דברי חיים חלק ב שלד

הדר בי' רבא לומר דלא הוי מצוי והלא הדבר תלוי במציאות אם מצוי ברוב דם המקור אם לא וגם הרי באמת דם המקור מצוי לזוב וכאשר נראה בעין ולמה לא חשיב רבא לבסוף למצוי אולם לפמ"ש א"ש דרבא מעיקרא הי' ס"ל דזה מקרי רוב דם מהמקור מה שרוב דמים בהאשה מהאברים שנוזלים לתוך המקור ודם המכה מועט נגדם וכעין שאמרי' גבי חלב ביו"ד [סי' י"ד ס"ה] שהדם [שנתהפך לחלב] מתמצה מהאברים אזלי' ב"ר האברים כן נמי הכא שהאשה מצאה דם בא"מ תלינן שבא מרוב האברים וגם הוא מצוי ולכן אמר שפיר רוב ומצוי קאמרת ומביא שפיר ראי' דע"כ טעמא משום מצוי ורוב דגבי רוב גרידא לא עשהו כודאי להס"ד וא"כ למה חייבין על ביאת מקדש ש"מ דטעמא משום רוב ומצוי אך לבתר הדר רבא וס"ל דזה הוי רובא דליתא קמן דלא ידעי' כלל אם יש במקור דם כלל מאברים ואולי האברים אינם שופעים כלל דם עתה והוי רוב שאינו ידוע ויותר לתלות בכה"ג בקרוב ורק דעכ"פ נהי דלא הוי רובא דאי' קמן דדלמא אין משפיעין האברים דם כלל מ"מ עכ"פ רוב דאתי מסברא הוא דמצוי בא"מ ברחם לבוא דם מהעורקים והאברים לתוך המקור יותר ממה שמצוי דם מהעליי' והוי שפיר רוב דאתי מכח סברא אך עכ"פ אין לצרף עתה מצוי דזה המצוי הוא הרוב ולא הוי שני דברים מחולקים דבשלמא לס"ד דרבא דהוי רוב דאית' קמן א"כ מצטרף גם המצוי והוי רוב עם מצוי אך לבתר דהדר בי' רבא לומר דלא הוי רוב מחמת שהוי רוב שאינו ידוע א"כ לא הוי רק מצוי לחוד שמצוי יותר בא"מ דם מקור א"כ מזה גופא נעשה רוב דמים במקור היינו רובא מכח סברא וא"כ שוב לא שייך לצרף המצוי דהיא היא הרוב וז"ב לענ"ד. ועפי"ז יובן הגמ' דנדה ס"ו ע"א וז"ל ואם יש לה מכה בא"מ תולה במכתה ואם יש לה וסת תולין בוסתה ואם הי' דם מכתה משונה מדם ראייתה אינה תולה ונאמנת אשה לומר מכה יש לה במקור שממנה הדם יוצא עכ"ל ורבים הקשו דלמה ברישא אמר סתם דתולה במכה ובסיפא אמר נאמנת אשה לומר מכה יש לי שמוציא דם ולפמ"ש א"ש דהנה הפו' והרמ"א ז"ל שכ' להתיר באם א"י שדם במקור א"צ לידע שמכה מוציאה דם מטעם ס"ס וכבר הקשינו דהא הוי ס"ס נגד רוב אך לפי מה שהעלינו דאין כאן רק רובא מכח סברא י"ל דס"ס עדיף מרוב דאתי מכח סברא אך כ"ז אם ידוע המכה נוכל לומר כן אבל באם אינו ידוע המכה רק האשה אמרה שמכה יש לה במקור וק' לכאורה הלא מבואר בתו' [ריש] גיטין וברוב הראשונים ז"ל דאין לאשה נאמנות יותר מע"א דעלמא וק' איך נאמנת לומר שמכה יש לה במקור ודם יוצא מתוכה הא הוא נגד רוב דם שבמקור והיכי נאמנת נגד הרוב וכבר ראיתי שהתעורר ע"ז בש"ש מקצה"ח ז"ל [ש"ו פ"ז] אך לפמ"ש א"ש דמבואר [ע' בש"ש הנ"ל ולעיל בח"א חאה"ע סי' יו"ד] היכי דלפי דברי העד אין רוב נאמן העד כמבואר דבר זה (בהגמ') [בהג"מ בש"ש הנ"ל] ובאחרונים ז"ל וא"כ לפי דברי האשה שהמכה מוציא דם אין כאן רוב כלל דממקור אתי דהא ליכא כלל רוב לפנינו כדכתיבנא ורק מכח הסברא דבמקור שכיח יותר שיבוא דם מאברי' לא ממכה אבל כשהיא יודעת שמכה מוציאת דם א"כ אין כאן רוב כנגדה ושפיר נאמנת ולכך נאמנת האשה לומר יש לי מכה שמוציאה דם אבל כ"ז כשהיא יודעת שמוציא דם אבל באם אינו ברור לה שמכה מוציאה דם אז גם לדידה איכא רובא דם במקור רק לדידה שהיא יודעת מהמכה ס"ס עדיף מרובא עכ"פ היכא נאמנת נגד הרוב והא אין לה נאמנות נגד הרוב וז"ב לענ"ד. והנה בש"ש שמעתתא הנ"ל פ"ו] הקש' בדרך זה ואיך נאמנת נגד חזקה דגופה דאין לה מום כדרך שאמרו בכתובות ובאמת לענ"ד זה אין חזקה כלל דזה חזקת הגוף להיות נקי מדבר מום אבל מכה בועה קטנה מוציא דם כמעט אין מצוי גוף להיות נקי מזה ואין שייך חזקה ורק רוב דם ממקור ולזה א"ש כאשר כתבתי והמעיין בכל הפוס' דלא אמרי כלל חזקה זו דאין לאשה מכה המוציא דם ולכן ברור מה שכתבתי

