דברי חיים חלק ב שלז

זוכר תוכן הענין אך נעשה מעשה כדברי הנב"י ז"ל עם עוד סניף ומכ"ש בנ"ד שמבואר בשב יעקב [סי' ל"ח] להתיר בקרטין כה"ג בלא שום בדיקה והח"ס הסכים ג"כ בכעין זה [ע"ש בסי' קנ"ט וקע"ו וצ"ע] עכ"פ בודאי מהני הבדיקה והנה לכאורה כיון שהי' בתוך ז' נקיים ולא צריך הרגשה שוב נגרע סברת הש"י ז"ל דהוי ס' שמא לא ארגשה הנה הח"ס [בסי' קע"ז] פליג ע"ז וס"ל דגם לסתירת נקיים בעי' הרגשה ולפענד"נ שיפה כתב הח"ס בזה ולכן בודאי מהני בדיקת הנב"י ז"ל והנה בפלפולו אין הפנאי גורם להאריך רק פרט אחד ראיתי דברי הב"מ שכ' דאסור ברואה מ"ת באיסורא ולכן רואה מ"ת לדבריו אסורה מדאו' וז"א במחכ"ת חדא דמתו' רש"י ור"ן בחי' נדה [דס"ו ע"א] גבי שצריך ג"פ כתבו בהדי' דלא הוי רק וסת יעוי"ש [בתו' ד"ה ונאמנת] והרשב"א ז"ל גופא כ' בת"ה הקצר בית ז' שער שלישי וז"ל כל אשה בין שיש לה וסת קבוע בין שאין לה וסת קבוע אינה אסורה לבעלה ד"ת עד שתראה או עד שתרגיש שיצא הדם לביה"ח שנאמר דם יהי' זובה בבשרה חכמים עשו סייג לדבר ואסרוה כל אותה עונה שהיא לימודה לראות בה בין שיש לה וסת קבוע בין אין לה וסת קבוע עכ"ל ושם בתחילת שער הרביעי וז"ל ואכלול עם זה המשמש וראתה דם בשעת תשמיש מפני שזו סוף דינה בבדיקה אם יש לה מכה במקור אם לאו וכגון האשה שהיא עושה צרכי' ונמצא דם בספל שבכל אלו נכללין בכלל כתמים מפני שאפילו אתה בא לטמא אינו מן הודאי אלא מן הס' וכל שאסור מס' הרי הוא בכלל כתם דבר תורה אין האשה מטמאה משום נדה עד שתרגיש בבשרה שנא' דם יהי' זובה בבשרה עכ"ל הרי דרק מדרבנן אסורה כל אשה אם אינה רואה בהרגשה בין יש לה וסת ובין רואה מ"ת וגם מה שרצה מעכ"ת להכריח דמחמת הכנסת השפופרת וכו' אינה רואה יעוין בב"ח [בסי' קפ"ז סד"ה ומ"ש בכדי שתרד] וח"ד [סק"ג] פלפלו הרבה בזה ולפי דבריהם יש מקום לומר דהוא ע"י חולה שנתחדש לראות מ"ת והרבה סברות נאמרו בזה אך כל זה סברות הכרס גם מ"ש לחלק דלעולם אסורה (בין) מחמת וסת ומכ"מ כיון שנתחזקה לראות שוב מה"ת אורח ב"ב דאין חזקת האשה לנגד כיון שהוחזק לראות אתמה טובא א"כ יהי' כל וסת מדאו' ואי שיש לה חזקת טהרה הא יום הסמוך לוסתה היא בחזקת טמאה וכעין שאמרו בש"ס אם רוב ימי' טמאין א"ו דאין לנו רק חזקת האשה שהיא בחזקת טהורה ה"נ אשה זו בחזקת טהורה ומה שרגילה לראות אינה מוציאה מחזקתה דהרי לא הוחזקה רק לאיש הזה וגם לזה האיש יש לה תקנה בבדיקה וא"כ האשה בחזקת טהורה רק ששכיח האורח לבוא בעת התשמיש בבעל זה לזה ל"ח כמו דלא חיישינן בכל וסת וזה פשוט. עוד ראיתי שכתב דרמ"ת איירי בלא ארגשה כדברי הנ"ב סי' ל"ו ששוקד על דברי האחרונים ונשמט ממנו דברי הרז"ה ז"ל בהגהת בעה"נ שכתב דאיירי בהרגישה בדם יעי"ש גם מ"ש לענין טעות בעד וחידש סברות הנה בזה מלאו הסברות בש"י ובס"ט ואחרונים לאין שיעור ואין לנו לדינא רק מה שנראה בבירור עפ"י רוב ראשונים ז"ל ולפלפל לחדודי אין הפנאי מסכים ולדינא אשה זו מותרת בבדיקת הנב"י ז"ל ואם נפשך לומר דבשעת הוסת של תשמיש הוי כמו בוסת ממש שכ' הנוב"י דהוי דאו' א"כ א"צ להקדמת הב"מ ולהאריכות בדברי' אך באמת ז"א דזה הוא רוב שאינה רואה מ"ת כי כן רוב נשים אינם רמ"ת ולזה בודאי מותר מדאו' וכמ"ש הרשב"א ז"ל שאין שום אשה אסורה מדאו' בלתי ראי' והרגשה

סימן עו

להרב המאה"ג כו' מו"ה מאיר קרא אבד"ק טאוסט יע"א

שאלה באשה אחת שראתה אחר שגמלה בנה ופירסה נדה וטבלה ולאחר התשמיש או בשעת תשמיש (כי לא זכרה היטב) הרגישה דבר זב מגופה ובדקה עצמה בסדין שתחתי' ובבוקר נמצא כמי שריית בשר מעורב מדם ומים והמתינה כראוי וטבלה ולאחר תשמיש הב' ג"כ אירע לה כזה ע"י הרגשת זיבת דבר לח ובדקה בבוקר וראתה כמי שרייה בשר והמתינה שוב כדין נדה המטהרת עצמה בזה"ז וטבלה ולאחר תשמיש שלישי ג"כ מצאה כזה בבוקר על הסדין ובאתה לשאול מה דינה והנה בראותה כי מעיין בדינה לאוסרה על בעלה אמרה שיש לתלות הראיות הללו בבעלה שכן דרכו לראות עם ש"ז דם מעורב כי כן ראתה כ"פ על סדינו בהציעה לו המטה נמצא לפעמים כזה כמי שריית בשר וראי' הראשונה שאחר תשמיש לפי חשבונה היא עונה בינונית ומקדם לידתה הי' לה וסת כדרך כל הנשים זת"ד השאלה

