דברי חיים חלק ב שמו

תשובה מכתבו הגיעני בדבר המקוה ומ"ש כ"ת שחשש לדעת הראב"ד דל"מ נקב משום דעדיין הוי גיסטרא לא ידעתי מה עלה על רוחו הלא בהדי' מבואר בהראב"ד [שם] דעכ"פ בניקב כשפ"ה מהני וכן מבואר במשנה מקואות [פ"ה מ"ה מ"ו] גבי שידה וגבי גיסטרא דכשפ"ה מהני אפי' בגיסטרא אך עכ"ז יפה עשה מעכ"ת וכן עשו פה במקוה ע"ד שעשה מעכ"ת לזהירות יתירה אבל אין כאן שום חשש אפי' לדעת הראב"ד ז"ל דלזה דעת המערערים בטל דאפי' אם עשאו הנכרי מקודם כלי כיון שנפרדו הנסרים בודאי לא איכפת לן בהכלי שהי' והאריכות שהאריך מעכ"ת למותר אולם גם מה שעשו המערערים שחטבו השוליים והניחו אבן בודאי כשר עצהיו"ט דמה שהי' ק' למעכ"ת דהוי כלי תמוה טובא וכי כלי שאין בו שוליים מקרי כלי אם לא חיבר האבן בסיד וגפסית לא הוי כלי ולא יעלה על דעת מי שיש לו ידיעה במקואות לומר שיפסול משום כלי חבית בלא שולים ובפרט אם הוא מחבר קצת בבנין דודאי אין עומדין הדפנות בלי חיבור ואם אולי בלא חיבור כלל בתחבולה קלה יוכל לחברו לכותלי הבנין של אבן ולכן כפי מה שעשו השתא כשר לכ"ע אך מחמת שהמערערים הוציאו לעז על המקוה שעשה מעכ"ת שלא כדת שכן נעשין כל המקואות שברוב תפוצות הגולה בודאי ראוים לעונש וראוי להרוס מעשיהם כדי שלא יוציאו לעז ולכן נכון הדבר לסתור המקוה וליקח האבן ורק לעשות כמו שעשה מעכ"ת ודוגמא לדבר מצינו בגט שרצו הראשונים לפסול הגט אפי' בדיעבד [ע' בד"ח לשמות גיטין בשער התשו' בהג"ה לתשו' ב"ז אות מ"ז] משום לעז ששינו שם העיר מהמנהג הראשון אפי' שראוי לכתוב כמו שכ' בגט מ"מ מפני גיטין הראשונים שנעשו באותה העיר על שם העיר שלא ככתוב בגט זה הגם שראוי לכתוב כמ"ש בגט זה מפני הלעז צריך גט אחר כמו שמנהג לכתוב וממילא נמי במנהג גבי מקוה שנעשה כפי כל מקואות שבישראל אם ערערו ושינוהו משום לעז ראוי לפסלו כאשר כ"כ גם מהרמ"מ ז"ל ומביאו בש"ך ז"ל [סי' קצ"ח ס"ק מ"ה] שאין ראוי לשנות מפני הלעז רק כשמזדמן יעשה ממילא עצהיו"ט אבל ח"ו במקום ערעור ולעז בודאי מהראוי ליקח האבן לסלק הלעז אך עכ"פ מפני המחלוקת יניח להם מעכ"ת כי מחלוקת קשה מאוד ואם לדידי יצייתו המערערים יסכימו להחזיר ולעשות המקוה כמו שעשה מעכ"ת וליקח האבן משם כדי שידעו הכל שהמקוה כשר ולאח"כ כשיסכימו שני הצדדים יחטבו השוליים ויתנו אבן תחתיו כי זה כשר עצהיו"ט והי' שלום ר"ח כסלו תרכ"ה

סימן צה

שלום לדו"ז הרב הגדול החסיד בנש"ק כקש"ת מו"ה אברהם אלחנן נ"י בק' קאלשין יע"א. בהרב המנוח הגאון הצדיק מו"ה מרדכי דוד זצ"ל מדאמבראווע

מכתבו הגיעני ומה ששאל אם נכון להניח לחפוף במקוה שהוחמה בחמין נ"ל שודאי איסור גמור מפני שנעשה כמרחץ שאסור לברך שם והנשים מברכות בשעת טבילה ועיין במ"א מ"ה ופ"ה ובס' ברכי יוסף ופר"ח שם ובא"ר כולם אסרו להרהר במקום מקוה מים חמין שהיא עשוי' לרחוץ ולחוף דנפישי זוהמא יעו"ש ועיין בפר"מ מ"ה ולכן ח"ו לעשות כן אך דברי חכמים בנחת נשמעין ולא יגעור בהם ורק יכתב כדברי אלה בשאלה להגאון החסיד מו"ה יצחק מאיר נ"י ולשארי גדולים חסידים וכאשר יסכימו לדברי אזי בודאי ישמעו אנשי עירו ואם יתירו הגאונים מבטל אני דעתי והי' בזה שלום. כסלו תרכ"ה

סימן צו

לחתני הרב הגדול בנש"ק החריף ובקי מו"ה מרדכי דוב נ"י

מה שהקש' [על מ"ש בס' ד"ח לה"מ סל"ו ליישב דברי האגודה המובא ברמ"א א"ח סי' קנ"ט ס"ז מקו' הט"ז שם משום דברזות חשיבי טפי מחובר מאיצטרוביל ולכ"ע הוי כמחובר ע"ש וע"ז הקשה דעכ"פ] מ"ש הברזות שנקבעו מדף [של נחתומין ע' ב"ב דס"ו] לא ידעתי מה קשי' לי' והא כן מבואר (בתוספת') [בתוס' שם בב"ב ד"ה בעי ר"י ע"ש] שהאגודה הולך לשיטתם דבכותל הוי מחובר ודף לא והאבעי' הוא רק באיצטרובל וא"כ בודאי מחובר בהכותל בבנין עדיף מאצטרובל דודאי ככותל דמי והוי מחובר ולכן כ' האגודה דאסור ליטול ידיו מהמחובר בכותל בבנין אך כ"ז במחובר ואח"כ חקק אבל בתלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש כמבואר שם בפרה וזה כ' דשם מבואר להתיר היינו בחידושיו שם דמפרש המשנה דבקבעו ואח"כ חקקו הוי כמחובר ותלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש [ע' בחת"ס סי' קצ"ח אות ה'] וזה כ' דנ"ל לאסור אותן הברזות הקביעות והיינו לפ"ד התו' גבי אצטרובל אבל בחקקו ולבסוף קובע מותר כמבואר בפרה היינו בחידושיו שם אך באמת גם במשנה גופא מבואר דוקא חיבור כלי הוי כתלוש משמע דאם קבעו ואח"כ חקקו הוי כמחובר. אך הי' קשה לי' להאגודה גופא דהא לית הלכתא כהך מ"ד [בחולין ט"ז ע"א] דכותל הוי חיבור דכן פסק הרמב"ם ז"ל [בפי"ב מהט"א ה"ג] דכותל הוי תלוש וכן משמע דאגודה ז"ל ס"ל כן דכותל לא הוי מחובר דכ' במס' מכשירין ויעוין בשבת ובשבת מסיק הש"ס דכותל לא הוי מחובר ומ"ט נאסר גבי ברזות אפי' קבעה ולבסוף חקקה ולזה מרמז בפרה במשנה (דלכתחילה) [דלנטילה] דמי' להכשר פרה ולמקוה דז"ל המשנה (פרה פ"ה מ"ז) השוקת שבסלע אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואין מזין ממנה וא"צ צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צ"פ ופוסלת אה"מ עכ"ל ובזה יוסר כל השגתך [וע' בד"ח הנ"ל] ומה שהשבת על התו' דנדה באמת דברי' תמוהים דהא קתני ברזות ותרנגולת ותרנגולת לא הו"ל הברזות ובמכ"ת פירושו רחוק ומה שהק' [על מה שחידש בד"ח הנ"ל סנ"ח דאפי' לר"י דס"ל סד"ר באתחזק אי' לחומרא מ"מ ס' מים שאובין טהור דהרי חתני בטהרות פ"ד סד"ר והדר תני ס' מים שאובין וע"כ דהי' תקנה על מים שאובין מלבד התקנה דסד"ר והיינו דהכא במ"ש ספיקו לקולא אף באתחזק אי' ע"ש וע"ז הקשה] הא גם בידים תנינן ס' ידים להקל הנה בעצמי הבאתי הך מתני' דידים שם רק גבי ידים מצינו בפירוש דר"י מחמיר אבל גבי שאובין שפיר ספיקו קל משארי דרבנן גם מה שהק' דלמה פוסקין כר"י [בהאי דסד"ר באתחזק אי' להחמיר] הא סתם מתני' בטהרות דלא כוותי' ובחד סדר אין סדר למשנה ודלמא דטהרות הוי סתמא בתרא ז"א דכיון דסתמא סתרי אהדדי סמכינן אכללא דהלכה כר"י בכ"מ והר"ן ז"ל כתב זה כמה פעמים גם מה שהק' אפירוש הר"ש בתוספתא [פ"ג דמקוואות מ"א] דמאי אשמעינן במ' סאה דהא כבר הוי חיבור וזה לק"מ דחדא די"א דגם השקה כשנפרדו חזרו (להסילון) [לפסולן] ותו דנהי דפשיטא לבתראי מכח כמה משניות כמבואר בר"ש ז"ל אבל תנאי אשמעי' שפיר חידושא ופי' התוספתא להר"ש ז"ל מבואר היטב בס' דברי חיים [בחי' למקוואות שם] גם מ"ש דלהרמב"ן [מובא ברשב"א יבמות דפ"ב] לשיטתו [דס"ל דכולו שאוב מדרבנן מש"ה] הוי שאובין ל"ל עיקר מה"ת וזה תימא איך לא השגחת מדבריך עצמך שגם לר"י ולמרדכי שכתבו טעמים על הגזירה [דשאובין] אטו כלי שנטמאו המים ג"כ י"ל דהוי עיקר מה"ת וא"כ למה החליט הרמב"ן [הנ"ל] דשאובין אין לו עיקר מה"ת א"ו דס"ל מסברא וקבלתי רבותי' דהוי אין לו עיקר מה"ת [ע' בס' חיבור לטהרה מחתן המחבר הרב השואל סי' קנ"ט סקי"ב וסי' ק"ס סקט"ו ותבין כ"ד התשו' בעזה"י]

