דברי חיים חלק ב שסג

ובגרידה אין שייך מנומר כמ"ש ביו"ד סי' רע"ט ס"ד וגם בס"ה שמחמיר המחבר מ"מ הרמ"א ז"ל כתב מ"מ הסופרים נהגו לתקן הרי שמתקנים ואין חוששין למנומר כ"ש בגרידה ולכן לדעתי אסור לגנוז ספר שיש בו כמה שמות רק יתקנו כדין אך אינני רוצה לסמוך על דעתי וכאשר יסכים שארי הגאון הנ"ל כן יעשה

סימן קלב

להרב החריף החסיד המפו' מו"ה עוזר נ"י אבד"ק בזאסטיק יע"א

שאלה בשם אלקיך שנכנס בו למ"ד שבשורה התחתונה (להך' של השם) ואם מכסים האותיות שלפניו ואחריו נראית כה"א ארוכה והרגל למטה מה דינו

תשובה לכאורה קשה למ"ל לכסות הלא האות ניכר היטב שהוא ך' ורק שנכנס ראש של למ"ד מ"מ כיון שלא נתבטל צורתו של ך' כפי שהוא לפנינו בלא כיסוי האותיות למה לנו לכסות האותיות בשלמא אם מסופקים אנו בצורת האות נותנים לתינוק ע"י כיסוי האותיות כנ"ל אבל הכא היא רק לראות אם אינו בטל צורת האות כמו שהוא לפנינו הוא כשר אך באמת יש דיעות שפוסלים אות שנכנס לחבירו אפי' לא ביטל צורתו וכן פסקי' להלכה באה"ע [זה צ"ע עיי"ש סי' קכ"ה סי"ח ולדעתי צ"ל וכן פסק להלכה בטו"ז או"ח סי' ל"ב סקכ"ב] ולכן טוב למחוק ואינו (מפני) מחיקת השם כלל דמבואר דכל הוספה שנעשה לאחר כתיבת השם בכל ענין מותר למחוק יעוין בג"פ אה"ע ובפ"ח והעיקר בספר בני יונה כי שם מבואר היטב שמותר למחוק בכה"ג כנלענ"ד והגם שאינני פוסק להלכה למעשה בזמנים הללו אך לצורך גדול ולכבוד ספר תוה"ק אצרף דעתי אם יסכים לדברי

סימן קלג

שאלה אודות השי"ן שכתבו בציור כזה ללענ"ד שודאי פסול דכ"כ ב"י ולבוש ז"ל [בא"ר סי' ל"ו] שצריך שכולם כל הווין יוצאין מרגל אחד הגם שהפמ"ג ז"ל [בא"א סס"י ל"ב] מסופק בדיעבד אולי ספיקו כיון דבגמ' [שבת ק"ד] שי"ן אחד כרעא והוי דומי' [למה דאמרינן בגמ' שם] מ"ט פתוח רגל הקו"ף ואפ"ה מכשיר מהרי"ק ז"ל [בשורש צ"ח ענ"ג] דס"ל דזה רק לכתחילה לא בדיעבד ובאמת הגאון הרמ"ע בתשובה מחו להו אמוחא וס"ל לפסול אפי' בדיעבד רק בשיש איזה דוחק ועיגון לכן נלענ"ד שפסול

סימן קלד

לכבוד ידידי מחו' הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה טובי' נ"י האבד"ק בריגל

שאלה ילמדנו רבינו אדמו"ר שיחי' ע"ד מקרה רעה ל"ט אשר קרה בקהילתינו ר"ל באשה מעוברת שמתה וא"א להוציא ולדה וכבר נעשה עפ"י פעולות הטבעיות להוציא ממנה ולדה ולא הועיל עדיין ובענין האיומים ע"י חרמות ושופרות לא ידעתי מה לעשות כעת אם לקוברה כך עם ולדה גם אם נכון להניח לרופא עכו"ם ליקח ממנה הולד ע"י איסטרימענטען בלא פתיחת בטנה

