דברי חיים חלק ב שנד

שליש דקדוש בבכורה משום אגמל"מ נימא ג"כ כיון דמוכרו לנכר א"כ אגמל"מ דלא הוי בכור ישראל כלל לזה כתבו התו' שפיר דרבנן תקנו דלא הוי קנין ולא ק' האיך [יכלו] לתקן לענין דאו' ז"א דבלא"ה ק' הא עובר הוי דשלב"ל אך ר"ה לטעמי' דאדם מקנה דשלב"ל אולם מבואר אמרו [יבמות צ"ג וב"מ דס"ו] דעד שלב"ל יוכל לחזור וכשב"ל א"י לחזור א"כ כיון דרבנן תקנו שלא יהי' קנין לא גרע מחזרה דמהני בדשל"ב טרם בואו לעולם אך מה שבא לעולם כבר קנהו מה"ת וע"ז לא מהני תקנתא דרבנן שאמרו שלא יקנה אך לזה שפיר אר"ה כיון דאגמל"מ דילדה בכור ממילא הוי גם השליש הראשון בכור למפרע ול"מ הזביני דעכו"ם דאגמל"מ דהוי בכור מאז וזה נכון מאוד א"כ כיון דהוכחנו באם נולד בב"א אין לבכור [חלות] בו דיד עכו"ם באמצע עכ"פ א"כ אגמל"מ דהוי של עכו"ם ממילא לא קדוש גם שליש הראשון וז"ב. היוצא לנו מכל זה דפטור מבכורה לשיטות הרבה משום קלב"מ שעכ"פ שייכי יד עכו"ם באמצע ולשיטות יתר הראשונים משום שינוי. ומה שהעירות דהרמב"ם [מובא בח"מ סי' שנ"ג ס"ג] דס"ל שינוי רשות ואח"כ יאוש קונה ה"ט משום דבגזלן גופא אינו קונה היאוש משום דגזלן חייב באחריות והוי כמו שעומד ברשות בעלים משא"כ ברשות השני דאינו נעשה שומר עלי' עכ"ד וזה לפלא בעיני הלא הבאת בעצמך סברת הש"מ דבגזלן מהני היאוש ובאמת לא נמצא חולק ע"ז דכשהוא ברשות הגזלן לא הוי כעומד בבית הנגזל לענין זה ודוקא לענין שינוי ס"ל להרמב"ם דאפי' שהגזלן חייב באונסין מ"מ ברשותא דבעלים הוא לענין שבחא וולדה אבל לומר דבבית הגזלן ל"מ יאוש דאכתי ברשותא דבעלים הוא הוא דבר שאינו וגם אם נימא כך דל"מ היאוש משום דאכתי ברשות הבעלים קאי דגזלן חייב באחריות א"כ גם שינוי רשות ל"מ דחייב השני באחריות כיון דכל הנאה שלו כמבואר גבי יתומים שעשו מלאכה בפרה שאולה [בח"מ סי' שמ"א] וא"כ אכתי ברשות הבעלים עומד ול"מ היאוש ויותר אתפלא האיך עלה ע"ד לומר כן דבדברי הש"ס מפורש דרבה מספקא לי' אי יאוש קני מה"ת משום דבאיסורא אתי לידי' ור"י דפליג עליו דל"מ יאוש יהי' מטעם אחר שאינו מפורש כלל ולומר דיאוש ל"מ מפני שהוא כאלו הוא בבית בעלים ואין דרך הש"ס כן וא"א דר"י פליג על רבה מטעם אחר [הי'] מפרש הגמ' טעם החולק א"ו גם ר"י ס"ל דלא קנה משום דבאיסורא אתא לידי'. ומה שהעיר ממס' חולין כבר הודעתיו דעתי בזה ומה שרצה לומר דלר"מ קנהו מטעם שינוי השם המעיין בכמה מקומות ובפרט בסוכה [ד"ל] יראה דשינוי השם תלוי במה שהעולם קורין לו כן ויתר דבריו בפלפול עם הש"ע לא נתתי היטב עיני עליהם כי טרידנא טובא ודברים אלו המה עמוקים מאוד לכן לא יכולתי להעיר כעת דבר והי' שלום כדברי חותנו ידידו כו'

סימן קי

לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם כו' מו"ה מרדכי אליעזר נ"י אבד"ק אדא יע"א במדינת הגר

