דברי חיים חלק ב שמח

סימן קא

להרב החריף ירא ושלם מו"ה שמואל אהרן אבד"ק קארטשין

שאלה בעיר הנ"ל שאבו המקוה לנקות אותה ועשו הנקב באמצע השוליים והשוליים באמצעה גבוה קצת ויש שיפוע מאמצעית השוליים למטה מסביב לצד דופנותי' ויש לה עוד בית קיבול אף כי יש נקב באמצע שולי' לאשר אמצעית שולי' גבוה מקבלת על השוליים מנקב ולמטה קצת יותר מחצי רביעית ואפשר יותר כי לא אוכל לצמצם

תשובה הנה בפלפולך הנעים לא הספיק הזמן מחמת טרדותי וחלישת כחי לעיין ולפלפל בזה אך לדינא תמהני מאוד איך עלה על לב אדם להכשיר בנשתייר קבלת משהו בעץ הלא משנה מפורשת בפ"ד מ"ג דמקואות וז"ל החוטט בצינור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא וגם האריכו מאוד בתשובה במרדכי קידושין סי' תק"ס] ובש"ג [פ' המוכר אה"ב] אם ניקב העץ ונעשה לקבלה ממילא אם הוא פוסל המקוה מכ"ש בכלי שנתבטל ונשאר מקום בית קיבול שבודאי פסול משום ג' לוגין שאובין וא"ל דבנתטל הכלי א"כ הוי היכר ול"ש הגזירה דג' לוגין וכמ"ש גבי סוכה [סי' תרל"א] שאם נטל התקרה ל"ש הגזירה שמא ישב תחת תקרת ביתו דז"א דא"כ גם בניקב מצידו סגי בהיכרא א"ו סברא זו לא שמענו במקוה דלא על אדם הגזירה רק דפסלו חכמים מקוה שנפל בו ג' לוגין ומה שייך בזה האדם יודע והמשכיל ידע דכן הוא האמת דאין זה שייך בשאיבה כלל ורק אם נפל מצינור שיש בו בית קיבול כ"ש בעץ פסול המקוה וא"כ אם לכתחילה פסול בודאי א"כ בודאי באם נוכל לתקן בהוצאת ה' ר' כסף בודאי מי שיש בו יראת שמים לא יאמר שיטהרו רבת עם בקהלה מפוארה במקוה שכשירה רק בדיעבד עיין מ"ש (הרשב"א) [הרא"ה בבד"ה] ז"ל בהקדמה [לבה"נ] כי מלא חלחלה ורתת בהתחילו לכתוב הלכה בדינים אלו אשר כל קדושת ישראל תלוי בזה ולכן בודאי ראוי להחמיר כדברי מעכ"ת והשוחק בודאי עתיד ליתן את הדין והנה נ"ל עוד דבנשאב ע"י עכו"ם בלא"ה יש חשש דתפי"א דאפי' עכו"ם פוסל כמבואר בברייתא גייס שזלפו וכו' וא"כ הוי בי"א ומה יועיל הנקובה ותי' הש"ך ז"ל דמכוין לנקות שאני יעו"ש בסי' ר"א ס"ק מ"ו וז"ל וי"ל דשאני התם כיון דשואב המים משם וא"כ ודאי לא ניחא לי' דיפלו המים לשם דהא אדרבה שואב אותם משם והוי ממילא עכ"ל וכ"ז בישראל דבודאי לא ניחא לי' שיהי' המים נפסל לטהרה אבל בעכו"ם לא ידע כלל מזה ול"ש לומר דלא ניחא לי' ולכן בודאי צריך לנקות פעם ב' המקוה ולא שייך לומר אתה מוציא לעז על הנשים שטבלו מכבר דז"א דמי יודע מאיזה טעם מנקים אותה עכשיו וגם באם יש חשש בדבר לנו אין משגיחין במה שאתה מוציא לעז יעוין בת"ה [סי' רל"ב] ובש"ע אה"ע [סי' קכ"ה ס"ז] לענין גיטין והי' שלום

