דברי חיים חלק ב שסט

בהם ממש. ואך מכח הקול לחוד ודאי אין לאסור כמבואר בסי' י"א לכל השיטות ביש לה בנים אינה אסורה בקול אפי' הוי קול גמור. אך באמת אפילו לכתחילה אין חוששין כלל לקול כזה כמו דאמרי' בגיטין [דף פ"ט ע"א] גבי יצא שם מזנה בעיר אין חוששין כו' עד אמר (ריב"ב) [ריב"נ] כו' הרי דלא חיישינן אפי' מרננים אחרי' וכן פסק המחבר בסי' ו' [סעיף ט"ז] והרמב"ם ז"ל (פט"ו) [סוף פי"ז] מהא"ב. אך לכאורה קשה ע"ז מגמ' דסוטה [כ"ז ע"א] דאמרי' לא ישא דומה ומפרש הרמב"ם [פט"ו מא"ב ה"כ] היינו שיש קול על אשה ולכן אסורה לכהונה וישראל ג"כ אם רוצה לחשוש וקבעה הרמב"ם ז"ל להלכה וכן הש"ע אה"ע סי' ד' [סעיף ט"ו] וכל האחרונים דאם יצא קול על אשה זנות מפסול אסור כהן לישא אותה וכן ישראל אם רוצה לחשוש אך כ"ז הוא לכתחלה אם בא כהן לישא אותה. אבל לא תצא כמבואר בתוס' סוטה [שם] ואך קשה דסוגיות סותרות אהדדי וכן (פסקו) [פסקי] הרמב"ם וש"ע דכאן פסקו כרבא דאין חוששין לקול מזנה ואפילו לכתחילה ובסי' ד' פסקו דעכ"פ לכתחילה אסורה משום קול ויש ע"ז תירוצים הרבה תירוץ הב"ח ז"ל [הביאו ח"מ סי' ו' סקי"ד] דבגיטין דרבא לא חש לקול מזנה איירי בפנוי' דאמרינן דראו רק דבר מכוער ואמרו שזינתה כי העולם אין מקפידין להוציא קול על פנוי' אבל על א"א אי אמרת דלא ראו שזינתה לא הוציאו קול זנות על א"א כן תירץ הב"ח ז"ל ע"ש והנה לפי דבריו בכאן שלא הי' כלל קול שזינתה רק שהיא מופקרת בזה שפיר י"ל משום ענינים כאלו שהעידו העדים יצא הקול הזה דקול זנות היינו שזינתה פ' עם פ' כמבואר בסי' י"א [ס"א] אבל בכה"ג שהקול אינו רק שהוא מופקרת קול זה הוא בא משום שזה ראה זאת וזה ראה זאת ובעיניהם הוא דבר מכוער אבל לא שמענו אומרים עלי' שזינתה עם איזה איש בכה"ג גם הב"ח ז"ל מודה דל"ח אפי' בא"א והח"מ [סי' ו' סקי"ד] וב"ש [סי' ד' סקכ"א] תירצו קו' הנ"ל דיש חילוק בין יצא קול דל"ח ורינון הוא יותר מקול היינו שמרננים הרבה וע"ז עמדו האחרונים מה שיעור לדבר ולפענ"ד שכוונתם שיצא קול מזנה היינו שלא הי' רק קול שזינתה עפ"י הוכחה וקול רינון היינו הרבה לא כמובן מפשוטו שמדברים הרבה דא"כ אין שיעור לדבר רק הכוונה שמרננים בדברים מוכיחים שכמעט א"א שלא זינתה כמו בערך קול קידושין שבעינן שראו נרות דולקות ונשים שמחים לקראתם [כמבואר בגיטין פ"ט א'] וכה"ג בדברים מכוערים טובא והוכחה לזנות. והנה לפי"ז הכא שאדרבא לא הי' רק קול מחמת דברים של מה בכך ושום אדם לא אמר שראה דברים מוכיחים וא"כ בודאי לא הוי רק קול מזנה דאין חוששין לזה. והנה הט"ז ז"ל [סי' ד' סק"ז] תירץ דדומה היינו שמדברים בה שזינתה וקול מזנה היינו רק חשוד זנות ולדבריו בודאי בנ"ד לא הגיד אדם שזינתה עם אדם מיוחד רק שהיא מופקרת משום שראו איזה דברים שבעיניהם הוכחה על זנות כמו עדות הנ"ל אבל מעולם לא אמר אדם שזינתה עם אחד בפרטות ולכן בודאי אין חשש כלל בקול [כזה] ובהדי' מבואר בתוס' סוטה (ל"ט) [ל"א א' ד"ה מי שקינא] שאפי' מצוה אין כאן לגרשה לב"ה דקיי"ל כוותייהו אם לא שקינא לה מקודם אפי' דיימי בה נשים מוזרות כו' וכן הוא לדינא דש"ס מכ"ש לדידן דאיכא חדר"ג שלא לגרש בע"כ דאסור לבעל לגרשה ואדרבא ידורו באהבה והי' שלום יום ד' שמות תרכז"ל פ"ק צאנז

