דברי חיים חלק ב שז

סכינו לחכם ואיך שייך לקבל בעיר שו"ב שחייב נידוי אך אם יתחרט ויקבל נזיפה לפני בד"צ שבעירו ויתן קנס כאשר ישיתו עליו יכולים מעתה הבד"צ לקבל מעתה בקד"ח

סימן יח

להרב מו"ה אנשיל אשכנזי בק' קאלמייא יע"א

נידון השו"ב שחתמו על כתב באיזה אופנים ולא נשמע שום חרם ורק איזה מאנשי הקהל הבליעו בתוך הכתב ח' בערמה והשו"ב לא ידעו מזה ובשעת הקריאה לפניהם לא נקרא כלל ח' ויש עדים ע"ז שהשו"ב לא ידעו שנכתב בו ח' בודאי השו"ב יכולים לחזור מהכתב ופטורים מח' ורק שארי חיובים שקבלו ע"ע לא ידעתי ולא הודעתני במה נתחייבו ובאיזה לשון נכתב אם קנין אך תוכן הדבר דאם רוב מנין ובנין העיר ות"ח מסכימים לא יוכלו המועטים לעכב מלפרוע להם כאשר עד הנה ואסור לשום שו"ב אחר להשיג גבולם כ"ז נראה לפי מכתבם אך אינני מחליט להלכה בדבר מחלוקת ומי יודע דברי צד הב' ולכן מוטל הדבר על הרב המאה"ג אבד"ק כי הוא צדיק וירא ה' הולך תמים והי' שלום

סימן יט

להרב החסיד המפורסם יצחק מענדיל בק' לעלוב

מכתבו הגיעני ע"י בנו הרבני החסיד המפו' מ' אלטר והשבתי אז בקצרה וגם עתה אין להאריך בדברי השו"ב כי האמת עד לעצמו ואם באנו לפלפל הרבה אריכות בזה בכל פרט ופרט אך כעת מוטרד אני ואינני יכול להאריך בפלפול שלא לצורך ומקודם נקדים עפ"י דינא דש"ס ופוסקים מה דינו דשו"ב זה. עדות ראשון שהעיד עליו שגנב ביער עצים של יהודי המונח שם ז"א כלום דהא לא הוי רק ע"א דאינו כלום וגם דלענין שו"ב גנב כשר להשו"ב זולת להרמב"ם ז"ל אך לא באקראי רק בג' פעמים וגם סגי תשובה כ"ד כמבואר בת"ש ומה ששחט אווזא ולא אמר דבר ולאח"כ אמר שהיא טריפה בשביל זה אין לפוסלו דיכול לומר אמתלא לדבריו ולתלות בשכחה וכיון שלא יצא מידו בתורת כשירה אין להעבירו רק די בקד"ח וכמבואר ביש"ש חולין ובתשו' מהרש"ל ז"ל ומה שהטריף התרנגולת והבחור השליח שעמד אצלו בשעת שחיטה אמר שלא בדק כלל הסכין לא קודם שחיטה ולא לאחריו ומעשה הי' שהיו שני סכינים על השולחן לפניו בשעה שהלך לשחוט בזה ודאי אינו כדאי לפסלו די"ל מתחילה הי' נראה לו שבכשר שחט ואח"כ נזכר שבפגום שחט לכן הטריפוהו הגם שכל אלו המעשיות המה מכוערות מאוד מ"מ לפוסלו בשביל זה א"א עפ"י דין ומה שהודה מעצמו שגנב ידוע שאינו נעשה פסול עפ"י עצמו ומה שאמר על הכבש שהטריפו הרב והשו"ב אמר מקודם שאין חשש הנה באמת א"י טעם הרב למה הטריפוהו אך מסתמא הי' איזה ריעותא אבל השו"ב שלא ידע מהריעותא אמר לפ"ת שאין חשש כללו של דבר שמדין אין לפוסלו לשו"ב הזה רק בקד"ח די לפי ראות הבד"צ אך בודאי יכולין בני עיר אפי' מועטין לומר אין אנו רוצים לפגל נפשינו משו"ב הלזה הקל וחשוד על הגניבה ועיין במהרש"ל ז"ל ביש"ש ובתשובה שכ' בהדי' שאפי' מועטין יכולין לומר א"א רוצים לאכול משחיטתו ורק בחייבי ממון מחייב שם מהרש"ל ז"ל אבל לקבל שו"ב אחר ולשלם לשו"ב הישן כפי מה שנתחייבו לו בני מתא בודאי אין כופין להם לאכול משחיטת קל כזה ובאמת לדעתי אפי' מממון פטורים דאיהו דאפסיד אנפשי' בכל אלו המעשיות ואומן דמתא מותרה ועומד ויכולין להססיו מאומנתו כן הדין לפענ"ד ברור עפ"י ש"ס ופוסקים ואין להאריך כי עיקר דין זה תלוי בראות עיני בד"צ וישר ולזה לפענ"ד להשקיט הריב שהשו"ב הזה יקבל ד"ח בפני בד"צ שיזהר וידקדק מעתה וגם יורידוהו איזה שבועות משו"ב ואחר קבד"ת יחזור לאומנותו אך א"א שלו לבדו יהי' הנאמנות בשו"ב רק עוד שו"ב אחד יספח עמו ובני העיר ישלמו לשניהם ואז יהי' שלום ומי שרוצה יאכל משחיטת השו"ב הנכון בעיניו אבל מדינא כשרים שניהם והי' שלום

