דברי חיים חלק ב שסח

דר זעלנר איז גישטאנין בייא איין בעט אין זיא האט זיך אויף גיהויבין פין בעט אין זיא האט גישריגין אוי ער האט מיך גיקלאגט אין דר זעלנער איז גיגאנגין צו גיבונדין דאס מויל ואח"כ בא לפנינו עוד אשה אחרת ואמרה זיא האט גיהערט איין גיוואלט איז זיא אהין גילאפין צום פענצטר איז דר זעלנר שוין ניט גיוועזין אין זיא האט גישריגין דר זעלנר האט מיך גיהרגת אין קאפ אריין גם אמרה האשה בפנינו אז איין ערך פין חצי שעה מקודם איז צו איהר אריין גיקומין איין זעלנר צו גיבינדן דאם מויל אין האט איהר גירעט זיא זאל עהם שאפין איין זונה נאר זיא ווייסט ניט אויב עם איז דר אייגינר ווארום עם איז דא צווייא זעלכי. עוד באה לפנינו אשה אחת ואמרה אז זיא איז אויך צו גילאפין צום פענצטר איז שוין דר זעלנר ניט גיוועזין אין זיא האט גישריגין דר זעלנר האט מיך גישלאגין אין קאפ אריין ואח"כ שלחנו עוד הפעם אחר האשה אשת ר' דוב הכהן הנ"ל ושאלנו אותה אויב זיא האט גיפילט אינען ווייניג נאס האט זיא גיזאגט נאס האט זיא ניט גיפילט נאר אזוא האט זיא גיפילט אינן ווייניג ניט טיף נאר זיא ווייס ניט צו האט זיא גיפילט אינן ווייניג דאש אבר צו איין האנד כל הנ"ל אמרו הנשים בפנינו ולראי' באנו עה"ח יום ו' ג' מרחשוון תרכ"ד פ"ק פלאנטש נאו' שמחה כהנא שפירא אבד"ק הנ"ל ונאום הק' יוסף נחמי' מסטאשוב שלמה זלמן במ"ו ז"ל שוב היום דלמטה באה לפנינו הב"ד הח"מ האשה אשת הכהן הנ"ל ואמרה לנו בזה"ל וואש איך האב ענק גיזאגט דעסט מאהל איז אלטץ ניט וואהר דער זעלנר האט מיך נאר גישלאגין ווייטר האט ער מיר ניט גיטאהן אין וואס איך האב דאס מאהל גיזאגט בין איך גיוועזין צו מישט פין שלאגין האבין מיר זיא גיפרעגט דיא האסט דאך גיזאגט אז דאש העמד איז דיר פין איהם נאס גיוועזין האט זיא גיענפערט עס קאן זיין איך האב גיהאט איין כלי מיט וואסיר אין דיא האנט צו קנעטין האב איך מיך אפשר בגאסין פר שרעק אונ וואש איך האב דאם מאהל גיזאגט גידענק איך נישט כ"ז אמרה האשה היום דלמטה בפנינו הח"מ האחד מהב"ד החתומים הנ"ל איננו פה אתנו היום כי נסע לביתו ושנים מאתנו שהיינו בגב"ע הנ"ל ידענו בבירור שהיתה בישוב הדעת שוב בא לפנינו היום דלמטה בחור אחד ואמר לפנינו בזה"ל איך האב גיזעהין וויא דר זעלנר איז אריין גיגאנגין פר רייכירען ווארין איך בין גישטאנין על דרך הרבים אצל משקל התבואה לערך עשרים אמה מבית האשה מהחלונות האט גידורט לערך אמניט או מעט יותר האב איך גיהערט שרייאין בין איך באלד גיגאנגען צום פענצטער האב איך גיזעהן זיא שטיין באמצע השטיב אין דר זעלנר האט זיא גישלאגין אין גיטיפעט מיט דעם פוס אין האט גישריגין אים זאפילקיס בין איך אוועק גיגאנגין פין פענצטר לערך ד' אמות זענין באלד דיא ווייבר צו גיקומין ושאלנו את הבחור באיום אליו"ע ולראי' בעה"ח א' וירא י"ב מרחשוון שנת הנ"ל נאו' הק' שמחה ונאום.. ונאום

