דברי חיים חלק ב שנה

תשובה הנה מבואר בכאן ספיקות חדא אם כסף קונה בעכו"ם וידוע פלוגתא זו ועוד נתוסף אם קונין במלוה והגם שאמר בפעם הראשון לפטרו מחובו משמע קצת דקונה בעד מחילת המלוה מ"מ כיון שאז נתבטל הענין ואח"כ בפעם הב' לא אמר לו בעד הנאת מחילת המלוה ורק סתם שמקנה לו וחוב הוא מלוה וקרוב הדבר שהנכרי לא ידע דבר מזה בהנאת מחילת מלוה ודעתו רק שמקנה לו בעד החוב וממילא יהי' פטור והנה הוי ס"ס חדא אם כסף קונה בעכו"ם שנית אם מלוה קונה אמנם הרמב"ם ז"ל פסק שניהם שכסף קונה בעכו"ם [פ"ג מה' מכירה ה"א] וגם שמלוה קונה (פ"ז מה"מ ה"ד] ולפ"ד הוי הולד כבכור אולם כיון שהדין אצלינו מס' כל צד לחוד אם קונים במלוה ואם עכו"ם קונה בכסף לכן (יצאנו מידי) [הוי] ס"ס ומותר הולד דלא קנהו הישראל ומלבד זה נ"ל דאינו בכור אפי' להרמב"ם ז"ל דידוע שהק' כולם על הרמב"ם ז"ל במה שפסק מלוה קונה והלא בגמ' אמרי' בקידושין [מ"ז ע"א] ושוין במכר שקנה ומתרץ הגמ' דמוקי לה ר"ה במילי אוחרי דמלוה לא קני ועוד אמרי' בהזהב (מ"ח ע"א) וז"ל הגמ' אמר רבא קרא ומתניתא מסייע לי' לר"ל כו' ואלו תשומות יד לא אהדרי' מ"ט לאו משום דמחסרא משיכה כו' יעו"ש ולדברי הרמב"ם יקשה למה לא אהדרי' בתשומת יד [י"ל כוונתו דלרש"י ופוסקים דפסקו כר"י דמעות קונה ל"ק קו' הגמ' דלא אהדרי' לתשומת יד משום דהו"ל מלוה ומלוה ל"ק ובעושק דאהדרי' מיירי שייחד לו כלי בשעת השכירות וכן מתרץ הריטב"א שם אליבא דר"י ע"ש וגם י"ל לר"י כמו לר"ל דעושק מיירי בנטלו והחזירו ותשומת יד מיירי בלא נטלו להשמיענו דמלוה ל"ק אבל כסף קונה אבל להרמב"ם דגם מלוה קונה שפיר נשאר קו' הגמ' מדלא אהדרי' לתשומת יד וע"ש בריטב"א ותבין עכ"ה] וגם מה חילוק בין קידושין למכר בזה אך לפענ"ד נראה פשוט דהנה מבואר בח"מ סי' (ק"ח) [ק"כ] דפריעת חוב א"צ קנין ואם זרקו בריצוי הבעלים נפטר מהחוב ואם נאבד אינו חייב רק משום שומר דכוונתו שישמרנו אבל משום החוב מיפטר וכן אם אמר לו הנה צרורים בביתי ג"כ פטור ואינו חייב רק משום מעות אינם צרורים מחמת שיוכל להשתמש בהם ומשום שואל מחדש אבל מהחיוב פטור בלא שום קנין ואפי' בע"כ הוי פרעון יעו"ש בכל הסוגי' דפריעת חוב א"צ קנין והנה לכאורה באם זרק לו חובו אפי' חובו הוי הפקר דהא הלוה סילק כחו מזה המעות והמלוה לא זכה בו ובפרט באמר לו והפטר דאפי' שומר לא הוי בודאי יוכל אחד מהשוק לזכות בו אך זה ודאי אינו והטעם מפני שאינו הפקר שיש לישראל המלוה שיעבוד עלי וכ"מ בש"ע כ"פ דאם יש לא' שיעבוד על המעות לא יוכל אחר לזכות בו והוי שיעבודו כמשכון שלא בשעת הלואתו וכמ"ש בש"ך ז"ל סי' ע"ב [סק"ט] במ"ש דאפי' אם נודע לנו שלא נתפרע ממנו הוי כמשכנו שלא בשעת הלואה שקונה אותו בלא שום הגבהה דהוי כמשכון בב"ד שלא בשעת הלואה והשכל נותן כן כיון דפרעון א"צ רק שזרקו בביתו אפי' בע"כ דפרעון בע"כ שמי' פרעון א"כ אכתי הוי כסף התשלומין ברשות המלוה בלא שום קנין והנה קיי"ל [בחו"מ סי' ק"א] דמדעתו ורצונו של הנפרע לכ"ע שוה כסף ככסף וא"כ תיכף שנתרצה המלוה להחפץ בעד חובו נפטר הלוה והמלוה זכה בהחפץ למשכון שלא בשעת הלואה דקיי"ל דקנהו לגמרי ומש"ה במלוה קונה [ובקדושי אשה שפיר אמר רב דאינה מקודשת דבאשה ל"ש לומר דהוי פרעון על החוב משום דשוה כסף ככסף ודו"ק עכ"ה] אולם