תשובה דבר זה לא נמצא בשום פוסק ובשו"ת רק בתשו' שמן רוקח ח"ב חלק א"ח סי' י"ח ועיינתי בשו"ת של זקנו הגאון המנוח זלה"ה (האבד"ק ווישניצא) ובחלק יו"ד סי' נ"ו מביאו והאריך שם ומסיק להלכה שאסור לנוולה ולפתוח בטנה ח"ו רק לקוברה כך וכן הסכים עמו חותנו הגאון המנוח מהר"מ שהי' אז בק' שינאווע וגם עוד גדול א' שהי' אז סמוך להם הסכים עמהם כנ"ל ע"כ באם עדיין לא יצא הולד יאיימו עלי' ויתנו חרם כי כן המנהג במדינתינו על כל צרה כזאת שלא תבוא ח"ו וימתינו איזה שעות ואם לא יצא הולד אזי יתירו לה הח' ויקברוה כך עם הולד והש"י יגדור פרצותינו ולא ישמע שוד ושבר בגבולינו וכימות ענויינו ישמחנו והי' שלום כו'

סימן קלה

להרב וכו' מו"ה מרדכי נ"י מספונקא בק' אברטין גליל קאלמייא

אשר שאל בנידון הבית עלמין שבאים להוסיף עליו מה לעשות הנה לא שמעתי מרבותי דבר בזה ולפ"ד שילכו הח"ק על הב"ע ויסבבו הב"ע ויאמרו הבקשה שאומרים בשעת סיבוב בה"ק והיא כתובה בס' מענה לשון והח"ק יתענו מקודם או יפדו עצמם וגם בני העיר ירבו בצדקה באותו מעמד ויקיפו הב"ע ז"פ ויאמרו מקודם הד' מזמורים הראשונים שבתהילים ואח"כ ויהי נועם בכל ההקפה ואנא בכח ועתה הוא בדפוס מכתבי הקודש תלמידי הבעש"ט ז"ל [בס"ס נר ישראל מהמגיד מקאזניץ מועתק מן הבעש"ט] וה' הטוב ינחם אותנו ויאמר די לצרותינו וישלח עזרו מקודש בחיי ובבני ובמזוני רויחי. ה' ויגש תרכ"ז

סימן קלו

לאחי הרב הגאון הג' המפורסים חו"פ וכו' מו"ה אביגדור נ"י אבד"ק דיקלא יע"א

ששאלת בדין קבורת ב' מתים כאחד דע ידידי אחי שאסור לקבור שני מתים בלא הפסק ו' טפחים בין קבר לקבר ולהתשב"ץ ז"ל קי"ט ח"ג (ועשה) קבר ע"ג קבר סגי בהפסק ג' טפחים ובדיעבד צריך לפנות הנקבר אחרון וכ"מ באבל רבתי הביאו הרמב"ן ז"ל ובתה"א וב"י ז"ל הביאו [בסי' שס"ב] ואין חולק ע"ז ורק האחרונים ז"ל כ' בזמה"ז דבגולה אנחנו אז בשעת הדחק למאוד שא"א למצוא מקום אחר אפי' אז בודאי צריך לקבור המת השני ג"כ לא זולת כ"כ הגאון ר"ה ז"ל מביאו ב"י [בסי' שס"ג] והאחרונים מקילים במקום שא"א בקל למצוא מקום אחר כנשמע מדברי זקני הח"ץ ז"ל סי' קט"ו והש"י ח"ג ומפני שאינו מצוי הספר אעתיק לשונו וז"ל השבו"י ח"ב סי' צ"ה ע"ד הרחקת המתים אף שהדין פשוט ומבואר בטיו"ד סי' שס"ב ששיעור הרחקת מתים הוא בין זל"ז ששה טפחים מ"מ פוק חזי מה עמא דבר בכל תפוצות ישראל שקוברים זא"ז וזעג"ז אעפ"י שהוא שלא עפ"י הדין נ"ל דנתפשט המנהג כן בגלות לפי שלא ניתן לנו הארץ רחבת ידים לפנינו וכמה השתדלות צריכין בכל המקומות ליתן לנו קצת מקום ודי לעמוד בשלנו במקום מצומצם ודינים אלו לא נאמרו אלא במקום שהארץ רחבת ידים לפנינו וכה"ג כ' הט"ז סי' שס"ד ס"ק ב' וז"ל וכ' רש"ל הא דאין נוהגין האידנא בדין מת מצוה לפי שאין הארץ שלנו ואין לנו רשות בכל עכ"ל וה"ה בנידון זה מ"מ כיון שישוב זה נתישב מקרוב ועדיין רחבת ידים לפניהם עדיין יכולים לקבור כשיעור הרחקה ודי לצרה שלא תבוא בשעת' שהי' מוכרחים לקבור כמו בכל המקומות עכ"ל והכל משום בזיון המת כמבואר בא"ר הנ"ל וא"כ בנ"ד עפ"י עיקר הדין צריך לפנות המת האחרון בין מהצדדים בין מה שנקבר לאח"כ למעלה אך אם המנהג כן במקומכם מכבר לא נוכל לחלוק על הגדולים שהי' בקהילתכם גאוני עולם ומסתמא נעשה המנהג הזה עפ"י גדולים ואם יתוודע לך שהמנהג כן מאז א"א למיהדר עובדא משום אימת הדין כיון שכבר נקברו בהיתר אך מעתה שיהי' בלע ה"ל לא יתנהו כן כי יש למצוא מקום לקבור וכ"מ בתשו' השו"י הנ"ל והי' שלום. מנחם אב תרכ"א

סימן קלז

למחו' הרב המאה"ג החסיד המפורסם בש"ק וכו' מו"ה זושא אבד"ק טאלמיטש יע"א

בנידון השאלה על המקרה לא טוב שנתוודע שהקברנים לא העמיקו את הקברים ולכן נגררו עצמות המתים מתינוקות כמעט לא קברום ובני עירו לא ידעו מה שעושים

תשובה הנה בזה אין מקור בש"ס אך מה שהעולם נוהגין בנפל ס"ת לארץ מתענים כל שהי' בעת נפילה מכ"ש במת שאמרי' בגמ' מ"ק [כ"ה ע"א] ושבת [ק"ה ב'] שהעומד בשעת י"נ מחויב לקרוע דומי' דס"ת שנשרף א"כ ה"נ בזה כי בזיון אחר מיתה דומה לס"ת שנתבזה ובס"ת נוהגין לגזור תענית מכ"ש מבזיון המת שיש לגזור תענית ואם נימא הא שם אין מתענים רק מי שהי' בבית שנפל הס"ת לארץ אבל לא שארי בני העיר אך ממה דמבואר בשו"ת אמרי אש [או"ח סי' ו'] דמי שהי' בבית חייב משום גורם דמי שהי' שם הי' לו לשמור ס"ת שלא יפול והכא כל בני העיר גורמים דאי' בש"ס [יבמות ס"ג ב'] דבעון חיי חטטי שכבי א"כ כל בני העיר גורמים לבזיון המתים ולכן חייבין להתענות ולכן לפענ"ד ראוי לגזור להתענות בה"ב ובתענית ב' הראשון יחמירו כמו בט"ב ובשני תעניתים האחרים יכולים להקל קצת וגם ינדרו צדקה עבור נשמתם וילכו על ביה"ק ראשי וטובי העיר ות"ח לבקש מהם מחילה וירחמו מן השמים ויהפוך למדת הרחמים. ואודות הקברנים בודאי ראוי להעבירם מאומנתם ולהענישם לפי ראות עיני הבד"צ בעירכם וה' הטוב יסלח ויתן לכם רחמים והי' רחמים וחיים ושלום כנפש ידידו מחו' דבש"ת בלונ"ח

בעזהי"ת נשלם חלק יו"ד