דברי חיים חלק ב שמז

א' מדופני התיבה עשוי' מדריגות מדריגות כזה בכדי להעמיד את התיבה על המדריגות שבתוך המקוה הישנה והמדרגות שבתיבה אינם עשוים בפ"ע אך המדרגות שבתיבה הוא דופן א' מהדפנות ולמטה בשולים של התיבה עשוים שולים $ציור בספר$ ועשו נקב אחד גדול בכדי לסתום אותה בברזא ועוד נקב אחד גדול לסותמו באבנים לחוד בלי סיד וטיט ואח"כ נתחברו השוליים ע"י צירי ברזל להתיבה כי בימי הקיץ שיש מעט מים בהמקוה אזי פותחין השוליים והתיבה אינה מונחת ע"ג קרקע המקוה רק המדרגות של התיבה מונחים על המדרגות של המקוה הישינה וכשמי המקוה מתגברים אז נושאין את התיבה למעלה ומניחין אותה על המדרגות העליונות של המקוה וגם כשמי המקוה מתמעטין מאוד אזי נוטלין את התיבה לגמרי מהמקוה וטובלין במקום הישנה לחוד

תשובה לה"ה יראי ה' בעלי תריסין נדיבי עם גדולי היחוס פני העיר דק' דאברמיל יצ"ו מכתבם הגיעני והנה תדעו שלא פסלתי המקוה שנעשה עפ"י גדולים ורק לפי מה שספרו לפני הבנתי שיוכל לבוא לידי כמה מכשולות ואמרתי להודיע להם שלא לבי הלוך להכשיר מקוה כזו שיוכל לבוא לידי מכשול אך עתה לפי תמונת התיבה ששלחתם אלי והשליבות המה בשיפוע שמונחי' על שליבות המקוה שהוא בשיפוע וידוע דקטפרס אינו חיבור לדבר שהוא מה"ת וכמבואר בר"ש ז"ל [פ"ו דמקוואות מ"ח] וכן הסכימו רוב ראשונים ואחרונים ולכן אם המקוה היא באופן הזה פסולה להר"ש ז"ל ולרוב ראשונים ואחרונים הגם שיש מקום לפלפל בתוס' גיטין [דט"ז ע"א] וחגיגה גם י"ל דהוי כפחיסה בצלוחית דהוי חיבור כמ"ש במס' ע"ז [דע"ב ע"ב] ובב"י [ע"ל תשו' פ"ח] מ"מ אין לסמוך ע"ז ח"ו והנה בודאי רוב פעמים אין במים מ"ס והוי מקוה חסירה ופסולה מה"ת וגם באה בידי אדם דלרוב הפוסקים דאור' ובדאו' קטפרס אינו חיבור ולכן בודאי אם הוא בזה האופן היא פסולה ודאית אך מי אנכי להוכיח גדולים בתורה ויראה וכל כוונתכם לש"ש שלא להוציא לעז על אבותינו שהתירו לכן טוב לחשות מלומר דבר שאינו נשמע אך להציל נפשי לאשר נשאלתי מכם ולכן הוכרחתי להשיב האמת וה' הטוב ישים שלום בין ת"ת כנפש דבש"ת

