דברי חיים חלק ב שנו

סימן קיד

שלום להרב המאה"ג מו"ה אלימלך שמעון נ"י אבד"ק חיראב

בענין אם לא הסירו הציצין המעכבין רק ע"י הפריעה בצפורן כבר ידוע שעולם נוהגין היתר וכן באמת כ' הט"ז ז"ל [סס"י רס"ד] לבדוק אחר הפריעה ולא אחר המילה דלמא נשתייר שלא נכרת מהגיד ש"מ דלא איכפת לן בזה דכיון שהוסר מעל העטרה והוסר ממקום חיבורו בגיד הוי כנכרת ממש וכבר מצאנו כן גבי אבר המדולדל כיון שנעקר מחיבורו הוי כמת אותו האבר והארכתי בזה הראי' בקונטרס שלי [ע"ל סי' קט"ז] ואך כן כתבו התוס' בשבת קל"ז ב'] להכשיר וכן בכ"מ הל' מילה [פ"ב ה"ה] ומה שהק' כ"ת דהרי תרגום של נימול גיזור והוא כריתה יעוין בח"ס [יו"ד סי' רמ"ט] שכתב בהדי' דכשניתק ממקומו ע"י ציפורן נקרא נמי בלה"ק כריתה. ומה שהק' מעכ"ת דא"כ למה מהדרי' בשבת אציצין המעכבין הא אפשר להסירו ע"י פריעה ואתפלא על כ"ת וכי חובל שחייב בשבת הוא שבירת אבר דוקא הלא בהוצאות דם הוי חובל ואב מלאכה וא"כ ה"נ דבעינן בודאי שיסירנו בצפורן בהפריעה א"כ ודאי יצא דם והוי חובל ממש והנה שמעתי שבס' נשמת אדם ביו"ד סוף ה"מ חידש לומר דהוי כאילו אינו נימול ושאלתי לי הספר לעיין בו והנה ראיתי שכל עיקר ראייתו דהא פריעה לא ניתנה לאאע"ה וגם לדידי' ציצין המעכבין ש"מ שגם בעור המילה שייך ציצין המעכבין וזה מדברים הפליאים דבשביל שלא נצטוה על הפריעה לא יהי' בו דין ציצין המעכבין אשר יש לימוד ע"ז בודאי אם נשתייר מעור החיתוך ולא נפרע בודאי הי' שייך לאאע"ה דין ציצין המעכבין אבל ודאי אם אאע"ה הי' פורע הציצין בציפורן הי' דינו דהוי כמל בסכין וכמבואר בח"ס ז"ל הנ"ל והנה אדרבא בספרו העיד שכן פסק הט"ז והש"ך ז"ל להחזיק מנהג עולם שכשר בנפרעו הציצין ע"י ציפורן בלא סכין ורק הוא הרעיש לחלוק על גדולי האחרונים ועל מנהג ישראל ובדברי תוס' הנ"ל מפרש פירוש שלענ"ד אינו ראוי לזוכרו ומהכ"מ ז"ל העלים עינו ובא בטרוני' על נימולי ב"י שלא כדת והנה שמעתי שעיר וקדיש מן שמיא רשכב"ה מבעלזא החמיר בזה והנה אמת שלכתחילה ראוי להסיר הערלה לגמרי ממש אך בדיעבד ח"ו לצער הילד הנמול לחזור ולחתוך והנח להם לישראל במנהגם הטוב במצוה שקבלוה בשמחה ועושין בשמחה

סימן קטו

לידידי ח"א הרב הגאון הגדול החריף ובקי החסיד המפו' כש"ת מו"ה חיים אלעזר נ"י אבד"ק טארניגראד יע"א

