דברי חיים חלק ב שח

בדיקה דלאו סירכא הוא כלל אלא דמחמרינן לבודקה בנפיחה וברוק דאי מבצבץ טריפה ואומרים דלא הוי ריר אלא סירכא ונתקה בכח במשמוש ולהכי לא מחמרינן כ"כ לבודקה במים דפושרין עכ"ל] והנה הלשון קשה טובא דל"ל למימר שתולין שלא מיעך יפה הא כאן רואין הנקב בפנינו טריפה רק באמת כוונתו דעפ"י הדין כשר בלא בדיקה דסירכא העוברת ע"י מיעוך ודאי אינו סירכא לקבלת חכמי אשכנז ז"ל אלא דמחמרינן לבודקה דלמא לא מיעך כדת רק בחוזק וזאת תתגלה ע"י הנפיחה אם יבצבץ נראה דלא טוב עשה המיעוך אך כ"ז לכתחילה מחמירין לבחון אם עשה המיעוך כדין אבל בדיעבד אין לחוש דמסתמא שו"ב ירא ה' ואומן מיעך כדינו ולכן אם נאבד בלי בדיקה כשירה ולזה לא סתר דבריו שבסי' ל"ז כתב הב"ח וז"ל בס"ק ג' מיהו בסירכא שלא כסדרן דטריפה מדין התלמוד אלא דאנן נהגינן להקל במשמוש היד כדלקמן בסי' ל"ט אם נמצא נקב במקום הסירכא או בסמוך לסירכא לא תלינן לה במשמוש ידא דטבחא דדוקא בבועה שאין הבהמה בחזקת טריפה ע"י הבועה תלינן הנקב במשמוש ידא דטבחא משא"כ בסירכא שלא כסדרן דאין להוציאה מחזקת טריפה אלא בידוע שלא הי' שם נקב אבל בסירכה כסדרן א"נ סירכה תלוי' תלינן בטבח כמו בבועה עכ"ל ומדברים אלו משמע דאין מוציאין סירכה שלא כסדרן רק בראי' ברורה ואך באמת ששם איירי לענין לתלות בזה הטבח ולזה כשיש סירכה דכבר יש מקום לתלות שממשמש בחוזק כמו שיש לתלות ביד הטבח הנקב ה"נ י"ל איפכא דהנקב הי' מקודם דהסירכה כן דרכה ומה שנתמעכה הי' מחמת חוזק המשמוש ולא הי' המיעוך בנחת ומש"ה מס' טריפה וא"ל בכה"ג נשחטה הותרה ולומר דסירכה שמתנתקת לא מיקרי הוחל הטורף מחיים וכמ"ש הרשב"א בתשו' וא"כ נשחטה הותרה מ"מ כיון שעפ"י הש"ס טריפה ומיעוך קולא גדולה הוי כמו הוחל הטורף ואין להוציאה מריעותא גדולה מספ' אבל היכי שנאבדה הריאה ואין ריעותא לפנינו א"צ כלל לחוש דלמא מיעך בחזקה ולכן הבדיקה לחומרא כנ"ל וכן הסביר הפ"מ ז"ל [סי' ל"ט במ"ז סק"ו] בענין זה ולכן אם נמצא ריעותא שנקרע הקרום ולומר מחמת חוזק הנפיחה נקרע בכעין זה אמרי' אדרבא שנראה שהסירכה גרמה שנתלש הקרום והא שאזלה ע"י מיעוך הוא מחמת חוזק המישמוש אבל אם אקרי שנולד דבר המעכב הבדיקה כשר עכ"פ בה"מ וכן הורה הפ"מ [בשפ"ד סקל"ד] והגאון פ"ת [סי"ח וברא"פ סקקמ"ד] אולם כ"ז לזמן הראשונים שמיעכו בנחת ורק לחשש דלמא ח"ו מיעכו בחזקה הצריכו לכתחילה בדיקה ובדיעבד אין חשש בדבר כי מסתמא מיעכו כדין אולם עתה בזמנינו שקולפין הסירכה כאשר ראיתי מכמה שו"ב יראים ואומנים רק שאינה קליפה גמורה ח"ו רק לוקחים הסירכה ומנהלה בנחת עד מקום שפסק הקרום הנשטח על שטח הריאה ועפ"י דין הש"ע אין לזה מבוא להכשיר דאין לנו רק מה שהעידו רבותינו חכמי אשכנז ז"ל דאם מיעך אינו אלא ריר אבל ברואין קרום ממש הוי סירכא גמורה ומ"ש הגאון בפ"ת בשם דודו הגאון ז"ל [בס"ק קכ"ו] קשה ההבנה מאוד לצייר שהתחיל להתקרם על הריאה כמו שיראה למעיין בחוש אך הנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ומסתמא גם קבלו חכמי האחרונים שגם סירכא כזה אינה מחמת נקב דסירכא גמורה לא היתה מתקלפת בנחת אך הלא בעינינו אנו רואין שכל הסירכות כמעט רובם הולכין ע"י מיעוך הרבה ובעיני ראיתי שממשמשין בכל קרום כמעט שעה אחת וכמעט שאין שום סירכא שלא ינסנה אם יסירה ולא יבצבץ והדבר הי' קשה עלי ושאלתי להאומנים יראים ואמרו לי שהמה מבינים מה שיבצבץ ולפעמים סירכא קטנה וכמעט אין בו די עבודה להסירה והוא יודע שיבצבץ וסירכא גדולה שיש בה טרחא להסירה והשו"ב יודע שזה יהי' כשירה והיינו לפי מה שמרגיש בתחילת שרשה בהגשת היד ועיני ראו שכך הוא ושאלתי א"כ למה מסיר כיון שיודע שיבצבץ והשיב מפני הקצב שאינו מניח לו רק לנסות דלמא יסיר הסירכא ולא יבצבץ כללו של דבר דהאידנא מסירין כמעט כל הסירכות מפני הקצבים והעיקר הוא הבדיקה ולכן בודאי אם נאבדה קודם הבדיקה טריפה ודאי ואין לחלק לומר דאם השו"ב יודע שהוסרה הסירכא בנקל ולא הי' רק כריר נכשיר בנאבדה בלא בדיקה ואם הלכה ע"י טרחא נטרוף בלא בדיקה א"כ נתת דבריך לשיעורין וח"ו לומר כן ולכן אינני סומך ע"ז להתיר ומי שיש בו יראת ה' ואין לבו גס בהוראה יודה לדברי שבזה הזמן טריפה אם נאבדה קודם הבדיקה

