דברי חיים חלק ב שכו

מותר כנגד עיר שרובה נכרים אסורה ושמואל אמר אפי' נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל אסורה אימא מהאי דקרא אתאי לימא בדר' חנינא קמיפלגי לא דכ"ע א"ל דר"ח והכא בהא קמיפלגי דמ"ס א"א דמהאי דקרא אתי עקולי ופשורי הוו מטבעי לה ומ"ס חריפא דנהרא נקט ואתאי עכ"ל וא"כ הרי דלהלכתא במקום דשכיחי עקולי ופשורי אזלינן בתר קורבא והנה הכא בדם שנמצא במ"ר שמסופקין אם באו מהמכה שבמקומו או שהדרו ואתי מהמקור ודאי לכאורה אזלי' ב"ר ואמרי' דמהמקור אתי אך ע"י בדיקה נהי דנימא דלא בקיאינן ודלמא [לא] הוי המוך דחוק מ"מ בודאי דהוי כעקולי ופשורי דלא שכיח לבוא דם ע"י מכווץ כוויץ דהרי אביי לא חייש כלל למכוויץ כוויץ ורבא נהי דחייש לחומרא לענין קדשים דמכוויץ כווץ אבל מ"מ לא שכיח כולי האי ובכה"ג אזלי' בתר קורבא ותולין בקרוב דממכה שבהארין ווינד בא הדם זה נלענ"ד טעם של מהרי"ל ז"ל ובזה יוסרו קו' כל האחרונים יעוין בדבריהם עכ"פ יצא לנו מזה ע"י בדיקה שבדקו בעת שהי' לה להאשה הכאב ונתברר שבא ממכה הגם שפסק הכאב ההוכחה שמקרוב בא נתחזק לנו דוכי בכל פעם צריך שיכאב לה אם כבר נתברר שיצא דם ממקום מ"ר מספק שמא נתרפא ויצא ממקור לא מחמרינן ודי בחומרא זו להחמיר בלא בדיקה או בלא כאב כלל דרוב ראשונים מכשירין בכל גווני כמבואר בב"י ז"ל לכן בכה"ג שכבר נבדקה בשעת הכאב ויצא דם לא תפקע מהיתרא כנ"ל. ובפלפולו לא עיינתי רק דרך העברה בעלמא כי הפנאי אין אתי כעת לפלפל בפרט בדבר שהאריכו גדולי האחרונים כולם וכמעט כולם הסכימו דטעם הרגשה הוא מגזה"כ לא דלמא מעלמא אתי וכן מורין פשטא דסוגי' להולך באמת ואינו רוצה בדבר שפתים וקו' ופירוקים אין דעתי נוחה בענין הנוגע לדין רק מה שההכרח מביא להבנת ענין לדינא ולכן נלענ"ד להסכים עם מעכ"ת להתירה בשלא בשעת וסתה או בימי מניקתה וטוב שיסכים עמנו עוד אחד מהלומדים אמתיים. [וע"ל סי' ע"ה וצ"ע]

סימן סה

שלום וי"ר לידידי אחי הרב הגאון החריף החסיד כו' כקש"ת מו"ה אביגדור נ"י

הנה בנידון שאלתך אודות האשה אשר רטי' על מכתה וקליעת מעט שערה שעלתה לה עפ"י ציווי הרופאים ולפי מכתבך כמעט סכנה הוא לה להסירה ממנה אפי' מעט שעה דבאם יכולה להסיר למעט זמן ודאי מהראוי להסיר הרטיי' אותה השעה מהחפיפה עד אחר טבילה אך לפי הנראה שא"א להסירה אפי' קצת זמן וקליעתה פשיטא שכמעט סכנה לה להסיר אם כן הוא בודאי לפי"ז שמותרת האשה לטבול ולא הוי חציצה וחומרא יתירה החמיר הס"ט כיון דהוי מיעוטא שאינו מקפיד ולענין רטיי' מפורש בהדי' [בטאו"ח קס"א לענין נט"י וע' במע"מ מקוואות אות קל"ה ובס"ט סקכ"ד] דרטיי' שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ ורק בטבילה החמירו אך באם הוא דבר שאינה מסירה בשום פעם וכמעט סכנה הוא לה בודאי לא הוי חציצה ויעוין בח"ס (קצ"א) (קצ"ב] בח' יו"ד ובזכרון יוסף (סי' יו"ד] שהקילו מטעם זה ולכן אם אפשר בקל להסיר הרטיי' בלא חשש כאב בודאי תסירנה ואם חוששת לסכנה וכאב גדול ח"ו סגי שתדיח היטב במקום הרטיי' במים חמים מה דאפשר וכן במקום קליעת שער ותטבול ולא הוי חציצה כלל והי' שלום