על אודות המילה שיש מרננים שכל שלא נחתך עור החיצון כולו אפי' אם נראה מהול שלא בשעת קישוי צריך לחתכו דלא הוי מילה רק שנחתך מן הגיד ונכרת ולא אם נשאר תלוי בשום מקום מהגיד אפי' למטה מעור הערלה החיצון צריך לחתכו והנה ערכתי כבר ע"ז תשובה אחת העתקתי לוטה פה והנה עתה בעיוני עוד הפעם ראיתי דדבריהם דברי בורות דהא גבי פריעה ודאי סגי אם אינה נראת כשנתקשה והנה בגמ' בחדא מחתא מחתינהו וז"ל הש"ס (שבת קל"ז ע"ב) א"ר אבינא כו' בשר החופה את רוב גובהה של עטרה כו' א"ש קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למולו ואם לאו צריך למולו במתניתא תנא רשבג"א קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה וא"נ מהול צריך למולו מ"ב א"ב נראה ואינו נראה עכ"ל וזה קאי בין אמילה בין אפריעה דגם בפריעה מעכבין ציצין דלא כנראה מתוספת חדשים [שבת פי"ט מ"ו] ורק כמ"ש כה"פ והוא דעת ר"ת ז"ל [בתוס' יבמות ע"א ב' ד"ה סוף] שגם בפריעה מעכבין ציצין ותנא בחד גוונא מחתינהו כל שמתקשה וא"נ וא"כ דין המילה והפריעה חד וגם בערוך ערך הלקט כ' וז"ל בפר"א ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת פי' מלקטין ציצין המעכבין את המילה וזה עיקר עכ"ל הרי דלא כ' כלל רק מלקטין ובלשון שני כ' שחותכין אבל לפי' הראשון משמע דסגי במלקט את העור ומטהו עד למטה ואולם עתה האיר ה' עיני וראיתי כי הדבר מפורש בב"י ובכל האחרונים דהנה ז"ל החכם הספרדי בב"י סי' (רס"ה) [רס"ד] ואם אח"כ נמשכה ערלתו ע"י מיעוך עד שמכסה העטרה או שהי' מסורבל בבשר או מדולדל עד שנראה בלתי מהול בעת קישויו חוזרין מד"ס וקוצצין עד שתראה העטרה גלוי' בעת הקישוי אמנם אם בשעת קישויו נראה ממנו שכבר נימול שיש שם קצת ציצין מכאן ומכאן אז א"צ אלא תיקון בעלמא מפני מה"ע ויראה ודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנמולו תחילה כהלכתן אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי עכ"ל. הרי דלא מל כראוי ודאי שלא חתך כל העור החיצון הוא הערלה דאם חתך כל העור א"כ מל כהלכתו א"ו שאיירי שלא חתך כל העור ואפ"ה כתב דל"מ עד שיראה מהול בלא קישוי ולפ"ד האומרים דצריך דוקא כריתה מן הגיד למה יהני אפי' נראה מהול כשאינו מתקשה הא ס"ס הערלה לא נכרתה מן הגיד א"ו אם נתפשטה מן דיבוקה למעלה ועקרהו משם עד למטה זה הוא מילה דלאו דוקא כריתה מקרי מילה וכמ"ש הח"ס [סי' רמ"ט] אלמא דלהחכם הספרדי ז"ל אם נעקרה הערלה ע"י פריעה מקרי נימול כהלכתו ומכ"ש לדברי הש"ך ז"ל [סס"י רס"ד] שמקיל יותר דאפי' בלא נחתכה כהלכתה סגי בנראה מהול כשנתקשה ולדידי' עדיין הערלה למעלה ולא נחתכה א"ו כיון דכי מתקשה נראה מהול הוי כנחתכה והנה זכינו לדין מתוך דברי החכם הספרדי וב"י שמביאו והב"ח מביאו בס"ס רס"ד בזה"ל הרי שכ' להחמיר דבמי שלא נימול תחילה כהלכתו צריך לחתוך הבשר עד שתהי' העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי וכך הורתי הלכה למעשה עכ"ל והש"ך ז"ל [ג"כ מביאו] שמה שנעקרה הערלה עד למטה הוי נימול כדינו והנה בנימול כדינו פסק הרמ"א ז"ל וכה"פ כדברי תה"ד ז"ל דסגי במעט שנראה מהול כיון שכבר נימול מה"ת וא"צ למול שנית רק מדרבנן מפני מ"ע לכן בנראה קצת מהול סגי וא"כ לפמ"ש הוכחנו דבאם נעקר ע"י פריעה הוי כנחתך א"כ ילדים דידן דמהדרין הסנדק והמוהל לאחר הפריעה לראות אם החריץ נראה יפה אפי' בלא נתקשה א"כ ודאי הוי מילה יפה מה"ת וא"ל למול שנית אפי' אם כסהו שנית להגיד וא"כ כיון דאין המילה רק מדרבנן סגי בנראה קצת מהול והנה לכתחילה בודאי מסירין כל הערלה בכריתה לגמרי וע"ז הקפיד מרן רשכבה"ג מבעלזא אבל בדיעבד בודאי אין שום מצוה לכרות הערלה שנפלה למטה ע"י הפריעה ואדרבה העושה זאת הוא רוצח וחושש אני בו אם הוא מנפשות עמלק ימ"ש אשר חתך מילות ב"י ולכן אל ישמע להם ולא ילך בדרכיהם שלא עפ"י תורה רק מעשה בור ולדעתי שיתרה בהם שאם יוסיפו לעשות כן שיפסלו לעדות כמו המכה לאיש ישראל והי' שלום