תשובה הנה אין ס' שאשה תולה בבעלה אם מוחזק בעלה לצאת ממנו דם עם ש"ז כמו שמבואר בש"ע יו"ד סי' ק"ץ ס"כ וא"כ בנ"ד נמי תולה בבעלה וא"ל הא שווי' אנפשה חד"א במה שטמאה עצמה ולבשה בגדי נדות ז"א די"ל מחמת חומרא שלא רצתה להתבזות בפני ב"ד לשאול לא רצתה לתלות בבעלה והחמירה ע"ע ובפרט דבאמת במכה שא"מ דם דקיי"ל דצריכה נקיים ואינה בכלל רמ"ת כמבואר דעת הש"ך ז"ל [בסי' קפ"ז סקי"ט] ה"נ לא שויתי' חד"א רק לענין נקיים אבל לא להיות רמ"ת וז"ב דלא נתחזקה כלל עפ"י מעשי' לרואה מ"ת ולכן ודאי נאמנת דמבעלה הוא הדם אך כ"ז אם היתה אומרת שיודעת בבירור שמבעלה יוצא דם הי' לתלות בבעלה אך כיון שאינה יודעת רק מה שמצאה בסדינו מקרה לילה מעורבת מדם מזה דנה בעצמה שהוא ש"ז עם דם שיצא מבעלה אך באמת זה לא הוי לגבי' רק כמו כתם ויכול לתלות באיזה דבר וגם אינו מטמא מדאו' אם לא הרגיש ש"ז יוצא מגופו מלבד מה שצריך ש"ז לצאת בהרגשה רק אפי' אם הי' טמא בלא הרגשה נמי כ"ז שאינו רואה בגופו לא הוי רק כתם כמו אשה אבל מה"ת לא תלינן שיצא ממנו דם עם ש"ז וא"כ האיך מצינו לתלות מה שהרגישה ומצאה דם שטמאה מה"ת האיך נתלה בדבר שאינו ברור לנו ובפי' מבואר בשו"ת מהרי"ט ז"ל [ח"ב סי' ל'] שהחזיק בבירור הבעל שיוצא ממנו דם ויעוין בס"ט [סס"י קפ"ז וסי' ק"ץ סקמ"ד] מה שמביא הש"י אבל בנ"ד כ"ע מודים שאין תולין בבעל במה שלא הוחזק בפנינו רק ע"י מציאת כתם ולכן לפענ"ד בודאי אין לתלות בבעל אך מה שאמרה שהיא בעונה של ל' יום אם וסתה הי' לראות מקודם למ"ד כגון לכ"ז או לכ"ח ועתה לא ראתה עד הע"ב בודאי תולין דאורח בזמנו בא ואינו מ"ת ויכולה לנסות עוד הפעם אך צריכה בדיקה תיכף באותו יום כדי לברר הדבר כיון שכבר אתרע וגם הוי כמו וסת שאינה קבוע וצריכה לפרוש ליל טבילה כמבואר בש"ע [סי' קפ"ז ס"י] אך לתלות בבעלה א"א כיון שלא מוחזק הבעל בזה בבירור ולנסות בודאי אינו נכון ומה שפלפל מעכ"ת בחכמה הנה קיצר מאוד וקצת דבריו יבוארו מתוך מ"ש ומה שרצה מעכ"ת לומר דתלינן שמעיקרא הי' הדם ע"ד שמבואר בס"ט [סי' קפ"ו סק"ד וקפ"ז ס"ק ב'] אתפלא מאוד מה ראה לומר כן הלא הרגישה ובדקה וראתה והוי רואה מ"ת והאיך מס' נימא שהי' הדם מקודם לתלות בו לקולא הא חזינן שראתה מ"ת כיון שהרגישה ואפי' אם היתה טמאה מקודם במה נוציאנה משום רמ"ת ובשלמא אם לא הרגישה ורק מחמת שאמרי' טעתה וסברה שהרגשת עד או שמש שפיר י"ל דלמא מעיקרא הוי ובשעת תשמיש לא ראתה כלל אבל היכי שידעינן שהרגישה ובדקה ומצאה דם במה נתלה ההרגשה הזאת ובודאי שאין לתלות מ"ת הרגשת דבר לח ואפי' נימא שגם זה יוכל להיות ולתלות שטעתה אם הי' ההרגשת זיבת דבר לח מגופה בשעת תשמיש מ"מ כולי האי לא תלינן לומר שהרגשת דבר לח לא הי' ראי' ורק הדם הי' מקודם בזה בלא הרגשה בזה לא תלינן וגם בלא"ה צריך להבין דלמה נאסר באם ראתה מ"ת נימא דאין התשמיש גורם רק שממילא ראתה שלא בעונתה א"ו כיון שהוחזק' ג"פ אמרי' דהוחזקה שהתשמיש גורם לא שנשתנה וסתה וא"כ מה לנו בזה שי"ל דמעיקרא אתי הא כיון שנתחזקה ג"פ בפנינו לא תלינן בדבר שא"מ ותולין בדבר שמצוי עכ"פ יותר לראות מחמת חימוד וכיוצא הגם שאין מצוי לראות מ"ת מ"מ מצוי יותר מלומר שג"פ נזדמנה שראתה מקודם בלא הרגשה ובכל פעם טעתה ב"ת וסברה שהיא הרגשת זיבת דבר לח כנ"ל והי' שלום

סימן עז

להרב המאה"ג החסיד וי"א בש"ק כו' מו"ה יעקב נח אבד"ק בלאזוב יע"א ולהבד"צ

הנה זה פשוט כיון דיש להאשה הזאת מכה דהמילדת אמרה שראתה במשמוש היד או בראיית העינים ממש שיש לה בא"מ מכה שבשרה נתבקע והעור ניטל ומשם יוצא דם במשמוש היד וגם כואב לה שם בהנחת יד על מקום זה בהתחככות שמה א"כ בודאי נאמנת ע"ז המילדת לא מבעי' אם היא ישראלת דנאמנת כמ"ש [בסי' קצ"ו ס"ח] בסומא שבודקת ע"י פיקחת אלמא דאשה נאמנת ע"ז אך אפי' ערלית אם אומרת כאן יש מכה והוא דבר שיכול להתברר תיכף ע"י מילדת אחרת או רופא וכמעט הוא גלוי זה ויכול לדעת זאת כל אשה חכמת לב ובדבר שעתיד לגלות תיכף נאמן אפי' עכו"ם כמבואר במ"ב לענין קפילא ולענין בכור וכן מבואר בארוכה בתש' ב"ח ז"ל לענין עגונה אם אמר העכו"ם במקום זה נקבר יעו"ש וא"כ כיון דנאמנת המילדת שוב בודאי תולין במכה ולכן א"צ טבילה כלל ורק מ"מ עתה הואיל והחזיקה עצמה לטמאה ראוי שתחמיר עלי' ותעשה ז' נקיים ע"י שתעשה בדיקה ראשונה ובהפסק טהרה ע"ד שביארו בנ"ב וביתר האחרונים שתרחץ א"מ היטב ואח"כ הבדוק בנחת ותזהר שלא תגע בא"מ שכואב לה שהדם