סימן סו

לידידי הרב המאה"ג מו"ה משה אהרן נ"י בק' נאוועטאניץ יע"א

מכתבו הגיעני והנה מ"ש מדברי החוו"ד סי' ק"צ ס"ק (כ"ב) (ל"ז] בגליון של החוו"ד כתבתי בצדו דדבריו אינם מובנים כלל דבאמת בגמ' משני דאיירי בארגשה ואימר הרגשת עד היא ומכ"ש כשנמצא גם מראות טהורות דתלי' ההרגשה בהו] יעי"ש היטב בגמ' ויראה כי דברי כנים אך גם בחתם סופר סי' ק"ן] מחמיר בזה מטעם הרגשה דהוא דאור' ואין תולין במראות טהורות כי מראות טמאות שכיחין יותר בהרגשה יעי"ש והן אמת שדבריו ג"כ נפלאו חדא דהרגשה לחודא אינו מדאו' והרדב"ז ח"א סי' קמ"ט] כ' להיפך מת"ה דאין חשש להרגשה מה"ת ובתשובה אחת הארכתי בזה [ע' בח"א סי' ל"ד] גם מ"ש דשכיחי יותר מראות טמאות לבא בהרגשה גם זה ליתא דהא באשה שיש לה וסת בחזקת טהורה והכתמים פחות מכגריס אינם מגרעים כחה דכן כל אשה דרכה כן וכל הסדינים מלאים מזה וא"כ בודאי אזלינן בתר חזקת טהרת אשה והדם שפחות מכגריס תולין במצוי והרגשה תלינן במראה הטהור ולמה נסתור שום חזקה בחנם ואך עכ"פ אם נחמיר כדברי הח"ס לא נחמיר יותר ממ"ש הוא שם בתשובה דבזיבת דבר לח ונמצא מראות טהורות בודאי כשר הן אמת שהוא לשיטתו דזיבת דבר לח אינו הרגשה אך לפענ"ד אפי' אם זה מיקרי הרגשה היינו אם ראתה דם בבירור ע"י זיבת דבר לח טמאה מה"ת אבל לטמאות אשה אם לא בדקה עצמה בזיבת דבר לח זה חומרא יתירה ובפרט בזמן הזה ששכיח בנשים שנדמה להם כזיבת דבר לח ואין שום מראה טמאה כלל ולכן יפה פסק בח"ס דאין להחמיר רק כשהרגישה שנפתח מקורה. גם מה שמסופק מעכ"ת אם אינה מרגשת שזב רק שמרגשת שיש לחות בא"מ אם זה הוי הרגשה הנה לדעתי זה אינו הרגשה כלל דהלימוד הוא שתרגיש בבשרה היינו דבין השינים ולחוץ בקרוב למקור אבל מה שמרגשת למטה שלא בא"מ זה אינו הרגשה כלל דעכ"פ לכ"ע בעי שמרגשת שבאה דם ממקור היינו שזב מלמעלה למטה וק"ל גם מה שרצה להקל באשה שכן דרכה תמיד הנה כתבתי ע"ז תשובה ארוכה ויצא הדבר להיתר בבד"צ דפה אם אשה בדקה כ"פ בהכניס מוך נקי בפנים והרגישה כ"פ ובדקה את המוך תיכף וראתה שהיא ממראות טהורות אם עשתה כן הכנסת מוך הנ"ל כמה פעמים ובדקה את המוך ומצאה מראות טהורות יכולה לסמוך עכ"פ בימי טהרתה שלא בשעת וסת אשה שיש לה וסת הגם שבתשובה הקלנו יותר אין כעת הפנאי לבאר הכל על נכון אך שלא בשעת וסתה ודאי טהורה אשה אשר בדקה כ"פ ע"י מוך כנ"ל. ואודות הארבעסין בתוך הסעודה] הוא ספ' ברכות לשי' רש"י והר"י ז"ל [בא"ח קע"ח] ואני נוהג לאכול מעט עם לחם ללפת הפת בתחילה וסוף והמזוזה שנכתב אצל השרטוט פסולה דאמת כתיב

