דברי חיים חלק ב שכז

וטרי' דהש"ס דלא כהלכתא ולכן כ' וז"ל ולפיכך אני אומר דר"י מודה ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל נמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דטמאה משום דרגלים לדבר דבתר דתמו מיא א"ד דאי לא בתוך הספל נמי בעי לאשתכוחי אבל נמצא בתוך הספל ועל שפת הספל בכה"ג נמי פליגי ר"מ ור"י ר"מ חייש למיעוטא ור"י לא חייש למיעוטא כל היכי דלא מוכחא מלתא לאיסורא מטהר לה עכ"ל והנה לכאורה דבריו תמוהים דהאיך כ' דר"מ חייש למיעוטא ומש"ה מטמא הא אמרי' לעיל דר"מ טימא משום נדה ומשמע דהוי נדה ממש וחייב חטאת או בנכנסה למקדש ואי משום דחייש ר"מ למיעוטא לא הוי רק חששא דרוב ודאי לא גרע ממעוטו ועכ"פ אינה נדה ודאי והאיך אמר ר"מ דטמא משום נדה אך באמת י"ל כך דהנה רש"י פי' שם וז"ל מזנקת נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מ"ר אתי דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתי בהדי מ"ר אלא ממקום מ"ר ומכה יש בה עכ"ל ולכאורה ק' למה ל"א רוב דמים מן המקור וליכא כאן מכה כלל ורק שמא הדם כדרכו מן המקור אך באמת קיי"ל רוב ומצוי אזלי' בתר המצוי וכיון דמ"ר שכיחי אז ודם המקור לא מצוין לצאת בעת צאת מ"ר א"כ תולין במצוי ויעוין בסי' ס"ג ביו"ד דאזלינן בתר רוב המצוי אפי' אם רוב בני העיר עכו"ם אם ישראל מצוים במקום הזה ביותר אזלינן בתר המצוי ולא בתר רוב ה"נ כיון דאין מצוי דם המקור לצאת אז בעת צאת מ"ר אזלי' בתר המצוי אך כ"ז לר"י דלא חייש למיעוטא אבל לר"מ דחייש למיעוטא וא"כ אפי' במ"ר המצוי יכולין להביא דם מהמקור הרוב א"כ נהי דהוי מיעוטא מ"מ הוי רוב דכן דם המקור מרובה מדם מ"ר ובשלמא לר"י דלא חייש. למיעוטא הוי (מ"ר) (דם המקור הרוב] אינו מצוי דאזלי' בתר המצוי והוי כמו דקיי"ל בסי' ס"ג אם אינו מצוי שם רגל עכו"ם דמותר בשר הנמצא אפי' רוב העיר עכו"ם אבל לר"מ דחייש למיעוטא א"כ שוב י"ל דבא מהרוב מהמקור דמש"ה כ' הרשב"א בת"ה דבעי שכונה מיוחדת דלולא זאת י"ל דרוב היא מבני העיר דשכיח לפעמים גם בשכונת ישראל רוב עכו"ם וז"ל התב"ש סי' ס"ג ס"ק ב' הגע עצמך אם ידענו בבירור שבאותו יום לא הי' בהאי שוק כ"א א' מעיר ובשוק שם אלף ישראל אטו נאמר שאותו שסר לאותו מקום האי אי דוקא הוא כיון דמרוב העיר הוא ולא ישראל דמיעוט העיר הוא איברא שלכאורה נראין דברי הרשב"א כסותרין זא"ז כמו שהרגיש פ"ח ג"כ דהכא כ' סתם שווקי ישראל ולא הותנה שיהי' דרך הרבים מפסיקתן ובתה"ה דף קמ"ז הביאו הפר"ח כ' שם דאם יש שכונה מיוחדת לישראל ואין דרך הרבים מפסיקתן בהא לא אזלינן בתר רוב העיר עכו"ם וגנבים דפתחו הם חביות תלינן דישראל הם אמנם כד מעיינית לק"מ דהתם בוודאי אילו עמדנו על זה דרוב גנבי דשכיחי בהאי שכונה ישראל נינהו פשיטא דאפי' דרך הרבים מפסיקתן לאו כלום הוא אבל התם לא ידענו ואם משום דביום שכיחי ישראלים יותר מעכו"ם אין זה ענין לשודדי לילה כיון דרגל רבים מצוי שם והשכונה פתוחה בלילה שכיחים גנבים יותר מכל העיר דכל גנבי העיר נכנסו בגדר ספק זה ולזה כ' הרשב"א שאם היא כמופלגת מן העיר ואין רגל בני העיר מצוי שם תלינן דאין גנבים מן העיר באין לשם כלל או מיעוטא דמיעוטא והרי היא כעיר מיוחדת והביא ראי' מבשר הנמצא בעיר שט"י אין הולכין בתר ארחי ופרחי דמסתמא מיעוטי דמיעוטי נינהו וה"נ כן הוא והרא"ש הוסיף עוד דבעינן נעול בלילה והא דכ' במש"ה ז"ל וכן אנו נוהגין בבשר הנמצא בשכונתינו להתיר ואין הולכין אחר רוב העיר מפני ששכונתינו מיוחדת שאין דרך הנכרים מפסיקתן עכ"ל ה"ק דאל"ה היינו צריכים לשאול טרם שנתיר מי הי' מצוי בשוק יותר דלפעמים אף בשכונת ישראל אם רגל בני העיר מצוי לשם לפעמים רבים המה בשוק יותר מבני השכונה אבל אם מובדלים הם מעמים הו"ל כבני עיר אחרת דמסתמא הם רבים מארחי ופרחי עכ"ל [התב"ש] וא"כ בשלמא לר"י דל"ח למעוט' וא"כ הוי כמו שכונה מיוחדת וידוע דאין דם מהמקור מצוין שם עתה וגם מ"ר דחוזרת למקור הוי מיעוטא ול"ח משא"כ לר"מ דחייש למעוטא וא"כ יש חשש מ"ר דהדרי למקור ושוב אזלי' ב"ר דרוב דמים ממקור וכמו שבאין שכונה ישראל מיוחדת חיישי' דלמא מצוי רוב עכו"ם ואזלי' ב"ר כמ"כ נמי אם יש לחוש למ"ר דהדרן למקור שוב הוי כמו דמצוי נמי לפעמים דמי מקור ע"י מ"ר דהדרי ושוב אזלי' ב"ר וז"ב. ועפי"ז מתורץ מה דמקשה הב"א [רס"י מ"ו] הא אמרי' ביבמות [דס"ז] דר"י נמי חייש למעוט' וא"כ הו"ל לטמא כמו ר"מ דיחוש למיעוטי הנה באמת לפי הנ"י שם והרשב"א בחי' לק"מ יעוין בדבריהם אולם אפי' לפי דברי התו' ז"ל נמי ל"ק דהנה התו' (יבמות ס"ז ע"ב) ד"ה אין חוששין הק' וז"ל וא"ת דהכא חייש ר"י למיעוטא כו' עד ומיהו צ"ע בריש המוכר פירות דאזיל ר"י בתר רובא דזריעה להוציא ממון ואייתי מינה ראי' לרב דאמר הולכין בממון אחר רוב אלמא ל"ח ר"י למיעוט לענין ממונא כ"ש לענין איסורא ויש לחלק עכ"ל ובאמת נלענ"ד לתרץ בדרך פשוט דהנה כ' מהרי"ל ז"ל דהאי דאזלי' ב"ר הוא היכי שנפרש מיעוטא מרובא אזלי' ב"ר אבל היכי שפירשו כולן דודאי גם המיעוט נפרש ובא לידינו לא אזלינן ב"ר יעוין בתשו' סי' (ס"ו) קס"ט] וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דר"י ס"ל בכל התורה דאזלינן ב"ר ולא כר"מ והראי' דבגמ' קאמר לר"מ היכא אכלינן ולא מדכר לר"י א"ו דר"י ס"ל כחכמים דאזלי' ב"ר אך דזה דוקא לענין אם בהמה טריפה או כשירה אמרי' אזלי' ב"ר וזו הבהמה מרוב הכשירות וכמ"כ גבי הלוקח זרעים שמביא התו' מהא דב"ב דלר"י אזלי' ב"ר ואמרי' שהוא מרוב הלוקחין אך הכא בעבדים שפיר אסורים לאכול בתרומה בשביל הולד שמא הוא זכר ופוסל את עבדו ואי דאזלי' ב"ר ורוב נקבות משום דמחצה נקבות ומיעוט מפילות ז"א דהוי נמי רוב דלא תלד נקבה ומיעוט מפילות ומחצה זכרים וע"כ אשה זו דע"כ תלד דמפילות הוי מיעוטא וכיון דע"כ מוכרחת לילד או זכר או נקבה הוי ספק אפי' דנגד האיסור מלאכול בתרומה הוי מיעוטא מ"מ הכא ע"כ המיעוט הוי לפנינו דהן זכרים והן נקבות הוי מיעוטא חדא נגד חבירו בצירוף מיעוט מפילות וע"כ צריך ליזל בתר מיעוט בכה"ג לא אזלינן ב"ר מש"ה אסר ר"י לעבדיו לאכול בתרומה אבל בשאר כל התורה גם ר"י ס"ל דאזלי' ב"ר וא"כ לפי"ז הכא כיון דדם המקור אינו מצוי ורק מיעוטא דהדר מ"ר למקור ל"ח לדם זה שמא הדר למקור וא"ל כיון דע"כ אתה הולך בתר המיעוט דמקור רובא בדמים ומ"ר רובא לא הדרי למקור א"כ הו"ל לר"י לילך בתר המיעוט כמו עבדי מלוג של מעוברת דז"א כיון דהוא מיעוט דהדרי למקור ובכל פעם אינו חוששין למיעוט שוב אזלי' בתר המצוי ומ"ר מצוי ודמי המקור אינו מצוי ואין חוששין למיעוטא והבן. היוצא לנו מדברי הר"ן ז"ל דל"ח למיעוטא דהדרי למקור רק היכי דאיכא הוכחה דיש דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דאז איכא הוכחה דבא ממקור אבל היכי דליכא הוכחה מותרת דל"ח למיעוטא והנה הר"מ ז"ל במרדכי החמיר מאוד לומר דר"י אינו מתיר רק ביושבת על שפת הספל דאוקימתא אזלי אליבא דר"י נמי וביושבת ל"פ ר"מ ור"י רק בעומדת כה"ג דאיכא הוכחה שבא ממ"ר אז ר"י מתיר אפי' בעומדת כה"ג ור"מ מחמיר בעומדת בכל גווני וא"כ [אע"ג] דקיי"ל כר' יוסי מ"מ צריך דוקא יושבת על שפת הספל אבל אם ליכא הוכחה אסור כן הוא במרדכי הל' נדה וז"ל האשה שהיתה עושה צרכי' וראתה דם כו' עד ור"ח פי' דוקא סיפא דאיכא תרי ספיקי שרי לכתחילה אבל ברישא דחד ספיקא דיעבד אין לכתחילה לא ופריך בגמ' מ"ש עומדת דאמרי' דהדר מ"ר למקור וא"ד מ"ש במזנקת כו' ופסק הר"מ דוקא כשנמצא בתוך הספל אבל ביושבת על שפת הספל ונמצא על שפתו דם טמאה לכתחילה אע"ג דקיי"ל כר"י דמטהר בכל ענין ומסיק אפי' לכתחילה ומיהו ר"ח פירש דה"מ בתרי ס' אבל בחד ס' דיעבד אין לכתחילה לא והיכא דישבה ע"ש הספל ונמצא דם ע"ש והעומדת אפי' בתוכו ליכא אלא חד ס' ונכון להחמיר כפי' (ר"ת) [ר"ח] ז"ל עכ"ל ואח"כ מביא תשו' מהר"מ והנה לפ"ד פירושו בתשובה במרדכי ז"ל מקודם פי' ההלכה שכ' הר"מ בסיוי' דשמעתא ואח"כ מ"ש בתשובה ז"ל אשר שאלת על האשה שבשעה שהיא עושה צרכי' רואה דם על המים כמין קרטין כמין חול ואינם אדומים אלא דיהה חזרנו על כל הצדדים ולא מצאנו לה היתר אי בכל פעם שהיא עושה צרכי' בודקת עצמה ורואה דם בעד שמקנחת בו אע"ג דקיי"ל כר"י דאמר בין עומדת בין יושבת טהורה כדפסק שמואל בר"פ האשה ה"מ בנמצא דם בספל שאין דרך דם לבוא עם מ"ר אלא ודאי דם מכה הוא אבל אם בדקה אח"כ וראתה דם ההוא ודאי מן המקור כיון דלא אחי ממש עם מ"ר דילה כדפרכי' בפ' האשה יושבת ומזנקת אמאי טהורה דלמא בתר דתמו מי' א"ד אלמא היכי דאיכא למיתלי לחומרא תלינן ולא מטהרינן אלא היכי דודאי לא בא מן המקור דאע"ג דאיכא למימר ה"מ לר"מ דמחמיר אבל לר"י דמיקל לא מחמרינן בהא בתר דתמי מיא נראה דאפי' לר"י טמאה דע"כ לא פליג ר"י אלא בנמצא דם על המים בספל דודאי לא אתי דם ממקור עם זינוק מ"ר אבל בתר דתמי מיא מודה דטמאה ואפי' היכי דאתו עם מ"ר ונמצא בספל דזימנין דמטמא ר"י דביושבת ס"ל לר"י לגמרי כר"מ וליכא פלוגתייהו ביושבת וא"כ כי היכי לר"מ לא מטהרינא ביושבת אלא במזנקת אבל בתר דתמו מיא לגמרי ובדקה בעד ומצאה דם טמאה וכ"ש שיש לאוסרה לפי' (ר"ת) [ר"ח] שפי' דאפי' נמצא דם על המים דטהורה דאמר ר"י לאו טהורה לגמרי קאמר אלא טהורה משום נדה וטמאה משום כתם והשתא בה סלקי' אם זאת האשה רגילה לראות דם