דברי חיים חלק ב שסז

אומרת שאין שם עיבור אלא שתפח בטנה מ"ח ולבסוף הוכר עוברה והביאה לב"ד ואמרה שנאנסה בבית המרחץ והשיבו באריכות וכתבו בחתימת דבריהם ז"ל ואי איכא מ"ד ולד הוא דהוי ממזר דאפי' נבעלה באונס ולד ממזר הוי אבל לבעלה שרי' לא היא כיון דזנות שכיח ואונס לא שכיח לא שבקינן מידי דשכיח ואזלינן בתר מידי דלא שכיח ועוד אמרי' האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו והוינן בה אמאי ס"ס הוא ומפרקינן ל"צ בא"כ ואפי' באונס נאסרת ואבע"א בא"י כגון שקיבל בה אבי' קידושין פחות מבת ג' שנים ויום א' דלא הוי ביאה קודם לכן ובודאי כשהיא ארוסה נבעלה ואכתי ה"ל למיפרך ספק באונס ספק ברצון ומדלא פריך מכלל דשמא באונס ל"א הלכך אסורה על בעלה איסור גמור והולד ממזר גמור עכ"ל. ות"ל זרח לנו מאור הדין מפי גדולי הגאונים ז"ל שכתבו הדין בעצמו כאלו נשאלה שאלתינו בפניהם והעבודה כי נפלאתי הפלא ופלא ולא ידעתי מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להתיר ערוה כזאת לבעלה ויעלים עין בחינתו ולא יטה לבו לדברי הראשונים והאחרונים ז"ל ובכללם מרן הרמב"ם ז"ל כו' עכ"ל. ולכן בודאי אשה זו אסורה ובכה"ג הלכה כראשונים דהאחרונים לא חזו להנך תשובת הגאוני' שאסרו דאלו חזו להו הו"ל להפ"י ז"ל להביאם א"ו שלא ראה דבריהם ובכה"ג הלכה כקמאי וא"ל הא נתברר שלא היתה כלל מעוברת זה ליתא חדא כיון דאז שהיתה סבורה היא וכל העולם שהיא מעוברת הודית ואמרה שזינתה ורק באונס ואז לא הוי לה מגו דהא סברה שיתגלה הדבר וכיון שאין לה מגו וחזקת כשרות אתרע מכח היחוד כנ"ל ודאי א"נ אז שבאונס הי' וא"כ לאח"כ ג"כ א"נ. ושוב דנראה הדבר שעשתה איזה פעולה שתפיל שרוב מעוברת ולד ילדה ויש להאריך בזה עוד (וטוב) [אם] לצרף המיעוט [שאינו וולד] למיעוט דבאונס והרבה האריך בזה הפ"י בחזקות אלו ובק"א אך לדינא ודאי אסורה

עוד בענין הנ"ל

סימן ה

לה"ה הרב המאה"ג מו"ה ליבוש נ"י מלבוב אבד"ק טאפעללא

קבלתי תשובתו ולא הי' עתות הפנאי להשיב ועתה הנני להודיעו כי כבר כתבתי תשובה בפלפול באריכות ושם נכללו כל דברי מעכ"ת והעליתי לאיסור וקיצור הדבר כי אין כאן שום מגו שיראה פן תוליד פתאום ותהא כזונה מופקרת בעיני כל לזה הקדימה מקום שיתפרסם הדבר שהי' באונס וגם לא הי' יכולה לתלות בבעל כי יראה שמא תוליד לשבעה בן קיימא ואם [כן] לא יהי' לה מביאת הבעל רק ג' או ד' חדשים ויתגלה שקרה לזה התחכמה לומר נאנסתי ומי שיודע דיני מגו בכתובות וב"ב בראשונים שם יראה שבדבר קל מרעינן כח המגו ואחרונים הרבו מאוד לבאר זה וא"כ כיון שאין לה מגו וגם חזקת כשרות אינו כי כמה פעמים נראה ממנה קלות וגם נחשדה מאז כאשר כתב מעכ"ת והבעל לא האמין לדברי' ויחשבה לזונה ושווי' אנפשי' חד"א לד"ה צריכה להתגרש. והנב"י ז"ל בכ"מ שהתיר הותנה מקודם בפירוש שהיתה בחזקת צנועה והבעל מחזיקה בחזקת כשרות משא"כ בנ"ד הכל להיפך שהיתה פרוצה והבעל אינו מחזיקה לכשירה ולכן בודאי אסורה. ובענין דיני ממון אינני אדון לפסוק שלא במקומי ע"ד שצריך לענ"ד שיקול הדעת ואינו כ"כ סך מסוים וראוי שבד"מ יתווכו ביניהם אם ירצה מעכ"ת לידע פלפולי יבקש מהרב המאה"ג מק' אדא וישלחנו לידו או העתק וכאן אין הפנאי להעתיקו ובזה אצא ואומר שלום כנפשו כו'. עש"ק וישב תרכ"ה לפ"ק ועיין סימן [ד]

סימן ו

למחו' הרב המאה"ג החסיד המפו' בש"ק מו"ה מענדיל נ"י אבד"ק סטאבגיץ מדינת פולין יע"א

שאלה באחד שיצאת אשתו ממנו ליסע לדאקטר על עיני' לעיר גדולה ושמונה שנים לא נשמע ממנה דבר והבעל א"א לו להיות בלא אשה כי יש לו בנים אם יש לו היתר לישא אחרת וגם כי בלא"ה הי' נשמע קול עלי' שהיא מנאפת תחת בעלה וגם אחד אמר כמדומה לו שראה אותה בדרך והי' כריסה בין שיני' זה תורף השאלה

תשובה הנה מבואר בכה"ג בשם הרש"ך ז"ל שר"ג לא גזר בשבוי' וא"כ מה שבוי' שהיא אנוסה לא גזר רגמ"ה ז"ל וכ"ש באשה דעלמא שלא חזרה. ואולם הנב"י ז"ל כתב במה"ת [סי' ו'] די"ל דמיירי הרש"ך במקום מצות פ"ו יעו"ש אך באמת מפשט דברי הכה"ג משמע דרק בשבוי' לחוד אפי' שלא ב"מ לא גזר רגמ"ה ז"ל אך בתשו' עה"ג [סי' נ"ג] מבואר בהדי' דגזר רגמ"ה ז"ל אפי' בשבוי' אך עדיין י"ל דדוקא בשבוי' גזר רגמ"ה שעכ"פ היא אנוסה ונסתחפה שדהו אולם בנ"ד שלפנינו שיצאתה מעצמה ולא חזרה עכ"פ הוי מורדת ובמורדת לא גזר רגמ"ה כמבואר בסי' ע"ז באה"ע אך אכתי י"ל דדלמא איזה סיבה אירע לה באונס שלא היתה יכולה לחזור ולא גרעה משבוי' שגזר עלי' רגמ"ה לשיטה זו וגם אם נימא דעברה שיצאת מבית בעלה ולא חזרה תיכף א"כ כ"א יכול לבנוד באשתו דזה שכיח שאשה תצא מבעלה לאיזה מקום ולא תחזור כ"כ במהרה וכי משום זה תקרא מורדת ואפי' אם יצאת מחמת מחלוקת ג"כ אין דין מורדת עלה בלא התראה ובודאי אין ליתן שיעור לדבר כמה תשהה ויהא מותר לישא ולכן מסתמא ל"פ רגמ"ה וגזר בכל היוצאת שלא ברשות שאעפי"כ לא ישא אחרת וכן האריך בזה הנ"ב במה"ת [עיי"ש סי' ו' וז'] אמנם עכ"פ עפ"י היתר מאה רבנים נוכל להתירו והנה מבואר בב"ח [אה"ע סס"י א' ובתשו' צ"ג] דרגמ"ה מסר זה לחכמים מחמת חומר התקנה שאסר על איש לישא אשה על אשתו ולכן מסר לחכמים שבכל דור זה הכח אם יראו מחמת תיקון העולם להתיר הרשות בידם באיזה ענין שיראו שמהצורך להתיר ולאו דוקא (נשואות) [נשתטית] יעו"ש בדברי הב"ח ז"ל וא"כ בכה"ג נפלו כל התשובות שכתבנו דל"ש כ"א יאמר שאשתו מורדת ביוצאה ממנו רק על זמן מה דזה ליתא דהא אסור לישא אחרת בלתי מאה רבנים שיראו תוכן הדברים אם מהצורך להתיר ואם היא באמת מורדת גם אין שייך הטעם דלמא נאנסה מה שלא חזרה. הב"ד יחקורו אח"ז אם מצוי הדבר שתהא אנוסה או היא דבר שאינו שכיח כלל ולפי העת והזמן יתירו והנה בנ"ד לפי זמנינו זה ששכיחי עוברים ושבים וגם אונס ל"ש כלל ואין אונס בזה"ז כידוע לכל ואם היא בחיים ורצונה לשוב בודאי אין לה שום אונס ואפי' אם היא חולנית נודע הדבר כי כעת שערי המדינה פתוחים מאוד ובודאי או שמתה או שהיא מורדת מדעת ולכן ראוי' למאה רבנים להתיר לישא אחרת בפרט שיש ס"ס חדא דשמא מתה ואת"ל שחי' דלמא הי' מורדת ואפי' אם נאנסה דלמא הלכה כרש"ך שמביא הכה"ג שבשבוי' לא גזר רגמ"ה וג' ספיקות מותר אפי' נגד חזקה בדאו' כמבואר בש"ך יו"ד סי' ק"י [דיני ס"ס אות ל"ב] ובפרט שלרוב הפוסקים גזירות הרגמ"ה אינו כדאו' בודאי דמותר לישא אחרת ע"י התרה ממאה רבנים ובפרט דחזקת חי אינו כאן לענין התקנה דאקרקפתא דגברי מונח לא יוכל חזקה דילה לבטל הס"ס שיש לו בהתקנה וגם חזקת איסור לכאורה לא שייך כאן ולכן לפ"ד בודאי מותר עפ"י היתר מאה רבנים אך לגודל חומרת גזירת הגאון אין כאן לעשות מעשה בלתי צירוף אחד מרבנים מומחים

