דברי חיים חלק ב שסא

חטוטרת לכתחילה אבל לא לעכב לכן גם לר"ת ז"ל כשר בדיעבד אך אם החטוטרת רחבה מבואר בסי' ל"ו דפסול דאינו לא כר"ת ולא כרש"י דחטוטרת רחבה אינו מקרי חטוטרת אך עדיין קשה הא בעי צורת זיי"ן לכתחלה וע"ז לא שייך דספרי ותיקי עושין כן ומשמע דלר"ת ז"ל זה צורת החי"ת וא"כ אפי' בדיעבד הי' להיות פסול ובא"ר סי' ל"ו ס"ק כ"ב כתב וז"ל גם מ"ש דסופא לא משכחת לרש"י ולא נהירא דשיעורא שני זיינין בעינן גם לרש"י כדאמרן ולא דל"ת וזיי"ן ולפי"ז נראה דה"א דלא יעשה כמין וי"ו וזיי"ן דלא הוי מרובע דדוקא שני זיינין בעינן וצ"ע עכ"ל אלמא דס"ל דאפי' לרש"י בעי רחב [רק] כעין שני זיינין ואם לאו פסול וגם כתב דאם אינו בצורת זיין צ"ע אם פסול בדיעבד וא"כ בנ"ד אותם שבגג רחב לכ"ע פסול לפ"ד המ"א ז"ל [בס"ס ל"ו] ולפי' הא"ר ז"ל פסול מטעם שאינו בצורת זיין ולכן הגם שנ"ב ז"ל בקמא חיו"ד סי' ע"ד] מכשיר צ"ע לעשות מעשה נגד הני רבוותא ובפרט שהאחרונים הניחו דברי הנ"ב בצ"ע יעוין בהגהת לבושי שרד ז"ל [סי' הנ"ל] ובח"ס [יו"ד סי' רנ"ח] אך לכתחילה גם הנב"י ז"ל צוה לתקן לשיטת ר"ת ז"ל אך קשה מאוד התיקון דמבואר בריב"ש סי' ז' וז"ל גם הראי' אחרת שהביא ממ"ש בס"ת שיש בו ד' טעיות בכל דף ודף יגנז וה"מ בחסירות גם הוא אינו ראי' דמאן לימא לן שאפשר לתקן בגרידה דלמא כיון שכל דף ודף יש בו ד' טעיות גם בגרידא מתחזי כמנומר כדאמר' הכא בתלוי' ואע"ג דביתרות ל"ל בה משום דאפשר בגרידה התם כיון שגורד ומניחו חלק ל"ל בה ואף אם יאריך מעט האות הסמוך לה כדי שימלא החלק ולא יראה כב' תיבות מש"ה לא מיחזי כמנומר אבל כשכל האות כתובה בגרידה ואצ"ל כל התיבה וד' בכל דף ודף של כל הספר אז מיחזי כמנומר כמו בתלי' עכ"ל אלמא דאפי' אות אחת ברוב הספר הוי מנומר ופסול וא"כ אם נמחוק כל החי"ת יהי' מנומר ופסול דהא בכל הספר החיתי"ן שלא כדברי הר"ת ז"ל אך בתשב"ץ פליג עליו בזה וז"ל בסי' קכ"ז ושמעינן מהכא דאע"ג דדיו ע"ג דיו משווי לי' מנומר דיו ע"ג גרד לא משווי לי' מנומר דדרך כתיבה הוא כו' עכ"ל יעו"ש אלמא דאינו נקרא מנומר בכתב ע"ג גרד וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' כמ"ש הריב"ש ז"ל גופא וכ' דמותר לסמוך בשעת הדחק ארשב"א ז"ל וא"כ מותר לתקן החיתי"ן כולם ע"י גרידה ולפענ"ד בנ"ד כ"ע מודו דמותר לתקן ולא פסול משום מנומר דמבואר בש"ס [מנחות כ"ט ע"ב] דאם נשאר דף אחד מציל על כולם ומותר לתקן הרי דאפי' תלויין מותר לתקן באם נשתייר דף אחד כולו ומכ"ש דמותר לתקן ע"י גרד וכמ"ש הש"ך ז"ל [בסי' רע"ו סק"ח] דתלי' גרע מגרד ואם דמתיר בש"ס לתקן ע"י תלי' אם נשתייר דף אחד מכ"ש ע"י גרידא והכא בודאי נשתייר דף אחד ולכן מותר לתקן ע"י גרידה כל החיתי"ן ולחזור לתקנו אך כיון דמבואר בתשו' עבודת הגרשוני סי' פ"ב וז"ל וכיון שזכינו לדין שאם טעה הסופר וכתב חי"ת פשוטה כמו שאנו כותבין בגיטין במקום שהי' רוצה לכתוב חי"ת עם חטוטרת כמו שנוהגין לכתוב בס"ת לאו פסול מיקרי וכשר בדיעבד ואפשר שאפי' לכתחילה אין קפידא כ"כ כי פיר"ת אינו מוכרח ופרש"י יש לישבו בנקל א"כ כשכתב הסופר הד' של (הה"א) [החי"ת] לא נכתב בפסול כי היתה ראוי' לעשות ממנה ח' פשוטה וכיון שלא נכתבה הד' בפסול אין מן הדין לגררה כולה אלא מה שצריך לתיקון הגע א"ע אם כתב הסופר ח' פשוטה ורוצה לעשות ממנה ח' מחוטרת וכי צריך לגרור את כולה ודבר זה לא יעלה ע"ד שום ב"ד ונ"ד נמי כיוצא בו. וגדולה מזו נלענ"ד שאף אם כתב ד' וז' סמוכים זל"ז ודבק אותם בחטוטרת אין לפוסלו אעפ"י שבפ' הבונה משמע שמן הח' נעשה ב' זיינין אם נוטל ממנו החטוטר', מ"מ אין לפוסלו בשביל כך כמ"ש לעיל הסכמת הפוסקים לענין החטוטרת עצמה אעפ"י שיש לחלק ביניהם וק"ל. כללא דמלתא שלענ"ד שאין ראוי לומר עליך שלא כדין עשית כלל הגם שיותר טוב הי' אם גררת כל הה' מ"מ גם באופן שעשית לא הפסדת עכ"ל הרי דמתיר לגרור רק סביב כדי שישתייר זיין ולא הוי חק תוכות יעו"ש וכ"כ הגהות לב"ש וכן במחצית השקל ז"ל ולכן נ"ל כך דבאותן חיתי"ן הרחבים שהם כמו לערך י"ב ימחוק כולם ויתקנם אבל בשארי החיתי"ן דאינם רחבים כ"כ רק שאינם כתובים כשני זיינין די להסיר החטוטרת ויגרור סביב כדי שיראה כעין זיי"ן וזה לכ"ע לא הוי מנומר כמבואר בריב"ש ז"ל

