דברי חיים חלק ב שכח

תדיר אחר שהיא עושה צרכי' אין לה היתר לבעלה אא"כ תיעקר ממנה ג"פ שתבדוק ג"פ אחר שהיא עושה צרכי' ואם בג' פעמים לא תמצא דם תו לא חיישינן אפי' לבדוק עצמה אחר שתעשה צרכי' דכל לבעלה ל"צ בדיקה ואם אינה רגילה לראות אלא לפרקים ואותן פרקים שוין בקביעות או בדילוג קבעה לה וסת מורי האריך ואני קצרתי עכ"ל. ובזה ל"ק מה שמקשה בס"ט [בס"ס ק"צ בד"ה ומ"ש החכם השואל] הא בלא"ה בלא בדיקת העד טמאה משום דלא ישבה ע"ש הספל לכן דחק בס"ט לומר דהמרדכי מיירי ביושבת ע"ש הספל ואפ"ה בנמצא על העד מטמאין והוא לפענ"ד אינו במשמעות דברי המרדכי כלל ורק פשוט בתשובה לא אסיק אדעתי' מתחילה בפירוש דסוגי' דיושבת בשה"ס אי קאי לר"י או לר"מ לחוד ולכן שקיל וטרי הר"מ ז"ל בפי' השמעת' והודיע לו אז בתשובה דר"י נמי לא מתיר רק ביושבת עשה"ס ומש"ה טמא בנמצא על העד דלא תלינן רק במכה ברורה. והנה מהרי"ל החמיר כדברי מהר"מ ז"ל ורק במכה שקורין הארין ווינד רצה א' מחביריו להתיר והוא לא נמנה עמהם דזה אינו מכה ברורה ורק ע"י בדיקה בצירוף מכה התיר דגם הבדיקה אינה ברורה וכמ"ש בתשו' וז"ל בסי' קע"ג איש חי כו' אשר נשאלתי לשאול ממעכ"ת על אודות האשה שאין לה וסת קבוע מימיה אך בכל פעם שראתה ראתה כסימני' דאשכחנא שנתנו רז"ל כמעטשות ובחוששת בפי כריסה ובשיפולי מעי' צמירתה אחזה ועתה נתקלקלה אותה האשה שבשעה שישבה על הפסל לעשות צרכי' מאוד היא מצטערת שנשים קורין אותה הארין ווינדא ולאחר שעמדה מצרכי' בדקה א"ע בעד ומצאה לרוב פעמים על העד דם ואינו אדום ממש אך הוא כהה כמו מוגלא וזה המעשה אירע לה י"ב אדר ונשאלתי עלי' אח"כ יו"ד באב ועדיין היתה אותה האשה בקלקולה כמ"ש לעיל ועתה מורי ורבי צמאה נפשי וכמה לך בשרי לרוות צמאי להחזירני בתשו' שלימה לפניך והשב שולחי דבר כדת מה לעשות אם יכולה אותה אשה לטהר לבעלה והאר עינינו בתורתיך ולא נבוש כו' ושלום כו' ליברמאן בן ריקשטי"ל תשובה שוכן רומה ישית לך כו"ח אהובי הנחמד הח"ר ליברמאן שי' לענין איתתא דלעיל כבר ידעת תשו' מהר"מ שהחמיר בענין זה בתשובתו ה"ה במרדכי כיון שמצאה דם בבדיקת העד אמנם לא אכחד ממך דברי מהרא"ש אשר כ' ע"ז אחר שהביא דברי מהר"מ וחומרותיו כ' עוד בשם מהר"מ דאין לתלות המכה אלא במכה שיודעת בודאי שיוצא דם מן המכה אבל מספק אינו תולה בה וכ' מהר"ש אח"כ וז"ל אמנם מהר"י הלוי מערפורט שלח לי בשם מהר"מ ז"ל אעפ"י שרוב פעמים אינם רואים הנשים כ"א לאחר השתן והשתן כואב לה אח"כ גם פעמים רואין שאין השתן כואב לה טמאה ואם לעולם אינה רואה אם לא שהבטן כואב לה למטה מטיבורה טהורה דנאמנת אשה לומר כו' וזה דומה למכה עכ"ל ומעתה אתה תדקדק היטב בדבר אם יש לה וסת תולה בוסת דשמא ראתה בשעת השתנה ואם אינה רואה אלא כשכואב לה למטה מטיבורה אז היא טהורה כי מי יבוא אחר המלך מהר"מ לחלוק עליו אמנם הר' מנחם התיר אשה שראתה מחמת הארין ווינד ולא הסכמתי לו ואף יש לך לשאול שאינה רואה בשעת השתנתה אלא ממקום מ"ר ולא מאותו מקום ושלום שמרי' בן חיים תנב"ע עוד יש לי תשובה בשם הר' אליעזר וז"ל אשה שיש לה חולי שקורין הארין ווינד וראתה דם תוך צרכי' וקודם לכן ואח"כ לא ראתה שאלתי אותו אם היא טמאה או טהורה והשיב לי שהיא טהורה כי אותו דם לא בא לה מהמקור רק מחמת הכאב שיש לה וטהורה לבעלה כ"ז העתקתי גם שמעתי שמהר"ז רינקל ז"ל הי' מתיר אותן שרואות הארין ווינד אכן לפ"מ שכ' מה"ר שמרי' לעיל שצריך לשאול שאינה רואה בשעת השתנה אלא ממקום מ"ר ולא מאותו מקום אני רגיל לומר לנשים כה"ג לבדוק דבר זה כמו שהעתיק בשם גדול וז"ל האשה שמצאה דם ואומרת שבא מנקב של מ"ר להכניס מוך על מקום המקור ותשתין אם המוך נקי הוכחה דאינו בא מן המקור עכ"ל וכן בדקו קצת נשים עפ"י ומצאו נקי והזהרתי אתהן קודם שיכניסו המוך שיבדקו יפה בחורין וסדקין ובעומק ככל דיני בדיקה ואח"כ יכניסו מוך הרבה בעומק ככל מה שתוכל ואח"כ תשתין ואחר ההשתנה תקנח יפה יפה ואם צריך לה תרחוץ באותו מקום שמקנחת דהיינו מקום הכתלים או בית החיצון כי הנשים יודעת באיזה מקום מגיע מ"ר לרחם ואותו מקום תקנח כדלעיל מחמת שנתלכלך במ"ר ודם ואח"כ תנגב יפה ואח"כ תוציא המוך דאם הוא נקי הרי הוכחה ברורה שלא מן המקור בא וכ"ז הי' לנשים שהי' להם וסתות ושלא בשעת וסתה אבל זו שכתבת עלי' שאין לה וסת א"כ יש להחמיר דאל"כ וכי לעולם לא תהי' טמאה כמ"ש רז"ל אכן אם יש לה עונה כדרך כל הנשים אפי' אין וסתה קבוע כגון שפיחתה או הותירה ג' או ד' ימים או שבוע או פחות או יותר רק שיהי' לה עונה קבוע על שרגילה להמתין לכל הפחות מסוף ראי' עד תחילת ראי' כך וכך ימים נלענ"ד לסמוך על תקנתה דלעיל ועל דברי רבותינו הנ"ל להתיר באותן הימים שאינם בימי העונה אף כי הי' ראוי אפי' בימי העונה להתיר ע"י תקנתא דלעיל הואיל שכתבת במאוד מצטערת במ"ר דכה"ג השיב מהר"מ להרא"ש דאפי' בשעת וסתה טהורין ברואה דם מחמת מכה ווסתות דרבנן וז"ל ה"מ כשמרגשת שבא מן המכה שיש לה צער וכאב ומרגשת דהמכה מוציא דם ול"ח דגם מן המקור יצא כיון דווסתות דרבנן עכ"ל עוד העתיק ואין להעתיק לך כי הכל מן התוס' פ' כל היד מ"מ לא מלאני לבי להקל כיון דאיכא מרבוותא דסברי ווסתות דאו' וגם כל אותה התשובה על אשה שהי' לה שומא בפרוזדור שהי' מוציא דם אבל בנדון זה אין לה מכה מבוררת מ"מ בין עונה לעונה נראה לסמוך על היתרא דלעיל דבאותה התשובה היקל שלא בשעת וסתה אפי' אינה מרגשת דמחמת מכה קא אתי תלי' בדם מכה למ"ד וסתות דרבנן גם יש קצת ראי' דלא מן המקור בא הואיל ואינו דומה למראות דם אלא מוגלא כמ"ש אף כי אין אנו בקיאים במראות דמים אפי' כשהדמים מוקפי' לדברי רמב"ן מ"מ שינוי גדול כזה הואיל ואיכא למיתלי ידים מוכיחות דממקום מ"ר אתו מסתברא דל"פ רמב"ן בהא אהרא"ש דאית לי' דבקיאין שפיר להבחין בין דם לדם אם מראיתן שווים או לא ותמיהני מ"ש וז"ל אם מוצאת לרוב פעמים על העד וכו' הלא מהר"מ גופא דמחמיר דאם בדקה ג"פ ולא מצאה דם תו לא חיישי' ואפי' לבדוק אחר עשיית צרכי' דכל לבעלה ל"ב בדיקה ואם אינה רגילה לראות