דברי חיים חלק ב שסה

ל"ל לומר דמעשה לא עבדה שיהני בו אמתלא יעו"ש. ואשר נ"ל ליישב כ"ז בהוצע' דברי הרמב"ם ז"ל פי"ו מהל' סנהדרין הל' וא"ו וז"ל א"צ ב' עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה כלאי כרם הם פירות האלו גרושה או זונה אשה זו ואכל או בעל בעדים אחר שהתרו בו ה"ז לוקה אעפ"י שעיקר האיסור בע"א בד"א שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור אבל אם אמר אינו חלב זה וזו אינה גרושה ואכל או בעל אחר שהכחיש אינו לוקה עד שיקבעו האיסור משני עדים שתק בעת שהעיד העד הא' בקביעת האיסור ואחר שעבר והתרו בו טען להכחיש העד אין שומעין לו אלא לוקה עכ"ל ודבריו נובעין מירושלמי פ' שתי (הלחם) [נזירין] רמזם המל"מ ז"ל [פ"ג משגגות ה"ב] וז"ל הירושלמי פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה אמר לו א' חלב הוא והתרו בו שנים לוקה פ' נזיר ונטמא התריתי בו אינו לוקה א"ל א' נזיר אתה והי' נוהג בנזירות על פיו ושתה יין ונטמא למתים והתרו בו שנים לוקה פ' כהנת וזינתה ובא עלי' בעלה כהן והתריתי בו אינו לוקה נסתרה בפני ב' אמר א' מהם אני ראיתי' שנטמאת ובא עלי' בעלה והתרו בו ב' לוקה ועיקר עדותו לא בע"א הוא עכ"ל א"כ הרי מבואר דגבי נודרת בנזיר כתיב ונהג נזירות ע"פ וקשה דל"ל זה שינהוג נזירות דתיכף שא"ל נזיר אתה ולא הכחישו דקיי"ל דע"א נאמן כמבואר בכריתות [רפ"ג] והתרו בו והתיר עצמו למלקות חייב מלקות. ולכן נלענ"ד דטעם הדבר הוא זה דהנה מצינו בשני עדים שתוה"ק האמינם וכיון שהגידו אינם רשאים לחזור. מ"מ כ"ז שלא נחקרו עדותן יכולים לחזור א"כ מבעי' לנו בע"א אימת יוכל לומר (מזיד) [מבודה] הייתי. והנה בר"ן בתשובה [סי' ל"ד מובא בב"י חו"מ רס"י כ"ט] כתב דבדבר שא"צ חקירה ודרישה סגי באמירתו לפני ב"ד ולא יוכל לחזור אבל חוץ לב"ד ודאי שיוכל לחזור וכן מבואר בש"ע יו"ד גבי ע"א אמר בהמה זו טריפה וא' אמר כשירה (שתולין) [שתלוי] במי שאמר [תחילה] בב"ד כמבואר בש"ע ל"ט [סעיף י"ז] אלמא דחוץ לב"ד יכול לחזור בו ואמירתו אינו כלום. אבל לכאורה קשה באמת כיון דהתורה האמינו לע"א באיסורין במקום שנאמן ומה"ת בודאי ל"צ ע"א [לבא] לב"ד כידוע דע"א א"ל חלב זה לוקה ע"י אפי' חוץ לב"ד וכן מבואר בירושלמי הנ"ל וא"כ תיכף בהגדתו דבר זה אסור תיכף לא יוכל לחזור ולא מהני אמתלא. אך זה נגד הסברא שע"א יחשבו דבריו יותר משנים לענין זה ובפרט שמבואר בש"ס להיפך אמרה טמאה אני מהימנת לומר ע"י אמתלא טהורה אני אלמא דיכול לחזור ובתורת עדות אינו יכול לחזור אפי' ע"י אמתלא. והח"ד ז"ל מחלק בחילוקים שונים יעו"ש אך באמת זה הדבר דאם נעשה ונתחזק דברי העד כגון [לאחר] שאמר זה חלב נעשה מעשה ע"י להחזיקו לחלב וכיוצא או אשה שלבשה בג"נ שעשתה מעשה לחזק בין שכנותי' שישרפו טהרות בנגיעתה כי הכל רואין שהיא נדה זה גמר