שאלה אחד הוחזק ללוי כמה שנים והי' לו בנים בכורים משתי נשים ולא עשה להם פדיון וגם יש לו בן אחד מאשתו השלישית שהוא ג"כ פטר רחם לאמו והוא קטן עדיין והנה קודם פטירתו של האיש הנ"ל הודה שאינו לוי כלל ומתוך חליו לא פדה בנו אם מותר לב"ד לפדות הקטן הזה

תשובה דבר זה מבואר בש"ס יבמות מ"ז ושם בתו' [ד"ה נאמן] דלא [נאמן] לפסול בת (ישראל) [כהן] דהא אדם קרוב אצל עצמו ודוקא בבניו האמינו תורה משום יכיר אבל על עצמו א"נ וכמבואר ביותר בדברי הנמ"י ז"ל וכ"כ הב"ש סי' ד' [סקנ"ג] וא"כ א"נ רק משום חד"א ומשום הודאה לגבי ממון ועיין בתו' יבמות סוף פ"ב [ד"ה לימא ר"י] וכיון דאינו רק מטעם הודאה ודאי אינו משועבד מה"ת כאשר עלה על דעת מעכ"ת ולא הוי רק מלוה ע"פ וא"כ אין גובין עדות בפני קטן הגם בהודה בחליו גובין מיתומים קטנים הלא כבר כתב הסמ"ע [סי' ק"ח סקי"ג] הטעם דס"ל דבדבר ברור מקבלין עדות על קטן אבל הוראה זו צריך לעיין בה טובא כי ודאי זה לא הוי דבר ברור לאמור שמקבלין והנה גם אחיו א"נ מטעם קרוב ולכן בודאי אין ב"ד יורדין לנכסיו וגם כ"ע מודים שאין פודין אותו משום זכי' דהא חוב הוא לו להחזיק הקול שהוא אינו לוי ודלמא כשיגדיל יתברר שהוא לוי ובכה"ג לכ"ע אין פודין בקטנותו אך יתלה לו טס בצוארו המעשה כאשר הי' זה נלענ"ד דברי אוהבו משתוקק באהבתו לנצח ג' לסדר בך יברך ישראל תרכ"ה צאנז

סימן קיא

שוי"ר לירירי ח"ב ונכד ניסי הרב המאה"ג שלשלת היוחסין כו' כש"ת מו"ה פנחס פרענקיל אבד"ק בוקאווסק יע"א

