דברי חיים חלק ב שעט

משולחן אביהם בכפר והנה היא מגודלת בין נגידים ובכרך וכשבאת לכפר עגמה נפשה כי תשב גלמודה ובעלה בבית הספר וחמותה היא חולנית ולזה דברה חמותה לבעלה שיקרבנה וישכח מלבה דאגתה ולזה התחיל לקרבה והלך אתה לפעמים לטייל ליער אשר שם והנה ספרה האשה הצעירה לבעלה שאביו שחק עמה ומנשקה ואמר לה הבעל שלא תלך עמו לטייל והיא לא שמעה לדברי בעלה והלכה עם חמי' לטייל כדרכם מאז והבעל ראה כ"ז וגם בביתו הרבה חמי' לדבר עמה עד שעלה על לב הבעל אולי הי' איזה מעשה ח"ו ושואל מה דינה

תשובה הנה לענ"ד שאין לאוסרה מטעם שראה הבעל הסתירה שהלכו יחד במקום שאין אדם רואה דלדעת הירושלמי [בריש סוטה] הוי יער בכפר שאין מצויים אנשים כמו חורבה דאפי' ביום הוי סתירה וא"כ לכאורה הוי כקינוי וסתירה בינו לבינה שחיישי' כמבואר בש"ע אה"ע קט"ו [ס"ט] כי הלשון שאמר לה אל תטייל עמו ולא קינא על סתירה סתם נראה שלא חשדה רק במעשה טיול שהתאוה גובר לחיבוק ונישוק ודברי קירוב אבל לא על גוף המעשה וכמבואר בש"ס (סוטה כ"ו ע"ב) וזל"ה אא"ר פרט לשקינא. לה דרך אברים א"ל אביי פריצותא בעלמא היא ופריצותא מי אסר רחמנא כו' ומ"ד בקפידא דבעל תלי' רחמנא ובעל הא קפיד קמ"ל עכל"ה וביבמות (נ"ה ע"ב) לכדתני' ש"ז פרט לדבר אחר מאי ד"א אר"ש פרט לשקינא לה שלא כדרכה כו' עד אמר שמואל וברש"י שם ד"ה לשקינא לה של"כ וז"ל שהי' חושדה עמו בכך וכשאמר אל תסתרי עמו ידוע לכל דלדעת כן הזהירה דלא הי' חושדה עמו בביאה אחרת ל"א לשקינא לה של"כ אל תסתרי עמו ליבעל לו של"כ עכ"ל ובתו' שם ד"ה לשקינא לה ד"א וא"ת הא אפי' אמר לה אל תסתרי סתם הוי קינוי וא"כ מה בכך אם הזכיר נמי דרך אברים כיון דאמר לה נמי אל תסתרי וי"ל דה"פ שקינא לה ד"א שא"ל איני חושדך אלא ד"א וכן שלא כדרכה עכ"ל וכה"ג [דנ"ד נמי] הוי מקנא לה מעשה חידודין דמותרת לבעלה וגם כי התוס' בריש נדה כתבו דזה לא הוי סתירה לאסור ומספיקא עכ"פ לא (יצא) [תצא] כיון דלא קינא לה רק על טיול וגוף הדין דאוסרין על קינוי שבינו לבינה הוא רק מספק דלמא קיי"ל כר' יוסי בר"י וא"כ הוי ס"ס ומותרת לבעלה אך עכ"פ לא גרע מעוברת על ד"י כמו משחקת עם בחורים ובפרט אשה זאת מצוי בבית חמי' ומדברת עמו הרבה והולכת לטייל עמו במקום סתר נגד רצון בעלה ודאי דהוי עוברת עד"י ופרוצה שמצוה לגרשה אבל חיוב לגרש אין כאן

סימן ל

להרב וכו' מו"ה שמעון צבי אייגר האבד"ק קריפטש יע"א גליל זאלישטשיק

מכתבו הגיעני והנה לולא שכתב לי שהוא מאנשי בית הרב הקדוש מקאסוב לא השבתי לו כי תש כח אני כעת ומוטרד הרבה אולם לירא ה' המסתופף בבית הצדיק לקחתי מועד לעיין בדבריו