סימן קב

להרב הה"נ החריף החכם השלם וכו' מו"ה שמואל העלליר בעיר הקדושה צפת תוב"ב. ז' אדר תרל"א

שאלה נפל סיד ועפר לבינה אל תוך בור שטובלים בו ונעשה מראה לבן אם פסולה המקוה

תשובה הנה כעת לעת שיבתי אין רצוני לסמוך עלי ושמעתי שהגאון נב"י ז"ל לא רצה לגלות דעתו כלל להלכה לעת זקנתו וגם אני מונע עצמי מזה רק לאדם מפולפל וירא ה' אני מגלה דעתי קצת לעוררו והנה בנ"ד הדין הוא שמקוה נפסל בשינוי מראה אך דוקא אם נתערב גוף ממש שמשנהו אבל בסממנים שנשרה בה וצבעהו אינו פסול ובמס' מכות (ג' ע"ב) וז"ל ואר"י א"ר ג' לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו מתקיף לה ר"כ וכי מה בין זה למי צבע דתנן ר"י אומר מי צבע פוסלין את המקוה בג' לוגין א"ל רבא התם מיא דצבעי מיקרי הכא חמרא מזיגא מקרי עכ"ל הרי הטעם פשוט [דהא דשינוי מראה פוסל לדברי הראב"ד הוא אסמכתא מים ולא משקים ומש"ה אם גוף הדבר נמחה בו מקרי חמרא מזיגא או משקה מדבש וכיוצא אבל אם אין גוף הדבר נמחה הוא מקרי רק מיא דצבע ובאמת אין שיעור למראה מים דיש מים בטבעו במראות שונות אבל שם מים עלה אבל בנימוח גוף הדבר המשנהו שם משקים עליהם ופוסל למקוה מאסמכתת ולכן אם נשתנו מעצמן כשירים דאין שם משקים עליהם ומש"ה מעין אינו פוסל בשינוי מראה דמעין הוא בתוקף תולדתו במקומו ואין עושין משקה במקום המעין ולכן אם הוא רק מדרבנן מאסמכתא כמ"ש הראב"ד ז"ל לעיל ודאי אין שייך גזירה אטו משקה ובפרה שכ' מים יתירא גזה"כ למפסל מראה בלא טעם שהוא משקה אפי' מחמת עצמו פסול יעוין בא"ר ובפ"מ א"ח ק"ס והנה הרב המבי"ט ז"ל בספרו הנכבד קרית ספר רצה לומר דהוא מדאו' פסול וז"ל הטעם דכתי' מים ואם נמחה גופו ביטלו מתורת מים בשלמא אם נמחה גוף המשנהו רק נצבע ממנו לא ביטלו כלל מתורת מים דמים יש בכל מיני מראות אבל אם עשה גוף הדבר המשנה פעולה במים ומשנהו הוי ביטל המים מטבעו וכמ"ש רש"י ז"ל בחולין [ק"ה ריש ע"ב] לענין יד סולדת בו יעו"ש ובלבוש יו"ד כתב הטעם משום דהוי משקה ומקרי חמרא מזיגא או משקה ומש"ה פסול בנמחה גופו ומשנה מראה המים ופסול מדאו' יעו"ש וא"כ בנ"ד פסול מדאורייתא ול"ד למתני' דפרה [ספ"ח] פלוגתת ר"ע ור"י דהתם אין שייך מראה רק עכיר' ודי במה שתוצל לאחר זמן אבל אשינוי מראה אין שם מים עליהם וכשנשתנה וחוזר למראה מים דינו כמים ומעיקרא אין דינו כמים וג' לוגין אין פוסלין והשאובים חזרו לכשרים וא"כ בנ"ד המקוה ודאי פסולה אם יש לה מראה לבינה מחמת הסיד [די"ל ג"כ דמקרי טיט לח ודו"ק] וז"ב לפענ"ד וגם בלא"ה מי יגיד לנו שסופו של מראה לחזור דלמא ישאר לעולם כך ולכן לדעתי פסולה המקוה כן נ"ל הפעוט ואתם חכמי אה"ק תמנו למנין וה' עמכם והי' שלום

סימן קג

להרב המאוה"ג מו"ה אברהם יעקב יוסף נ"י האבד"ק יאשיניצע

מכתבו הגיעני והנה המקוה שעשה נגיד אחד בכפר שמוליך ע"י צנורות מפאטיק להמקוה ונכנס מצד זה ויוצא מצד אחר בודאי מקוה זו פסולה כי לדעת הר"ש [מקוואות פ"ה מ"ג] כיון שהפאטיק אינו נמשך מעצמו לשם אין דינו כמעין לטהר בזוחלין וכן פסק הב"ח ז"ל [בסי' ר"א סד"ה וטבילה בנהרות] וכמבואר בס' דברי חיים [על ה' מקוואות] ובפרט כי לא ידעינן אם היא מעין כלל ושארי ספיקות ולכן בודאי פסולה מקוה הזאת ותמהתי למה לא צייתו את מעכ"ת בדבר איסור חמור כזה ויכתוב תיכף להנגיד משמי שהמקוה פסולה

ולענין בית רעוע שהי' של עניים ורוצים בני העיר למכרו ולקנות בעד המעות יורה להמרחץ. הנה לא ידעתי מהמנהג שכתב כ"ת שתלוי במנהג כי זה לא תלוי כלל במנהג רק העניים זכו בו מיד וכמבואר בש"ך רנ"ו [סק"ז]. אך לפענ"ד גם העניים לא זכו רק בעת חלוקת הכסף ומי יודע מי יהי' אז עני כי יש עולים ויורדים בכל עת וזכו בו רק עניי העיר מעת שיבא זמן תשלומי השכירות והתחלקו אבל לא מקודם והרבה יש לעיין על כיוצא בזה מה זכות לנולדים בזה והרבה יש לפלפל בתשו' ח"ס בחלוקת ונדבת אה"ק אך לדינא אם יעשה איזה תיקון מקהל בכל חיזוק ותקנה ליקח מהמרחץ מכל איש ואשה כך וכך ומזה יחולק בכל שנה לעניים בודאי רשאים למכור בית זה וליתן לצורך יורה להחם המקוה כי זה חיזוק לטובת עניים יותר מבית רעוע ויתר המעות לפענ"ד טוב שישאר ביד הקונה ויתנה עמו כי בעד חלק שיש לעניים יתן שכר בכל שנה כו"כ כפי הראוי בעיניהם וזה יקח בכתב היותר מחוזק ובכל תוקף בד" וכן יתנו לכתוב בערכאות עפ"י אדווקאט מלומד בזה עפ"י יותר תוקף לחזק זה באינטאבילאציע בספר הערכי' וכן יעשו ואז אין שום חשש כלל ומחמת חולשת כחי אפסיק ואומר שלום

סימן קד

שלום וי"ר לכבוד ח"א ידידי הרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה מופ"ה מו"ה חיים אלעזר נ"י אבד"ק טארניגראד יע"א

מכתבו הנעים הגיעני אודות רב אחד אשר נידה לכבודו שלא כדין לת"ח אחד וירא ה' מפורסם וביזה אותו ברבים הנה אין הדבר צריך תלמוד כי הרב המנדה ראוי לב"ד לשמתו וכן מבואר בתשו' מהרשד"ם ז"ל חלק יו"ד סי' קס"א וסי' צ"ט יעו"ש כל התשובה ולכן בודאי הרב המנדה ראוי לב"ד לנדותו ואסור לההנותו יותר מכדי חייו וכן הוא הדין אמת ברור לכן קצרתי והי' שלום כדברי ידידו א"ח דוש"ת בלונ"ח ד' חקת תריט"ל צאנז

סימן קה

שאלה מלמד אחד פגע בכבוד האור החיים ז"ל ואמר שלא עשה ספרו ברוה"ק

תשובה קבלתי מכתבם והנה לא ידעתי מה ספק לכם שרה"ק שורר גם עתה על הראוי לו אעפ"י שבטלה הנבואה מן הנביאים הלא בפירוש אי' בב"ב פ"ק (י"ב ע"א) וז"ל הש"ס א"ר אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בהמ"ק ניטלה נבואה מן