דברי חיים חלק ב שיב

שלא יוכל להתברר כל הדבר נעלים עינינו ממה שיוכל להתברר זה לא מצינו בשום מקום כידוע הרבה גבי שו"ב וגבי כמה דברים ומב"י הנ"ל נשמע דסברתו ליתא דאל"כ לא מקשה הב"י מידי א"ו דז"א גם מה שראיתי שכ"מ רוצה לומר דביצה טריפה הוי היתר מה"ת אשתומם איך יצא זה מפי כ"ת הלא מבואר בחולין סוף א"ט למסקנא דביצת טריפה אסורה. דכגופו הוא ולכ"ע אסור מה"ת וכן פסקו הש"ע וכל האחרונים ולכן דבריו בזה נפלאו ומחמת אפיסת הפנאי קצרתי והי' שלום

סימן לז

להרב המו"צ וכו' דק' חוסאטין במדינת קירה יע"א

שאלה לערך תשעה שנים אשר לא שאלו הקצבים שאלה על ריעותא מאברים כמו טחול וכליות ובני מעיים ולב וכיוצא אם יש להעבירם כי מסתמא ברבות הימים איקלע להם איזה ריעותא ובקלות דעתם בפשיעה הכשירו שלא כדין

תשובה הנה ידוע דמה"ת ואפי' מדרבנן אזלי' בתר רובא ומותר ולא צריך כלל לבדוק אחר ח"י טריפות זולת בריאה דסירכות הוי מיעוט המצוי ומותר לאכול החלב מכל הבהמות שבעולם וכן נוהגין כל העולם שאוכלים מחלב בכל יום ויום מעדר אחר ובמקום אחר בדרך אשר שלפי המוחש בודאי א"א שמתוך כמה אלפים בהמות לא יהי' האחת טריפה ורק אזלי' ב"ר וכן מבואר בזבחים (ע"ג ע"ב) וז"ל הגמ' אלא נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש אמר רבא השתא דאמור רבנן לא ניקרבה גזירה שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקרבו א"ל ההוא מרבנן לרבא אלא מעתה מגוסא אסורה משום שמא יבואו עשרה כהנים בב"א ויקחו בעשרה כהנים בב"א מ"א אלא א"ר משום קבוע עכ"ל ופרש"י ז"ל וז"ל בד"ה א"ר גזירה כו' קס"ד השתא דחייש לשמא אחר שיקחו אחד אחד עד שישחטו עשרה והם רוב יבואו עשרה כהנים ויזרקו דמיהן ויקטירו אימוריהן כאחד ואפשר לצמצם והשתא דאשתכח דקריב רובא בב"א ואיכא למיחוש איסורא ברובא איתא ובשלמא כי משיך חד חד ומקריב קמא קמא איכא למימר דכל חד דקריב בהיתר דמרובא פריש ואיסורא הנאה בהני דפיישי היא דהוי רובא לגבי' אבל השתא דקרבו כי הדדי לא הוי הני דפיישי רובא לגבייהו. אלא מעתה מגוסא אסורה כלומר וכי מאחרי שמשכו ולקחו א"א לבדו ובנידנוד דכל חד דאמר דמרובא פריש ושחטן וקיבל דמן במגיס בחזקה שהוא כשר חוזרין ומצטרפין השחוטין להיות רוב ולהיאסר עכ"ל אלמא דאפי' יש טריפה בודאי ולא נתבטל ברוב מ"מ מותרים כולם אפי' הטריפה להקריבו לגבי המזבח דכבר נתהפך להיתר דאזלי בכל חד ב"ר בשעת שחיטה ולכן בודאי א"צ לבדוק בתר ח"י טריפות אפי' אם יודע שיש טריפה בתוכן ורק בידוע אסור מדרבנן משום קבוע כידוע שם אבל כ"ז שאין ידוע מהטריפה מותר ליקח כל הבהמות שבעולם לשחוט וא"צ בדיקה אפי' אם יש בודאי טריפה בתוך בהמות שבעולם מ"מ בכל חד אזלי' בתר רובא וא"צ בדיקה משום טרחה כמבואר בב"י וגם רבנן לא גזרו כלום אסתם בהמות ולכן לא ידעתי פלפולם בזה וד"ל אולם כ"ז לענין הצריכים בדיקה הוא שא"ל והמחמיר לבדוק מפסיד ממון של ישראל ואם מטריף איזה דבר משום ספ' חייב לשלם לבעל הבהמה דטעה בדבר משנה דאם לא בדק היתה כשירה וכמ"ש סברא זו דבמקום ס"ס אם אינו יכול להתברר רק ס' אחד שיחמרו מס' א"ל לברר ולהטריף מס' ועיין בנ"ב מ"ק [חי"ד סי' נ"ז] אך הקצבים לכאורה נראה המה כפושעים דנהי דא"צ בדיקה מ"מ בודאי ידוע שבתוך משך זמן רב כזה [א"א] שלא הי' נגלה להם שאלה מריעותא והמה העלימו אך לפי מנהג בגלילותינו שהקצב אינו מוכר דברים קטנים לאחדים רק לקונה אחד ובשעת הפשט הבהמה הוא נוטל הבני מעיים ודברים קטנים בבהלה וטרוד בעבודתו ואינו משגיח כלל והקונה מתקנם אחד אחד ולזה רוב השאלות בזה המה מהקונים ולא מהקצבים ואם גם במקומו המנהג כן אין להקצבים אשמה בזה והכל לפי ראות עיני הב"ד וגם אם אולי שכיח במקומם איזה טריפות ומצוי כמו סרכות ודאי צריך לבדוק וצריך להזהיר הקצבים בזה אבל אין מעבירין אותם כי סברו לנהוג כמו בכל תפוצות ישראל שאין בודקין אחר ח"י טריפות הכלל הכל לפי ראות הב"ד במעשיהם והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח

סימן לח

שוי"ר לידידי ב"ג הרב המאה"ג חריף ובקי שלשלת היוחסין כקש"ת מו"ה יעקב פרענקיל נ"י האבד"ק נארייאב יע"א

מכתבו הגיעני בנדון השאלה שפרה חולבת הוציא' דם מתוך דד אחד ומשאר הדדים החלב נקיי' ונסתפקת דלמא לא נהפוך עדיין כולו לחלב ובכה"ג לא התירה התורה החלב שבאמת כל חלב מדם שנתהפך לחלב והתורה התירה אך באופן זה שנראה שעדיין לא נתהפכה כולו לחלב לא התירה התורה אפי' מה שנתהפך לחלב ובאמת סברא זו כתובה בשו"ת חינוך בית יהודה ורק שם המעשה הי' שהי' החלב מעורב שמראי' כמראה אדום ורק כשעמדה איזה שעות נפל הדם למטה והחלב נשאר למעלה צלול וכ' שיש לאסור כיון שחזינן שלא נהפוך לגמרי לחלב שהרי מעורבת בדם ונהי שנופל הדם למטה ונשאר החלב נקי מ"מ כיון שעדיין לא נתהפכה כולה לחלב אסורה יעו"ש וא"כ לכאורה בנ"ד נמי י"ל כן כיון שלא נתהפכה כולו לחלב כל החלב אסור אך באמת אין דמיון כלל דהנה ידוע שחלב מתעגל ויוצא כמבואר בשבת פ' חבית [דקמ"ד ובתו' שם ד"ה לא לרצון] ובנדה דף (נ"ה) [נ"ו] ובכריתות [י"ג] ופרש"י היינו שמתאסף ויוצא לחוץ והנה אם איתא שלא נתהפכה כולו לחלב הי' הדם נראה גם בשאר הדדין משום שקרובין הדדין ובעת אסיפתן הי' אדומה כל החלב א"ו שנתהפכה כולו לחלב לגמרי ורק הדם בא מאיזה גידים שנתעקרו באותו הדד וכמ"ש לגבי שורים המשתינים דם שתולין הדם בגידים ועורק כיס השתן ולא תלינן שניקב הכיס כמ"כ נמי בזה אמרי' ודאי שכל החלב נתהפכה מהדם לחלב ובאותו הדד הדם בא מגיד שניתק מהדד דאם איתא שלא נתהפך באותו הדד לחלב ודאי בעת שנתעגלו יחד ונתאספו לצאת הי' כל החלב אדום שהקיבוץ ואסיפת החלב בא טרם בואה להדד כידוע מדברי הש"ס הנ"ל שרצה רבא לחושבה למעין והגם שהגמ' מיירי שם מאשה מ"מ גם בבהמה כן היא כנראה בחוש ואך אפי' אם נימא שנתאספו כל דד ודד בפ"ע ואינם מעורבים יחד כמבואר סברא זו במל"מ בהל' אבות הטומאה [אולי כוונתו לה' מטמאי מו"מ פ"א הי"ד] והוא מדברי תו' זבחים שכל א' בפ"ע עומד מ"מ בודאי כשירה דמה לנו בזה (הדד] שלא נתהפכה לחלב זה החלב היוצא מדד זה נתהפכה לחלב ומה לנו שבמקום אחר לא נתהפכה לחלב הא לשיטה זו כ"א בפ"ע קיימא ולכן לפענ"ד אם יחלבו לחוד אותן הדדין שמהם יוצא חלב נקי' וזכה בלא שום מראית דם כשר החלב כנלענ"ד אם יסכים עמי עוד איזה גדול בתורה

והנה הבאת דברי דודך הגאון ז"ל בשו"ת גא"י סי' ק'] בהיתר אפי' דם ממש משום שהתורה התירה חלב בעלמא (אף דמדם דנהפך לחלב קאתי] ואפי' לפי מה דקיי"ל דאברים מתפרקים ולא הדם נהפך לחלב ואעפי"כ הוא יוצא מהחי והתורה התירה גם דם ממש היוצא מהדד (מותר] וזה הדבר מתמי' מאוד דאם חלב בעלמא אינו מתהפכת דם רק חלב מעיקרא מחמת פריקת אברים ורק שה"א לאסור משום דבר מן החי והתורה התירה נתיר אם יוצא דם דכמה דברים מצינו בבהמה אחת שדבר זה אסור בה כמו חלב שהתורה אסרה מה שהוא תותב קרום ונקלף אבל אם אינו] תותב מותר ה"נ חלב היוצא מותר ודם אסור וע"כ לא קאמר הגמ' [בכורות ד"ו ע"ב] דבטהורה נמי חידוש הוא דחלב שרי י"ל בטמאה נמי מותר החלב היינו משום דהכל הוא חלב ולא מצינו איסור בחלב טמאה מה"ת רק משום צירן דריבה התורה הטמאים לאסור צירן ולזה קאמר הגמ' דה"א דחלב לא נרבה משום צירן דחלב קל מציר דשרי אפי' ביוצא מן החי ולהכי בטמאה נמי שרי וצריך ריבוי הגמל אבל אם דם יוצא בודאי אסור ולא נתיר דם משום שהותר חלב וגם כי יש לחוש שהדם בא מאברים ע"י איזה חולי דהא חזינן שנשתנה טבעה שנשתנה לדם וכי דם היוצא דרך הדד יותר משום (שהיתה) [שהותר] חלב ישתקע הדבר ולא יאמר כלל וגם מה שהק' כבוד מעכ"ת דלימא הגמ' דריבוי דהגמל לדם שבישלו תמה אני למה לחכם כי"ב לילך בדרך המבהילים המבלים עולם בשפת שקר ר"ל וכי זה דרך התורה דאיירי לאסור טמאים נימא דריבוי בא לדם ולמה לא נאמר במקומו גבי כל דם דמיני' דרשי' לאסור דם טמאים ואם כי מצינו דרשות לאם אין ענין לזה היינו מקבלת חז"ל אבל כאן דהמדרש לרבות חלב מרווח לן מאוד למה נלך לדבר חדש שלא הוזכר בכתוב ובפרט דדבר זה פלוגתא היא בין אמוראים והי' עוד קושי' הניחא למאן דס"ל דם שבישלו מותר לזה תפס הש"ס בפשיטות חלב וגם מה שתרצת קו' זו דבטמא לא נאמר מטעם שאינו ראוי למזבח דבלא"ה לא יקרבו למזבח ולכן דם טמא אסור בבשלו וחידוש בעיני שאשתמיטתי' רש"י ז"ל במקומו במנחות (דף כ"א ע"א) גבי ר"פ אומר וז"ל דם חמור אעפ"י שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפי' חמור דאין קרבן בטמאים אפ"ה חייב עכ"ל הרי דגם בטמאה לא נאסר רק מה שכנגדו נזרק בפנים ובאמת סוגי' הלזו תמוה דהא דם אברים אסור והוא לא נזרק וצ"ל דרק אזלי' אם ראוי לזרוק ובדרך זה י"ל שם קו' התו' דהא רבא ס"ל דם שבשלו מותר יעי"ש ותבין. ס"ד אין בפלפול זה לדינא כלום ומה שכתבתי לך במכתבי הקודם נראה נכון לדינא אך תתיעץ עוד עם גדול הדור למדן אמיתי והי' בזה שלום: