דברי חיים חלק ב שו

דלדעתו בכלל י"א צריך לקיים השבועה ולעבור אדרבנן אך מ"מ קשה הי' לו לעשות מעשה וכדברי הרשב"א הנ"ל לפיכך השמיט זה. גם מ"ש מעכ"ת דבידע בשבת הי' כוונתו שיתחייב בלא תביעה דמסתמא לא יתבע המלוה בשבת וזה אינו מובן דהא באמת השבועה קאי אקודם שבת ובמלוה גם לאחר השבת וא"כ ודאי כוונתו אימתי שיתבע לדברי הסמ"ע אך בלא"ה מתרץ התומים (שם] בטוב טעם אם תובע קודם השבת הוי כתובעו בשבת ומצאתי ראי' לדבריו מדברי תשו' הר"ן ז"ל [סי' נ"א] גבי נדר לצאת מביתו קודם השבת יעו"ש ודו"ק

סימן יב

אודות השו"ב ר"ז אשר מבוארים מעשיו ממעל לגליון לא ידעתי מה זו שאלה הלא דבר פשוט כיון שהעידו שני עדים שרצה להאכיל טריפות ולהאכיל הבהמה שראו בהדי' שהיא טריפה בודאי אסור לאכול משחיטתו ואם הי' אומר טעיתי או שוגג הייתי מאיזה טעם יש מקום להקל באיש המוחזק בחזקת כשרות אבל באם אינו נותן שום אמתלא לשגגתו או לטעותו בודאי הוא מזיד גמור ובכל התשובות המקילים הי' הטעות יוכל להאמר אבל להכשיר טריפה בלא שום טעם ואמתלא כלל כולם מודים שאסור לשחוט ובפרט בעוד הרבה קלות וע"א בשתיקת הבע"ד דעת הראב"ן ז"ל בסי' כ"ז שהוא פסול לכל עדות שבתורה ולפי מכתב הזה שנודע קלותו לעין כל בודאי אין מהפכין בזכותו לומר שהי' שוגג או מוטעה וא"ל דלאח"ז נתקלקל דהרי לפי הדברים שלמעלה הוא רשע מרחם אמו ואין כדאי להשיב ולפלפל ע"ד כאלו כי אין בזה פלפול וחמסי על הרבה גדולים שפלפלו בענינים כאלו בשיטות חמורות בש"ס אם נאמן לומר טעיתי או אם פ"ד וכיוצא הרבה ובאמת אין בדברים אלו רק לפי ראות הב"ד וע"ז נאמר ועמכם בדבר המשפט ולכן אני אומר בקצרה שאם אמת כפי הכתב למעלה מעשה השו"ב ר"ז בודאי שחיטתו אסורה כנבילה וטריפה גם הרב הנקרא ר"א פ' אשר השיג גבול הרב האב"ד וגם אינו בקי כלל בהוראת או"ה בודאי ראוי לגרשו ואסור לנהוג בו כבוד ואדרבה מצוה לפרסמו כמבואר בש"ע ח"מ וביו"ד כן הוא האמת לדעתי והשומע ישמע

סימן יג

לעדה הקדושה יראי ה' דק' פ' בא לידי מכתב אשר נעשה בימיכם תועבה שקבלו לשו"ב אשר אסרוהו גאוני מדינתינו וגם חכם הכולל עוד רעה נוסף שקבלו לאיש א' שמו אינו נקרא בשם ישראל וכי הוא מקרב לצד אנשי נגדו הנה ידידי לפי הנשמע אתם עדה קדושה יראת ה' בתוככם בינו נא אשר לפניכם כי רוצים להדיח אתכם מאמונתינו הקדושה ולהפר חוקי משפט כאשר דרך כת החדשה ומי יודע מה יצמח מזה] אם לא תשקדו על הרשעים להפר עצתם ותאמצו בכל כחכם לבטל פרח מטה זדון ולא תאכלו משחיטת רשע הנ"ל וגם את הנקרא בשם רב בטעמפיל תגרשו בחוזק יד וה' עמכם להכניע אויביכם והי' בזה שלום והצלחה ותאשר בדרך וטוב לכם ושלום כדברי ידידם