והנה אחרי כל הפלפול הנ"ל נהי שישבנו שיש מקום לומר דהוי ס"ס דלא הוי נגד רובא דאיתא קמן מ"מ קשה הדבר לומר ס"ס נגד רוב שמביאין עליו קרבן ובפרט שהתוס' כ' בפירוש כן כמבואר בכתובות [ד"ט] ומדבריהם בנדה הנ"ל אין ראי' דהס"ס אינו נגד הרוב בשני הצדדים וכו' אך מה נעשה דרוב האחרונים פסקו בזה כדברי הרמ"א ז"ל אולם באמת בנ"ד נראה שהקרטין הי' בהאשה טרם שנולד בה המכה שכ' מעכ"ת ולכן הרי לפנינו דאין המכה גורמת הקרטין והנה בעצם הקרטין שכ' הס"ט [בסס"י ק"צ] לומר דתלינן בצדדים דלא שכיח מהמקור לבוא טיפין כמ"ש בש"ס [נדה מ"א ע"ב] גבי מקור שהזיע שתי טיפות ולענ"ד אחרי המחילה רבה מכת"ה ונשגבה הא דאמרי' דל"ש היינו טיפה אחת לא שכיח לבוא מהמקור אבל יותר מטיפה הרי שכיח ולכן בשתי טיפות טמאה וכן יראה המעיין ברמב"ם ז"ל ואדרבה לדעתי א"א כלל לבוא טיפין הללו אם נימחו מהמכה או מצדדין כפי שנראה בפשוט דברי הש"ס (נדה כ"ב ע"א) וז"ל המפלת כמין קליפה כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה א"ה בלא נימוחו נמי א"ר כי לא נימוחו ברי' בפ"ע היא כו' דתני' מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות וא"ל אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאה ושוב מעשה באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות וא"ל שומא יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין שערות אדומות תטיל למים אם נימוחו טמאה וזה הלכה העלה מטבעין עכ"ל. והנה הקשה הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ב' סי' י"ח] דלמה נימוחו טמאה הלא יש לה לתלות במכה ומהר"מ ז"ל בתשו' [קי"א] מתרץ לפי דרכו והגאון הח"ץ ז"ל בסי' מ"ו] סותר דבריו ומפרש דהמכה הי' לא שהי' כעין בועה רק רפיון וחולשה בהמקור ולזה החולשא לא מטהר הדם יעו"ש בדבריו ובאמת המעיין בדברי רש"י ז"ל שכ' מכה יש לה במעי' פירוש מבחוץ וקליפות באים מגילדי המכה הרי מכה כדרך כל המכות בועה וגלד עלי' לא כדברי זקני הח"ץ ז"ל. אולם לענ"ד הקלושה מה אני נגד רבותי ואבותי הזקנים נ"נ הרמ"מ והח"ץ ז"ל זקני אך לדעתי הפעוטה נראה בפשוט דהדם בא מהמכה או חתיכות גילדי המכה והנה גילדי המכה אינם נימוחים כלל ומה שבא מהמכה דם לא הגלד הוא זב כדרך דם ולא נעשה ממנו קליפות דכך דרך המכה אז כשמתחיל להתרפאות נעשה ממנו גילדים גילדים עד שמתרפא ומה שלא נתרפא זב בליחות לחוד א"כ כאן מה שנעשה כעין קליפה אם בא מהמכה הי' שנגלד והתחיל להתרפאות וזה בחון לחכמים ז"ל שאינו נימק בשום אופן ואם נימוק ע"כ בא מן המקור שאם