סימן קכה

לידידי ב"נ הרב המאה"ג כו' מו"ה יעקב פרענקיל נ"י אבד"ק נארייאב יע"א

שאלה ס"ת אשר מקצת מהשם של בן ד' כתב הסופר היו"ד על היריעה ושאר אותיות השם על המטלית

תשובה בנידון השמות על הטלאי יש לצדד לאחר שנראה גם מס' תפארת למשה זקינך אולם לאחר שנראה מקלות הסופר ראוי לגנוז היריעה וכפי דעת רוב האחרונים והיה שלום תמוז תרכ"ג פה מרחץ שיין

סימן קכו

להרב המאה"ג כו' מו"ה יהושיע אפרים נ"י אבד"ק קרעשוב יע"א

שאלה בס"ת ששינה הסופר בקצת כתיבת ההי"ן של השם הוי' ב"ה והוא שלא כ' רגל הימיני של הה"א בהתחלת הגג רק המשיך הגג לצד הימיני והניח רגל הימיני באמצע הגג כזה $ציור בספר$ ולרוב עשה כן כשנזדמן לו שם הוי' ב"ה בסוף השיטה והוצרך למשוך הההי"ן כדי להשלים השיטה בשוה אזי משך הגגין של הההי"ן והניח רגל הימיני באמצע הגג ולפעמים המשיך הגג של צד ימין יותר מחציו ונמצא כן בס"ת הנ"ל בהרבה יריעות ובהרבה שמות בכל היריעה עכת"ד השאלה

תשובה יקרת מכתבו הגיעני בהיותי פה במרחץ שיין והנה לדעתי שישאלו לתינוק דל"ח ול"ט על צורת הה"א הזאת אם יאמר שהוא ה' יוכשר ואם לאו פסול כי הגם שהכשירו מ"א [סי' ל"ב סקל"ג] והנב"י [קמא חיו"ד סי' פ'] הוא רק באופן שיש לו צורת אות וניכר היטב אבל באופן כזה שאין לו צורת אות כלל א"א להכשיר בלתי שאלה לתינוק כנ"ל וכ"ז הוא בהההי"ן של שארי התיבות אבל בההי"ן של שם הקדוש אם נכתבו ההי"ן כזו בהרבה שמות הקדושים לדעתי לא יועיל היכר תינוק כי נראה בחוש שהסופר לא הי' ירא ה' ולא קידש השמות בשעת כתיבה ולכן אין נכון לקרות בספר הזה והי' שלום עש"ק בלק תרכ"ג