סימן סז

שאלה אשה אחת רכה בשנים שיש לה וסת כאורח הנשים וזה חצי שנה נתקלקלה מ"א שלאחר שתפסוק בטהרה ולאחר עבור ג' או ד' ימים מימי ליבונה תחל למצוא מראות דמים בהשתנה ולפעמים גם על העד הבדיקה שבדקה עצמה לאחר הטלת מ"ר ואינה מרגישה בשום כאב ובטרם שתוכל לטהר מהמראות הללו בא לה וסתה אשר רגילה בו וכן חוזרת חלילה עד כי אין באפשרי לטהר עצמה לבעלה והבעל מבקש תפקידו והאשה העלובה הזאת דפקה על פתחי יום יום ולא תתן מרגוע אלי למצוא לה תקנה

תשובה דבר זה מבואר בר"פ האשה (נדה נ"ט ע"ב) וז"ל המשנה האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם רמ"א אם עומדת טמאה אם יושבת טהורה ר"י אומר ב"כ וב"כ טהורה איש ואשה שעשו צרכי' לתוך הספל ונמצא דם על המים ר"י מטהר ור"ש מטמא שאין דרך האיש להוציא דם אלא שחזקת דמים מן האשה מ"ש עומדת דאמרי' מ"ר הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מ"ר הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתי דם אר"א ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דא"א דבתר דתמו מיא אתי על שפת הספל איבעי לי' לאישתכוחי אמר שמואל הלכה כר"י וכן אורי לי' ר"א לקלא הלכה כר"י עכ"ל ורש"י ז"ל פי' וז"ל במזנקת מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקא ולא הדר מ"ר למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מ"ר אבל שותתת איידי דאוקמי אנפשה הוא ואיכא למימר הדור כאלו עומדת אבל עומדת א"א לה לזנק עכ"ל ולפי דברי רש"י זו לפי מה דקיי"ל כר"י אפילו בעומדת ושותתת מותרת אולם הרא"ש ז"ל כתב וז"ל ומיהו נראה לפרש בעומדת אפשר לה לזנק וה"פ דסוגי' דשמעתא יושבת נמי נימא מ"ר הדור למקור וא"ד וס"ד דמתני' איירי בכל ענין בין בשותתת בין במזנקת הלכך פריך דכי היכי דבעומדת טמאה בחדא לריעותא במה שאין רחמה נפתח שיוכלו מ"ר לצאת להדי' אלא נעצרים שם וא"ל דהדר למקור וא"ד ואע"ג דאיכא חדא לטיבותא דמזנקת יושבת נמי תהא טמאה היכי דשותתת כיון דאיכא חדא לריעותא ומשני כולה מתני' איירי במזנקת ותרתי לטיבותא בעינן הלכך עומדת אע"ג דמזנקת טמאה כיון דאין רחמה נפתח ויושבת נמי אי שותתת טמאה והא דלא מפליג ביושבת לטמאה היכי דלא זינקה דניחא לי' טפי לאשמעינן דעומדת טמאה אע"ג דזינקה ולהך פירושא לא אשכחן דמטהר ר"י בעומדת ושותתת כיון דלר"מ לא איירי אלא במזנקת ור"י טיהר מה שטימא ר"מ אבל בעומדת ושותתת דלא איירי בי' ר"מ לא אשכחן דמטהר בי' ר"י עכ"ל ולפי דבריו בעומדת נמי מזנקת ובהא פליגי ר"מ ור"י וקיי"ל כר"י דמטהר וי"ל דע"כ לא טיהר (ר"מ) [ר"י] אלא במזנקת אבל בשותתת גם הוא מודה דטמאה אבל ביושבת טהורה לר"י בכל גוונא וכל השקלא וטרי' דש"ס דיושבת על שפת הספל לא איתמר רק אליבא דר"מ אבל לר"י בכל ענין טהור והר"ן ז"ל בתשו' מ"ט מובא בב"י סי' קצ"א] כ' דא"א לו' דהשקלי