סימן כ

להרב המאה"ג החסיד כו' לשלת היוחסין בנש"ק כש"ת מו"ה אברהם חיים אבד"ק לונסק יע"א

מכתבו הגיעני ושאלתו שיש בעירו ב' שו"ב יראי ה' באין שום פקפוק עליהם מכמה שנים ועתה פתאום קמו איזה יחידים פרטים והביאו להם שו"ב בלא רשות הרב ובד"צ הממונים להוראה והוא שו"ב בלא בדיקת סכין מחכם העיר והב"ד. שאל מעכ"ת מה דינו של השו"ב הזה

תשובה הנה פשוט ששו"ב זה רשע מכמה טעמים אחד שמשיג גבול השו"ב שמכבר והאיך יאמינו לשו"ב שמקרי רשע ויותר מזה מבואר בח"מ [סי' רל"ז] גבי מלמד שנקרא רשע בשביל שמשיג גבול מכ"ש הכא שגזל ממון חבירו שנקרא רשע והאיך מותר לרשע להיות שו"ב וגם ידוע שלא יצטרכו לבדיקת חכם בשביל שממנים עתה יריאים אבל רשע הזה בודאי אסור לשחוט בלי בדיקת חכם ומחמת גודל חציפתו פוסלין אותו לכל ישראל. שנית הא מבואר ברש"ל ז"ל דלענין ממון אפי' יש רינון על השו"ב אין יכולין אפי' כל בני העיר להעבירו עדי ישלם שכרו כפי המנהג יעו"ש ביש"ש ובתשו' וא"כ לפי מנהגינו שאין מעבירין שו"ב ממקומו אם לא שנמצא עליו פסול וא"כ כיון שזה שכרו לשחוט ולקבל שכר מבעה"ב ששוחטים אצלו ודאי שו"ב הבא לשחוט בעירו צריך להחזיר מה שהשיג גבול ואסור לשו"ב אחר להשיג גבולו אפי' ברצון כל הקהל להעבירו וממילא העובר ע"ז נקרא גזלן וחשוד לא"ד מפני תאות ממון ולכן שחיטתו נבילה והאוכל משחיטתו כאוכל נבילה וכן מבואר בתשו' מהגאון בית אפרים דכה"ג הוי חשוד לא"ד והי' שלו' דברי ידידו דוש"ת ח"י טבת תר"ל

סימן כא

להרב המאה"ג מו"ה ישראל אבד"ק הארדניצא ברוסיא

, מה שבא לחוש לצאן הנקחים מעכו"ם עדר יחד והוא כמה שנים בתוך העדר אשר נקבצו אבות ובנים ומסתמא כן גם עתה בעת שחיטתן ביום א' ניחוש שמא המה או"ב לדעתי נראה הגם דאין לומר כאן התיקון נכבשינהו דניידי כיון דכמה אמהות היו וכפי ערכם צריך להשאיר שלא לשוחטם ביום א' משום איסור או"ב דס"ס אם הנשארים המה האמהות כבר נשחטו בניהם היום ואם המה הבנים אסורים לשחוט היום שכבר נשחטו אמותיהם וזה א"א להתוודע אצל עכו"ם לכן כיון דעכ"פ מדאו' מותרים דבטלים ברוב ורק מדרבנן אסורים ובדרבנן א"צ לחוש לדבר רחוק כזה דיש כמה ספיקות דבודאי שכיח בעדר שהמה יחד כמה שנים שמתו ונטרפו ונשחטו ג"כ ותלינן דזה נפל ולכן אין חשש בזה אא"כ נודע בודאי שישנו אבות ובנים יחדיו בשעת שחיטה

סימן כב

שאלה בשו"ב שהוציאו עליו קול שחשוד על העריות ונמנעו קצת לאכול משחיטתו והרינון הי' מריבה אחת שאמרה הלעז עליו

תשובה הנה בסנהדרין (כ"ו ע"ב) אי' וז"ל הש"ס אר"נ החשוד על העריות כשר לעדות אר"ש עני מרי ארבעים בכתפי' וכשר א"ר ומודה ר"נ לענין עדות אשה שהוא פסול כו' עכ"ל ופסק רש"י והרי"ף כר"ש והרא"ש פוסק כר"נ וגם נחלקו בפירוש חשוד על העריות הרי"ף ורש"י פי' בא על הערוה והרא"ש ז"ל פי' רגיל עם העריות ומתייחד עמהם ומה שאמר ר"ש ארבעים בכתפי' היינו מלקות משום לא טובה השמועה ובש"ע פסק הרמ"א בח"מ (סי' ל"ד] דמשום קלא לא פסלינן כלל לעדות רק לעדות אשה ובשארי ענינים שיצא על עדים קול גניבה כתבו האחרונים כולם כדברי הרמ"א ז"ל שכשר והטעם פשוט שבעריות י"ל ארבעים בכתפי' דמלקינן לי' משום לא טובה השמועה א"כ לר"ש פסול דמ' בכתפי' ולר"נ משום דיצרו תוקפו כשר לשארי עדות ואפי' לרשב"א מביאו (אה"ע) (ב"י בח"מ סי' ל"ד] עכ"פ צריך קלא דלא פסיק וגם מבואר באה"ע (סי' מ"ו] דקול הוי שהוחזק מפי שנים ושאמרו ששמעו קול הברה דנשואין אבל בנ"ד דהקול בא מן ריבה אחת בודאי לא מהימנא אפי' לחוש לדברי' ואדרבא מבואר במ"א (נ"א) נ"ג סק"כ] דיחיד יוכל למחות מ"מ אם טען מחמת פסול אין יכול למחות משום פגם כן נמי הכא אין רשאים להחמיר ע"ע משום פגמו וכן מבואר ביו"ד שאין לחוש (לכ"ע) [לע"א] ולכן כיון שבש"ע אה"ע [הנ"ל] מבואר שאין לחוש כלל לדברי שטות הנ"ל בודאי השו"ב כשר והמבזהו עתיד ליתן דין והי' שלום

סימן כג

שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה דוב בעריש אבד"ק קנעהיטש יע"א

מכתבך הגיעני ולרוב טרדותי נשכח ממני רק אחיך הרבני המופלג הנגיד מו"ה יעקב נ"י הזכירני היום והנה גוף מכתבך אינו כעת לפני אך לדעתי שאלתך הי' באם תולין בסירכא העוברת ע"י מיעוך אם נעשה איזה מקרה שא"א לבודקו או מחמת חוזק הנפיחה נקרע העור כן תורף שאלתך לפ"ד והנה בעיקר הדבר דע לך כי מקדם מוחלט אצלי שבזה"ז אם נאבדה בלא בדיקה בפושרין טריפה והנה ידוע דברי הב"ח שכ' בסי' ל"ט ס"ק ה' וז"ל מיהו בנתמעכה במשמוש היד כשירה מדינא בלא