דברי חיים חלק ב שכה

ולכן תלינן במכה וכמבואר בח"ץ ז"ל ובתה"א אבל הכא שהדם בא מהמקור גופא מהחתיכות שנפלו לביה"ח וא"כ בודאי עלינו לחוש כיון שחזינן שהמקור הוציא דם עכ"פ מהחתי' שנפלו למטה כמ"כ הוציא דם מעלי' המקור הנשאר במקומו ויצא לביה"ח דרך בשר הפנימי בלתי החתיכה שיוצא לחוץ וזה ודאי סברא וקו' נכונה ראוי' למרן וזה כוונתו דתלינן דוקא במכה שבצדדים היינו שאומרים דאין המקור מוציא כלל כעת דם רק מכה שבתוכה מוציא ואפי' שהמכה הוא במקור מ"מ מקרי זה צדדים לגבי עצמיות וגוף המקור ולכן תולין במכה ואומרים שהמקור אין זמנו כעת להוציא דם נדה ורק הדם הוא ממכה שדרכה להוציא דם אבל הכא שהמכה היא שגוף המקור מוציא הדם רק שהוא טהור מגזה"כ שאינו נוגע בבשרה אבל עכ"פ חזינן שהדם יוצא מהמקור ונובע הדם א"כ שפיר עלינו לחוש דלמא גם מהעלי' שלא נפל בביה"ח גם הוא נובע דם ממקורה דמ"ש תחתי' מעליונו ושפיר הק' הב"י ז"ל ולכן פי' דהטור והר"ש ז"ל איירי בנפלו חתי' בשר מהמקור אך הד"מ ז"ל תי' דלעולם תלי' במכה והיינו דבגוף המקור שלא נעשה בו התפעלות נפילתו למטה ע"כ עוצר הדם ולא ירד רק בזמנו וכדרכו אבל החתי' הואיל ונחלש כחם ולכן מוציאין דם תמיד מחמת רפיון כחם ולזה תולין הדם בהם ולא בעליונות המקום ול"ק קו' הט"ז ז"ל והנה כ"ז בנפל קצת מהמקור אבל מקור שנעקר כולו ומכסה בשרה שבפנים לכ"ע טהורה דעדיף מדם שבשפופרת ולכן לדעתי באם יתברר שכל המקור נפל למטה טהורה לכ"ע אך באם רק מקצת נפל למטה קשה הדבר להקל נגד גדולי ראשונים ואחרונים שהחמירו הגם שקצת מאחרונים מיישבים קו' הב"ח במה שרש"י ז"ל נדה מדברי הר"ש ז"ל הלא עכ"פ הרמב"ם ז"ל בפירוש מטמא בחתיכות פלויי ומי יקל באיסור נגדו ובפרט ששיטת הלכה נראה שרש"י ותוס' פליגי אהר"ש ז"ל ובדבר חמור כזה האיך ניקל מספיקא הגם שח"ס (סי' קמ"ה וס"ס קע"א] ושארי אחרונים הקילו בצירוף שזיבת דבר לח אינה הרגשה ואנכי לא כן עמדי כאשר הארכתי בזה בילדותי להוכיח דזיבת דבר לח הוי הרגשה ובפרט מי בדורינו שיוכל להכריח בסברתו נגד גדולי עולם שלפנינו ולכן אם רק קצת המקור נעקרה אסורה ומן השמים ירחמו אך אם כולה נעקרה אם יסכימו שני גדולים אמתיים גם אנכי הצעיר עמהם ותבדוק האשה כפי מה שמבואר בח"ס [סס"י קמ"ה]

ולענין המכירה בשבת יפה הורה ואין לפלפל בזה כי העיקר בזה לפי מקומו וצריך שלא יהי' הערמה כ"כ גלוי' שלא יהי' ח"ו חילול השם וגם שהמשיכה יהי' פסוקה וחליטה כדתה"ק ולפ"ד שיפה הורה והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח הק' חיים הלברשטאם

סימן סד

שוי"ר לכבוד הרב המאה"ג מו"ה יעקב ראובן האבד"ק דעלטין

שאלה אשה מינקת שדרכה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב בשעת שמטילה מ"ר וג"כ מוצאת דם ומוצאת דם גם על העד שבודקת עצמה אחר הטלת מ"ר וכמה פעמים היתה יושבת על שפת הספל ומזנקת ונמצא דם בתוך הספל ולא על שפת הספל והי' לה בדיקה במקור ע"י מוך דחוק ועשתה כן ג' פעמים ועלה בידה ונמצא נקי וזה ט' חדשים שדרכה בכך והלכה אצל רופאים ולא עלה לה והאשה צעקה מר על ימי נעורי'

תשובה הנה במשנה ר"פ האשה (נדה נ"ט ע"ב) וז"ל האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר"מ אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך וב"כ טהורה ובגמ' שם מ"ש עומדת דאמרי' מ"ר הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת ופרש"י מקלחת דכיון דנפק בקילוח כי אורחא לא דחיקה ולא הדור מ"ר למקור ואין דרך דם מקור לצאת עם מ"ר אבל שותתת איידי דאוקמי אנפשה הוא ואיכ"ל הדור כאלו עומדת אבל עומדת א"א לה לזנק מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתא דם אר"א ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל נמצא דם בתוך הספל דא"א דבתר דתמו מיא אתא על שפת הספל אבעי' לי' לאשתכוחי ופרש"י מזנקת נהי נמי דלא הדור למקור מיהו מאן לימא לן דבהדי מ"ר אתא דנימא ודאי לאו ממקור הוא מדאתי בהדי מ"ר אלא ממקום מ"ר ומכה יש בה דלמא בתר דתמו מיא אתא דם ממקור ולא מחמת מ"ר עכ"ל ושם אמר שמואל הלכה כר' יוסי עכ"ל וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל כמעט כל גדולי הראשונים וסתמו דבריהם להקל בכל גווני בנמצא בתוך מ"ר והיינו דלא מצי לבוא דם עם מ"ר כדמפרש רש"י ז"ל ולהתו' הוא מלתא דל"ש ורק ר"מ חייש למיעוטא דהדר מ"ר למקור אבל לר"י לא חיישי' גם למיעוט כזה וכן פסק מרן בשלחנו הטהור בב"י ז"ל (סי' קצ"א] אולם הר"מ ז"ל במרדכי מובא בב"י סי' הנ"ל] החמיר מתרי טעמי חדא דגם ר"י לא מטהר רק משום נדה אבל אסורה לבעלה כמו כתם ותו כ' דגם ר"י לא פליג עם ר"מ רק במה דפליגי היינו במזנקת אבל ביושבת דחייש בתר דתמו מיא אתא דם גם לר"י טמא ונראה מלשון זה דכה"ג מודה ר"י לר"מ דטמאה נדה כמבואר בפ' כל היד דר"מ מטמא משום נדה וזה הביא הרמ"א ז"ל דגם לר"י אינה טהורה רק ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל ומש"ה החמיר הר"מ ז"ל במצא אחר הטלת מ"ר על העד כמבואר בדבריו בתשו' ויותר מזה חושש מהרי"ל ז"ל לדלמא קבעה וסת לראות עם מ"ר וז"ל תשו' מהרי"ל בסי' ר"ג אמנם לא אכחד ממך דברי הר' שמרי' אשר כ' ע"ז אחר שהביא דברי מהר"מ וחומרותיו כ' עוד בשם מהר"מ דאין לתלות במכה אלא במכה שיודעת בודאי שיוצא דם מן המכה אבל מס' אינו תולה בה וכ' מהר"ש אח"כ וז"ל אמנם מהר"י הלוי מערפורט שלח לי בשם מהר"מ ז"ל אעפ"י שרוב פעמים אינם רואים הנשים כ"א לאחר השתן והשתן כואב לה אח"כ גם פעמים רואים שאין השתן כואב לה טמאה ואם לעולם אינה רואה אם לא שהבטן כואב לה למטה מטיבורה טהורה דנאמנת אשה לומר כו' וזה דומה למכה עכ"ל ומעתה אתה תדקדק היטב בדבר אם יש לה וסת תולה בוסתה דשמא ראתה בשעת השתנתה ואם אינה רואה אלא כשכואב לה למטה מטיבורה אז היא טהורה כו' עד אני רגיל לומר לנשים כה"ג לבדוק דבר זה כמו שהעתיק בשם גדול וז"ל האשה שמצאה דם ואומרת שבא מנקב של מ"ר להכניס מוך על מקום המקור ותשתין אם המוך נקי הוכחה דאינו מן המקור וכן בדקו מקצת נשים על פיו ומצאו נקי והזהרתי