עוד לק' הנ"ל

שוי"ר ליראי ה' חכמי חרש מביני מדע נגידים נשיאי העדה דק' דאברמיל יע"א

מכתבם הגיעני והנה ראיתי במכתבם שאין לפ"ד חשש קטפרס ביש מ"ס וזה אינו כלל לדינא דבקטפרס אפי' מ' סאה שהמה מחוברים ע"י קטפרס אין לטבול בהם וכמבואר בתוספתא בהדי' מובא בר"ש משנה ד' ה' ובמשנה ד' פ"ד דמקואות יעו"ש ורק לחד תירוץ בתוס' גיטין [הנ"ל] יש מכשירין וכ"כ במרדכי מביאו הט"ז בקצרה סי' ר"א [סק"ג] אבל לא קיי"ל כן ובאמת אין לטבול על המדריגות שבמקוה רק אם נוטה לחוץ ויש מ"ס בעיגול זולת השיפוע וכ"ז רמזתי בתשובתי אליכם כי יש מקום להתיר ע"י תירוץ התו' בגיטין ובחגיגה וגם עפ"י פשטות הש"ס גבי פחסה אך כ"ז לא להוציא לעז על עבר אך ח"ו לטבול זולת אם יש מ"ס חוץ הקטפרס והשיפוע ולטבול שלא במקום הקטפרס והנה לפי אומדנא אין בתיבה הקטנה מ"ס זולת הקטפרס ואך אפי' אם הי' כעת מ"ס הלא דבר זה שכיח שיתמעט ויש פסול דאורייתא ואפי' אם תעשו נקב למעלה שיהי' חיבור בלא קטפרס מ"מ גוף השליבות הוי קטפרס ואינו חיבור זולת במ"ס בעיגול זולת הקטפרס השיפוע וגם עוד מכשולות רבות שיוכל לבוא ולכן לא דעתי כ"ז הלא תוכלו להתחבל בתחבולה עפ"י אומנים בקיאים אשר כעת שיהי' המקוה שלימה מחוברת להמעין היטב ולטבול על נסר רחב תוך המעין הנקרא שלחן וזה יהי' מנוקב או יהי' של אבן דמנוקב ושיהי' יותר ממ"ס זולת השיפוע וכאשר בכל קהילות ישראל יתקנו באופן לחמם המים ולא יתרבו ההוצאות כ"כ ותוכלו לעשות המקוה שיהי' כשר בלא שום פקפוק ושאלה כלל כי כן ראוי ונכון לקהילה ועדה חשובה כי"ב לעשות עצהיו"ט וכמ"ש הריב"ש שהרי בעניני מו"מ אדם בוחר דרך הבטוח ביותר מכ"ש בעסק המצות נהי שכשר ראוי לעשות על צד הבטוח יותר כ"ז ראיתי להודיע לכם דעתי ויותר אין עלי חובה ועשו הטוב בעיניכם ונפשי הצלתי והי' שלום

סימן צח

להרב החריף החסיד וכו' מו"ה יוסקא אבד"ק קאנטשיגע יע"א

בנידון המקוה של מי גשמים שאתם רוצים לעשות ממי גשמים וחששתם לדיעות המחמירין פן ברוב הימים תרקב העץ ויהי' בית קיבול בהמרזב והמים הבאים ע"י הוי שאובים הנה לפענ"ד מלבד חשש זה כיון דשכיח דנוטלים סאה ונותנין סאה להחם המקוה א"כ לשי' הרמב"ם והראב"ד ז"ל היא פסול' הגם שלא קיי"ל כוותייהו [כמבואר בר"א סכ"ד] אבל האיך נעשה לכתחילה מקוה שפסולה לדעת ראשי פוסקים הללו הרמב"ם והראב"ד ז"ל ושמעתי שבמקומות שעושים מקוה ממי גשמים שכורין בור מחזיק כמה מקואות כמו מה שקוריך טייך ומאספין שמה מי גשמים בלא צינור כלל רק ע"י חפירה בקרקע או ע"י צנורות ומחדש אין שום בית קבול שם ובודקין בזה היטב וגם כי נעשה באיזה ימים מועטים בימי הגשמים וגם להמקוה מאספין מי גשמים ולכן מתחילה בעשייתן אין שום חשש כלל וברבות הזמן אפי' אם נעשה בהצינור ב"ק כשר ע"י השקה לבאר הנ"ל ע"י צינור קל ואפי' ע"י מתכות מותר עפ"י אופנים מבוארים בש"ע ולכן גם החשש של רקבון ונעשה ב"ק ג"כ אין חוששין ידרוש כ"ת בק' ראדימישלא ובק' גלאגיב ותו לא מידי ה' וארא תרכ"ט