כ"ז באם מלוה להוצאה ניתנה א"כ די במה שפורע בע"כ אפי' כו' אבל למ"ד מלוה לאו לה"נ היינו כמו שפרש"י ז"ל שם [קידושין מ"ז] שצריך להיות בעיסקא תמיד מוחזקת וא"כ למ"ד דס"ל כן לא יוכל לקנות זה החפץ שמכרו בעד העיסקא כיון דהמלוה בעין באיזה עסק והחפץ הנמכר ג"כ בעולם הוי ממש כחליפין דצריך קנין [י"ל כוונתו כיון דהו"ל כחליפין ממש וצריך קנין לא קנה זה חפץ הנמכר במה שנמחל שעבודו על העיסקא משום דזה לא עשה קנין בהעיסקא דנימא כיון שמשך זה נתחייב זה בחליפי' דמשיכתו וקנינו לא מהני מידי לענין זה דהא באמת גוף חפץ העיסקא שלו היא ואף דנמחל שיעבודו שיש להמלוה עליו ומחילה אינה צריכה קנין מ"מ כל שלא הוי קנין ממש לא זכה חבירו בחילופי' משא"כ לגבי קידושי אשה כיון שעכ"פ הגיע לה הנאה מחודשת ע"י מחילת השיעבוד שיש למלוה על העיסקא ונותן לה רשות להוציא העיסקא מקודשת וכמבואר ברמב"ם פ"ה מה"א ה' י"ד ע"ש וע' בס' אבני מילואים סי' כ"ח סע' י"א והפי' בגמ' היא וא"א מלוה להוצאה נתנה היינו דהא דרב דמלוה להוצאה ניתנה לאו ככ"ע היא ורק דהנך תנאי פליגי בזה אם מלוה להוצאה נתנה א"כ במאי יקנה במכר להך מ"ד דלאו להוצאה נתנה ודו"ק עכ"ה] ולכן שפיר פריך הגמ' במה יקנה היינו למ"ד מלוה היא מוחזקת בעיסקא ולא להוצאה ניתנה והוי כמחליף אינו נקנה רק בקנין שפיר פריך במה יקנה אבל להרמב"ם ז"ל דפסק דמלוה להוצאה ניתנה שפיר קונה במלוה ודו"ק. וגם כיון דלדברי הרמב"ם הוי פריעת חוב גמור במה שיחדוהו לו לפריעה וזה כבר גבה חובו א"כ היינו פקדון ממש לא תרי גווני פקדון [י"ל כוונתו דלמאי דחידש דבמלוה דקונה להרמב"ם היא מטעם פרעון כנ"ל א"כ היא רק במכר ממש מחמת הלואה וא"כ ל"ק שוב דלהדרי' קרא דע"כ א"א לאוקמא כלל קרא דעושק ותשומת בכה"ג דייחד לו כלי בתורת מכר להלואתו דא"כ היינו שלו ממש והוי פקדון ממש לא תרי גוונא פקדון ואמאי קרא לו עושק או תשומת יד פקדון ממש היא וע"כ קרא דעושק ותשומת יד וסוגית הגמ' דב"מ בייחד לו כלי היא רק דייחד לו כלי להלוואתו למשכון בעלמא וכמו שכן כתבו התוס' בכתובות דף מ"ב ובש"מ ב"מ דבהכי מיירי וע"ז שפיר אמרו בגמ' תרי גוונא פקדון ועיין במג"א ובח"י סי' תמ"א ובמשכון לא שייך סברא הנ"ל דלקנו בתורת פרעון וע"כ תלי' רק אי קונה בכסף או במשיכה (עיין בקצה"ח ס"ס ע"ב) ושפיר דייק הגמ' סייעתא לר"ל וע"כ דהי' ס"ל להסוגי' דהכל איירי בשעת הלוואה או דהוי פשיט לי' דגם מלוה קונה בתורת כסף וקנה גם במשכון וע"ז שפיר י"ל לר"י דבאמת מלוה ל"ק בתורת כסף וקרא דתשומת יד מיירי שלא בשעת הלואה ושפיר דלא אהדרי' לתשומת יד משום דמלוה ל"ק למשכון דצריך קנין בתורת כסף וזה גם הרמב"ם מודה וא"ש כל סוגיית הגמ' והיכא דמכרו לו ממש בהלואתו דקנה בתורת פרעון אין כאן התחלת קושי' דלא אהדרי' בכה"ג משום דע"כ קרא לאו בהכי מיירי דזה מקרי פקדון ממש לא עושק ותשומת יד ודו"ק עכ"ה] ולכן פסק הרמב"ם ז"ל שפיר. אך כ"ז בישראל עם ישראל אך ישראל אינו קונה משכונו של עכו"ם דהלכה כת"ק דר"מ פסחים ל"א ע"ב] ישראל לא זכה כלל בתשלומי החוב בתורת קנין רק שאסור לזכות בו משום שיש לישראל שיעבוד אבל אין לישראל קנין במשכון והוי ממש של עכו"ם הלוה המוכר ופטור מבכורה והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת אדר א' תר"ל לפ"ק