סימן קכז

שאלה בס"ת שכתבו קטן אם שרי להעביר בקולמס לשמה ועל כל הספר ואח"כ לערבו בין שני ספרים אחרים (יריעות) שנכתבו מחדש ויהי' הכל מותר וכן פסק מורה אחד

תשובה לפענ"ד דלא שאל מעכ"ת רק לחדודי בפלפול דהרי התערובות ניכר כי אין כתב שני סופרים דומין להדדי ממש וזה ידוע בחוש ואפי' נימא שהקטן כשיגדיל יכתוב שני ספרים כדי לעשות עירוב נמי בודאי יוכר ע"י התערובות שהי' מנומר נגד שני ספרים האחרים שלא העבירו עליהם הקולמס ואין לומר שיעבירו גם על שני האחרים קולמס ועל השמות זה ודאי לא יאמר מי שיש בו ריח תורה ודבר זה לא נעלם מכ"ת ורק לחדודי שאל כי חפץ בפלפול תוה"ק אולם לכבוד השואל אומר אני מה שהתחיל בפסלות הקטנות בדברי הנב"י [במה"ת ס"א שרצה לחדש דקטן שהגיע לחינוך דמקרי בר כתיבה כמו דמקרי בר זביחה אף דאין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ מטעם חינוך מקרי בר זביחה וכמ"כ בתפילין ורצה לחדש דזה תלוי אם אסור להאכילו בידים ע"ש היטב עכ"ה] באמת בגמ' סנהדרין (נ"ה ע"ב) מבואר דגבי קטן איכא איסורא דאמרי' שם בקטן דאיכא תקלה מה שעבר בקטנותו ורק התורה חסה עליו ופטרו מעונש וז"ל הגמ' שם ת"ש בן ט' שנים ויום א' כו' ופוסל את הבהמה מע"ג המזבח ונסקלת ע"י כו' והא הכא קלון איכא תקלה ליכא וקתני נסקלת ע"י כיון דמזיד הוא תקלה נמי איכא ורחמנא הוא דחס עלי' על דידי' חס רחמנא על הבהמה לא חס רחמנא עכ"ל אלמא דקטן ע"י שיש עליו תקלה באמת מיקרי בר זביחה משא"כ לענין תפילין שאין שום חיוב עליו] ונמצא בזכרון שכן ראיתי בס' בית מאיר ז"ל כעת אין הפנאי לחפש תו כיון שאין גדול עע"ג פסול שלא לשמה וכ"כ הפ"מ בא"ח בהקדמה יעו"ש [ע' בסי' ל"ב בא"א רסקס"ט] ולפענ"ד אפי' עע"ג ל"מ בכותב ס"ת דאין מוכיחין מעשיו כלל ודמי לחליצה והרבה יש להעיר בזה ובתו' יבמות [ד' ב' ד"ה והא] שוב י"ל דפסול אם יעבור בקולמס משום מנומר דמ"ש כ"ת כיון שכולו כן שאינו מנומר החוש יכחיש זה דודאי נראה שהוא כתב ע"ג כתב והוי מנומר וכן משמע מדברי הגמ' גיטין ד' נ"ד ב'] גבי אזכרות שכתבו שלא לשמה דמשמע דלא שוה הספר מידי ואין לו תקנה [אפי' להעביר קולמס על כלו] גם מה שהאריך דהוי ספיקא דדינא משום די"א [באה"ע סי' קל"א ס"ה] שחוששין גבי גט שכתבו בהעברת קולמס ומכח זה כ' מעכ"ת דגם בספר הוי ספק אם הלכה כר"י [גיטין דף כ' ונ"ד] או לא ז"א כלל דבהדי' מבואר בהרשב"א ז"ל דהוא הי"א שחיישינן. שכתב וז"ל מובא בב"י באה"ע סי' קל"א וז"ל והרשב"א כ' וז"ל ולענין הלכה כתב ר"ח כיון דלא אמר בהדי' דלא כשר ולא פסול חיישינן לי' אבל הרמב"ם כתב דאינו גט לומר דאין חוששין לו ולא פסלה מן הכהונה ונראין דברי הר"ח דהא לדברי רב אחא הגט כשר לכ"ע ואע"ג דלקולא לא עבדינן כוותי' לחומרא מיהא לחוש חוששין לו ושמא הזקיקו לרב לומר כן מפני שבמקומו פ' הבונה גבי מתני' כתב ע"ג כתב פטור אמרי' עלה מתני' דלא כר"י הרי שהי' צריך לכתוב את השם כו' ולא אתמר