דברי חיים חלק ב שיד

זאת לו לעצמו שמעתה ידקדק הרבה ולא יהי' קל בעיניו דברי התה"ק ודברי חז"ל הנגלים ופשוטים כי בכל זאת תלוים רבוא רבבות עולמות הקדושים וד"ל

סימן מג

לכבוד אחי הרב הגאון החריף ובקי בו"ק חו"פ מו"ה אביגדור נ"י האבד"ק דיקלא יע"א

דע לך אחי כי רוב גאונים לא ניחא להו בהביקוע העגלים כידוע וגם שמעתי מחסיד ת"ח מופלג מתלמידי ח"ז הקדוש מהר"מ מרימנוב זלה"ה ואמר שידוע לו בפירוש שח"ז מרימנוב לא הורה דוקא לבקוע רק ששאלו למה מניח השו"ב ר"נ ז"ל לבקוע ואמר שאין קלות לבקוע אך לא הקפיד דוקא לבקוע ולכן ודאי מותר לחכם לצוות לשנות המנהג מלבקוע ואדרבה מצוה שלא לבקוע וכ"כ החסיד מהר"ש אבוהב וגדול הי' חשיבתו בדורו ואא"ז הח"ץ ז"ל אשר בגודל תבונתו הרבה על גדולי ספרדים כידוע ואת מהר"ש הנ"ל הלל בשבחו בתורה וחסידות וז"ל הד"ש סי' רמ"ה תשובה ועל מה שנהגו בבהמה בבדיקת הריאה לקרוע בתחילה כל החזה היא לענ"ד מנהג מגונה ורע וראוי לבטלו ולמנעו מחמת חשש הסרכות שכ' מעכ"ת ואין לזוז ממה שנהגו נפוצות ישראל לעשות כפי מה שהורה הרמב"ם ז"ל בה"ש פי"א וז"ל המנהג הפשוט בכל ישראל כך הוא כששוחטין את הבהמה או חי' קורעין את הטרפש של כבד ובודקין את הריאה וכו' ע"כ וכך הוא מנהגינו פה שהשוחט עצמו קורע בסכין בנחת ובזהירות קצת מן הטרפש כדי הכנסת היד והזרוע ויבדוק הריאה וכל סביבותי' ואם הקדמונים אשר הי' שם העלימו עיניהם מקלקול מנהגם אפשר שהי' לסבת מקרה איזה אונס או צורך שעה ומקום הניחו לאחרי' להתגדר בו ולהרים מכשול מדרך עמינו ע"י האמצעי משובח כוותי' דמר עכ"ל וכ"כ [עוד[ גדול אחד ולכן אין לסור מדבריו לבטל מנהג הביקוע ואין שייך בזה שום קולא כי אדרבא ביקוע קולא גדולה כידוע ובפרט בזמנינו זה ובודאי אין לשנות מנהג קבוע מוזכר בראשונים ובכל ספרי הגדולים כיצד סדר הבדיקה ולא נזכר ביקוע כלל ושאלו נא בכל מדינות ספרד וכל ארץ אשכנז וכל מדינות ד' ארצות פולין שאין בוקעין רק באיזה מקומות מיעוטא דמיעוטא וכל הצדיקים אכלו מבדיקה לא מביקוע ומי יודע מאיזה טעם לא מיחה מוח"ז בהביקוע וכמ"ש בשו"ת דבר שמואל הנ"ל ולכן בודאי ראוי שהשו"ב יבדוק כדרך כל העולם בלא ביקוע והי' שלום כדברי אחיך ידידך דוש"ת בלונ"ח

סימן מד

להרב וכו' מו"ה יוסף יהודא שטראזבערג מו"צ דק' קאסוב יע"א

שאלה בגלילותינו שכיח בין הכבשים שהכבד שלהם לקוי כולה והיינו שהיא נפוחה ונשתנה קצת ללובן וכשצולין אותה נפלה ממנה תילחי תילחי וגם מלאה תולעים הנקראים מאטיליציע וכאשר גובר החולי ונתיישן נמצא גם המרה נפוחה ועבה והבקיאים אומרים שנתהוו מחמת שאוכלין עשב כזה ואותן הכבשים ניכרין מחיים להבקיאין ורובא דרובא מתין מזה וא"א להם לחיות י"ב חודש ומקצת מבקיאים אומרים שאף מיעוטא דמיעוטא ליכא דחיין י"ב חודש יורנו נא רבינו וכאשר יצא מלפניו כן יקום

