דברי חיים חלק ב שלח

יוצא משם וכן תעשה בבדיקה אחרונה ושארי ימים א"צ בדיקה כלל ורק אם לפעמים תרגיש תבדק עצמה ע"ד הנ"ל זה דעתי ורומכ"ת יעיין היטב עם הב"ד ואם תסכימו לדברי תטהרו אותה ולפענ"ד אין זה צריך לפנים רק מחמת שלא בפני' לא רציתי להורות לה ומסרתי הדבר לכ"ת וב"ד והי' שלום. תרכ"ג

סימן עח

שלום לכבוד ידידי הרב המאה"ג כו' מו"ה שמואל חיים נ"י דיין בק' ראדאוויטץ באקאווינע יע"א

שאלה באשה שראתה פ"א מחמת תשמיש שנמצא על עד שלו ופעם ב' שמשה ולא בדקה עצמה ולא ראתה ובפעם הג' ראתה מ"ת בליל טבילה וכן בפעם הד' והורה לה הרב שתפרוש מבעלה והיא טבלה וראתה אחר הטבילה בלא תשמיש מה דינה של אשה זו

תשובה הנה הח"ד ז"ל כתב בסי' קפ"ד ס"ק י' וז"ל נסתפקתי אם עברו עלי' ג"פ יום הוסת ולא הרגישה אם נעקר הוסת בכך וכן אם באמצע הג"פ לא בדקה עצמה ביום הוסת ואח"כ בדקה עצמה ביום הוסת הד' וראתה אם מצטרפין אם נימא דהוי כהפסיקה בין הג"פ כיון שלא בדקה בינתיים דהא סומכין על מה שלא הרגישה להתירה לבעלה ה"נ יש לסמוך לענין עקירת הוסת או לא ונראה דלא נעקר ולא נתקלקל הוסת דהנה בגוף הדין הא דטהורה בלא בדיקה יש לעיין כיון דחייבו חז"ל בדיקה בשעת וסתה ולא סמכו אבירור דהרגשה וחשו לדלמא ראתה בלא הרגשה ונפל לארץ ואם עברה ולא בדקה עצמה מותרת בלא בדיקה אמאי הא מכ"ש יש לחוש לשמא ראתה ועדיין יש דם ולזה נראה כו' ואף דקיי"ל דמותרת לבעלה נראה הטעם כיון דהוי תרי דרבנן דוסתות מדרבנן ואפי' אם ראתה בלא הרגשה ג"כ אינה טמאה אלא מדרבנן וגם כדי שלא לקלקל חזקת טהרה דידה ל"א שראתה כבר ומתירין אותה לבעלה אבל לענין עקירת וקלקול וסת ודאי דלא נעקר וסתה משום דלא ארגשה כו' עכ"ל הח"ד ז"ל והנה במחכ"ת דבריו בזה לא יובנו כלל מה שהקשה דלמה לא יצריכו בדיקה אחר הוסת לדיעה קמייתא בש"ע שפסק דאם עברה הוסת מותרת בלא בדיקה ותירוצו הוא דברי הר"ן בשבועות על הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהמה דיעה הראשונה שבש"ע סי' קפ"ד הנ"ל גם מה שמסופק אם לעקירת וסת צריך דוקא בדיקה אתמה על גאון הדור כמוהו איך נשמט ממנו דברי הראב"ד בבעל הנפש ודברי הרמב"ן ודברי הרשב"א ז"ל בארוך ובקצר שכולם פה אחד דלעקירת וסת קבוע צריך בדיקה ומביאם ב"י ז"ל בספרו הארוך בב"י (סי' קפ"ט בדין היתה רגילה לראות ביום כ' ושינתה ליום למ"ד ע"ש בטוב"י] וגם בקצרה בש"ע סי' קפ"ט [ס"ד] ולא נוכל לגזור שנשמט ממנו דמר אז כל דברי הראשונים ז"ל ואולי כוונתו לשיטה ודיעה הראשונה שחולקת על הר"א והרמב"ן והרשב"א ז"ל דלדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אפי' בוסת קבוע מותרת בלא בדיקה משא"כ להראב"ד וסייעתו ולכן מסופק הח"ד לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל מה דינו לענין עקירת וסת והנה מה שכ' שם עוד דלענין טהרת אשה הוי תרי דרבנן דוסת הוא דרבנן וראי' בלא הרגשה הוי נמי דרבנן משא"כ אם לא בדקה לענין עקירת וסת זה אינו מובן כלל דאם לא ארגשה אתרע חזקת הוסת דכל דם חזקה שבא בהרגשה מסתמא לא ראתה ואפי' אם ראתה דם מה"ת א"צ לחוש לזה שלא בהרגשה והוי כנעקר וסת של הרגשה ווסתות גופא דרבנן ומה שחשו לזה למ"ד וסתות דאור' דאינו רק ס' אחד דלמא טעתה בהרגשה אבל לענין עקירת וסתות הוי שפיר ס' דרבנן דלמא נעקר הוסת דגם וסת גופא לדידן דרבנן וגם מ"ש דאוקמינן אשה בחזקת היתר אבל לא לענין וסת זה דבר שאינו דע"כ לא מחלקי האחרונים דהחילוק בין האשה לבין חששות וסת מטעם דהוי כמו שמא ימות וכנ"ל כמבואר בנ"ב [מה"ק סי' נ"ה] דמש"ה מחויב להפריש מה"ת דלא מהני חזק' לאשה דחיישי' שמא תראה בזמן הוסת אפי' מה"ת כיון דליכא חזקת טהרת האשה לנגדה דהוי כשמא ימות כמבואר בספרי התשו' אך כ"ז אם לא נעקר עדיין הוסת שפיר י"ל חילוק הנ"ל אך אם האשה מותרת מחמת חזקתה ואמרי' שלא ראתה ולהכי מותרת לבעלה בלא בדיקה שוב כשהגיע זמן הוסת למה תחוש הלא כבר אינה רגילה לראות בזה"ז שהרי נעקר והתרת אשה לבעלה בלא טבילה והאיך תחוש עתה לומר שרגילה הא התרת אותה באומרת בהחלט שלא ראתה יהי' מחמת חזקה או משום טעם עכ"פ לא נתחזקה לראות בזה"ז כמו שהחזקת עד עתה בהיתר לבעלה והוי כמ"ש רש"י ז"ל על רבותיו ז"ל אתמול אכלנו מחלבה ועתה נאסור ולכן לדבריו ז"ל בכאן אין שום הבנה ובאמת לפ"ד להרמב"ם והרמב"ן א"צ בדיקה אפי' לעקירת הוסת והמעיין בב"י ז"ל שכ' (כ"פ שכיון שכבר בררנו שצריך בדיקה) (שם היא ממה שנתבאר בסי' קפ"ד דאסורה עד שתבדוק ע"ש] והיינו שיטת הראב"ד וסייעתו ומשמע מזה דבאמת לשי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל אפי' אם לא ראתה נעקר הוסת אך כ"ז באשה שיש לה וסת קבוע אבל בוסת שאינו קבוע מבואר בראב"ד ורמב"ן ורשב"א וש"ע שנעקר בלא בדיקה וא"כ בנ"ד שנעקר הוסת שלא נתחזק אפי' בלא בדיקה וז"ב ואין לומר להחמיר משום ששמשה אח"כ דלמא סברה שהוא הרגשת שמש דז"א דכבר הסכימו רוב האחרונים והס"ט ז"ל בסי' קפ"ג ובס' ק"צ בכ"מ] הסכים עמהם דגם בשמשה לא אמרי' דטעה רק ביש דם וליכא למיתלי וכן באמת נראה מדברי הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל שאפילו לא בדקה נעקר וסת שאינו קבוע אם לא ראתה כל היום ואפי' בלא בדיקה וזה [דוחק לומר] (אף) שלא הי' לה הרגשת מ"ר בכל היום א"ו דלא חיישי' לזה עכ"פ בוסת שאינו קבוע וא"כ תבנא לדינא שנעקר הוסת של פ"א וצריך (פ"ב) [ג"פ] מחדש ולע"ע מותרת לבעלה ועוד נלענ"ד דגם לשי' הראב"ד וסייעתו דס"ל דוסת קבוע אינו נעקר רק ע"י בדיקה דמהני בדיקה אפי' לאח"כ כמו שמותרת לבעלה אפי' עברה כמה בלא בדיקה (אם בדקה עצמה אח"כ כ"מ בסי' קפ"ד] עוד יש בכאן סברא לטהרה דהא חזי' לבסוף בליל טבילה בלא תשמיש והנה בנב"י מה"ת כתב דהי' מקום להקל באשה שראתה ג"פ אחר התשמיש לשמש בליל שני' מטבילה משום דלמא הטבילה גרם ולא תשמיש ולכן ראוי להיות מותר בליל שני' מטבילה ואי דספ' הוי דלמא התשמיש גורם הא שוב הוי ס' דלמא מהצדדין ורק מה שמבואר לאיסור בזה הוא משום דאם תאמר כן תהי' מותרת בליל טבילה אם לא תראה בפעם הד' מחמת הס"ס דלמא לא הטבילה גרמה רק התשמיש ומהתשמיש והלאה תהא מותרת בלא טבילה שנתרפאה וכיון שהס"ס סותרין מחמרינן ואין סומכין אס"ס בכה"ג כמבואר בתשו' יעו"ש את"ד נב"י במה"ת [סי' צ"ב] והנה בנ"ד דאפי' אם תתרפא באם תשמש שלא בליל טבילה תהא אסורה בליל טבילה דעכ"פ נתחזקה לראות ד"פ בליל טבילה ולא נעקר בפ"א וא"ל דיתלה בהתשמיש דהא חזינן דראתה בליל טבילה בלא תשמיש ולא הוי עכ"פ ס"ס שוה ודו"ק