סימן קיג

לכבוד ידידי מחו' הרב המאה"ג החריף ובקי המפו' החסיד בנש"ק כקש"ת מו"ה אברהם יהושיע העשיל נ"י אבד"ק טלוסט

שאלה אשה שהפילה חתיכה כמו עשרה [שבועות] אחר שנתעברה ופסק לה האורח והחתיכה היתה כמו עור לבן קצת ולא הי' חלול בתוכו רק שהי' עב כמו חתיכה בשר והמילדת בקיאה שהית' שם הטילה את החתיכה למים והי' סביב חתיכה כמו מוכין וצפה על המים ואמרה שראתה כזאת בלבוב במקום שמלמדים שם הנשים להיות מילדות ונקרא בלשונם מאהל ואינו ולד כלל ושאלתי אותה אם הי' איזה עצם או ריקום אברים קצת והשיבה שלא הי' לו עצם ולא ריקום כלל ועכשיו ילדה האשה בן אם חייב לפדותו או לא

תשובה הנה זקני הח"ץ ז"ל [סי' ק"ד] סתר דברי הש"ע [סי' ש"ה סע' כ"ג בהג'] שפסק שחייב לפדות וכן השבו"י [ח"א סי' פ"ג] החמיר שלא לפדות אפי' בלא ברכה ודבריהם נראין מאוד דהאיך נוכל לומר נגד סתם גמ' (נדה כ"ט א') אריב"ל רוב נשים ולד מעלייא מפילות ופסקי' כוותי' וסוגי' דעלמא כוותי' כמבואר בש"ס ופוסקים ומי יחלוק נגדו ומה שהקשו הגדולים הלא בסוף הסוגי' מבואר דבלא הוחזקה מעוברת לא אמר ריב"ל במחכ"ת שגגה היא להאומר כן דהלא סתמא (דגמ' ממימרא) [איתמר בגמ' מימרא] דריב"ל דרוב נשים ולד מעלי' מפילות ורק דגמ' אקשי' לי' מהא דתנן באידך ברייתא חוששין לנדה אלמא דאינו רוב ומתרץ התם דלא הוחזקה מעוברת וסברו המקשים ע"ד זקני הח"ץ הנ"ל דגם בחתיכה אין חוששין כשאינה מוחזקת למעוברת וז"א כלל דמה לנו לענין חתיכה אם מוחזקת למעוברת או לא הלא אפי' אינה מוחזקת למעוברת לנו לומר אזלי' ב"ר נשים דיולדת ולד מעלי' ומסתמא ילדה ולד מעלי' כרוב הנשים ורק [התם] שאינו ידוע לנו אם הי' כלל חתיכה או רוח כפרש"י [שם ד"ה והפילה] א"כ דלמא לא הי' כלל חתיכה ולא הי' לידה כלל רק ראתה נדה ומה שייכות לרוב נשים יולדת ולד מעלי' הא לא הוי כלל לידה רק נדה אבל אם ראינו חתיכה לפנינו רק שלא נדע אם הוא מרוקם או לא בודאי דקיי"ל כריב"ל דרוב נשים יולדת ולד מעלי' ולכן בודאי אין לזוז מדברי ריב"ל דרוב נשים יולדת ולד מעלי' ופטורה מפדיון הבן והבקיאות ממילדת לא מעלה ולא מוריד ולכן אין לזוז מדברי הני תרי סבי קדישא הח"ץ והשבו"י ז"ל והי' שלום כדברי מחו' ידידו דוש"ת בלונ"ח: