דברי חיים חלק ב שיג

סימן לט

שוי"ד לכבוד ידידי הרבני המופלג החסיד הנגיד המפו' מו"ה אבלי כ"ץ רפאפורט נ"י ולעדתו הנגידים יראי ה' ומופ"ת יחי' בק' אוהל יע"א

שאלה פה בעירנו נהגו קצת איסור באווזות המפוטמות אפי' ע"י בדיקת הוושטין והאווזות שאינן מפוטמות אכלו תמיד בלא בדיקת הוושטין עוד משנים קדמוניות מימי הרב הגאון הקדוש מהר"מ ט"ב האב"ד דפה זי"ע וקצת אכלו אווזות מפוטמות ע"י בדיקה אח"כ ועתה הורה הרב האב"ד שיבדקו גם הוושטין מהאינם מפוטמות ולא יאכלו שום אווז בלא בדיקת הושט ואיזה אווזות אינם מפוטמות נטרפו בבדיקה וישאלו החסידים ואנשי מעשה אם יחושו להוראת הרב שלא לאכול שום אווז בלא בדיקה או שיוכלו לאכול גם מפוטמות בבדיקה

תשובה מכתבם הגיעני והנה ידידי ידוע זאת שאין עצה ותבונה נגד ה' ואין שום דבר עומד בפני מצות תוה"ק ולכן נחקור נא עפ"י דין אם צריכין בדיקה הוושטין מאווזות שאינם מפוטמות הנה לא שמענו בכל תפוצות ישראל מזה אך אם אולי במקומכם שכיחי נקובי הוושט אם הוא מיעוט המצוי צריכי בדיקה ואם אינו מיעוט המצוי אינה צריכה בדיקה דבכל הח"י טריפות אזלי' ב"ר ולכן על הדיינים לעיין בזה אם מצוי נקובי הוושט צריכים בדיקה אך עכ"ז בודאי אפי' לאחר בדיקה אסור לאכול ממפוטמים ביד כי יש בזה הרבה לחוש כמבואר ברמ"א וט"ז ז"ל ולענד"נ שלא מהני היתר לזה ואולי שנהגו איסור לא עפ"י טעות רק שאחזו כדברי האוסרים בוודאי אסור להתיר להם. ומה זה מה שנקרה שנתוודע ששכיח בלא הלעטה נקובים בזה המה בודקים לחומרא מדרבנן דאפי' טריפות הריאה רק מדרבנן אבל המפוטמים אסורים להנוהג איסור ולא מהני התרה בלתי הוצעת השאלה לפני גדול הדור דרך הקבלה שקבלו עליהם ואופן הנהגתם אז יורו להם הגדולים אם יוכלו להתיר הלזו ואם יקלו לאכול מהמפוטמים בלא שאלה מגדולי הדור המה עוברי נדר

ומה שכתבתם שבני בליעל מחרפים אתכם לא ידעתי מה הוא החרפה לכם לו ישכילו יבינו שאדרבא מחמת שאתם נזהרים מאיסורים ומלאכול מפוטמים השי"ת שומר אתכם ולא יאונה לכם מכשול וכאשר התחיל זה הריעותא להיות נקרה מקרה מן השמים שיתוודע לכם כי רגלי חסידיו ישמור והנה פה בקהלתינו אשר אין מפטמים כלל וזה לא כביר יצא קול שהערלים כולים מפטמים ויש חשש על הושט והנה לא ידוע הדבר בבירור ולא ניכר שום היכר מפטומה כאשר יאמרו הבקיאים עכ"ז הושבנו ב"ד ונגמר בינינו להכריז על כל הושטים שיבדקו ואפי' אותן שנתגדלו בביתי צויתי לבדוק משום לא פלוג אך עשינו זאת על בחינת הדבר ונסיון על איזה שבועות כ"א יהי' מיעוט המצוי יצטרכו תמיד בדיקה ואם לא יהי' מיעוט המצוי סמכינן ארובא כמו בכל ח"י טריפות ולאחר התקנה הי' איזה ושטים טריפה אך ראינו כי המה מיעוטא דמיעוטא ולזה חזר הדבר לכמו שהי' שלא להצריך בדיקה ואתם ידידי עשו ג"כ בדרך הזה כאשר כתבתי לכם ומה לכם לחרפת בני בליעל ובלא השכל הלא ידוע לכל העולם צדקת הרב הקדוש זלה"ה וגדולתו בתורה גם ידוע לכל החילוק בין הנקראים חסידים לבין המחרפים שאלו רצים ואלו רצים וכו' ומה יאמרו האפקורסים בלתי מאמינים הלא ידוע לנו שלא נאמנה אצלם שום מצוה ומה להם ולנו לבנות בית ה' במצות ואל יאמרו ח"ו כי אני מחרף את אשר לא ידעתי כי זאת אומר בטח מי שהוא בעל אמונה בדת הישראלי וירא ה' לא יבוא לחרף למי שמחמיר באיזה דבר חומרא ומסתמא אפי' פשוטי והמוני עם לא יבזו אתכם מחמת שנהגתם חומרא ורק נמצא איזה אפיקורס על אלו אנו מתפללים בכל יום ולמלשינים אפילו באינם ידועים ושלום לכם דברי ידידם דוש"ת בלונ"ח: יום ב' ח' אדר שני תבר"ך

