דברי חיים חלק ב שמה

לפענ"ד ל"ד יום רק אפי' בשעה חדא לאחר שנעשה יבש וחזר ונובע מתתא לעילא הוי המשכה גם מ"ש כ"ת דלא הוי המשכה רק עג"ק הנה דעת רוב ראשונים דסגי אפילו על גבי אבנים וכלים שבורים עיין בהר"ש [פ"ב דמקוואות מ"ז] גבי קנקנים שסידרן על גג ומה שמפלפל לעשות מקוה מחדש ע"י תחבולות אתפלא מאוד למה יבחר דרכו והרגיל עצמו לעשות הלכה למעשה ע"י חריפות ח"ו וכדכתבו הפוסקים מה בהאי עלמא שפלה אדם בוחר דרך היותר בטוח מכ"ש בדברי מצות הבורא ית"ש שעלינו לעשות ע"צ מרווח יותר ובפרט בעניני טהרות ישראל שתסמר שערות ראש להורות בזה כמ"ש הרשב"א ז"ל בת"ה הקצר ולכן אל יעשה בשום אופן רק לבנות מקוה ע"י חפירות בור והמים ימשכו מנהר ע"י צנורות של מתכת ויקבעו בקרקע בעומק ויעשה צינור של עץ קבוע בסוף בהמשכו לתוך החפירה ואז יהי' כשר לכ"ע ואל ישגיח על הוצאות ובעיקר פלפולו אין לי פנאי לעיין בפלפול שלא להלכה ואם יצטרך דוקא ע"י חיבור יעשה כמ"ש בתש' אמרי אש [סי' ע"ט] ע"ד שמבואר בש"ע של מהר"ז ז"ל הנקרא תניא [בסוף ה"נ] או ע"ד שמבואר בשו"ת ב"א [סי' נ"ג] ולא ישנה בשום דבר אפי' אם יראה לו היתר ברור ומ"ש שאין צריך לחיבור רק פ"א אפי' הפסיק אח"כ לא כן כ' הש"ך ז"ל [ס"ק קי"ב] וכן נוהגים כדברי הש"ך ז"ל והי' שלום. אדר תרכ"ד

סימן צב

להרב החריף וכו' מו"ה ברוך מענדיל מו"צ בעדת באכניע

אודות המקוה שבעיר באכניע שנמצא אצל העכו"ם איזה גומא של מים וחפר אצל הגומא ונתמלא מאליו לא ראה עין עת מילואה אם מותר לנשים לטבול בה

תשובה דין זה משנה מפורשת בפ"ח דמקואות מקואות העמים כשר לבעלי קריין הרי בהדי' דלנדה פסולה ולא פליג ע"ז אפי' הרמב"ם דס"ל דכולה שאובה כשר מה"ת משום דהוי כמוכח שנעשה שאובה בלא המשכה וע"י אדם וכעין שמבואר גבי מכתשת תי' האחרון שבכ"מ מביאו הש"ך ז"ל [בסי' ר"א סס"ק קמ"ד] וכ"כ בהדי' הר"מ ז"ל בה"מ פרק י' מקואות של ח"ל פסולין שחזקתן שאובין דודאי לא יחלוק הרמב"ם על סתם מתני' ויותר מבואר במשנה זו אפי' בא"י שלפנים מן המפתח פסול ששכיחי ב"א ופסלוהו יעיי"ש במשנה ומה שהש"ך ז"ל [בס"ק ק"נ] מכשיר בשדה היינו כמו שנמצאים בדרך שלוליות רחוק מן העיר ושנראה שלא נעשה בי"א אבל במקום ששכיחי ב"א מקוה הנמצאת אפי' בא"י פסולה ובפרט בח"ל ואין לסמוך שהוא מעין משום שמנהגינו לפסול שאובה אפילו במעין ובפרט (שמהריב"ל) [שמהרי"ט בשניות חי"ד סי' י"ח] ז"ל שדי נרגא במעיינות שלנו אם דין מעין עליהם והארכנו באיזה מקום בזה [ע' בד"ח בפתיחה למקוואות] ועלה במוסכם להחמיר במעיינות שלנו ובפרט מי הוא שיאמר שהוא מעין ולכן יחקור אצל המורה מאיזה טעם התיר ויודיע לי ואז נדע מה לעשות כי מסתמא המורה שהתיר לא קטיל קני באגמי אך לע"ע יאמר שאסור לכל הנשים לטבול שמה עד אחר חקירות מהמורה ולא יקל בחשש איסור נדה דאורייתא ומשנה מפורשת לאיסור

