דברי חיים חלק ב שלג

ולד תוך השלי' ונראה לפרש דאין שלי' כלל בלא ולד אך מיעוטא נימק ורובן אין נימוקין עד שיצא לביה"ח עכ"ל. והנה שם שפיר י"ל דהרוב הוא שאין שלי' בלא ולד אבל אינו כלל נגד הס' שמא לא יצא רק מיעוט מש"ה שפיר יש מקום לומר דהוי ס"ס אפי' שהס' דדלמא לא הי' ולד כלל היא נגד הרוב מ"מ מצטרף המיעוט להם' השני שמא לא יצא רוב ובזה אין הרוב נגדו אבל בזה דאין המכה מוציאה דם ובמקור איכא רוב דמים נגד המכה ונגד הצדדים בודאי ל"א ס"ס כה"ג וליכא ראי' מהתו' לזה וביותר קשה מאוד כיון דחזינן דחייבין על ביאת מקדש ושורפין תרומה אלמא דודאי הוא ואין שייך ס"ס ולפי פשט המשנה דדם הנמצא בפרוזדר שמפרש הרמב"ם ז"ל בפיה"מ ובפ"ה מהל' א"ב הל' ה' וז"ל שם ודם העליי' כולו טהור שהוא כמו דם מכה שבמעים או בכבד או בכולי' וכיוצא בהן כו' עכ"ל אלמא דדם עלי' היינו דם מכה ובודאי יש לספק גם בצדדים ואפ"ה לא הוי ס"ס וחייבין על ביאת מקדש וא"ל דשם הטעם שאין ס' א' מתיר מחבירו כיון שבין שבא מעלי' ובין שבא מצדדין הוא טהור והוי שם אחד אבל במכה שבמקור וס' דלמא מן הצדדים יש ס' אחד שמתיר יותר מחבירו דאם בא ממכה שבמקור הדם טמא טומאת ערב ואם בא מן הצדדין טהור ומש"ה שפיר איכא ס"ס אפי' נגד הרוב משא"כ במשנתינו דליכא לספוקי במכה שבמקור רק אם מן המכה שבעליי' או שבצדדין דהוי שם א' ולא הוי ס"ס זה ליתא דהא הרמב"ם ז"ל לא הצריך בס"ס שא' יתיר יותר מחבירו כמבואר בס"ט [סי' הנ"ל סק"ט] וא"כ קשה לדידי' למה לא ואמרו שם ג"כ ס"ס ובב"א [סי' מ"ח] ראיתי שכ' דם הצדדים הוא מיעוטא דמיעוטא ומש"ה לא תלינן בצדדין כלל ולכאורה ע"כ מוכח כן דא"כ הו"ל כמקומו ממש דלא אזלי' ב"ר כמבואר שם ברמב"ן ז"ל [ב"ב כ"ד] א"ו דלצדדים ממש ל"ח אך באמת מכל האחרונים לא משמע כן גם בלא שום ראי' איך שייך לענין דבר דמחזקינן כודאי לחייב על ביאת מקדש לעשות כנגדו בהיפך ס"ס וכבר העיר בזה החוו"ד ז"ל (שם סק"ח] והנה דעת הח"ד שם] לומר מחמת זה דגם הרמ"א ז"ל מודה דאין תולה אשה שאין לה וסת במכה שא"י שמוציאה דם רק בראתה שלא בהרגשה דהוא מדרבנן אבל ע"י בדיקת עד גם (הרמב"ם) [הרמ"א] ז"ל מודה דאינה תולה וזה נגד פשטות דברי הרמ"א ז"ל ונגד כל גדולי האחרונים הב"ח ז"ל בתשו' ושארי אחרונים אין מספר והכי סוגיין דעלמא לפרש דברי הרמ"א ע"י בדיקת העד ולכן הדק"ל אמאי נימא ס"ס כנגד הרוב ברור לפנינו שרוב דם הוא במקור וגם הוי מצוי נגד המכה שא"י שמוציא דם אך באמת לא על הרמ"א ז"ל תלונתינו בקו' זו רק על גוף דברי כל הפוס' שכ' לתלות במכה אפי' ידוע שמוציאה דם דלמה תולין הרי רוב דם מן המקור ובאשה שאין לה וסת למה תולין בשלמא בש"ס י"ל דדוקא ברואה מ"ת לענין שלא לאוסרה על בעלה דזה הוא מיעוט נשים שתראה מחמת תשמיש אך הפוסקים שכ' סתמא להתיר במכה שמוציאה דם וק' אמאי הא רוב דם בא מן המקור והו"ל לומר שמרוב בא זה הדם והנה ראיתי להח"ץ ז"ל שנתעורר בקו' זו מובא בתשו' מעיל צדקה [סי' ס"ז] מביאו גם בתשו' ב"א [סי' הנ"ל] והנה מביא שם בשם נב"י לתרץ דנגד מכה אין רוב דם במקור