אתהן קודם שיכניסו המוך שיבדקו יפה בחורין ובסדקין ובעומק בכל דין בדיקה כו' עד מ"מ לא מלאני לבי להקל כיון דאיכא מרבוותא דפוסקין ווסתות דאורייתא וגם כל אותה תשובה על אשה שהיתה לה שומא בפרוזדור שהיתה מוציא דם אבל בנדון זה אין לה מכה מבוררת עכ"ל והנה שפתיו ברור מללו בדעת מהר"מ דכאב זו אינה מכה ברורה וגם מה שמוצאת הדם בתוך המ"ר אינה ראי' על מכה גמורה וחיישי' שהדם יוצא ממקור דאין תולין רק במכה ברורה כמ"ש מהר"מ ז"ל ובאמת מלשון התשובה שכ' וז"ל ופעמים אינה מרגשת כאב וכו' משמע דמש"ה מחשיבה מהר"מ ז"ל לא"י שמכתה מוציאה דם משום דהרי כ"פ רואה בלא כאב אבל אם אינה רואה בשום פעם בלא כאב תולין במכה אך באגור שהבי' בב"י ז"ל [סי' הנ"ל] משמע להדי' דכאב של הארין ווינד אינה נחשבת למכה ברורה למהרי"ל רק כאב במקום הבטן למטה ורק מהר"ש התירה אך באמת במהרי"ל גופא הי' התשובה והמעשה הי' באשה שלא הפסיקה מכאב ואפ"ה אמר שאין תולין במכה לפי דעת מהר"מ ולא התירה רק בבדיקה יעי"ש וכ"פ מור"מ ז"ל בהגה (סי' הנ"ל] ותוכן הבדיקה מבואר בהג"ה בשם תשובת מהרי"ל הנ"ל והנה האחרונים נתקשו מאוד בדברי מהרי"ל הללו ויעוין בש"ך ז"ל בסי' הנ"ל סק"ז] ובנב"י [קמא סי' מ"ג ובכ"מ שם ובחוו"ד [שם] והאמת יורה דרכו דכן כוונת מהרי"ל ז"ל דזה הוא מכה שאינה ברורה וכאשר כפל כן בתוך תשובתו בפירוש ובמכה שאינה ברורה אין תולין והנה גם הבדיקה אינה מספקת בבירור וכמו שמשמע בהדי' שכ' הרי הוכחה גמורה שלא בא מהמקור וא"א דהבדיקה הוא ודאי שלא ראתה ממקור כאשר עלה ע"ד נב"י ז"ל א"כ מאי הוכחה הרי ודאי שאין הדם ממקור אך זה ודאי דאין הבדיקה דבר ברור דהנה מבואר בריש נדה [ד"ג] דמוך מכווץ כוויץ ורק במוך דחוק מודה רבא דלא כוויץ והנה מי שיודע דרך הש"ס והראשוני' דאנן השתא לא בקיאין בבדיקה ודעת הרמב"ן וסייעתו דגם בדיקת שפופרת לא בקיאין האידנא ורק הראשונים ואחרונים כתבו לסמוך על בדיקת שפופרת דא"צ שום דבר רק לראות אם דם בצדדים או בראש המכחול וזה א"צ בקיאות אבל בנידון הבדיקה דמהרי"ל ז"ל דעם מוך דאם לא ידחוק המוך יוכל להתכוויץ כדס"ל לרבא וצריך לדחוק ובזה בודאי לא בקיאין אנו בבדיקה ומ"ה לא מהני בדיקה בלא כאב ולא בשום מקום לא כאשר פסק מרן בנב"י ז"ל אך בצירוף שניהם מכה ובדיקה מהני לא מטעם פשרה לומר דתרווייהו עדיף ורק מדינא ס"ל כן דהנה קיי"ל דמכה דמוציאה דם תולין במכה וקשה למה הא רוב דם במקור ורוב וקרוב אזלי' ב"ר וכבר האריכו בזה האחרונים וגם אני בעזהי"ת עניתי חלקי אך תכלית הדבר דהמכה ודאי והמקור אפי' בשעת וסתה אם וסתות דרבנן הוי רק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כן ביארתי בארוכה ועתה מצאתי מפורש הדבר בתשו' מהרי"ו סי' כ"ה דכ"כ ומש"ה במכה שא"י אם מוציאה דם דהמכה ג"כ ספק שוב אומרין רוב דם במקור ואזלי' ב"ר ולא בתר קורבא והנה מבואר בב"ב (כ"ד ע"א) וז"ל הגמ' אתמר חבית שצפה בנהר אמר רב נמצאת כנגד עיר שרובה ישראל