סימן ט

שלום רב להרב הה"ג החריף ובקי המושלם חכם ונבון שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה יעקב משה מנ"ל איטיננע נ"י יע"א

שאלה ע"ד איש א' שנשא אשה והי' שלום בינו ובינה ערך ד' חדשים ואח"כ התחיל בעל האשה לקוטט עם אשתו כי ראה שיש לה חולאת שמשתנת מים במטתה ואח"כ נתפייס בעלה ודר עמה עוד לערך שני חדשים בשלום ובשלוה כאשר בתחילה וזה כשני שנים אשר עזב את ביתו וטוען א"א באשה חולנית כזאת ורוצה לגרשה ואשתו לא רצתה לקבל ג"פ ממנו באומרה כי זה קרוב למלאות שנה תמימה נתרפאת ובעלה אינו רוצה להאמין לה ויש גב"ע אשר הבעל ידע מחלייתה עוד טרם בא בקישור התנאים עמה ועי"ז הרבו לו מאוד מהר ומתן ופסק דיין א' משם לגרשה בע"כ או לישא אשה אחרת על אשתו אם לא תרצה לקבל ממנו ג"פ בטוב לבב

תשובה הגיעני מכתבו והנה לולא כבוד מר אביו הגאון המנוח ז"ל לא הייתי משיב בד"מ זולת להרב מרא דאתרא כאשר כתבו בתשו' אחרונים אולם כי יקרה כבודו כנ"ל אשיב לו בדרך פלפול הנה זאת אמת שמהר"ם פאדווא ז"ל [בסי' י"ג מובא בסי' קי"ט בח"מ סק"ז] כתב להתיר גט בע"כ לא ליקח שתי נשים אמנם הטעם מבואר שם מחמת כי הנ"י פליג דאין ליקח שתי נשים אפי' במקום מצוה ומהר"מ במרדכי כתובות נראה דלא גזר שלא ליתן גט בע"כ במקום מצוה וכתב מהרמ"פ ז"ל דגם הנ"י מודה דמגרשין בע"כ במקום מצוה ורק הגזירה שלא לישא שתי נשים חמור מגזירת גט בע"כ דכן נראה מרגמ"ה שגזר שאפי' יהי' טעם בדבר צריך היתר מאה רבנים להתיר הגזירה א"כ חזינן שהחמיר רגמ"ה בגזירתו של שתי נשים אבל גזירת הר"ש ז"ל שלא לגרש בע"כ סגי אם יהי' סרך מצוה להתיר ולפי הנראה מדברי מהרמ"פ דלאו בחד ב"ד נגזר. (אולם בתשו' מהר"מ מינץ [סי' ק"ב] מבואר ששתי הגזירות בב"ד של רגמ"ה נתקנו) כן הוא אמת בדברי מהרמ"פ ז"ל לא כנב"י [מה"ק חאה"ע סי' א'] דיהיב טעמא שהתיר לגרש בע"כ ולא לישא ב' נשים משום שמא תשוב האשה ולא תהא עבריינה דהמעיין בהרמ"פ יראה דכ' כדכתיבנא דהחמיר לדעת הנ"י דס"ל דרגמ"ה גזר גם במקום מצוה בקיחת שתי נשים ובגירושין בע"כ לא גזר ומבואר שם בפירוש דלהחולקים על הנ"י מותר לישא שתי נשים גם דברי מעכ"ת שכתב דדמינן מאכילת יוה"כ שחיטה לא נבילה [עיין ר"ן יומא דפ"ג ומובא במג"א סי' שי"ח סק"ט הטעם שמוטב לשחוט עבור חולה ולא ליתן נבילה משום דעובר על כל זית וזית וה"נ בשתי נשים איכא בכל פעם איסור ובגירושין בע"כ רק פעם אחת] ז"א כלל דהתם דוחין איסור ושייך לומר דדוחין הקל אבל בנ"ד דרגמ"ה לא גזר כלל בכה"ג א"כ שניהם שווין דאין אנו דוחין איסור כלל דכה"ג ליכא גזירת הגאון וא"כ לדעת מהרמ"פ לדידי' ס"ל דשניהם שוים בין ליקח אחרת בין לגרש בע"כ ורק רצה לצאת דעת נ"י דגזירת איסור ב' נשים הוא אפי' במקום מצוה ומש"ה לא רצה לדינא לחלוק עליו ורק גזירת גט בע"כ בודאי מותר במקום מצוה והנה הרמ"א ז"ל בס' קט"ו [ס"ד] הביא להתיר גט בע"כ בפרוצה והוא מדברי המהרמ"פ ז"ל שהביא תשו' הרשב"א ז"ל להתיר גט בע"כ ובסי' א' הביא דעות אם גזר במקום מצוה ולא הכריע אך כתב דבמקום שאינה בת גירושין או כשהוא מה"ד לגרש' יש להקל להתיר כוונתו אפי' דאיכא מאן דפליג לישא ב' נשים היינו הנ"י ז"ל הנ"ל מ"מ יש להקל בזה בין בגירושי בע"כ בין ב' נשים דבמקום הדחק יש לסמוך אמאן דשרי תרווייהו ובפרט דגט בע"כ התיר מהרמ"פ ושתי נשים כבר כלה הזמן ומקילין בו. אולם לדינא יפה כ' בנב"י [סי' הנ"ל ועוד בכמה מקומות] להתיר לישא אחרת משום דבזה כבר כלה החרם משא"כ לגרש בע"כ ודאי דהח' קיים ואיכא מ"ד דמחמירין בזה וטוב לנו להקל בב"נ דהוא רק מנהג. אך בט"ז [סי' ל"ט סק"ה] כתב בהדי' ליתן גט בע"כ בהשתינה במטה וכן פסק הב"ש [שם סק"ט] ומי יבוא אחרי המלכים האדירים האלה שלא מצאתי בגדולי האחרונים חולק עליהם ואם מפני התנאי ודאי יכול לומר סברתי לקבל ופן תתרפא כדרך המום הזה שדרך להתרפאות כידוע אך בזה נאמנת שכבר נתרפאת משום שדרך מום כזה שכיח בצעירי ימים ובבוא הימים יתרפא ממילא ולכן הגם שהרבה יש לפלפל בסוגי' דאיזל ואיבדק [יבמות ס"ה א'] מ"מ כה"ג נראה דיכולה לטעון איזיל ואבדוק והי' שלום

סימן יוד

להרב וכו' אבד"ק קרימלוב יע"א במדינת פולין

שאלה בחצופה אחת שרימה אותה גיסה באמרו לה שבעלה גירשה והביא לה כתב אחד אגרת מזויף שבעלה גרשה באחת העיירות ואמר לה גיסה הנ"ל שבזה מגורשת ונתנה המכתב הזה לאחי' שישאל להרב דקהילתם אם מותרת בזה להנשא ואחי לא השיב לה דבר והלכה ונשאת לאיש ואח"כ נתוודע הדבר שלא נתגרשה וכפו אותה הרב דמתא שתתגרש מבעלה השני ובכח תקיפות הוכרחה לקבל גט מהשני ועתה חזרה לבעלה הראשון ודרו יחד וילדה ממנו בנים ושאל השואל אם יש מקום למצוא היתר שלא יצטרך לכופם על הגט כי המה אפיקורסים ומאיימים שיעשו מסירות נגד הרב ובני עירו וגם שישתמדו

תשובה הנה ראיתי מעכ"ת מצדד כדי לפטור מחיוב תוכחה שעליו אבל באמת דבר פשוט שהיא זונה האמורה בתורה ואין כאן רמז אנוסה דהנה דבר זה ידוע אפי' לנשים וקטנים שצריך עכ"פ איזה דבר שתעשה האשה לפני העדים או שליח קבלה או למסור לה בפני עדים והרי בעצמה ידעה ומסופקת אם היא גרושה שהרי שלחה לשאול לרב ולא המתינה על שום תשובה ונשאת בודאי אינה אנוסה כלל. שנית במה שנכתב בגב"ע ששיקרה לפני הרב דבענדין ואמרה שנתגרשה ובעצמה קבלה הגט ואומרת שכן אמר לה גיסה שתשקר הרי הודית בעצמה שידעה ששקר היא שלא קיבל גיסה כלל גט וגם היא לא קיבלה גט ולמה נשאת. שלישית שכפי הנראה מגב"ע שאחר שידעה