דברי חיים חלק ב שסו

שאמרה שנתרפאת ולא הי' כלל עיבור אך בזה עומדת בדיבורה שפ' אנסה מה דינה של אשה זו

תשובה הנה בגמ' כתובות (ט' ע"א) אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו ואמאי ס"ס הוא ס' תחתיו ס' אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ס' ברצון ל"צ באשת כהן ואבע"א באשת ישראל וכגון דקיבל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום א' עכ"ל הגמ' וכתב הר"י והרא"ש והר"ן ז"ל דאם אמרה ברי משארסתני נאנסתי נאמנת והביא ראי' מירושלמי והרא"ש ז"ל כתב וז"ל והא דאמר דנאמן לאוסרה עליו היינו במכחישתו [כו' עד] ומיהו נ"ל לקיים דבריהם כו' עד אלים לי' ברי ומהימנא עכ"ל הרי דלר"ג נאמנת אפי' ברוב פסולין ובלא מגו אך מדברי התוס' ז"ל [דף י"ג ע"ב] בד"ה השבתנו כתבו וז"ל פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ול"ד לשבוי' אלא לדידך דל"ל האי סברא תינח מעוברת אבל מדברת אפי' לפ"ד יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מגו א"ל מדברת היינו שבוי' וכמו ששבוי' א"נ לומר [לא נבעלתי] ה"נ מדברת עכ"ל. וכתב הפ"י ז"ל [שם] דטעמם דמש"ה נאמנת ברוב פסולים במעוברת דיש לה עוד חזקה דבודקת ומזנה וא"כ לפי"ז גבי משארסתני נאנסתי דל"ש בודקת ומזנה לענין איסור לבעלה קשה למה תיהמן נגד הרוב דברצון וצ"ל הטעם משום דיש לה חזקת כשרות מש"ה מהימנא (ומשום דרוב נגד תרי חזקה ידוע סברת הריב"ש ונ"ב ז"ל [במה"ק אה"ע סי' מ"ג] אינו שייך לכאן דרוב ברצון אינו רוב גמור) ומש"ה אפי' לדברי התוס' ז"ל נאמנת לומר ברי משארסתני נאנסתי ומשום זה כתב הפ"י ז"ל [בקו"א לכתובות סי' ל"א] להכשיר אם א"א נמצאת מעוברת לאחר יב"ח משיצא בעלה ממנה מ"מ נאמנת לומר נאנסתי מכח שני חזקות צירוף חזקת כשרות וחזקת היתר לבעל אבל היכי דאתרע חזקת כשרות כגון שעברה ונתיחדה עמו דשוב ליכא חזקת כשרות אינה נאמנת ועפ"ז מיושב דברי הרמ"א ז"ל דבסי' ס"ח [ס"ז] הביא הי"א דנאמנת לומר גבי פ"פ נאנסתי ובסי' קע"ח ס"ג כתב וז"ל אשה שנתיחדה עם אנשים בדרך ובאה ואמרה נתיחדתי ונאנסתי י"א דנאמנת במגו דאמרה לא נבעלתי עכ"ל דמשמע דוקא מטעם מגו מהימן וגבי פ"פ ליכא מגו ואפ"ה הביא דעת י"מ להתיר וכבר עמדו ע"ז באחרונים אך לפי"ד ז"ל ניחא דכאן בסי' קע"ח דאבדה חזקת כשרות לא מהימנת בלתי מגו וכ"כ הב"מ ז"ל בסי' וא"ו אך כ"ז לשיטת התוס' אך לפי שיטת הה"מ ז"ל [פי"ח מא"ב ה"י] והרבה ראשונים דאפי' גבי אשת כהן דהא איכא חזקת הגוף דהיא אתי מכח רוב שלאח"כ נבעלה כמ"ש התוס' ז"ל [דף ט' ד"ה לא צריכא] ואפ"ה ס"ל להה"מ ושיטתו דנאמנת הרי דנאמנת ומהני ברי דידה אפי' נגד רוב פסולים דלא ס"ל סברת התוס' דאשה דייקת ומזנה ואפ"ה לר"ג דמהני ברי דידה אפי' נגד רוב פסולים אלמא דברי דידה טוב אפי' בלא שום חזקה מהימנא נמי א"א אפי' נתיחדה שאתרע חזקת כשרות דידה נמי מהימנא והנה לענ"ד י"ל דגם הה"מ וסייעתו ס"ל כשיטת התוס' דבעי' עוד חזקה לברי דידה גבי רוב היינו חזקת כשרות או אשה בודקת ומזנה ול"ק מאשת כהן דס"ל דמהימנא אפי' דאיכא לגבה חזקת הגוף ז"א די"ל דחזקת הגוף לעולם אתרע דהרי בעולה לפניך וכאשר הקשה הפ"י ז"ל על התוס' שכ' גבי א"כ דיש חזקת הגוף וכ' הפ"י וז"ל וקשה לי הא איכא למימר נמי הרי בעולה לפניך וכיון דהיא עכשיו בעולה כמ"כ היתה בעולה קודם שנתארסה ואע"ג דחזקת הגוף עדיף טפי מ"מ כיון דאיכא נמי חזקת היתר הו"ל תרתי חזקה להתירא וחדא חזקה לאיסורא וחדא במקום תרתי לאו מידי הוא כדאי' בריש נדה ובקידושין גבי קדשה עצמה בעיר וה"ה בוגרת דא"ר הרי בוגרת לפניך וקיי"ל כרב ובשמעתין דהכא נמי קי"ל כר"א דליכא מאן דפליג עכ"ל אך באמת קושיתו יש לתרץ דהתוס' כתבו שפיר דבלא"ה קשה מאי הק' התוס' גבי א"כ ונוקמה אחזקת היתר דקודם אירוסין נאנסה וזה הקו' לכאורה ל"ק כלל דס"ס הרי רוב פסולים מחצה דשמא אחר אירוסין ואפי' אם קודם אירוסין יש ג"כ עכ"פ מיעוט פסולים וא"כ הרי רובא פסולים דבודאי אסורה לכ"ע אם שותקת כמו שמיירי הכא בשותקת כמבואר בר"ן וירושלמי וכבר הקש' כן הפ"י ז"ל וההפלאה ז"ל אך לפענ"ד זה ל"ק דהנה הגם דרוב וחזקה רובא עדיף היינו באם ניזל בתר החזקה הוא נגד הרוב אבל באופן דאם ניזל בתר החזקה לא הי' כאן רוב כלל מתנגדו בודאי אזלינן בתר החזקה ואמרי' דלא הי' כאן רוב כלל וא"כ אם נימא דאוקמי אחזקת היתר וקודם אירוסין נאנסה לא הי' רוב פסולין אצלה שפיר אזלי' בתר חזקה וממילא ליכא [רוב] ובשיטה מקובצת כ"כ להדי' דלא איכפת לן במה דהשתא איכא רוב פסולין והיינו מטעם הנ"ל ולזה הקשו התוס' שפיר ונוקמי בחזקת היתר ואין הרוב כנגד החזקה כלל דלא הי' מעולם רוב פסולים וע"ז שפיר מתרצי התוס' ז"ל דס"ס אוקמא אחזקת הגוף ול"ק קו' הפ"י ז"ל דהרי בעולה לפניך דז"א דע"כ ל"א הרי בעולה לפניך או הרי חסר לפניך רק משום דאיכא חזקה לנגד חזקה אמרי' כיון דחזקה זו איתרע ניזל בתר הך חזקה דלא איתרע אבל היכי (דליכא חזקה) [דהחזקה אינו] נגד הרי חסר לפניך אמרי' אוקמי אחזקת קמא לומר השתא הוא דאיתרע כידוע. והנה מבואר בתוס' פ' המדיר [דף ע"ו ע"א ד"ה וחדא] דחזקה אחת כמו חזקת ממון ל"מ לנגד שני דברים נגד חזקה (אין אדם מפייס במומין) [א"א שותה בכוס אא"כ בודקו] ונגד חזקת הגוף יעו"ש כמ"כ הכא דרובא דפסולים עתה לפנינו כנ"ל וצריך אתה לומר דאוקמי אחזקה ולא הי' רובא הרי לנגדך חזקת הגוף דעתה נבעלה ואסורה לכהונה וא"ל הרי בעולה לפניך הא מ"מ השתא הוא דאתרע דא"ל העמידה בחזקת היתר דהא כבר אפקתה לחזקת היתר נגד הרוב וחזקה אינה פועלת לשני דברים מש"ה שפיר כתבו התוס' ז"ל דחזקת הגוף נגדו אבל אם טוענת ברי דמהימנא אפי' ברוב פסולין שוב אמרי' דמוקמינן אחזקה חזקת היתר וחזקת הגוף אינו מנגד כלל דהרי בעולה לפניך ושפיר יש לה חזקת היתר לכהונה וזינתה ברצון קודם האירוסין ומותרת וא"כ כ"ז אם ספק תחתיו אבל בא"א שנתעברה דנגדה רוב ברצון שפיר גם לשי' הה"מ אינה נאמנת. והנה בלא"ה הי' נ"ל לומר זולת דעת הפוסקים ז"ל דטעמא דמהימן לר"ג בברי אפי' ברוב פסולין דע"א מהימן בכה"ג נגד הרוב כגון שיש