן דלא יליף מממזר י"ל דכל שאינו בי"א לחוד כשר ולכן רבנן אמרו שפיר מאן מסיית והוי בי"א ובי"ש ולכן פסול דילפי מממזר אבל ריב"ב [יש לומר דיש לו ילפותא אחריתי] דלא יליף מממזר שפיר כשר כשיש בו תפיסת אדם ושמים. והנה לכאורה לפי"ז בע"י חולי דהוי בי"ש וגם אדם גורם ע"י חטטים כשר דקיי"ל כריב"ב ממשנה בכרמא אולם לא אוכל להבין הירושלמי הזה לכל הפירושים דהא ריב"ב אמר כן אין לו רק ביצה אחת כשר וא"א הטעם כאוקימתא הלזו דפליגי בע"י אדם [או ע"י חולי] א"כ למה אמר ריב"ב אין לו אלא ביצה אחת כשר דמה תולה בביצה דמשמעות הענין דטעם הכשירו מחמת שאין לו רק ביצה אחת ולכן נלענ"ד דבאם אין לאדם רק ביצה אחת ויש לספק בו אם הוא מן השמים או בי"א או מתרווייהו ולכן מספק אסור כמ"ש גבי כליות [ביו"ד סי' מ"ד] שצריך בדיקה אם נבראו כך ולכן אם אין בירור שנעשה משמים פסול ואך ריב"ב קיבל מפי החכמים שבכרמא שקבלה בידם שביצה שנחסרה היא בי"ש ולא בא מחמת החטט כי המה כל רז לא אניס להו ולכן אם אין לו רק ביצה אחת כשר ותלינן שניטלה בי"ש ולא תלוי זה בי"א אך שארי הענינים פצוע או דך מס' פסול אם אינו בירור שנעשה בי"ש וזה נלע"ד ברור ולכן בדך וכ"ש מסתמא פסול וע"י חולי נמי פסול דנעשו ע"י חטט כמ"ש בירושלמי והוי עלי"ש ועי"א דילפי מממזר להש"ס דילן ולכן פסול בכל ענין

והנה כ"ז לפלפולא בפירוש הסוגי' אם כי ידעתי שאין עמדי לישא ראש נגד גדולי ראשונים ואחרונים אולם תורה מונחת בקרן זויות אבל לאסוקי שמעתתא אליבא דדינא לא אוכל עשות דבר זולת אשר יורני ה' בדברי רז"ל והנה לאשר נוגע לנ"ד הוא זה דדעת הרמב"ם ז"ל [פט"ז מא"ב ה"ט] דע"י חולי הוי כבי"ש דכשר וכן הרבה ראשונים ס"ל כן אך גדולי האחרונים פליגי עליו וכתב בשו"ת תומת ישרים סי' נ"ב וכן מהריב"ל ז"ל שאין להקל ואסור באשתו רק שאין כופין לגרש ומהריב"ל ז"ל בסי' צ"ב ח"ג כתב דתצא והנה אם לאחר שנתמסמס בי"ש מחמת חולי ואח"כ חתך הרופא בסכין לא נתבאר בגדולי אחרונים ורק בס' בית מאיר [סי' ה' ס"י] מבואר דמטעם דעומד לגוז כחתוך דמי וידוע דזה רק לר"ש ואנן לא קיי"ל כוותי' ופלפלו הרבה בזה הש"ך [בחו"מ סי' צ"ה סק"ט] והמ"א וב"ש בה"ג [סי' קכ"ד סק"ב] ובס' שנדפס קונ' על פ"ד ונקרא כסא דהרסנא כתב שלא מצא דבר זה מפורש ורק מסברתו כתב להקל אך התנה שכבר הי' ממסמס וכעין מה שבנ"ד הי' הבשר שלם רק נשתנה מראיתו וירא הרופא שמא יתקלקל כמשמע מתוך לשון השאלה והנה אני בעניי מצאתי בתשו' תומת ישרים סי' נ"ב שהי' רב גדול מפורסם בזמן הב"י והי' מכריע בין הב"י ז"ל למהר"י טטציק וכתב שם וז"ל ובהמשיכו הדיבור עמי הודע לי מדבריו גם מהרופא כר' אברהם סמאייא העומדים שם שנתעסק ברפואתו כי ע"י בוייקאש וחתך סכין נחתך הגיד למעלה מעטרה הרבה באופן שא"ל הרופא הנזכר כי אפי' לאחר קשוייו לא נתארך הגיד כרוחב שתי אצבעות וע"ז מנעתיו אז מלישא האמנם הלך לו למיכליגי ולקח שם אשה בת ישראל כו' דודאי אין כופין אותו לגרש מספ' לא בגוף ולא בממון כו' אלמא דאפי' הי' בו חלות אדם כשר

שוב איתא בגמ' [יבמות הנ"ל] דניקב פסול וכתב הרא"ם ז"ל וסייעתו [מובא בטוב"י סי' ה'] דאינו רק הולד פסול משום שאינו מוליד אבל כשר לבוא בקהל וגם ס"ל דמחמת חולי הוי בי"ש כמבואר בב"ח ז"ל גם מבואר הפלוגתא בין רש"י והרמב"ם ז"ל לרש"י דיו בנשתייר רובא והרמב"ם ז"ל [פט"ז ה"ד] מצריך נשתייר חוט עפ"כ ונחזי מעתה בנ"ד נידון הנקבים יש להכשיר משני טעמים אחד דהוי הנקב ע"י חולי ממש כידוע