סימן מ

להרב וכ' מו"צ דק' פעלשטין יע"א

שאלה בטרפשא שנסרכה ונמצא על הפרש ברזל עב שאינו יכול לנקוב כלל כי הוא עב מאוד ובבה"כ נמצא כמו ווארצלין ובתוך הווארציל נקב ובדקהו וחתך הבודק עד מקום שהשביל מהנקב הלך וראה שפסק הנקב והשביל והי' בשר יפה ושלם ולא ניקב יותר

תשובה הנה אנן קיי"ל דאין סירכות רק בריאה והכי נהוג עלמא ורק בבה"כ חוששין עפמ"ש הרמ"א [סס"י מ"א] והנה כל מעיין יראה אפי' שכ' הרמ"א ז"ל דודאי ימצא מחט אין כוונתו לאסור בלא מחט דא"כ בדיקה ל"ל לימא הרמ"א ז"ל באם יש סירכא בטרפשא טריפה דודאי נמצא מחט א"ו מספק קאמר הרמ"א ז"ל וכמ"ש בת"ח ז"ל שמא ימצא מחט וא"כ אם בדקנו ולא נמצא מחט כשר ורק כאן הריעותא מטעם הווארצעל שנמצא בפנים והואיל ויש כאן ריעותא של הסירכא הרי ניקב והבריא והנה דין זה צריך ראי' והנה ראי' לזה מדברי ש"ס חולין (מ"ח ע"א) וז"ל אר"י ב"מ אר"נ ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה כו' יעיי"ש הרי דאם לא העלתה צמחים רק הי' איזה ריעותא בתוך הריאה לא היינו חוששין דא"א דשום ריעותא הוי טריפה הו"ל לגמ' לומר דחוששין באם ריעותא בריאה כגון שע"י נפיחה העלתה הצמחים בתוך הריאה נימא טריפה א"ו שריעותא זולת בועה לי' לן בה לצרפו עם הסירכא ובהדי' פסקי' בסירכא תלוי' על הבועה טריפה דהבועה מעידה דניקבה ועי"ז עלה סירכא כמבואר בש"ע סי' ל"ז] וכל אחרונים ובעלה בשר ע"ג בועה כשר אפי' סירכא יצא ממנה דהוי רק סירכא על חסרון בפנים הגם דחסרון בפנים הוי ריעותא דכבר פליגי בי' אמוראי (מ"ז ומ"ח] וגם מהרמב"ם ז"ל נראה להטריף בחסרון מבפנים מ"מ אנן מכשירין אפי' סירכא יוצאת ממנו ואמאי ל"א דהבועה שבפנים וחסרון בפנים יעידו על הסירכא שעלתה מחמת הנקב א"ו כיון דבועה לדידן אין ריעותא כלל וגם שהבשר יפה מפסיק בין הריעותא וכל שאין התר"ל סמוכים יחדיו כשר כידוע ומש"ה כשר בבועה שעלה עלה בשר יפה וסירכא יוצאת ממנה א"כ אם זה הוא בסירכא בריאה דודאי מלתא היא ועיין בבד"ה להרא"ה ז"ל ובת"ש ובפ"מ דסירכא תלוי' הוי עכ"פ ריעותא גמורה מכ"ש בסירכא שע"י בה"כ שאינו ריעותא כלל רק הרמ"א ז"ל חשש להצריכה בדיקה ואם לאחר הבדיקה רואין שאין כאן מחט והנקב אינו מעל"ע דהבשר שלם ויפה והווארציל שבפנים אינו ריעותא כלל ולא מוזכר לריעותא בשום פוסק ורק מבחוץ לא שכיח ווארציל אך מבפנים הרבה קשיות בשר שכיח וכמו ווארציל ובוודאי שאינו ריעותא כלל ול"ד ללב בנמצא דם בחללו [סס"י מ"ם] משום דשם חזינן שהבריא הבשר כמבואר בת"ש ז"ל ומביאו הפר"מ ז"ל [ס"ס הנ"ל] והחזיק בדבריו אבל כאן לא ראינו שום הוכחה על נתרפא מה"ת לחוש להבריא אך אם הי' איזה הוכחה שהי' נקב והבריא כמו שניכר לפעמים במראית עין בודאי טריפה ולא צריך לשום ראי' אך כפי פשוטת השאלה שאין כאן רק שהי' בפנים כעין בשר נפוח ווארציל ואח"כ נפסק זה והי' בשר שלם בודאי אין הסירכא גורמת להטריף ולא עדיף מסירכא על הבועה בריאה ועלה בשר יפה דכשר לכ"ע ובדברי האחרונים אין לי להאריך כי במחכ"ת דבריהם בכמה מקומות קשה להבין וגם לא נודע לי מי המה הספרים שהביא מעכ"ת אם ראוי להכניס דבריהם בבהמ"ד ומה שכתבתי נ"ל ברור ועכ"ז אינני מחליט דעתי נגד גאוני זמנינו וכפי אשר יאמרו כן יקום אך לא יטרידני בזה כי לא אשיבנו בזה עוד והי' שלום