תשובה מכתבו הגיעני והגם שכעת אינני פוסק באו"ה להלכה למעשה כי לעת זקנתי אין כחי אתי לעיין בספרים בחיפוש אך לאיפרושי מאיסורא אמרתי להודיעו דעתי ולהלכה אם יסכים עמי דעתו או איזה ב"ד יפה גם אנכי עמהם. הנה במראה בשאר אברים זולת הריאה לפ"ד ראשונים נראה שאינו פוסל שכן אמרו אין מראה פוסל אלא בריאה כן אמרו בשגירת לישנא כ"פ. אולם הת"ש ז"ל כ' שיש להחמיר משום דלמא הוא כבשר שהרופא גורדו יעו"ש [סי' מ"ג סק"ד] והנב"י (קמא סי' י"ג] פקפק ע"ז ולי נלענ"ד דודאי אין חוששין באיזה מראה על בשר שהרופא גורדו דהרי חזינן דבין בבהמות ובין בעופות שכיחי מראות ואם באנו לחוש כמעט אין שום בהמה או עוף שיהי' בלי מראות אך בודאי אוקמינן אחזקה דחזקת רוב כשרות כיון שלא יצא מהרוב כלל שרוב בהמות או עופות יש להם מראות כזו וכיוצא בזה ולכן אין לחוש כלל רק אם נראה לפנינו ריעותא שיש לחוש דלמא בא המראה מחמת חולי אז שפיר שייך דברי הת"ש ז"ל דבמראה יש לחוש לבשר שהרופא גורדו כיון שכבר יצא מחזקתו ע"י הריעותא שבו ולכן בנ"ד שיש תולעים שבודאי גורמין השתנות בהבעל חי והוא מחמת חולי או מחמת אכילת עשבים הממיתים אותם בודאי המראה היא ריעותא גמורה מס' בשר שהרופא גוררו אמנם אם אין מראה כשר כיון שנשאר במקום חיותא אך אם נפוחה הכבד נ"ל להטריף דנפוח הוי כמו תוספת בגוף והוי יתיר הכבד דטריפה לכ"א כשיטתו וכ"כ הרמב"ם ז"ל להדי' גבי ריאה (פ"ח מה"ש ה"ח] מביאו בש"ע סי' ל"ו סי"ב] כנלענ"ד [ע' ברא"פ בקונטרס הראיות אות ס"א ובפר"ת סי' ל"ה ס"ק קכ"ו בשם הרשב"ץ] ואין לי פנאי להאריך הרבה ולענין ורדא שנתקטנה ולא נשאר רק השורש ויש לו כט"ד כשיעור פרק אמצעי של אגודל ותואר ורד בשורש שלו והשורש נדבק עם הכיס שלה אי דיינין לי' כת"ל הנה יש מקום להתיר והמחמיר תע"ב והי' שלום. כ"ב כסלו תרל"א לפ"ק

סימן מה

להרב וכו' ט מו"ה בנימין ליב רייך מו"ץ בק' סטאניסלב יע"א

אודות אשר דרש ממני בעניני עופות חדשים שבאו מאיי הים ויש להן כל הג' סימני טהרה מה דינם

הנה ראיתי למעכ"ת רץ להמערכה במלחמות ה' גבורים וחץ העביר נגד מרן דכולא תלמודא רש"י ז"ל להקשות עליו מסוגי' ערוכה כמעט באותו הסוגי' ואתפלא מאוד איך שכח עם מי מדבר מע"כ עם שר התורה רש"י ז"ל ואם כי דבריו לפעמים מחוסרי הבנה לאטומי מוח כמוחינו עכ"ז אם רחוקה הוא ממך רחוקה מחמת קוצר שכלנו אך מי מדורינו יאמר להכריע נגד גדולי הראשונים כאלו ואין לנו רק לקבל דבריהם באהבה ולילך אחרן רוב הדיעות וכאשר עשו בעלי הש"ע ולכן אין לנו לזוז מפסק הש"ע מחמת איזה קושי' כידוע לנו גודל שפלות דורות האחרונים ולכך לפלפל בזה נגד דעת הרמ"א (סי' פ"ב] הוא למותר ואפי' יבא אליהו אין שומעין לו נגד המנהג כמבואר בגמ' ולכן בודאי אין נאכל שום עוף בלא מסורה וכאשר לדינא פסק כן הרא"ש וכמה ראשונים כמבואר בטור וכן אנו נוהגים מעולם והעושה נגד זה אוכל ממש עוף טמא ומה שרצה לומר דהרמ"א ז"ל מודה בשכן ונדמה תמוה לי היכן מצא חילוק זה בפוסקים לצרף היתר דשכן ונדמה לא ימצא זה לא בראשונים ולא באחרונים ולכן יטול מה שחידש ובלא מסורה לא נאכל שום עוף ובפרט מי הגיד לו בנבואה שהוא דומה לתרנגולים שלנו אדרבא לפי מה שראיתים בגלילותינו רחוקים המה מתרנגולים שלנו בקומתן ובצורתן ומעט אשר דומים לתרנגולים שלנו וגם מה ששוכנים אצל עופות טהורים שלנו אין ראי' דבשלמא אם ישלחנו חפשי והוא יבחר עצמו עופות טהורים הי' ראי' לר"א כמבואר בב"ק (צ"ב] ובחולין (ס"ה] אך זה העוף הנסגר בבית או בחצר במקום דלא שכיחי עוף טמא בע"כ הוא מתחבר לטהורים ההולכים עמו ביחד לרעות ואם כי י"ל דגם זה מיקרי שכן שהולכים דרך חיבור יחד מ"מ בודאי לא נצרף זה לסניף להתיר והנה לזה הפלפול הוא למותר ואינו רק פלפול של הבל כ"א שניתן רשות לפלפל גם לחדודי אך בסוגי' זו לפי עומק העיון לא ירדתי לעומקה על שעה חדא הגם כי כבר יותר מארבעים שנה שלמדתי הסוגי' בעיון רב עכ"ז עתה אם אבוא לפלפל צריך זמן חצי שנה עכ"פ ולזה הפלפול הוא למותר ולא באתי רק לתרץ מה שהק' מעכ"ת בחוזק ולפענ"ד אין התחלה לקו' אלו. א'. מה שהק' דלמה דקאמר הגמ' ס"ג ע"ב] אקרא אני דיה ואם כדברי רש"י ז"ל דעשרים כולו דרסו א"כ ל"ל קרא לאיה הא הוא דורס וכל עוף הדורס טמא במחכ"ת נעלם ממנו דברי התו' בהתחלת הסוגי' שכ' בדף ס"א ע"א ד"ה כל עוף וז"ל וא"ת והיכי קים להו לרבנן הך מלתא כו' ואי הלל"מ הוא א"כ ל"ל דכתב רחמנא פרס ועזני' תרווייהו לא לכתוב אותו שדורס דממ"נ חד מינייהו דורס שאין בכל אחד אלא חד סימן של טהרה ואותו שבזה אינו בזה כדמוכח בגמ' וי"ל דשמא קבלה היתה מימות נח שהקריב מכל עוף טהור ובדק את כולם ומסר לדורות שאין עוף טהור דורס כו' עכ"ל אלמא דאעפ"י שדורס הצריך התורה לאשמעינן פסולו ולא לסמוך אקבלה מנח. ב' מה שהק' דלשיטה דאין ב' כתובים מיעט רק שלא נילף מהם א"כ מ"מ אסור כל עוף משום דאזלי' בתר רוב עופות הטמאין כמבואר בגמ' ואתפלא מאוד הלא בזה אנן מסופקים אם בחד סימן או בתרי הוי כשר או לא היינו בידוע שאינם מהטמאים הכתובים בקרא ורק הש"ס מקשה ונהי שאינם מהנפרטים בקרא מ"מ נלמוד מבנין אב לאסרם ומתרץ הש"ס דמב' כתובים אין למדין וכיון שאין למדין שוב אין רוב כאן דרוב עופות טמאים בעולם הוא מתוך שנפרטין בתורה אבל שארי מינים בודאי ליכא רוב טמאים עיין בתו' גם מה שהק' על הגמ' דפריך כיון דבתלתא אסור תרי מבעי' והק' מעל' הא אין עונשין מה"ד וצריך קרא והנה נשמט ממנו כלל הנכלל כמעט בכל הפוסקים דאם התורה ענשה בדבר חמור כזה או ביותר חמור גם על קל מחמור הזה מענשינן מק"ו הקל ממנו כמבואר בב"י וא"כ כיון דכ' נשר בהדי' שפיר פריך הגמ' דעורב ל"ל ק"ו [הוא] מה בתלתא אסור תרי מבעי' ואי דאין עונשין מה"ד הא על] נשר ענשינן דהוא יותר חמור ובלא"ה לק"מ דאטו הני מטעם חומרא וקולא אתינן דמשום שיש לו שני סימנים או יותר חמור מסי' א' דזה ליתא כלל כמבואר בתו' דהא ס"ס הן סי' טהרה ובאמת יש שיש לי ג' סימנים