סימן יד

ה' ויקרא תרכ"ו להרב הג' מו"ה אברהם תאומים אבד"ק זאלישטשיק

הנה לפי הכתבים הלוטים פה אין רשאין לשחוט בלי תשלומין להרב קצבתו המבואר והעובר אסור שחיטתו כמו עובר על חרם הקהל המבואר ביו"ד (סי' א'] וגם אסור לקבל שו"ב אחר אם לא נמצא פסול בהשו"ב הנשכרים מכבר בתוך זמנן או לעולם לפי מנהג מקום שו"ב הנשכר שם וגם היושבים מעבר לנהר תקנת הקהל עליהם כמבואר בר"ן מגילה בשם הירושלמי דאם נתמנו על עסקי הקהל מה שעשו במא"ה וזט"ה מעשיהם קיימים ולפ"ד הרשב"א בתשובה סי' תרי"ז] א"צ ז' רק להוציא דבר הקדש יעו"ש וגם מה שעושים רוב היחידים מבע"ב דבריהם קיימים כמבואר בתשו' מהרי"ו ולכן כיון שאנשי עבר הנהר כפופים תחת חשובי העיר אם לא מיחו אינם יכולין לעבור על תקנת הקהל זולת אם ירצו מעתה להפרד מהעיר יכולין להפרד אך האופנים המבוארים בשו"ת הספרדים אימתי יכולין לפרוד זמ"ז וקצת מובא בח"מ אך לזה צריך ב"ד ולכן כ"ז שאין נחלקין עפ"י ב"ד המה לאחדים עם בני העיר ואסור לקבל שו"ב אחר שלא ברשות הטובים דהעיר או עפ"י שיראה טעם בדבר וגם אסור להם לשחוט בלא שכירות עבור הרב נ"י כפי התיקון

סימן טו

ליראי ה' ת"ח חשובי עיר ולהנגידים רוזנים דק' טארנפאל יע"א

הנה הקול נשמע שהמחזיק המכס מבשר כשר והאקציז השכירו להשו"ב את המכס שהשו"ב בקהלתכם יקבלו המכס וזה היא ריוח הרבה בהכשירות כי יש ע"ז שוהל פונד וגם באקציז ריוח גדול אם יהי' כשירות כידוע ולזה באתי להזהיר אתכם שתראו לבטל הדבר הזה כי הוא איסור גמור כמבואר בכה"ג בהגהות ב"י ס"ב סי' י"ח ומביאו הפמ"ג [שם] ולאשר שבטחתי ביראת ה' אשר בקהל הקדוש הזה שתשמעו לדברי לא מנעתי מלהזהירכם ואם לא ישמעו השו"ב לדברי ויחזיקו באולתם רשאים בני העיר לקבל להם שו"ב אחר שלא יהי' לו שום נגיעה והנה לא כתבתי זאת לגיסי הגאון אב"ד דקהלתכם מטעם הכמוס והי' בזה שלום: סימן

סימן טז

לכבוד ש"ב הרב הגאון נ"י ע"ה פ"ה המפורסם מו"ה יצחק אהרן איטיננא אבד"ק פרעמיסלא יע"א