אחר כתבי זאת נתתי אל לבי דאין מקום כלל להחמיר בלא ראתה בלא בדיקה וא"צ פלפול כלל דהא ידעינן קו' הגמ' ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל ג' ומשני דאין כל כחות שוות הרי דכל כמה דלא הוחזק לא מחזקינן לה ברואה מ"ת ולהוציאה מידי רוב נשים ה"נ נהי דלא בדקה כל כמה דלא בדקה בביאה ג' ולידע בבירור שיש דם לא יצאה כלל מרוב נשים ואין לה לחוש כלל מחמת ב"פ הראשונים דאמרי' אין כל כחות שוות

וע"ד שאלת העגל ראוי להטריף כל הכלים כיון שידעינן בודאי שאינו בן ח' ימים ואם כי עפי"ד גדולי האחרונים מבואר כן ובפרט שלא יפרוץ הדבר ח"ו ויהי' להתיר בעיני ההמון לכן ראוי להחמיר לכל השיטות והנה פלפולו הנחמד ראיתי אך ידוע הדבר שבענינים כאלו רבו הסברות זה אוסר וזה מתיר אם כי אלו ואלו דא"ח אך אין מקום שוב לפלפל בזה ולהוכיח דעל כל קושי' יש תירוץ כמבואר למשכיל ולכן אין לנו רק מה שרבו ונמנו האחרונים ואם לחדודי אין כעת הזמן אתי בזה כי טרוד אני מאוד בכמה דבר מצוה ותורה וה' יזכנו עוד לפלפל לחדודי כימי קדם דברי ידידו דבש"ת ט' אדר ראשון תרכ"ד: הק' חיים האלברשטאם

סימן עט

להרב הה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם בש"ק מו"ה יחיאל נ"י אבד"ק פרוסטיק יע"א

שאלה באשה אחת שעד הנה הי' לה וסת קבוע וזה לא כביר שנתהוה לה מקרה שבפעם ו' או ז' לתשמישה אחר טבילתה רמ"ת ומרגשת בשעתה ששופעת דם ממקורה ולאחר מכאן שינתה שבפעם ה' אחר טבילתה רמ"ת אך תיכף אחר טבילתה איזה ימים היא כשארי נשים אינה רואת כלל מ"ת ורק בפעם ה' או ו' אחר טבילתה איתרע לה כן ובשעת וסת הקבוע לה רואית כדרכה מעולם גם יש לה שבר ומרגשת קצת כאב ע"כ השאלה

תשובה הנה לא מצינו בש"ס ופוסקים לחוש לרואה מ"ת רק בשלשה פעמים רצופים אך באם לא ראתה רצופין אין לחוש לראייתה וכ"מ בהדי' ברש"ך ח"א סי' ס"א ובמהרי"ו דלא חיישי' לראיית מקוטעין ואם לחוש להטבילה שגרמה לראי' זה כמו בראתה ליל שני לטבילתה שמבואר בהג"מ ובאחרונים שחוששת שטבילה גרמה מ"מ לחוש כולי האי חמשה ימים גרמה המים לראיית מ"ת זה דבר זר והח"ד [סי' קפ"ז סקט"ו] כתב