ומלבד דזה דבר נגד החוש דבגמ' ופוסקים סתמא קאמר מכה המוציא דם משמע אפי' (אינה) יודע' כמה שמוציא ואפי' ידעי' בודאי שדם מקור רבה ממנו דבודאי יש מכה שדם המקור רבה כמבואר בפיה"מ להרמב"ם ז"ל שהבאתי (כאשר באמת האשה רואה הרבה דם מהמקור) מ"מ תולין דסתמא קאמר תולין ולא החנה בשם רק אם דם המכה משונה מדם ראייתה אבל אם דרך להוציא הרבה או מעט לא חילקו וא"כ ק' באם המכה אינה מוציאה הרבה מדם מקורה הי' לנו לילך ב"ר ובזה נסתר גם תי' הב"א ז"ל שרצה לתרץ מחמת שהוי כרוב שא"י דז"א דסתמא קאמר הש"ס אפי' שנודע שרוב דם ממקור ג"כ תולין במכה ומה שרצה הב"א ז"ל לתרץ דהוי שני מקומות המכה העלי' דבזה נהי דדם המקור רבו משניהם מ"מ אזלי' ב"ר המקומות כדברי הר"ן ז"ל ובמחכ"ת נראה דז"א דבגוף א' ובית א' לא שייך חילוק מקומות דאטו אם בחנות א' מונח כשירות בעשרה מקומות ובשתי חניות מונח בשתי מקומות לא ילכו בתר רוב חניות וזה לא ניתן להאמר [וכן נראה] מדברי הר"ן ז"ל שקאמר שאפי' שבחנות א' יותר אזלי' בתר החניות וק' למה לא ניזל בתר המקומות שמסתמא שהרוב שבחנות האחת מונח במקומות יתירים ממה שמונחים המועטים שברוב החניות ואפ"ה כ' הר"ן שאזלי' ב"ר החניות וטעמא ודאי דבבית א' ואין קבוע במקום רק שמונח טריפות ובחניות אחרות כשירות בלא קביעת מקום אזלי' ב"ר חניות וא"כ בודאי באשה שהי' גוף אחת ל"ש כלל לומר חילוק מקומות ותדע דאלת"ה הי' צריך לשער אם העלי' גדולה מהמקור או המקור גדול דאם עליי' גדולה וי"ל שיצא מגבהות העליי' או מתחתיתו או מאמצעיתו וכיוצא ובמקור אין כ"כ מקומות אם היא קטנה מהעליי' א"ו זה לא ניתן להאמר כלל לילך בגוף אחד בתר חילוק מקומות אם יצא דם ממקום זה או מזה ורק שבאשה שני מיני דמים הם דם העליי' או מחמת מכה שטהורה ודם המקור הוא טמא ורובא ואזלי' ב"ר וא"כ הדק"ל למה אפי' ביצא דם מהמכה למה תלינן במכה הלא דם המקור הוא הרוב. והנה מה שנ"ל הוא לפמ"ש ברש"י ז"ל (פסחים ט' ד"ה התם ודאי) וז"ל כי היכי דפשיטא לן דטבילי מעיקרא ה"נ פשיטא לן דעשרינהו ואין גמגום והילוך אחר הרוב בדבר אלא חזקה ודאי על כל החברים עכ"ל הרי דאם הוא ודאי והס' אפי' הוא מהרוב אינו מוציא מידי ודאי א"כ ה"נ באם מכה ודאי מוציאה דם והמקור ס' הגם שהיא רוב אין ס' מוציא מידי ודאי אך עדיין יש לחלק בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן דדוקא ברובא דליתא קמן הוא דכ' רש"י ז"ל דאין ס' מוציא מ"ו אבל ברובא דאי' קמן י"ל דאפי' מידי ודאי עדיף הרוב דאיתא קמן אך לפי מה דמבואר בתוספתא מביאו הש"ך ביו"ד והפר"ח ז"ל מאריך בפירושו וז"ל בסי' א' ביו"ד ס"ק י"ח בד"ה במקום שרוב ישראל מצוין אפי' רוב העיר והשוק עכו"ם שרי וכן אם רוב עכו"ם מצויין אפי' רוב העיר והשוק ישראל אסור דהכל תלוי במצויין ואם עכו"ם וישראל מצויין שווין אזלי' ב"ר השוק שנמצא שם ואם שווין בשוק אזלי' ב"ד העיר ואם שווין בעיר אסור עכ"ל הרי דאם המצוי רוב ישראל לא אזלי' ב"ר העיר א"כ כיון דדם המכה מצוי ודם המקור אינו מצוי לפי מה דהדר בי' רבא א"כ אזלי' בתר המצוי