הנה בגוף הדבר בודאי אין אני מתיר מה שאסר הרב הקדוש נ"י ואינני רוצה כלל לומר דעתי בזה אך שלא יאמר מעכ"ת כי אינני חושש להשיבו ח"ו אגלה אזנו שעיינתי בדבריו וצ"ע טובא באיזה מהם א' מדוע לא חש מעכ"ת דבחשוד על עריות כשר לשארי עדות וכאשר פסק הרמ"א ז"ל בח"מ [סי' ל"ד] וכ"כ הח"מ [סי' מ"ב סקי"ד] דרק חשוד לעדות עריות דחשוב חשוד לא"ד ומדרבנן וכ"כ הב"ש [שם סק"כ] והנה בס' המקנה סי' מ"ב כתב דהרז"ה ז"ל וסייעתו מיירי רק בקול יוצא וחשוד לא ביחוד דביחוד פסול עכ"פ מדרבנן ותמוה לי טובא איך אשתמיט מקדושת תורתו דברי הנמוק"י [פ' ז"ב] שהביאו הב"ש ז"ל (שם] שכ' אפי' שאיסור יחוד מה"ת מ"מ לית בי' לאו מפורש הרי שאפי' למ"ד יחוד אסור מה"ת כשר לשארי עדות וכ"מ להדי' ברא"ש [פז"ב] וכ"כ בהדי' הר"ן ז"ל בחי' סנהדרין וכ' הטעם משום דלא משמע לאינשי איסורא וכ"פ מרן הב"י ז"ל בספרו הארוך [בח"מ סי' ל"ד] אך י"ל מש"ה לא הביאו מעכ"ת משום דהב"ח כ' לחלוק על דברי הרמ"א ז"ל משום דברי המרדכי יע"ש וגם שלכתחילה אין למסור עדות לחשוד אך לפסול גברא דכד"נ דמי' לרש"ל ביש"ש ובתשו' ל"ג] לא פסלי' לי' לגברא (אך באמת גם להב"ח ז"ל דוקא ממון א"מ בעדותן די"ל קים לי כהמרדכי וכמבואר בכה"ג אבל בדבר איסור בודאי חשוד לדבר קל אין חשוד לדבר חמור הגם דכבר כתבתי דבבדיקות כמה דברים שאנו מחמירים והפר"ח כ' שהוא מנהג טעות וראוי לבטל מ"מ אנן קבלו עלי' כדברי הת"ש ז"ל וא"כ בכה"ג א"נ שו"ב קל כזה אך י"ל דדברים כהאי לא צריכי לחוש דלא שכיח) ובפרט דלזה דלא נפסל מחמת חימוד ממון לכ"ע נכשר בקבלת ד"ח ותו אם היו נשים רבים מקלינן כמבואר ברמ"א ז"ל [באה"ע סי' כ"ב] כ"ז יש מקום להכשיר ועכ"פ למה לא הביאו מעכ"ת כ"ז גם מ"ש להכשיר עדות שלא בפניו מהרש"ל ז"ל [בתשו' י"א ול"ג] ס"ל דבשו"ב לפוסלו בעי' דוקא בפניו ובדיעבד אינו עדות וכנ"ל שהרמ"א ז"ל בתשובה [סי' י"ב] פסק כן והרבה האריך בזה בנ"ב [מה"ק סי' ע"ב] ומהרח"ש ז"ל באריכות גדול והרבה יש לפלפל בזה ועפ"י דין יכולין להכשיר כידוע למבין אך אני לא באתי לחלוק על הרב הנ"ל ובודאי כתורה אסרו וגם מה שמשיג גבול אחר בזה יפה כ' מר אביו ז"ל וגם אני פסקתי כן כ"פ אך יש לו להשמט שעשה עפ"י ב"ד שלו וכאשר כתבו אלי הצד של השו"ב שכדין עשו ולכן אין לנו להשען רק ע"ד הרב הנ"ל הסמוך לאותו מקום ואין בזה רק מה שעיניו רואות את כל זה כתבתי להודיעו שחביבים עלי דבריו וקריתי ושניתי והי' בזה שלום

סימן יז

להרב המאה"ג כו' מו"ה מאיר נ"י אבד"ק בורשטין יע"א

אודות השו"ב ששחט קודם נטילת קבלה בודאי שחיטתו אסורה ואין חולק בזה ורק בחו"י [סי' קע"ה] מתיר לצורך חולה וכדומה אבל בל"ז בודאי שחיטתו אסורה אפי' אם נתברר שיודע בטיב וא"כ בנ"ד שמעכ"ת התרה שלא ישחוט ועבר ושחט ולא נבדק כלל אם הוא יודע גם עתה בודאי שחיטתו אסורה אפי' אם יעמדו בשעת שחיטתו וכמבואר בת"ש ז"ל ובשארי אחרונים ואביו שהתיר הבשר שנתבשל ראוי להעבירו על איזה זמן לפי ראות הב"ד שהתיר טריפות גמור כי תקנה ות' קדמונים שלא לשחוט בלא קבלה ולכן ראוי להעבירו על איזה זמן לפי ראות עיני הבד"צ ואם השו"ב יסע לביתו ויביא עמו קבלה אעפי"כ אסור להתמנות שם בעירו לשו"ב כיון שפקר נגד הרב חייב נידוי כמבואר גבי טבח שלא הראה