סימן מא

להרב וכו' מו"ה מרדכי נ"י מספינקא בק' אברטין גליל קאלמייא

אודות בה"כ שנסרך אם אין בה מחט המנהג שאין חוששין לסירכא ובימי חורפי גם אני הייתי מסופק בזה ושאלתי למורי הוראות זקנים וכתבו שהמנהג להכשיר בלא מציאת מחט ובהדי' מפורש בצ"ץ (סי' מ"ט] דבלא מחט כשר לדידן דמכשירין סירכא חוץ מריאה גם לא ידענו שום חשש ומה ניחוש לנקב ואי משום השביל הרי חזינן דהי' מחט ז"א דהא כתבו שיש לומר שחזר המחט ולא ניקב כלל ולא מצינו בשום א' מהפוסקים להטריף ביש שביל אפי' אין מחט לפנינו א"ו כ"ז שאין מחט ולא ניקב מעל"ע לפנינו כשר אך מה שכ' מעכ"ת דיש מחוץ בועה הנקרא ווערצלי והנה מזה נראה שהי' נקב מחוץ והוי כקרום שעלה מחמת מכה ולכן צריך הרבה לדקדק בווערצלי ואם יהי' ברור שהוא רק דלדול בשר בעלמא ואין הבשר לקוי יכשיר ואם יש לחוש שהוא עלה מחמת מכה מספק היא טריפה והי' שלום

סימן מב

להרב פלוני אבד"ק פלוני

הנה בעיקר הדין שגגה יצא מלפניו כי הלא כעת לפנינו ב"מ מהופכים עכ"פ קצת שמעי העבה אינה במקומה הראוי וכן ראה תיכף הטבח בעת הוציאו הדרא דכנתא ולא נתעביד בהכנתא שום מעשה רק הניחו באיזה מקום ועתה רואים שהוא מהופך בודאי לא הוי נאבד רק ריעותא לפנינו ובהדי' מבואר בש"ס דתולין רק במצוי ולזה א"צ שום ראי' ודברי הת"ש הוא מהרשב"א גבי סירכא תלוי' ונ"ד אין דומה לזה כלל גם מה שתלה בדברי כו"פ תמי' לי דכי לא ידעי' דיש מקילין וכפי הנראה שגם הש"ך ז"ל מיקל אך לא קיי"ל כוותייתו דכן משמעות פשטות הירושלמי לאסור וכמ"ש הת"ש והפ"מ והפר"ח ז"ל גם מה שמפלפל בדברי מהרש"ל הוא לא לצורך לדינא כיון שדבריו דחויים מכל גדולי האחרונים לדינא ולכן בודאי טעות נזדמן לו אבל מסתמא זכות אבותיו עמדה לו שלא נכשל ח"ו בדבר אסור בא לידו ולכן כתבתי