סימן כד להרב וכו' מו"ה חיים מנחם מענדיל מו"צ רק' קעשינוב יע"א

שאלה נמצא מראות פסולות ע"ג הריאה ונקלף הקרום והי' יפה ורק מחמת לקות הבשר נראו דרך הקרום

תשובה הנה התב"ש ז"ל מחמיר בזה וז"ל בשמ"ח סי' ל"ח ס"ק ט"ז עוד נ"ל פשוט דאם יש מראה טריפה על קרומי הריאה שלא במקום בועה או מוגלא רק במקום בשר וקלפו להקרומים והלכה המראה מהקרומים יש לאסור אע"ג דנראה דהמראה מן בשר הריאה באה שהיתה נראה כך דרך הקרומין (משמרת הבית) ולא הו"ל כ"א חסרון מבפנים דקיי"ל לא שמי' חסרון הכא שאני דקיי"ל לחז"ל דכה"ג לקותא הוא עכ"ל ותמה עליו בס' ב"א [ברא"פ סק"צ] דהא במשמרת הבית מבואר איפכא. והנה במחכ"ת נעלם ממנו דברי הכה"ג בסי' זה ודברי הב"ח ששניהם כתבו דטעם הרא"ה ז"ל במה דכ' להחמיר באם הבשר נתקלקל ונראה דרך הקרום משום שנלקה גם הקרום וז"ל הכנה"ג בהגהת ב"י סי' ל"ח ס"ק כ"ב ואין ס' אצלי דלא נכחד זה מעיני הרא"ה והר"ן המביא דעתו ואף הם מודים דאין שום מראה פוסל בבשר הריאה אבל כוונת הרא"ה לומר דאין שום מראה פוסלת בבשר הריאה אלא דוקא כשהן בבשר הריאה ומחמתן בא שינוי מראה בעור הריאה אבל בצמחי ובועה שבה אין מראה פוסל בעור כיון שלא בא הלקות מחמת בשר הריאה אלא מחמת הצמחים והבועות וכן מצאתי להב"ח והיא דבר פשוט לדעתי עכ"ל והנה הכנה"ג גופא ס"ל דגם להרא"ה אינו כשר רק אם נתהפך הקרום למראה כשירה לאחר שנתרוקן המוגלא ואפ"ה בבשר הנלקה עד שנראה דרך הקרומים טריפה והנה כיון שהש"ע ורה"פ מסכימים להרא"ה ז"ל להכשיר גבי מוגלא ממילא עלינו להחמיר בבשר אם נראה דרך הקרומים הן אמת שי"ל מה דמקילין בנהפך למראה ריאה אחר שנתרוקן המוגלא ממנו הוא לא מטעם סברת הרא"ה ז"ל רק כי זה דבר פשוט כאשר כתב הרש"ל ז"ל ושארי אחרונים אולם הנראה מדברי מרן הב"י בש"ע דלאו משום דבר פשוט כתב כן להכשיר במוגלא תחת המראה דאל"כ לא הוי כתב בלשון ויש מי שאומר ורק פסק בזה כהרא"ה ז"ל וכמו שמסיק בכנה"ג ז"ל וא"כ אם נהיגין כהרא"ה להכשיר מכ"ש לאסור נהגים כוותי' משום דכן קי"ל לחז"ל דאם נשתנה הקרום מחמת (העור) הבשר] פסול ומחמת מוגלא כשירה ולא נהי' פוסק לקולא כהרא"ה במוגלא ולא כמ"ה וגבי בשר נפסוק לקולא כמ"ה ולא כהרא"ה דע"ז נאמר כסיל בחושך הולך ולכן יפה פסק השמ"ח להחמיר ומה שנרשם בצדו מ"ה היינו ע"ז נרשם במה דכ' ולא הו"ל כ"א חסרון מבפנים דלשון זה נאמר במשמרת הבית להקל אבל בשמ"ח החמיר כב"ה משום דכך קים להו לחז"ל דאם נראה דרך הקרום פסול וכן הוא כמעט ממש לשון כנה"ג ולכן בודאי טריפה גמור אפי' בה"מ דלא כהב"א ולבושי שרד שבמחכ"ת נעלמה מהם דברי כנה"ג מדלא הביאו אותו וראיתי בק"ה להגאון ראש אפרים מביא דברי הב"ח ז"ל והשיא אותן לדעתו להקל באם סר המראה ורק שנראה מראה הבשר תוך הקרומים ובאמת לפענ"ד נראה להדי' מלשון הב"ח ז"ל דאם בא המראה מכח רקביבות הבשר דטריפה דהא מחלק הב"ח דלדעת הרא"ה ז"ל בין בא המראה מחמת הצמחים דכשר ובין בא מחמת הבשר טריפה וא"כ בגווני דכשר בצמחים טריפה בבשר וא"כ לדעת רוב האחרונים דגם הרא"ה ז"ל אינו מתיר בצמחים רק כשסר המראה וא"כ ממילא בבשר גם כה"ג טריפה וגם מה שהשיג בק"ה אכנה"ג לא ידעתי שום השגה לפי קוצר שכלי ולפענ"ד יש להטריף כיון דהשמ"ח והכנה"ג מחמירים

סימן כה

שלום לההמאה"ג החריף מו"ה אלימלך שמעון אבד"ק חיראב יע"א

מכתבו הגיעני ומחמת כבודו ראיתי להשיבו תיכף מ"ש דיש להתיר קליפה בסירכא מטעם הרמב"ם ז"ל שכ' בפי"א מה"ש הל' ו' וז"ל ואעפ"י שאלו הן הדברים הנראין מדברי חכמי הגמ' המנהג פשוט בישראל כך הוא כו' עד סוף ה' ט' וז"ל וחוט היוצא מאזן לאזן שלא על הסדר אוסרין אותה עכ"ל ולכן כ' מעכ"ת דהרמב"ם ז"ל מחלק בדבוקה אסור ובסירכא מותר מדינא דש"ס ע"י בדיקה ורק מטעם מנהג אסור הן אמת דזה א"א לומר כך דהא הרמב"ם ז"ל למד דין זה דבחוטין הסרוכין לאיזה מהמקומות כגון לדופן וכו' שמהני בדיקה מדינא דש"ס הוא מהא דבריאה הסמוכה לדופן בדיק לי' ר"נ בר"י בפושרין והנה בש"ס חולין מ"ו] איתא אמר רבא תרתי אוני דסריכי ל"ל בדיקה ובדף שאח"ז אר"נ ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין העלתה צמחין חוששין ר"נ בר"י בדיק לי' בפושרין עד אנן אהא מתנינן לה רבא אמר תרי אוני דסריכי לית להו בדיקותא ר"נ בר"י בדיק לה בפושרין מתקיף לה ר"א בשלמא הכא תלינן לה בדופן אבל התם (בדרבא) אי האי אינקב טריפה אי האי אינקב וכו' והנה הר"מ ס"ל במכה בדופן כר"נ [ברדר"י] דמהני בדיקה ומזה למד בכל