הגדת העד ולזה צריך הירושלמי שיתחזק המעשה ונעשה נזיר ע"פ ונתקבל כבר עדותו וזה הוי גמר הגדה שוב אינו חוזר ומגיד וגם בסוטה שב' עדים על הסתירה שוב באמירתו והתראתו לחוד הוי גמר הגדה דבלא"ה נסתרה וק"ל ולכן גם הרמב"ם ז"ל מדקדק בלשונו ששתק בשעה שהחזיק על פיו או שהעיד בב"ד דבלאו התחזק באיזה דבר בעת אמירת העד חוץ לב"ד לאו כלום היא ובזה שפיר מדוייק דברי הרשב"א ז"ל כיון שלוקין ע"י ל"מ אמתלא אך למה באמת לוקין על הלבישה ונתן טעם דכולי האי לא עבדה וא"כ נתחזקה לודאי נדה מש"ה לוקין ע"י דהוי כמו גבי שני עדים שנחקרה עדותן מש"ה לוקין ול"מ אמתלא כמו שלא מהני אמתלא בשני עדים לאחר חקירתן אבל באמירתה לחוד לא נתחזקה עדיין דיכולה לומר (מזידה) [מבודה] הייתי לאיזה טעם ורק במעשה לא תלינן רק דאמרה אמת והוי המעשה כמו חקירה והגדה בב"ד וז"ב. ובזה ניחא דלא יסתרו דברי הש"ע אהדדי דגבי לבשה בג"נ הוי המעשה כמו הגדה דהרי ישרפו טהרות ע"י וכיון שהוי כמו חקירה בב"ד ל"מ אמתלא אבל בטבח שעשה סי' בכבש שלו שאין לאדם שייכות בו והוא יודע שהוא כשר מעשיו בזה עדיין לא הוי הגדה שלא עשה מעשה להתחזקה לטריפה לעולם כי אין שייכות לאדם בשלו והוא עצמו יודע האמת שכשר הוא ורק משום שויי' אנפשי' חד"א ה"א לאסור ולזה מהני אמתלא וז"ב. והנה אחרי שזכינו לזה [אתי] שפיר דברי הראב"ד במ"ש שהרי לא נתקבלה דברי' דאין הפירוש (אולי) [אלו] נתקבל למקצת כגון לכתובה ל"מ אמתלא כאשר פירש מרן בנ"ב ז"ל דאדרבא היפך כוונתו ורק כזה פי' דבריו דלמשנה ראשונה דנאמנת והוי סברי דאין אשה נאסרת רק ע"י קינוי וסתירה וצ"ל דהוי כמו פ"פ דכקינוי וסתירה דמי א"כ שוב מלקין ע"י וא"נ ליתן אמתלא כיון שכבר העידה בב"ד ונגמר עדותה אבל כיון דלמ"א לא נתקבלה דברי' לגמרי ומותרת לבעלה נהי דנאמנת נגד עצמה לתרומה ולהפסיד כתובתה דאדם נאמן לחוב לעצמו אבל מטעם עדות לא האמינה א"כ הוי רק שווי' נפשה חד"א והרי באשה שאמרה א"א אני ונתנה אמתלא לדברי' האמינוה חז"ל דלא נתחזקה דברי' והוי רק נאמנת לשווי' חד"א מש"ה מהני שם אמתלא כמ"כ למשנה אחרונה בטמאה אני לך דלא הימנוה מטעם עדות כלל רק לגבי נפשה שווי' חד"א ולחוב לעצמה ולזה מהני אמתלא זה נ"ל ברור אשר משמי' הניחו לי אבותי מקו' להתגדר בכמה דברים שנשמטו מעיניהם הקדושים ולכן ברור דאמתלא טובא מהני אפי' באשת ישראל וא"ל דהגט הוי כמו שנתחזק דברי' במעשה דהלא לא אמרו משום זנות אני מגרשך דאם אמר משום זה אני מגרשך בלא"ה לא תחזור כידוע וא"כ מה מעשה להוכיח שזינתה עשה בהגט וכן מבואר בהפלאה בק"א סי' קט"ו אך גם אם (אמרה) [אמר לה כן] ולא (כפלה) [כפל] לדברי' לא תצא כמבואר בטור ובב"ח ז"ל [סי' יו"ד] ומעשה הגט אינו הוכחה כלל דכמה צנועות מתגרשות ולכן לפי דעתי אם נראה האמתלא טובה שאין מפרישין אותה והי' שלום (ועיין בתשובה ג')