וכן באמת ממש לזה כיוון זקני הח"ץ ז"ל שם בתשו' שבמעיל צדקה הנ"ל אולם עכ"ז ק' לי לדעת רוב הפוס' שסגי בידעי' שהמכה דרכה להוציא דם הגם שלא ידעי' השתא מוציא הדם אפילו ידעינן שפוסקת לפעמים ואינה שופעת תדיר מ"מ תלינן במכה וק' באשה שאין לה וסת למה תולה והלא גם הוסת דרך לראות מהמקור ופעמים פוסקת כמו המכה ושניהם שווין ומצויים ולמה נתלה בזה יותר מזה ובתשו' הח"ץ ז"ל [סי' מ"ו] כ' דבאשה שאין לה וסת ומכה מוציא דם שניהם שווים ואשה בחזקת טהרה עומדת ובאמת שהן הן דברי הרשב"א ז"ל שבתה"א אך ק' במה המה שוים הלא רוב דם במקור. ולכן נלענ"ד דמה שתפסו כל האחרונים דדם המקור מרובה היינו שיש בתוכה רוב דם ולפענד"נ דזה אינו כלל דידוע דהמקור אין בו בעצם דם והמקור הוא כמו בור שלתוכו נקוים גידים שמתחת לארץ ונובעין המים לבור כמ"כ הגידין שופעים מאיברי האשה לתוך המקור ומהם נתמלא עד אשר יוצא על גדותיו ונשפך לארץ כדרך הנהרות וא"כ באמת אין הרוב הזה רובא דאית' קמן דדלמא לא הי' דם במקור שלא נתמלא כלל עדיין וליכא בו רוב דם וי"ל דליכא בו דם כלל ולכן מה שאמרו רוב דם מהמקור היינו שסברא הוא כשיוצא מא"מ דם שבא ממקור שנתמלא ממה שנימא שבא ממכה שבעליי' וזה הוא הרוב דאמרי' רוב דם מהמקור ע"כ בידעי' שיש מכה המוציא דם תו ליכא רוב כלל דאדרבא הרי דם מכה ודאי וראי' מדברי תו' ב"ב שכתבו בדף כ"ד ע"א בד"ה וש"מ וז"ל הגה וש"מ רובא דאור' חשיב לי' רובא דליתא קמן דברובא דאית' קמן ל"צ למידק ש"מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות עכ"ל הרי דחשבו רוב דם מהמקור לרובא דליתא קמן ולכאורה הרי המקור לפנים מלא דם א"ו דז"א שיש במקור דם דבמקור גופא ליכא דם כלל רק בעת שבא האורח כל אשה לפי דרכה אפי' אשה שאין לה וסת עכ"פ אין הדם תמיד במקורה דז"א כלל רק הדם מתמצה מאברים לאיזה סיבה בלא קביעת זמן אבל טרם שמתמצה הדם מאברים אין שום דם במקור ולכן ודאי דלא הוי רובא דאית' קמן שהרי לא ידעי' אי איכא דם כלל במקור ולא הוי רק רוב דאתי מסברא שרוב דמים הנובעים מא"מ באשה הוא מדם המקור בעת שנובעים אבל לא הוי כלל רובא דאיתא קמן וז"ב מאוד. ובזה נתישב דברי הגמ' ב"ב שם וז"ל אר"ח רוב וקרוב הולכין אחר רוב אפי' רובא דאור' וקירבא דאור' אפ"ה רובא עדיף כו' אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדר ספקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עליי' דמקרבא א"ל רבא רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר' חייא דם הנמצא בפרוזדר חייבין עליו על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה וא"ר ש"מ מדר"ח תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאו' וש"מ אי' לדר"ז דאר"ז אעפ"י שדלתות מדינות נעולות דהא אשה דכי דלתי המדינה נעולות דמי' ואפ"ה אזלי' ב"ר והא רבא הוא דקאמר רוב ומצוי ליכא למ"ד הדר בי' רבא מההוא עכ"ל וק' מאוד מאי מייתי רבא ראי' מדתני ר"ח הא י"ל דטעמא דר"ח הוא משום רוב וקרוב אזיל ב"ר ולא מצוי כלל וזה הק' שם בתו' ז"ל ותו ק' מאוד מדוע