. תשובה בודאי אין לומר דהוי כשבוי' ואסורה לכהן דהא אינו מסורה בידו כלל ובפרט דהחלונות היו פתוחים ובאמת ברח ע"י שצעקה ואינה כלל בגדר השבוי' לכל השיטות ואפי' נתיחדה לשם זנות נמי מותרת אפי' אשת כהן לפי שיטות כל האחרונים ואפי' הב"ש נראה שמיקל בזה במסקנא [עיי"ש בסי' ז' סקל"ד וצ"ע] ועכ"פ בנ"ד דלא נתיחדה לשם זנות ואדרבה הוי כמו ר"ה בודאי לא יעלה על לב אדם דהוי כשבוי' אם עכו"ם מתאבק עם אשה בשוק אפי' אם הוא גבר אלם ומכ"ש בע"מ דירא לנפשו ולכן אין לדבר מזה כלל. ורק הרי הודית מעצמה שכרע בין רגלי' וא"ל דא"נ דעיני' נתנה באחר ז"א כלל דהרי חזי' שכל דברי' הי' להתירה לבעלה כי הי' לה לומר שיודעת בודאי שנאנסה ונראה בעליל שרצונה ודעתה הי' להתירה לבעלה וכל דברי' מכוונים להיתר ולכן מי שיש לו חוש ריח אמתי של תורה לא יאמר בזה עיני' נתנה באחר ורק באמת אמרה כי בין רגלי' נפל ורק שאינה יודעת אם הי' איזה ביאה או העראה או נשיקת אבר. והנה בנ"ב מה"ת מביא כזה בתשו' להתיר בכה"ג משום דמסתמא בחפזון לא עבר האבר כל הפרוזדר עד מקום שנקרא אפי' העראה יעו"ש ובסי' כ"ג מתיר אפי' לכהן ובאמת קשה הא ספיקא אסורה בפרט גבי כהן דכתב הב"ש [בס"ק הנ"ל] דמחמי' יותר בספיקא דהתורה החמירה לאסור שבוי' אלמא דהחמירה התורה בכהן וגם מבואר בש"ס [כתובות ט' ע"א] שספק א' אסור גבי א"כ בפ"פ ואפי' ר"י ז"ל שמתיר [מובא ברא"ש שם] היינו באומרת ברי לי וכר"ג דברי עדיף ובלא ברי לי ודאי אסורה ובאמת מדברי הרא"ש ז"ל בכתובות דאינו מביא סברת ר"י ז"ל להתיר רק באשת ישראל מהני הברי ולא בא"כ וי"ל דבא"כ אפי' לר"י ז"ל לא מהימנא בברי שלה אולם בהה"מ [פי"ח מא"ב ה"י מובא בח"מ סי' ס"ח סק"י ובב"ש סקט"ו] מפורש בהדי' דאפי' בא"כ מהני ברי לר"י ז"ל אך בלא ברי לי ודאי ל"מ וכן מבואר בש"ס בהדי' גבי פלוגתת ר"ג ור"י גבי אלמנת עיסה [כתובות י"ד] ואולי הנ"ב מחשב זה לס"ס אולי לא עבר כלל הפרוזדר ואם עבר ספק שמא לא הי' הכנסת עטרה היינו העראה כדברי הב"ש ז"ל אך יותר נראה דכוונתו שם דהאשה טוענת ברי א"כ דברי הנואף לא מהני כלום דגם לפי דבריו הוא [רק] ספק ומהימנא היא בטענת ברי אבל בנ"ד דהיא בעצמה אינה יודעת לא מהני הך ספיקא כלל אולם לפי מה דאמרה שיודעת בבירור שלא הי' בעומק הנקרא טיף א"כ נראה שלא הי' הכנסת עטרה לתוך ערותה חוץ לפרוזדור ולפי מה שמבואר שם בנ"ב סי' כ"ג בארוכה שיעור הכנסת עטרה זה הוי כמעט ודאי שלא הי' העראה ובכה"ג נראה לומר שנעמידנה אחזקת היתרה לבעלה ובפרט שהרי חזרה ונתנה אמתלא לדברי' שאמרה בטעות מחמת פחד ובהלה ואח"כ שמה אל לבה שלא נגע בה כלל ואם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת ומה ששנים מהב"ד אומרים שהיתה אז בישוב הדעת זה לא מגרע דברי' כי מי יודע צרת נפשה בעמדה לפני ב"ד על המעשה כזה מסתמא נתבהלה לפני הב"ד ועכ"פ בצירוף רוב הנ"ל שלא הי' הכנסת עטרה מצטרפים להתירה ולכן לדעתי מותרת לבעלה אך באופן שיסכימו עמי מעכ"ת ועוד שני לומדים בקיאים בפלפול ובפוסקים והי' שלום

סימן ח

שאלה איש אחד שאל ממני באשר יצא קול רינון על אשתו בדברים מכוערים ושהיא מופקרת וביקש מהבד"צ שבעירו שיתנו חרם מי שיודע דבר מה על אשתו הנ"ל שיבואו ויעידו לפני הבד"צ ולא באו רק איזה אנשים ואחד מהם אמר שראה בלילה שהי' מבקר חולה בבית אשר האשה שכבה על מטתה שם בחדרה המיוחד לה והחולה הי' מוטל על ערש דוי בחדר הסמוך ממש בפתח פתוח בין חדר לחדר הי' הוא שם לבקר החולה עם עוד שני אנשים ונר הי' דלוק והלך א' מהם ונכנס לחדר שהאשה שכבה שם כי כן הוא דרך ההילוך לחוץ ולרחוב דרך החדר שהאשה שכבה וסגר הפתח לא במסגר רק סתמא כדרך שעושין בחדרים ובפרט אצל חולה ואח"כ כששהא עד המעיד עוד אצל החולה ולאח"כ הלך לביתו והלך לדרכו דרך החדר שהאשה שכבה וראה כי קפץ אחד נגד המטה שהאשה שכבה שם ולא ראה מי הי' ואח"כ כשהלך לחוץ ראה את האיש שהי' עמו לבקר החולה ואמר לו אותו האיש שרעדה אחזו ממה שראה שקפץ א' נגד המטה שהאשה שכבה והנה בעיני העד הזה בדמיונו שהוא גופא המשיח לו המעשה הי' הוא הקופץ וגם ראה בחוץ שעסק במכנסים לא ידע מה ולכן בעינו הוא בחשד. שוב העיד ע"א שהלכה לבית שופט אחד והלכה לבית אשתו של השופט ביום וישבה שם וכשחזרה הלך ערל אחד ולווה אותה לביתה ועוד איזה פעמים היתה בין העכו"ם וע"א אומר שראה עכו"ם אחד ישב בחדר והאשה היתה בחדר שני שכנגדו והנר האיר וכשהעד הלך בחוץ בביתו הלך העכו"ם וסגר הדלת כ"ז העידו ויותר עדים לא נמצאו ואבי האשה אמר שלא ידע שום חשד מבתו ולפעמים הוא שולחה לבית השופט בעסקיו כי הוא סוחר גדול ודרך העמים לכבד לאדם חשוב ללוותו לביתו ולכן לפעמים מלוים השופט וב"ב אותו וגם ב"ב זה תורף השאלה

תשובה הנה מכח מה שראה שקפץ מנגד המטה של האשה זאת אין אפי' עידי כיעור דהלא לא הי' כלל אפי' יחוד של איסור דהא פתח פתוח מבית החולה אשר הי' שמה כמה בני אדם עוברים ושבים דרך החדר שהאשה שכבה יוכל לבוא בפתאום ובודאי זה לא הוי מקום אפל ואפי' באפילה צריך שיהי' במקום שלא שכיחי אנשים מבחוץ לבוא דרך שם וכמבואר בהרבה תשובות עיין בפתחי תשובה שנדפס מחדש על אה"ע [סי' י"א סק"ו] מביא כמה תשובות בזה אך א"צ לזה הוכחה כי בודאי במקום שיש נר בחדר השני והפתח פתוח משם ובחדר השני כמה אנשים שזה לא מיקרי יחוד כלל וגם מי יודע אם הי' איש או אשה שיצאו לגנוב דבר או איזה אדם בליעל עשה להוציא קול על האשה כי הרבה שונאים לאבי' כי לא יעלה על הדעת שינאפו בפהרסיא בפני אנשים ובודאי עדות זה אינו כלום ועדות שיחדה ביום עם נכרים בבית אשת השופט גם זה אינו כלום כי מצוי זה האידנא אפי' בצניעות שדרים בבית אשת נכרים והוא כהיתר להם ומה שהלך הערל ללוותה אינו כלום גם מה שראה ערל סגר הדלת גם זה אינו כיעור כי לא הי' בבית ביחד עם האשה והנר הי' דולק א"כ כ"ז העדות אינו כלום כידוע לכל מתחיל לידע בדברים אלו כי מה שעסק אותו האיש במכנסים אינו דומה לרוכל יוצא [יבמות כ"ד ב'] דהא יצא ממקום שאין לחשוד כלל ולכן כל אלו הדברים אין