ועל ס"ת שלא קידש שם (א') [אדני] האדונים הנה בדיעבד נ"ל שכשר דכ"כ הרשב"ץ לענין כס יה מביאו ב"י [יו"ד סי' רע"ו ר"ל דשם חשש שהסופר קידש שם של חול ואעפ"כ לא פסלו משום דכשר לחד מ"ד וי"ל דהה"ד להיפוך ע"ש וע' בס' כסא רחמים מ"ס פ"ד] וכ"נ מבני יונה ועוד י"ל כיון דכבר הס"ת ביד הלוקח ושכרו לא יפסיד מספיקא דא"מ מיד המוחזק ועיין בט"ז ונה"כ לענין מוגרמת [בסי' י"ח סק"ח] ובפרט בשם א' לכ"ע לא יפסיד שכרו ולכן שוב אינו נאמן שלא קידש הגם שאומר בטעות עשה רק אין ע"א נאמן נגד חזקה שהי' מוחזק לס"ת בנותנו ללוקח כאשר הארכתי בזה בחי' גיטין ולכן לפענ"ד הספר כשר

ולענין הנקודות שמוצאות הנשים הנה גוף התשובה שכתבת נעלם כעת ממני כי יאמין לי ידידי חתני שכעת אני בעל יסורים גדול על רגלי וטרדותי רבו לכן כ"פ נעלמו איזה דברים הנצרכים וגם תשו' נעלמה כעת ממני ולה' אקוה כי הוא נטמן באיזה מקום וכמו שתשו' הנ"ל נמצאה ואז אי"ה אכתוב לך לפ"ד כאשר יחנני ה' אך בקיצור נ"ל לסמוך על המתיר כמבואר בש"י ז"ל ובס"ט

סימן צז

שאלה פה בעירנו נעשה מקוה באופן זה דהיינו שהי' מקוה ממעין ומדרגות של קורות לירד ולטבול בתוך המקוה ונבנית בחומת של המקוה והיו מחממין אותה שהי' שופכין לתוכה מהיורה מים חמין אך כשהמים התגברו לפעמים היו צריכים למים חמים הרבה וע"כ עשו תיבה מנסרים כדי שיהי' באפשר להחם במים חמין מועטים והתיבה עשוי מד' דפנות מוקפין אך דופן