סימן צ

לק' נאנוש יע"א

שאלה במקוה הסמוך למקוה וכדי להכשיר את המקוה שיהי' כשר בלא פקפוק עשו נקב סמוך למקוה השניי' והנקב פתוח בשעת טבילה כדי לחבר המקואות יחד והנה בעת יבשות המים חרבו המים ונתמעטו המים מהם ולכן בעת החם המקוה אחת ונתנו מים חמין והיא גבוה בהמים מהשני' ולכן נטפו המים מאחת להשני' ומסופקים אם מותר לטבול מחמת שהמים המה זוחלים וכמ"ש כש"מ [ס"נ] גבי מקוה שניקבה ומים נוטפים ממנה שהיא זוחלין זת"ה

תשובה הנה מקוה הניקבה ונוטפת הוי זוחלין ולא מובא בש"ע ונושאי כליו קולא בזה ורק שהרא"ש בפסקיו סוף נדה] ובתשו' [כלל ל"א] כ' דזה לא מיקרי זוחלין אך בודאי אין לנטות מדברי הש"ע דזה הוי זוחלין ואינו מטהר אך עדיין י"ל דהא היא מעין ומעין מטהר בזוחלין אך כ"ז ליתא חדא דמהרי"ט ז"ל בתשו' [בשניות חי"ד סי' י"ח] חוכך להחמיר במעינות שלנו אם המה תורת מעין עליהם ועוד דאפי' נימא דמעיינות שלנו דין מעיין גמור להם מ"מ הא הוי נחל עומד דאינו מטהר בזוחלין דז"ל המשנה מקואות פ"ה מ"ג מעיין שהוא משוך כנדל ריבה והמשיכו ה"ה כמו שהי' הי' עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש עכ"ל המשנה ופי' הר"ם ז"ל יז"ל מושך כנדל שמימיו זוחלין במקומות הרבה כנדל זה שמראה רגלים ריבה עליו לא שריבה לו מים שאובין דא"כ לא הי' מטהר בזוחלין כדתנן לעיל בספ"ק אלא ריבה עליו שהיינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלא כל אחת מים הרי הוא כמו שהי' דבמקום שהי' מימיו זוחלין קודם שריבה עליהם והרחיבם שם מטהר בזוחלין ומן הצדדים אינם מטהרים אלא באשבורן ובס' פ"ק הבאתי ברייתא ותוספתא כיוצא בזה דקתני מעיין שמימיו מועטין ריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן וא"מ בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלוך מתחילתו דריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלא מים וה"נ קתני בתוספתא מעיין שמושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיוכל להלוך מתחילתו הי' עומד כלומר שאותו מעין לא הי' מימיו זוחלין אלא עומדים וריבה עליו שהרחיק מקום עמידתו והמשיכו שמקום הרחבתו עשה זוחלין שוה למקוה לטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקוה המעיין אינם זוחלין עכ"ל וא"כ בנ"ד דהוי מעין העומד שאינו זוחל מעצמו לא מטהר בזוחלין הגם שמהרמב"ם ז"ל נראה שבמקומו מטהר בזוחלין דז"ל בפ"ט מהל' מקוואות הל' י"א מעין שהי' אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מ"ש לתוך המעין עד שגברו המים שבאמות ושטפו ה"ה כמעין לכל דבר הי' מימי המעין עומדים ואינם נמשכין ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמת המים הרי המים שמושכין שוים למקוה לטהר באשבורן בלבד ושווין למעיין לטהר בכ"ש עכ"ל מ"מ צריכים להחמיר ולחוש לדברי הר"ש ז"ל וגם כי בהרמב"ם ז"ל לא מפורש ההיתר בודאי אין להקל נגד הר"ש הזקן ז"ל ובפרט כי הש"ך פסק כן להחמיר שהרי החמיר כדברי מהרי"ק ז"ל דאפי' ברבו זוחלין אינן מטהרין שלא במקומן [ע' ש"ך סקי"א] וא"כ מתני' איירי במקום שהי' נמשך המעיין בתחילה מטהר ברבוי הזוחלין וא"כ בסיפא דמעיין עומד שאינו מטהר שדינו מבואר במשנה שלא יטהר בזוחלין אפי' במקומו אינו מטהר בזוחלין ובודאי עלינו להחמיר כגדול האחרונים הש"ך ז"ל אולם לפי המבואר בריב"ש סי' רצ"ב וז"ל ומ"ש ראי' מההיא דג' מקואות זו בצד זו כו' אין משם ראי' דההוא בשלא יצאו המים מגומות המקואות לחוץ שכותלי המקואות מחוץ גבוהים אלא שב' הכתלים המפסיקים הם נמוכים וכשנתפחו המים בסיבת הטובלין ובתנועותם נתערבו המקואות כקליפות השום או יותר בשטח שוה ולא אבדו טיפה עכ"ל א"כ ה"נ כיון דמחוברין יחד שני המקואות והמים נשאר בשני' אין זה זוחלין כיון דהוי שניהם כמקוה אחד דזוחל מצד זה לצד זה ולכן לדינא אם יעשו הנקב בענין שנתערבו המים בלא קטפרס לא איכפת לן במה שיזחילו מזו לזו והי' שלום א' פנחס תרכ"ד

סימן צד

להרב וכו' מו"ה יהושיע ריינמאן נ"י מו"צ דק' בילקאמען יע"א

שאלה בדבר המקוה טהרה אשר נעשתה פה בעירנו בשנה העברה וזה משפטה בתחילה עשו גומא גדולה בקרקע ובתוך הגומא הלזו עשו חומת אבנים על כל ד' רוחותי' ואח"כ רצו לעשות המקוה קטנה מחלל החומה הנ"ל כדי שיוכלו להחם המקוה בימות החורף ורצו ליתן לתוכה קאסטין שיהי' קטן מהחלל הנ"ל ולעשות בתוכה נקב כמוציא רמון כנהוג בכל המקומות האילו ולא הסכמתי ע"ז לחומרא בעלמא כדי לצאת דעת הראב"ד בפ"ו מהל' מקוואות כו' ואמרתי לעשות אותה באופן אחר והיינו שיהי' עשיית הקאסטין אחר קביעותה בארץ שהאומן יתקן לו הנסרים קודם קביעותן בקרקע ולא יחבר את הקאסטין מבחוץ רק לאחר שיקבע את הנסרים בקרקע אז יחבר לגמור מלאכת הקאסטין כולה וגם צויתי לעשות באמצע המקוה בהרצפה נקב כמוציא רמון כו' ועל כל ד' צדדי הרצפה הנ"ל נעשה חריצים כדי שיכנס לתוכן הדפנות שבצדדים ויקבעו את הדפנות מד' רוחות בתוך החריצים עד שנגמרו הדפנות ובהריחוק שבין הדפנות לבנין החומה ימלאו עפר ואח"כ ע"י סילונות הנעשים בהכשר יבוא המים מהנהר לתוך המקוה העשויים באופן היותר נאות ובעת שנעשה המקוה באו איזה מערערים עלי' ורצו דוקא ליקח השולים מתוכה ולהשים אבן על הרצפה ולחטוב השולים שנעשה מנסרים ורוצים לפסול המצוה הנעשית כנ"ל ולהוציא לעז על שטבלו בה ע"ע ואומרים שטעמם שאולי כאשר האומן עשה הקאסטין חברו תחילה יחד טרם שקבעו אותו בקרקע ונעשה מתחילה כלי ואח"כ הפריד הנסרים זמ"ז וקבעם אח"כ כו':