הי' בא מן המכה או לא הי' נימק או שלא הי' נעשה ממנו צורה כזו כאשר באמת הגמ' מתמה ומי איכא כה"ג אבל ממעשה הבא מטבעין מוכח דהמקור מגדיל דם כזה ולכן לא תלוי במכה דאם בא מהמכה לא הי' נימוח שהוא גלד כדברי הרופאים שהמכה מפלת כעין קליפות ואינו נימוח ואם אינו מגילדי המכות רק מגוף דם המכה לא הי' לו להיות בצורה כזה שאינו מצוי כלל רק הי' להיות דם לח כדרך דם המכה ולהכי תלוהו במקור שהמקור דרכו לגדל דם כזה וצורה כזו ולכן א"ש דברי הגמ' שלא תלינן במכה ולכן לדעתי אם נימוחו הקרטין ודאי ממקור באו דאין דרך דם מכה (רק) מצדדין או משום מכה אחרת לגדל כזה ואם א"א לבודקן בודאי טמאים מה"ת ואם כי מצאנו בהר"ן ז"ל בתשו' מ"ט הובא בב"י סי' קצ"א] ויתר הראשונים שתלוי במכות הכליות שיש כזה בכליות זה היא שחידשו לנו הראשונים הללו ובאמת כדבריהם כן הוא אך זה דוקא במ"ר מצוי כזה במכה שבכליות כידוע אבל לא במ"ר לא תלינן כלל בצדדים והרבה האריך בזה הח"ץ ז"ל [בסי' ע"ג] ודברי הס"ט [בס"ס ק"ץ] צ"ע למאוד ובפרט מ"ש להצטרף דלמא אין בקיאין במראות דמים לא לבי הולך בזה ולכאורה הרי אנו לפנינו דם מה שלפנינו ודאי טמא מדין הש"ס נצטרף מספיקא דלמא ל"ד למראה המבואר בש"ס דאנחנו אינם בקיאים וזה לדעתי דבר שאינו ואם ח"ו נאמר כן נתיר כל כתמים מס' זה וגם יותר יש לספק שמא לא בא בהרגשה וא"כ הוי ס"ס וכעין זה יש להקל בכמה גווני ח"ו בדם נדה גמור ולכן לדעתי השפל אין לסמוך על התרים כאלו אמרם מי שאמרם ולכן אם הקרטין באו מקודם שנראה המכה קשה בעיני להקל אך אם באו דוקא אחר הרגשת המכה כאשר כתב מעכ"ת יש לסמוך להתיר. ובדיקת הנב"י בעיני דבר ברור להתיר ולכן יוכל מעכ"ת לעשות בדיקה זו המבואר בנב"י מה"ק [סי' מ"ג וסי' מ"ו] ואין צריך לכפול דבריהם הנדפסים כ"ג כסלו תריט"ל הק' חיים הלברשטאם

סימן עג

שאלה בדיני קרטין ואשה שהפילה כמין קליפות אדומות

תשובה דבר זה מבואר בש"ס (נדה כ"ב) וזה לשון הגמרא הא נמי תניתוה המפלת כמין קליפה כמין שערות כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאים א"ה כי לא נימוחו נמי א"ר כי לא נימוחו ברי' בפ"ע היא ומי איכא כה"ג אין והתני' אר"א ב"צ שני מעשים העלה חבח מטבעין ליבנה מעשה באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות ובאו ושאלו לאבא ואבא שאל לחכמים וחכמים שאלו לרופאים ואמרו לי' אשה זו מכה יש לה בתוך מעי' שממנה מפלת כמין קליפות תטיל למים אם נימוחו טמאה עכ"ל הרי באם אינו נימוח טהור אך מס' אם נימוח נראה דס' דאו' הוא והנה כ"ז אם הוא כמראה עפר אבל