בכל פעם אלא לפרקים ואותן פרקים שוים בקביעות או בדילוג קובעת לה וסת עכ"ל וכ"ז הי' לך לחקור ושלום עכ"ל תשו' מהרי"ל הרי דאין הבדיקה בירור גמור ואך כ"ז לא התיר רק שלא בשעת וסתה באשה שיש לה וסת דאל"כ וכי לעולם לא תטמא והנה באמת דברים אלו לכאורה ק' להבינם דהא יהי' טמא באם תראה שלא ע"י שתן רק ע"י בדיקה לחוד והש"ך ז"ל שתירץ דמיירי שאינה רואית רק בעת הטלת מ"ר ובמחכ"ת המעיין בתשו' מהרי"ל ז"ל יראה דמיירי בנשים שראו כדרך כל הארץ וגם הנודע ביהודה (קמא סי' מ"ג] מק' על הש"ך ז"ל דאכתי תוכל להיות טמאה בראותה על המוך בפנים והנה באמת לפענ"ד דברי מהרי"ל ז"ל כפשוטן דאין כוונתו דלעולם לא תוכל דודאי יוכל להיות אופן דיתוודע טומאתה ורק הק' מהרי"ל ז"ל עפ"י דברי התו' בר"פ כה"י שכתבו וז"ל הגמ' (י"ו ע"א) אתמר אשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה ולבסוף בדקה א"ר בדקה ומצאה טמאה טמאה טהורה טהורה ושמואל אמר אפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה מפני שאורח בזמנו בא כו' רנב"י אמר בוסתות גופייהו קא מיפלגי דמ"ס וסתות דאו' ומ"ס וסתות דרבנן וכ' שם התו' וז"ל נראה דוקא במרגשת שדם זה בא מן המכה ואפ"ה אם זמן וסת הוא אי וסתות דאו' חיישי' שמא גם מן המקור בא דם אבל אם אינה מרגשת יציאת דם מן המכה טמאה לכ"ע אם זמן ווסתה הוא דאל"ה וכי לעולם לא תהא נדה והלא קודם מכה הי' לה וסת עכ"ל אלמא דלא תולין במכה שאינ' יודעין שמוציא דם רק שלא בשעת וסת הגם שיש לאשה זו אופן שתוודע טומאתה שתראה דם הרבה שאין לתלותו במכה ומ"מ מטמאין אותה אם אין לה וסת קבוע כיון דדרך דם לבוא עכ"פ ואין כן קבוע לראות דווקא דם הרבה ודלמא דם זה מן המכה וזה הפירוש וכי לעולם לא תטמא היינו ודאי מצוי' לפעמים בה דם ומה"ת תתלי בדבר שאין מצוי' בבירור דם א"כ ה"נ קאמר מהרי"ל דלפ"ד מהר"מ ז"ל מ"ר אינה מכה ברורה א"כ שאין לה וסת וכי לעולם לא תהי' נדה הא ודאי יש לפעמים שרואה א"כ גם במ"ר יש לחוש שראתה כיון שאין זה מכה ברורה לא תלינן באשה שאין לה וסת ובשלמא ביש לה וסת תלינן דדם הוא ממ"ר דהוי כמכה דבשלא בשעת וסתה אין דרך מקור להוציא דם אבל אשה שאין לה וסת וכי לעולם לא תטמא ודאי מצוי' לראות פעמים דמים מן המקור א"כ לא תלינן במכה שאינה מבוררת וזה פשוט כוונת מהרי"ל ז"ל והנה מהרי"ו ז"ל תלמידו הגם שנראה דעתו נוטה להתיר לתלות בבדיקה לחוד ובמכה לחוד מ"מ לא מלאה לבו להקל למעשה כמבואר בתשו' וכן רמ"א ז"ל בהגה פסק להחמיר כמו מהרי"ל ז"ל דבעי' מכה ובדיקה ווסת להתיר שלא בשעת וסתה ומחמת תשו' הללו אינם מצויים אעתיק דבריהם תשו' מהרי"ל סי' קע"ג ותשו' מהרי"ו סי' כי"ד וז"ל תשו' מהרי"ו ואנא הפעוט זעירא דמן חברי' דקדקתי בשריותא דהאי איתתא ואי לאו דמסתפינא מחבריי' אמינא לדקדק ולמצוא היתר להאשה בכה"ג בשעה שמ"ר מצערת אותה אז תבדוק עצמה קודם הטלת מים במוך לבן ולאחר הבדיקה תשים המוך בעומק לתוך בית הרחם למעלה מהנקב שמוציא ממנה מ"ר ולאח"כ תטיל מ"ר