מכתבו הגיעני בדין בכור שנמכרה האם לעכו"ם בכסף וסיטומתא כנהוג וידוע דדבר זה שערורי' בין הגאונים ראשונים ואחרונים והנה העיר מעכ"ת בנידון הס"ס דלמא הלכה כרש"י ודלמא הלכה דעכו"ם קונה בין בכסף בין במשיכה ומה שדחה מאלגאזי [ברפ"ב דבכורות] דכיון דא"מ ממון מס"ס לא הוי הקנין ולא מיפטר מבכורה וזה הק' ג"כ אדברי תוס' [שם ד"ה קנה] שכ' [דהו"א] דקנה העכו"ם מספ' והק' איך שייך קנין בס' הא המוכר מוחזק ומס' אינו קנין כלל ואתפלא על דבריו ז"ל דלמה לא אם נתן לעכו"ם מעות וילדה בכור והעכו"ם נותן לו המקח באין חזרה שפיר י"ל דקנה מס' כיון שנותן לו מדעתו כמו בכור בלמ"ד כמבואר בפוסקים [בחו"מ סי' ר' ס"ז בהגהת רמ"א דכור בל' סאה בסלע ראשון ראשון קנה משום דהלוקח מוחזק הרי דשייך קנין בס'] הגם שגם בעצמו האריך בכעין זה ועפ"י סברת הריטב"א אבל לא ידעתי למה לי' האריכות והספיקות הלא בודאי לכ"ע אם העכו"ם אינו חוזר שקנהו למפרע מס' דלמא הלכה דקנה בכסף ובלא"ה בספיקא דפלוגתא לא שייך זה [לומר] דכיון דזה מוחזק ולא מוציא מס' לא הוי קנין דזה ליתא דסוף סוף יש כאן יד דהקדש ומוציא מידו ובפרט דהקדש הוי תפוס וכמבואר [אולי כוונתו לתוס' ב"מ ד"ו ד"ה והא הכא] הגם שתוס' כתבו (להפלא) [להיפך לא] שיהי' הקדש ול"ד לכאן מ"מ נראה שס"ל לתוס' כן יעו"ש ואדרבא לסברת התו' כיון שהקדש מוציאין מבעה"ב לכהן ומ"ש אתה דבנ"ד דיש ס' בלא"ה אולי ילדה שפיר הוי ס"ס זה צ"ע מאוד דהנה לכאורה קשה [ברפ"ג דבכורות] למה מכאן ואילך ס' הא חזקה קמייתא שלא ילדה ורובא דיולדת ליכא דהא תלוי במעשה דלא הוי רובא ואדרבא סמוך מיעוטא דאפי' עז יותר משנה לא יולדת לחזקה קמייתא דלא ילדה והוי להיות רובא דלכהן וראיתי להאלגאזי ז"ל [ברפ"ג דבכורות] שכ' דלא הוי רק דרבנן מחמת רובא דיולדין ורבינא מדרבנן קאמר ולפענ"ד איפכא משמע דהו"ל (להיות) למיזל בתר חזקה דלא ילדה כיון דליכא רובא דיולדת כיון דהוא תלוי במעשה וכן באמת הרבה פעמים מבואר בפוסקים דרוב דתלי' במעשה לא הוי רוב ולא חלקו לומר דהוא רק דרבנן והנ"ל לומר דכיון דהתו' [בכורות הנ"ל ד"ה רבינא] כתבו לחלק דדבר כזה רוב יולדות לא הוי תלוי במעשה כיון דכן דרך רוב ב"א להוליד ורק בבהמה דלפעמים צריך להרביע דוקא שייך לומר דהוי רוב התלוי במעשה ולזה י"ל דהחילוק בין אדם לבהמה שלומר בבהמה דלפעמים צריך להרביע הוי מעשה חילוק זה הוי מדרבנן אבל לעולם רובא דתלוי במעשה לא הוי רוב כלל וא"כ לפ"ז לדידן בזה"ז דידוע דלא מצוי כלל זכר שאינו מסורס ורק שיש זמנים שמרביעים א"כ שפיר הוי רובא דתלוי במעשה ולא הוי רוב כלל ואדרבא חזקה שלא ילדה וחייב מה"ת בבכורה ולא הוי רק ס' של הקנין וחד ס' לא מהני וא"כ אסור מדינא אולם ס"ס נגד חזקה (י"מ) [יש מקילין] אך באמת אין ס"ס כלל דדלמא ילדה כיון דתלי' במעשה באמת י"ל דאינו נכנס בגדר ס' בזה"ז דלא שכיח בלא הרבעה במעשה [פי' דהספק שמא ילדה שוב איננו ספק השקול ובס"ס כזה כ"ע מודים דל"מ נגד חזקה] והס"ס שעשה האלגאזי ז"ל לפענ"ד שפיר כתב הבני יעקב דהוי כשם חד הגם שס' אחד מתיר יותר מחבירו כמ"ש האלגאזי מ"מ לענין ספק בפלוגתא אינו נחשב דר"ת ס"ל דלא קנה ורש"י והרמב"ם ס"ל דקנה יהי' מאיזה טעם שיהי' והוי רק חד ס' ואדרבא בזה לא קיי"ל כרבים דהוי כמו שיטה שכל א' אומר דהוי קנין מטעם אחר דלא קיי"ל כשיטה ודו"ק אך לדינא י"ל דעכ"פ מותר להטיל בו מום וז"ב והי' שלום א' קרח כ"ז סיון תרכ"ו

סימן קיב

להרב החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה פנחס נ"י דיין בק' ווישניצא

שאלה יהודי אחד הי' לו חוב אצל פריץ א' והפריץ הי' לו בהמה מבכרת ואמר להיהודי שימכור לו הפרה ויהי' פטור מחובו ואז היהודי לא נתרצה לסך הזה הנקצב מהפריץ ואח"כ נתוועדו יחדו ואמר הפריץ שלא יניח לו מהקצוב הנ"ל בעד הבהמה ואמר הפריץ שאם ירצה בפסיקה ראשונה יקח הבהמה ונתרצה היהודי ואמר לו הפריץ בזה נגמר המקח ויקח לו הבהמה רק שיתן להרועה איזה דבר מועט כפי המנהג בין הנכרים והנה הבהמה ילדה בכור טרם משיכת הישראל מה דינו של הולד: