דברי חיים חלק ב שסב

התם הא פלוגתא דפליג עלי' ר"א דאלמא הא דר"ח עיקר ודרב אחא דחיי' בעלמא הוא עכ"ל הנה דגם הוא מודה דהלכה כרבנן בלא שום ספק רק בגט חוששין משום ר"א שאמר דגם רבנן מודים בגט יעו"ש אבל בס"ת לכ"ע פסול ואין ס' כלל ומה שמביא בספיקא דדינא לא אמרי' אוקמי' אחזקה דבר זה מבורר בהרבה מקומות בפלפול ארוך ועיין בת"כ ואו"ת ובש"ש ובעניי הארכתי הרבה בזה אך א"ל לכאן לכן לא ראיתי להאריך בענינים עמוקים. ומה שרצה לישב דברי הש"מ ב"ק אתמה הלא כ"ע ידעי דבממון אין הולכין אחר הרוב ויכול לומר קים לי ומספק לכ"ע אוקמי ממונא בחזקתו וידוע פלוגתא דסומכוס ורבנן ודברי התו' בהשואל ובשור שנגח וכל הפוסקים דבממונא חזקת ממון עדיף טפי ולא אזלינן בתר חזקת מרא קמא גם מה שרצה לומר דבדבר חשוב או בממון אם האיסור הוא בספק אמרי' סד"ר ולקולא ז"א כמבואר (בש"ך וט"ז יו"ד סי' ק"ד וק"ו) [בטו"ז יו"ד סי' ק' סק"א ובש"ך ק"א סק"ב וסי' ק"י בדיני ס"ס] יעו"ש. זה אשר ראיתי להשיבו בקצרה כ"א באנו לפלפל רבו דליות אלו הסוגיות ואיני מופנה ותשות כחי מנעוני ולזה לא באתי רק להשיב בקיצור מפני הכבוד

סימן קכח

להרב המאה"ג החסיד ירא ה' כו' מו"ה משה יעקב ראבד"ק אושפצין יע"א

אודות השם אם לכתוב כסדרן בתשו' גינת וורדים להרב ספרדי גדול כבודו בעיניהם כמבואר בשם הגדולים להגאון אזולאי ושם בג"וו [ח"א כלל ב' סי' י"א] מחמיר בזה יעו"ש הרבה ראיות אך אני השגתי עליו מגמ' ערוכה דיומא [דף ל"ח] גבי בן קמצר דא"צ כסדרן ובפרט דא"א לצמצם בבי"א ולמה קלסוהו ולכן נ"ל דזה ליתא אך עכ"ז מי אנכי לחלוק על גדול מגדולי האחרונים ואשר כ"ת יסכים בדעתו כן יעשה והי' שלום

סימן קכט

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם לתהלה וכו' מו"ה אברהם יצחק נ"י האבד"ק קליינווערדיין יע"א

מה שכ' שכל הפוסקים כתבו שצריך לכתוב השם כסדר דוקא ובדיעבד פסול ולי הפעוט לא נראה דבר זה ולא מצינו כלל בגדולי הראשונים ולא באחרונים והממציא דבר זה בתשו' גינת וורדים [כלל ב' סי"א] ומחכ"ת מכמה מקומות משמע איפכא וביותר בגמ' [יומא דל"ח] גבי בן קמצר שהי' כותב שם בן ד' בב"א וכ"כ בהדי' בס' רמ"ע תשובה ל"ו בסופו יעו"ש וכמדומה לי שכן פסק כמותו בס' כנפי יונה להגאון בעל מעיל צדקה והרבה הארכתי בזה בתשובה [עי' לעיל סי' קכ"א ובח"א סי' נ"ז] וכן נ"ל לדינא ואתם עשו כרצונכם בזה והנלענ"ד כתבתי והי' שלום

סימן קל

לכבוד ידידי הרב הג' החריף בו"ק חו"פ כו' כקש"ת מו"ה משה נפתלי אבד"ק ט"נ יע"א

מכתבו היקר הגיעני אתמול ולכבודו פניתי מגודל טרדותי לעיין בדבריו ואודות אשר שאל האיך מותר להרהר השם הא הרהור כד"ד והוי כמזכיר השם הנכתב והנה בפלפולי בישיבה בלמדי שנה זו על פורים סוגי' דחרש העלתי דע"כ לאו בכל גווני הרהור כדיבור לכ"ע יעוין בברכות בפ"ב [י"ג ע"ב] שקאמר ר"י ע"כ מצות כוונה מכאן ואילך מצות קריאה וכו' וק' הא הך כוונה הוא פי' המלות ותוכן הענין כמבואר בח"ר [שם] וק"ש נאמרה בכל לשון א"כ הוי כוונה קריאה דהרהור כד"ד א"ו דהרהור לכד"ד בכמות זה שהתורה צוה על שניהם דוקא וה"נ לענין ההוגה השם דוקא בקריאה אבל במחשבה מותר לכ"ע ועיין בתשו' ר"ע אייגר ז"ל [סי' ל' ול"א] ומה שנתקשה בדברי האלקי מהר"ח ז"ל שהביאו הגאון חיד"א ז"ל הנה גם במורה ח"ר פס"א כתב שהשם בן ד' אותיות הוא מרמז לעצמות הבורא ית"ש ויתעלה אבל שארי שמות המה רק כנויים והיינו שמכנים להמקום ב"ה על פעולותיו הנוראים ועל פרטיות מעשיו ומדותיו וז"ל המורה שם כל שמותיו יתעלה הנמצאים בספרים כולם נגזרים מן הפעולות וזה מה שאין העלם בו אלא שם אחד והוא יוד קא ואו קא שהוא שם מיוחד לו יתעלה ולזה נקרא שם המפורש ענינו שהוא יורה על עצמו יתברך הוראה מבוררת אין השתתפות בה אמנם שאר שמותיו הנכבדים מורים בשיתוף להיותם נגזרים מפעולות ימצא כמותם לנו כמו שבארנו עד שהשם המכונה בו יו"ד ק"א וא"ו ק"א היא ג"כ נגזר מן אדנות דבר האיש אדני ארץ וגו' עכ"ל והנה הזהירנו מלהתפלל רק אליו ולא למדותיו וכמ"ש לבעל החוטם אני מתפלל כלומר לעצמותו ית"ש וחוטם מכונה רוח חיים באדם וכן בעולם כללות המציאות והחיות מכונה בשם חוטם ואמר אני מתפלל לבעל החוטם היינו לעצמותו ית' הממציא כל הנמצאים ולכן אסור להתפלל לאיזה שם המרמז רק על פרטי מדותיו ית"ש ואין רשאין להתפלל רק לעצמותו ית"ש לא למדותיו ורק מחמת שע"י הפעולות נתגלה העצמות יתעלה ולזה כ' מהר"ח ז"ל ה' אלקים ע"י נפתח ונתגלה העצמות אך אין כוונתו להתפלל ח"ו לאותיות השם או לנקודות ח"ו רק לעצמות ית' דהוא ושמו אחד והשם בארבע אותיות מרמז לזה אך כ"ז בעולמות מבריאה ואילך בחיצונות העולמות אבל בעולם האצילות או בפנימות שארי העולמות שהמה אצילות שם הוא וכנוייו אחד כמבואר בתיקוני זהר כ"ז ראיתי להודיע לכה"ת הקדוש אולם אין דעתי נוחה בעניני הקבלה הנמצאת בספרים ישנים אפי' מביאן אדם גדול כי דשו בהמכתבים רבים מכת הש"צ ימ"ש ואפיקורסים וכתבו לתוך ספרים ישינים דברים בדויים ואפיקורסת כאשר ראו עיני והגדול המביאן הוא שלא בכוונה רק שהעתיק מספרים ודעתי אין נוחה לשמוע רק הספרים אשר הורוני רבותי תלמידי בעש"ט ז"ל לא זולת

ואודות שאלה השני

קיצור הדבר אם לבוא בפלפולים בסוגי' זו לא יספיקו היריעות כי הרבה פלפלו בזה הראשונים והרבה תשובות המה אתי בכתובים בזה אולם האמת הוא אחת שאין לומר שום סברא בזה דהיינו לומר בנדון זה לא שייך האיסור דהא אנן קיי"ל כר"מ [כתובות דף ס'] בזה דקניס בכל ענין זולת מה שגדולי הראשונים המציאו מגודל חכמת ה' אשר הופיע עליהם כגון בצימוק דדים ודבי ר"ג דמבואר בש"ס [שם] אבל אנן יתמי דיתמי אם ניזל בתר סברותינו הבדויות ח"ו תפול היסוד ולכן אין להקל בזה ורק להחמיר ושורש הדבר דר"ת וסייעתו ורוב גדולי ראשונים ואחרונים מחמירים כוותי' וגם אפי' להר"ש ז"ל [בתוס' שם וביבמות דף מ"ב א'] דמתיר בגרושה הוא דוקא בלא הכירה אבל בנ"ד שהולד הכיר אותה חל עלה שם מינקת חבירו ואפי' נתנה למניקה טרם הגירושין ולכן בודאי אין להקל ורק בתר ט"ו חודש שמתיר הפ"י [בק"א לכתובות אות ק"ן] במקום שיש עוד צדדים להתיר כמו בגרושה וכה"ג וכדאי הוא הפ"י לסמוך עליו ובאמת הרואה בדבריו שחש להחמיר ורק בשביל גודל הדחק אמר שיש מקום להתיר ולפענ"ד ראוי להחמיר יותר שבדור עני מן תורה כמו בדורותינו ורבו חוצפא יבואו החכמים בעיניהם הע"פ להקל בכל מינקת אחר ט"ו חודש ולכן לדעתי אפי' כמעט יאבד נפש אשה אחת וקוץ אחד מתקנת חכמים לא יעקר וד"ל והי' שלום כדברי מחו' ידידו דוש"ת בלונ"ח עש"ק כ"ב אדר שני תרכ"ה

סימן קלא

להרב הגדול כו' מו"ה יצחק אלישע ובנו מהר"י שור בק' קיטוב

שאלה ס"ת שרצה רב אחד לפוסלה בעבור שאין בה שיטה לשיטה כמלא שיטה גם הלמ"ד נכנס ברא"ש הה"א שבשיטה שלמעלה הימנה וגם הלמ"ד אינו כמו צורת וא"ו וכ"ף רק כמו יו"ד וכ"ף ומחמת זה רצה לפוסלה שלא יועיל תיקון מחמת שיש הרבה טעותים ויהי' נראה כמנומר

תשובה הנה כעת שת"ל באתי בשנים אינני רוצה לסמוך ע"ד בשום הוראה באו"ה ובפרט שכבר פסק שארי הגאון מהרי"ש להחמיר ורק דעתי להציע דברי הפוסקים כי נראה מכל האחרונים שהס"ת כשר ואסור לגונזו בריש מה שהשיטין אין הפסק כמלא שיטה מבואר בב"ח ז"ל [ביו"ד סס"י רע"ג] שהוא הביא דברי המהר"מ ור' ירוחם להחמיר ואעפי"כ פסק הוא להקל לדבר פשוט יעו"ש וגם כל האחרונים כתבו דאינו מעכב ובמ"א [סי' ל"ב ס"ק מ"ד] ובס' ברכי יוסף [סי' רע"ג אות א'] הביא כמה גדולי ספרדים המקילין בזה אפי' לכתחילה וא"צ בין שיטה לשיטה כמלא שיטה וחכם א' תמה שם למה לא חשו לכתחילה להאי מימרא אלמא שכן נהגו שלא להפסיק כמלא שיטה בין שיטה לשיטה ובאמת יראה מעכ"ת בכל הספרים שבבהכ"נ ויראה שכולם אין בין של"ש כמ"ש והטעם פשוט כיון שאינו מעכב והוא רק ליפוי הכתיבה כמבואר בב"י ובשארי אחרונים ובזמניהם לפי מכתבם אז הי' בזה יפוי הכתיבה אבל בזמנינו אין זה כלל יפוי ולכן אפי' לכתחילה אין חוששין לזה ועל כה"ג אמרו חז"ל [מנחות ל"ב ע"א] אפי' יבוא אליהו אין שומעין לו וגם על מה דלמדי"ן נכנסין תוך הההי"ן המ"א ז"ל [בסי' ל"ב סק"מ] בשם כנה"ג כ' להכשיר אפי' נשתנה האות רק שהאחרונים חולקים עליו בזה אבל עכ"פ באינה נשתנה האות כשר וכ"מ בשע"ת [סקמ"ד שם] ובג"פ [סי' קכ"ה סקפ"ה] ובגט מקושר אך יותר טוב לגרור ולכתוב מן הצד ומה שהלמ"ד אין הצואר כמו וי"ו לדעתי אין זה לעיכוב ובפרט אם יכול לגרוד