סימן ז

להרב המאה"ג מו"ה שמחה כהנא שפירא נ"י אבד"ק פאלאנטש

שאלה פה קהלתינו קרה מקרה לשפוך סוללה על אשת כהן היות עומדים פה משמורת בעלי מלחמות ובא בע"מ א' לבית יהודי ולא הי' שם רק האשה ובעלה לא הי' בעיר והבע"מ סגר הדלת מבפנים על הקייטל ורצה לאנסה וצוחה בקול מר עד נשמע קולה להשכנים והעוברים והשבים לפני ביתה כי החלונות פונים לדרך הרבים ותבואנה השכנות והעוברים שם לקול הקורא והדלת סגור ותלכנה להציץ בעד החלון וראו שבע"מ יוצא מפתח הבית והיא במר תבכה על מכות ופצעים שעשה בה ויצא הקול בעיר שהיא נתפשה וכבוא הבעל שמע קול רינון בעיר על אשר נעשה ומיד בא לפני ויחרד האיש וילפת בחרדה גדולה וביקש ממני לחקור הדבר בדו"ח היטב ועשיתי כן כמענה הגב"ע הלוטה פה. במותב תלתא כחדא הוינא ובא לפנינו איש א' דוב בעריש הכהן והציע לפנינו איך ששמע קול הברה בעיר שא' מבע"מ הסתיר א"ע עם אשתו בהשטיב וסגר הדלת ושלחנו אחר אשתו ואמרה בפנינו בזה"ל דער זעלנער איז אריין גיקומין האט ער מיר גירעט איין זאפילקע האב איך עהם גיזאגט גייא אריין צו דעם שכן האט ער מיך גישלאגין אין האט מיך צו גישלעפט צו דעם בעט אין האט מיך אנידר גיליינט אין דאם העמד איז נאס גיוועזין האבין מיר זיא גיפרעגט האט ער דיך אן גירירט מיט דעם אבר האט זיא גיזאגט ער האט מיך אן גירירט האבין מיר זיא גיפרעגט וויא האט ער דיך אן גירירט צו אויף דעם לייב צו באותו מקום האט זיא גיזאגט באותו מקום האבין מיר זיא גיפרעגט האסט עפים גיפילט אין ווייניג האט זי גיזאגט זיא האט גיפילט אינן ווייניג ניט טיף אח"כ שלחנו אחר אשה אחרת ואמרה בפנינו בזה"ל זיא האט גיהערט שרייאין איז זיא צו גיגאנגין צו דער דלת איז זיא גיוועזין פר קייטעלט איז זיא גיגאנגען צו דעם פענצטער האט זי גיזעהן