סימן ג

להרב וכו' מו"ה יחיאל מיכל מו"צ דק' פילדאש באוננארן יע"א

אודות ההיתר אשר שלחתי לאשה המתגרשת מחמת שאמרה לפני בעלה שנטמאת ואח"כ הגידה אמתלא והשבתי באם שהאמתלא ניכרת היטב להב"ד שיש סברא טובא ואומדנא שאמרה נטמאת מחמת האמתלא מותרת ודלא כהנ"ב ז"ל רק כהב"ש ז"ל שכתב דדוקא אמתלא שעיני' נותנת באחר ל"מ באשת ישראל אבל אמתלא אחרינא מהני והנה ראיתי מעכ"ת שוה בעיניו דברי הב"ש עם הנ"ב וזה לא כן דהנ"ב מחליט ששום אמתלא ל"מ והב"ש ז"ל כתב דאמתלא אחרינא מהני יעו"ש בהדי' [סי' קט"ו סקל"א] והחלטתי לפסוק כדברי הב"ש משום הראיות שכתבתי וגם בס' הפלאה פסק כן בק"א וכמה אחרונים אך ראיתי עתה שמעכ"ת כתב לי שהאשה אמרה להרב אחר הגט שטמאה וגם דרך וידוי ובזה בודאי ל"מ אמתלא כאשר כתבו כמעט כל האחרונים בשם התו"י ז"ל [סי' ע"ב] דדרך וידוי ל"מ אמתלא הגם שיש להקשות ע"ד ולפי הנראה שראיתי בנ"ב [עיין נוב"י מה"ק א"ע סי' ע' ותניינא סי' י"ב וכ"א] אינו מחליט בזה לאיסור אך מ"מ לא הייתי מיקל בזה ובפרט שגם אחר הגט אמרה כן וכן כתבתי בתשובתי באזהרה שיהי' נראה לב"ד שמחמת אמתלא שנתנה הוכרחה לומר נטמאת משא"כ בנ"ד ולכן בודאי אסורה בלא פקפוק אם הי' המעשה כדרך שכ' מעכ"ת שהודית לפני ב"ד אחר הגט דרך וידוי היינו לפני הרב ובודאי הרב נאמן בזה דניכרין דברי אמת ובפרט שהי' רגלים לדבר כמ"ש מעכ"ת. אך מ"ש כ"ת דדברי הנ"ב שפיר מחמת שאין דרך נשים כשירות להתגרש בלא כתובתה תמה אני הלא כתבתי דצריך שיהי' נראה לב"ד האמתלא וטענתה טובה שהוכרחה מחמת איזה סיבה ברורה להפטר בלא כתובה ובאמת עיני ראו כמה נשים צנועות שנתגרשות בלא כתובה מבעליהן העשירים ואפי' שנראו לחשובין בעיני העולם מ"מ לא מיתדרי להו ולא ניחא ישובם יחד ונפטרים בלא כתובה ולכן הכלל מש"כ אם הב"ד רואין שי"ל שעשתה כן להתגרש בלא כתובה מחמת אמתלא שנתנה נאמנת ולא יחלוק ע"ז רק החולק על האמת ומ"ש מעכ"ת בעניני הפלפול לחלק באם לא הגידה רק מעשה לחוד יעיין היטב בעיון הראוי ויעיין בירושלמי ובר"מ ז"ל בה"ס [הנ"ל] יראה שדברי אמתיים ת"ל ועשיות מעשה היא חזקה בפ"ע והוא מדברי הרמב"ן ז"ל ומ"ש מהוחזק לאשתו ולבנה בזה הענין הרבה יש לדקדק וכבר האריך מהרי"ק ז"ל ובאחרונים הרבה ובפרט להגאון שערי תורה בספרו שנדפס מחדש הרבה מזה ואין הפנאי כעת לפלפל בענין עמוק ולדינא דברי נכונים ואין ענינם לשם

סימן ד

לידידי הרב המאה"ג הירא ושלם דחסיד המפורסם כו' מו"ה מרדכי אלעזר נ"י אבד"ק אדא יע"א

שאלה אשה אחת אשר בעלה נפרד ממנה כמה ואח"כ נמצאת כריסה בין שיני' ותחילה סברו שהיא מין חולאת ר"ל ושמשו ברופאים עדי שנתוודע שהיא הריון ואמר לה הבעל בבוא לביתו מה זה הדבר ולא תוכל להסתיר עוד הגד נא ממי נתעברת ואמרה שנאנסה מהבע"ב דהיישוב פ' בק' פ' בביתה ולא רצה הבעל להיות עמה ושבה לבית אבי' וישבה שם כמה ימים עדי