סימן קטז

שאלה תינוק שחתך המוהל מעור הערלה חיתוך קטן ופרע כדין עד שנתגלה העטרה עם חוט המקיף ולאח"ז לאחר שנתרפא נראה שאינו מהול רק ראש הגיד נראה מה דינו

תשובה הנה במס' שבת (קל"ז ע"א) במשנה אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ובגמ' שם א"ר אבינא כו' בשר החופה את רוב גובהה של עטרה עכל"ה והוא מה"ת דכן אמרי' ביבמות ע"א ב' וז"ל [א' רבה ב"י] א"ר לא ניתנה פריעת מילה לא"א שנא' בעת ההוא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וגו' ודלמא הנך דלא מהול דכתיב כי מולים היו וגו' א"כ מה שוב אלא לפריעה מאי שנית לאקושי סוף מילה לתחילת מילה מה תחילת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבת בו דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה וכו' א"ר וכו' בשר החופה את רוב העטרה וכו' והנה לכאורה קשה דל"ל המיעוט בלא"ה בכל התורה רובא ככולו וא"כ אם הרוב מכוסה בודאי אינו מילה כלל ואי נימא דהכתוב קמ"ל דמעכב ברוב הקיפה או ברוב גבהה זה ליתא דא"כ מאי אתי האמוראי לחדש לך רוב גבהה או רוב הקיפה הא מקרא ידעינן זאת דאל"כ ל"צ קרא לרבות ציצין. אולם בודאי לולא הריבוי דקרא היינו אומרים כיון דרוב הערלה נחתך לא איכפת לן במה שחופה המיעוט ערלה לזה גילה לנו הריבוי דקרא דלא אזלינן ב"ר עור הערלה רק צריך לחתוך הכל ולזה באו האמוראים וחידשו דמעכב רוב גבהה או רוב הקיפה אבל מיעוטו אינו מעכב דעיקר קפידא דקרא שלא [יהי'] הרוב מגיד מכוסה בין בגובה ובין בהקיפה ולא ניזל ב"ר הערלה ולומר כיון שהרוב הערלה נחתך סגי ורק מרבה התורה לילך בתר התגלות הגיד בין בהקיפה בין ברוב גובה והנה לפי"ז הא שפיר אם נימא דעיקר הוא דאזלינן בתר שחופה הגיד אבל אם נימא אפי' שהגיד מגולה ורק שנשאר מבשר תלוי למטה ג"כ אינו נימול א"כ מאי בין רוב גובה והקיפו או מיעוטו בשלמא אם הקפידה דוקא במה שמכסה הגיד שפיר י"ל דגילה התורה דלא ניזל ב"ר הערלה רק בתר גילוי הגיד שלא יהי' רובו מכוסה ברוב גובה או הקיפו אבל לומר דאפי' הגיד מגולה ג"כ צריך לחתוך דוקא א"כ הוי גזה"כ דצריך לחתוך כל הערלה דוקא א"כ מאי בין מיעוט גובה או רובא וכ"מ