לענין האשה המתייחדת עם עכו"ם הנה אם הדבר מפורסם רוע מעשי' בזה אעפ"י שאין עדים רק הבעל וע"א ראוה מתיחדת נמי מצוה לגרשה ואין בזה חדר"ג. אך מה שרצה מעכ"ת לומר דע"א נאמן גבי חדר"ג במחכ"ת טעה בזה דהרי ברמ"א בסוף אה"ע מבואר דאם אומר שמאמין לעד י"א שמנדין וקשה הא איכא ע"א שזנתה וע"א נאמן נגד החדר"ג א"ו שבשלמא המעיד שמת אשתו מהימן כדברי (הב"ש) [הנוב"י מה"ת סי' ח' שדחה דברי הב"ש] וכאשר מבואר בתשו' שנדפס מחדש (בשמו) בס' מו"ח ז"ל [בתשו' עטרת חכמים סי' ט'] אבל כאן שעל גוף דבר הזנות אין ע"א נאמן א"כ אין איסור על הבעל לדור עמה ע"כ מה שאמר שמאמין לעד גורם העברה על חדר"ג ושפיר חייל עליו עונש חרם דא"ל דהעד יפטרנו מח' דהא העד אין נאמן על המעשה וז"ב. ובגוף הדין יעוין בתשו' אחי הט"ז [סי' ל"ט ובתשו' גאוני בתראי סי' כ"ו] (שבע"א) ובבית מאיר [סי' קט"ו ס"ד] מה שהשיג עליו יעו"ש

ואודות הקרטין

הנה ידוע שרוב האחרונים מתירין במרגשת כאב ובא בלא הרגשה ואם כי אני לא נחה דעתי בהיתרם כאשר כתבתי כ"פ וגם עתה כתבתי קצת באריכות לחתני הה"ג מו"ה מאטלי נ"י ברוסי' לדחות סברת המתירין עכ"ז אין דוחין דברי הגאונים בסברא בעלמא ובפרט שההיתר שכתב עה"ג ז"ל [סי' כ"ב] מטעם שתולין בכאב שהגידים נחלשו ומוציא' דם והר' עליו מר זקני הח"צ [סס"י ע"ג] דזה דם נדה גמור ואני בעניי הבאתי ראי' לעה"ג מהש"ס פ' יוצא דופן וז"ל הש"ס [מ"א ע"ב] דאר"י משום רשב"י מנין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנא' ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה עכ"ל אלמא דכל שאינו מדוה הוא דם מכה ממש אפי' דרך המקור טהור דהנה לכאורה קשה ל"ל לר"ש לומר עד שיצא מדוה דרך ערותה הא לא בא ר"ש לומר [אלא] שאין טמא רק ביוצא דרך הרחם לא ביוצא דופן וכה"ג ולזה שפיר יליף ממקורה הערה אבל לענין שבעינן שתצא מדוה למ"ל. ולכן נ"ל דמנ"ל דדם מכה שבמקור טהור לכ"ע הא התורה גזרה שדם שיצא טמא והוי ס"ד דאפי' מ"מ ורק שהתורה גילתה שדוקא שיוצא מדרך המקור טמא אבל משארי מקומות טהור אבל כיון שיוצא ממקור אין חילוק בין בא מן המכה או מהגוף שידוע שבמקור עצמו אין דם רק שהוא מקום שמתאסף בו דם המותרת מהגוף ודרך שם נוזל לחוץ וא"כ כיון שחזינן שהתורה אסרה דם שבא מהגוף למקור ומהמקור לחוץ כמ"כ אם מכה שבאשה הוריד הדם למקור נמי תטמא ומה לן שבא ממכה או מהגוף ולכן הודיע לנו זאת ר"ש שאין האשה טמא' רק בדם מדוה הוא דם הנדה המותרת הבא מהגוף למקור אבל דם מכה הוא טהור ולכן צדקו דברי עה"ג כיון שיצא הדם מחמת חולשת הגידים והכאב אינו דם מדוה ודם נדה כלל ודם נדה אינו רק דם הבא ממותרת אבל דם כאב הגידים אינו מדוה וכמו דם מכה ממש יחשב וזאת לא אסרה התורה ולפע"ד ז"ב ולכן אין לדחות דברי הגאונים רוב האחרונים המתירים ואם ב"ד מסכימים עמהם אין למחות בידם ומ"ש לי מב"ח החדשים איננו עמדי לעיין אך רוב אחרונים מתירים כנ"ל

וע"מ שכתב על החלוץ שנאטם רגל שמאלו לא ידעתי מה אשיב חדא מ"ש כיון דאתרע שלפעמים מקדים השמאל בהליכה יצא מהרוב וזה תמוה מאוד דא"כ בדבר שצריך בדיקה כגון צמקה או בועות ונבדקה והיא כשירה נצריך שוב לבדוק כל הי"ח טריפות דמה שלא בדקינן אחריהם משום שאזלי' ב"ר וא"כ זו נהי שהבועה או הצמקה כשירה מ"מ יצאו מרובא וא"כ תצריך בדיקה וזה לא שמענו מעולם א"ו ע"כ לא אמרי' וזו יצאתה מהרוב היינו לענין הס' שנולד לנו באבר אחד צריך אותו האבר בדיקה ע"ז הספק אבל לענין שארי הענינים הוא מהרוב וה"נ אין ס' כלל על הימין שהוא ימין ומפני שיש קצת ריעותא בשמאל נימא שיצא מהרוב זה דבר שאינו. גם מה שהביא מספר חדש דאטום אבר הוי כנקטע לא אאמין שיצא דבר זה מחכם כי הלא קיי"ל [ביו"ד סי' ס"ב ס"ד] בביעי חושלתא דמותרים דחיותא אית בהו אפי' שהם אטומים יעוין בחולין [דף צ"ג ע"ב] דברגל כ"ע מודים דאי הוי כנקטע הוי מוסרח דהוא מבחוץ יעו"ש בש"ס וברמב"ם ז"ל [פ"ה ממ"א ה"ז]

סימן לא

שאלה מעשה באיש רך בשנים והי' לו איזה חולי בגופו שנתהוה ממנו חטטים וגבשושית פעם באבר זה ופעם בזה עד שנצמח וחטט על גידו והי' לבשר רך עד שהרופאים חתכוהו עד תוך העטרה והנה האיש הזה הי' רך בשנים ולא למד אז הסוגי' דפ' הערל ולכן דר עם אשתו והוליד בנים והנה כשלמד ובא לסוגי' דפצוע דכה הרגיש שיש איסור בדבר ופירש מאשתו זה תורף השאלה

תשובה הנה מקודם דהא דאסרה התורה פצוע דכא וכרות שפכה לא מטעם שאינו מוליד ורק גזה"כ דפ"ד וכ"ש לא יבואו בקהל והא ראי' דאמרי' בש"ס [יבמות ע"ה ב'] ודלמא הא דלא מני דורות משום דלא אסרה תורה דורות אלמא דפ"ד נאסר רק מגזה"כ ונהי דאח"כ מסקינן מדוכתי אחריני דפ"ד א"מ וגם כי קים להו לרבנן דא"מ אבל טעם איסורא אינו מחמת שא"מ ורק גזה"כ ולכן נדחה התשו' כסא דהרסנא [עיין בהגהת כסא דהרסנא שבתשו' בשמים ראש סי' ש"מ שהעלה] דבאם כבר הוא סריס מותר לסרוסי אם מתחילה לא הי' בידי אדם דהרי בלא"ה לא מוליד ומה שאסרה תורה בנותק אחר כורת היינו דוקא בידי אדם כדי שלא תהני מעשה ראשון שעשה בעבירה וכל מלתא דא"ר לא תעביד [א"ע] לא מהני וז"א כלל דהא מבואר בשבת [ק"י ע"ב דמקשה שם היכי (משכחת) [שרי] למישתי ולמיעקר [ומוקמי בסריס ומקשה שם שוב דהא אפי' מסרס אחר מסרס חייב] ומדחה הגמ' שם באשה יעו"ש וא"א דאם כבר נסרס בי"ש מותר הא יוכל לאוקמי כפשוטו בכבר הוא עקר בי"ש מעצמו א"ו דאפי' הוא עקר בי"ש ג"כ אסור אך גם בס' [שו"ת] בית אפרים [סי' ב'] כתב דהגם לענין איסור להשחית תולדות הזרע י"ל דגזה"כ [דאסור] גם אפי' לסריס להשחית כלי הזרע אך לענין איסור לבוא בקהל אם הוא כבר אינו בר תולדה אינו בכלל פ"ד בי"א משום דבלא"ה אינו