לפנינו כמה חתיכות חלב ומעט שומן ולנו אין ידוע ההיתר בודאי נאמן ע"א לומר זה ידוע לי שהוא היתר וא"א בכה"ג אין ע"א נאמן נגד רוב דלדידי' אין כאן ספק כלל מעולם ולכן נאמן שלפי דבריו אינו מעיד נגד הרוב שהרי לא נתערבו לדידי' מעולם כמבואר דבר זה בח"ד ז"ל סי' קכ"ז וע"ש בהגהות א"ב ובש"ש ש"ו פ"ז ועי' בפנ"י קידושין ס"ג] א"כ ה"נ לדידן ס' פסול והוו רוב פסולים אבל להאשה שהי' ידוע לה הבועל מי הוא מהימנא נגד הרוב אבל שתהא האשה נאמנת נגד חזקה או רוב דמסברא י"ל דא"נ. אך מדברי הר"י והרא"ש ז"ל שמביאין ראי' להכא מר"ג משמע דל"ל חילוק זה גם מפשטן של הראשונים המובא בש"מ משמע דטענות ברי דידה מהני בכל ענין ולכן נראה שלשי' הר"י ז"ל וסייעתו בכל גווני נאמנת אפי' שאוריעה חזקת כשרות שלה אך מהרמ"א ז"ל משמע בהדי' דאינו מכשיר באיתרע חזקת כשרות רק משום מגו וכנ"ל. ולכן נחזי אנן בנ"ד הנה איתרע חזקת כשרות במה שנתיחדה עם הנואף וא"ל הא יש לה מגו שלא נתיחדה עמו דז"א חדא מהפ"י ז"ל משמע דאם רק לפי שעתה נתיחדה באיסור שוב איתרע חזקת כשרות שכ"כ וז"ל בק"א סי' ל"א ואף שאין משיבין את האריות איכא למימר דבהאי עובדא אף לפי טענתה שנאנסה עבדה איסורא שנתיחדה עם בעל מלחמה באושפיזא דאסורה להתיחד אף עם עכו"ם הרבה עד שיהא שומר יושב ומשמר כדינו עם ב' או ג' כשירים דוקא ולא בפרוצים ולפי"ז היכי שעברה ונתיחדה שלא כדין איתרע חזקת כשרות טובא ותו ליכא טענות [אונס] כמו שהארכתי בתשו' עכ"ל ואפי' לפי מה דמבואר בגבעת שאול סי' ק"ה דהיכי דאית לה מגו על היחוד לא אבדה חזקת כשרות מ"מ בנ"ד ודאי ידוע לכל שנתיחדה עמו ואבדה חזקת כשרות וא"ל כיון דנתיחדה בבית פתוח לרחוב לא הוי יחוד ז"א דכפי משמעות השאלה שהלכה אתו מבית הגדול לחדר מיוחד ושפיר אתרע חזקת כשרות בודאי א"נ נגד הרוב ברצון הן אמת שי"ל הא דרוב ברצון הוא משום דאונס קלא אית לי' כמ"ש התוס' כתובות [דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א] ולענ"ד זה שייך בפנוי' דבאונס הוי קלא כדי שלא יבוא הבעל לטעון פ"פ אבל בא"א י"ל דלא הוציאה קול לחפות על עצמה דגם אונס ביוש לה וסברה שיבולע הדבר ותיכף שנגלה הרי טוענת שנאנסה אך באמת ז"א דכן דרך אונס להוציא קול וא"כ הוי רובא ברצון. וגם הלא סתם בעיר היא ברצון כמבואר ברמב"ם ז"ל [ה"נ בתולה פ"א ה"ב] הגם שזקני הח"ץ ז"ל שדי בי' נרגא בתשו' קמ"ה קמ"ו יעו"ש מ"מ בכה"ג הוי כמו עדים ראו שנבעלה בעיר בחזקת רצון דהרי לא הי' במרתף ולא ביער רק בבית תוך הבתים הוי לה לצעוק א"ו שהי' ברצון ולכן אשה זו אסורה לד"ה כיון שיש רוב וחזקת העיר שהי' ברצון וחזקת כשרות איתרע כנ"ל. וביותר מצאתי לתשו' מהר"מ אלשקר שכ' בסי' צ"ד וז"ל ותנו לבבכם ודעו והטו אזניכם ושמעו ופקחו עיניכם וראו ראו והתבוננו במ"ש בתשו' גדולי הגאונים ר' שרירא גאון ורב האיי אביהם של ישראל זכר קדושים ואדירים לברכה ואמרו בבירור שאין אחריו בירור בענין אשר כזה גבי אשה שהלך בעלה למדה"י ויצאה מעוברת וקודם שיתפרסם. הדבר היתה