סימן צט

להרב וכו' מו"ה יחיאל מיכל הובנר נ"י אבד"ק ניזנאב יע"א

בנידון המקוה אם עושין מקוה צריך לכתחילה לעשות' כשר אליבא דכ"ע כי הוא קדושתן של ישראל וכמבואר בת"ה ברשב"א והנה כל הפעולות שכ' מעכת"ה לא יועילו עפ"י דברי הר"ש ז"ל [פ"ה דמקוואות] שכתב שאין מעין מטהר בזוחלין רק במקומו ואם נמשך ע"י חפירה לצדדין אינו מטהר בזוחלין והב"ח ז"ל [בסי' ר"א סד"ה וטבילה בנהרות] הזהיר לנהוג כן וא"כ כל שהמעין אינו במקום תולדתו אינו מטהר בזוחלין והאיך נעשה מקוה היפך דבריהם הקדושים וגם ל"מ החיבור לנהר בעומק דהרי יהי' קטפרס דאינו חיבור לענין זוחלין שהיא דאו' סוף דבר שאין תקנה רק לעשות באבנים או בחתיכת עץ ומצופים במין בדיל שמעכב יציאת המים ולא לעשות ארון כלי ואז לא צריך נקב ורק יהי' דינו כמו בונה באבנים על הגג שמובא בהג"ה ר"א [ס"ז] בתחילתו בשם הרשב"א ז"ל זיז לא מצאתי תקנה למקוה זו כי לפי הנראה שנוטף ממש טיף אחר טיף שזה הוי זוחלין ומה שאינו נראה בעין הוא מחמת שמים או איזה דבר מכסהו ויש חשש דאור' ולכן אין להקל רק כנ"ל ושמעתי מכמה מקומות שנעשה כעין מה שכתבתי והי' שלום

סימן ק

להרב כו' מו"ה יהושע פלק זאב האבד"ק אקנא במאלדאווע

ניסן תרכ"ט לפ"ק

הגיעני מכתבו במקוה אשר מאז וצורתה בדרך זה חפירה גדולה ובאמצע החפירה ארגז מנוקב נוגע בשתי כתלים של התפירה ואבנים מחזיקין את הארגז והאבנים מונחין בין כותל החפירה להארגז ומנוקב הארגז כשפופרת הנוד אך שתי האצבעות חוזרין בדוחק וכבר טבלו בו נשים רבות ואין למעלה מהטיבור אדם בינוני חצי זרת ע"כ

תשובה לענין דיעבד ודאי יש לסמוך על גדולי הראשונים הרא"ש ז"ל בפסקיו ור"י וסמ"ק [מביאם בב"י] שהתירו בניקב ככ"מ וגם י"ל דמסתמא חזקת חבר ורב שעשה הנקב בודאי כדינא עשאו בשתי אצבעות חוזרות רק מחמת אורך הזמן שנשרית התיבה במים נתעבה העץ מבליעת מים ונתעבה ולכן הוא כעת רק שתי אצבעות א"ח למקומם וא"כ הוא בודאי אינו פוסל דהסתימה נעשה ממילא לא מאדם וכלי הנעשה בלי מעשה אדם אינו כלי לפסול המקוה עיין בש"ג באריכות [בפ' המוכר את הבית] ועל חזקת חבר סומכין אפי' בדאו' ולכן הנשים שטבלו בחזקת טהרה המה ועל להבא יוכלו לתקן בקל גם מה שנסתפק בבנין אבנים אם נקרא בנין הנה לפי דעת הש"ך ז"ל [בסי' ר"א סקכ"ה] א"צ בנין רק כעין בנין ובאבנים הוי כעין בנין וגם לשי' הרא"ש [מובא במחבר ס"מ] א"צ בנין ולכן כשר בודאי בדיעבד ועל להבא יתקנו זה שיתנו סיד וגפסית בין האבנים ובאמת לפ"ד ראיתי בכמה קהילות קדושות מקוה כזה באויר ואינו קבוע רק בחתיכות עצים באופן דנראה כבנין גם מה שאינו גבוהה ח"ז מהטיבור בדיעבד בודאי כשר כמבואר בש"ע וברמ"א [בר"א סס"ו] אך בלבד שתשגיח האשה העומדת ומשגחת על הטובלת אותה האשה צריכה לראות אם לא שחתה ביותר כידוע וזאת בלא"ה מצווה כל מורה להורות לנשים כיצד יטבלו ולכתחילה צריך לתקן אך בא"א כשר בדיעבד רק שישגיחו נשים בשעת טבילה שלא תשוח הרבה: