דברי חיים חלק ב שא

כיון דעושין תקנה ליתן להרב שכרו מבהמה כך וכך וכן לשו"ב ודאי כוונתם מכל בית המטבחיים אשר יובל לרבים דאל"כ בטלה התקנה דכ"א יקח בשר תיכף מחוץ לעיר לכן נ"ל פשוט הדין כאשר כתבתי אז דאין רשאי שו"ב דגלאגוב לשחוט והבשר יאכילו כולו בקאלבסוב ורק מה שצריך עבור הכפרים בזה יקח שכר שו"ב דגלאגוב כאשר כתבתי אז אולם עתה שמעתי שיש עדות אשר בני ק' קאלבסוב לא חששו כלל לתקנתם בזה ומעולם היינו מכמה שנים שחטו בכפר הנ"ל שו"ב דק' גלאגוב ומעולם לא משועבד ולא על דעתם למנוע בית המטבחיים שחוץ לעירם אשר משו"ב אחרים וא"כ מעולם לא הי' משועבד הזביחה של כפר הנ"ל לקהל ולא לשו"ב ולרב דק' קאלבסוב מכח שכידית השו"ב והרב דאדרבא אדעתא דהכי עמדו השו"ב והרב שלא ליקח דבר מהנשחט לחוץ המובל לעירם ואם כן הוא שוב אסור להשו"ב דק' קאלבסוב לגרום היזק והשגת גבול להשו"ב דק" גלאגוב כמו מלמד שאסור להשיג גבול מלמד כנ"ל

והגם שיש בלבי איזה ספ' הדבר מסור לפי ראות הב"ד הדנים בדבר אם דמי דבר זה להפקר ומציאה וד"ל אך אם יחדשו ב"ד ורוב בני עיר קאלבסוב תקנה שלא להביא בשר מחוץ לעירם אם לא ישחטו שו"ב שלהם אזי יוכל הטבח דכפר ליקח השו"ב דקאלבסוב יאדרבא אסור לשו"ב דגלאגוב לגרום להם בהערמה שום ביטול תקנתם כן נ"ל. כ"ז נלענ"ד ברור אך מה אני הדל ואתם עשו כטוב לפני ה' כ"ז כתבתי לדינא אך מעכ"ת וב"ד סמוכים ובדבר הזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וה' עמכם והי' שלום ובגב"ע לא רציתי לעיין כי הי' גב"ע מב' הצדדין אשר א' בלתי אמת ולזה אתם הקרובים עשו כמשפט ושפטו צדק דברי ידידו הדש"ת ה' פקודי תרי"ט: סימן

סימן ג

שוי"ר לכבוד ידידי מחו' הרב וכו' המאה"ג בו"ק חו"פ בנש"ק מו"ה משולם יצחק נ"י אבד"ק טאלמאטש יע"א

בנידון אשר שאל בהשו"ב שלפעמים ידיו מרפפות ורותתות ורק אעפי"כ אמרו מומחין שהוא שוחט באומנות רב והוא ירא ה' נכבד למאוד ודרש מעכ"ת אם כשר לשו"ב אם להעבירו הנה באמת בלחם הפנים (סי' א' סקל"ה] מבואר לאיסור בשם מהרא"ש וסמ"ג ואם כי הנב"י ז"ל [מה"ת סי' א'] נתן בקולו עליו במחכ"ת הרבה לדבר נגד כבוד זקן ונשוא פנים וגדולי מחברים הגאונים מביאין דבריו בכבוד ועיין בשמ"ח ות"ש ואם כי ט"ס יש בזה בדבריו במ"ש מהסמ"ג בשם מהרא"ש אך באמת לא נחשד ח"ו לשקר עדותו במה שמ"כ ואם כי הגאון נוב"י בגודל בקיאתו לא מצא זה ובאמת גם אנכי חפשתי למצוא מקום המ"כ שהביא בלה"פ ולא מצאתי אולם לא ראינו אינו ראי' ומסתמא כתוב באיזה קונטרס בשם הסמ"ג כן ואולם גם הנב"י הסכים להעביר השו"ב שמרתת בידו וכן הדבר שגור בפי כל עדת ישראל השו"ב המרתת בידו פסול לשחוט וזכור הייתי בעודני טלי' שהי' מנסין השו"ב אם אינו מרתת בידו ע"י צלוחית מים ומעולם לא שמעתי להכשיר שו"ב שמרתת בידיו ומה שהביאו ראי' מכהן שמרתת שאינו פסול רק משום מום ולא משום ד"א אתפלא מאוד וכי מה ענין שחיטה לעבודה אטו שחיטה עבודה היא ודלמא באמת פסול המרתת לשחוט ורק לעבודה כשר ואינו פסול רק משום מום אבל בשחיטה חיישי' במרתת לשהי' ודרסה ולא גרע משיכור שאברים כבדים עליו אסור לכתחילה לשחוט לרוב הפוסקים האחרונים והנה אם אינו מרתת תמיד י"ל דכה"ג כשר לשחיטה הגם דלגבי מום בכהן י"ל דאם מחמת זקנה ידיו מרתתן אפי' בשעה שאינו מרתת פסול לעבודה דהוי בע"מ אכן נראה מהדמש"א ז"ל בחולין שכ' בפ"א וז"ל בסי' כ"ט אות ג' וז"ל הרמב"ם בפ"ז מה' ביאת מקדש ועוד יש בכהנים ג' מומין אחרים ואלו הן הזקן שהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד החולה כשהוא רועד מפני חליו וכשלון כחו כו' עכ"ל ודין החולה יצא לו ממה שאכתוב בסמוך בס"ד ולעיל בפ"ד מה' כלי המקדש כ' הי' כהן זקן או חולה שיכול לעבוד ע"י הדחק נותן קרבנו לכל כהן שירני כי א"כ משמע דברותת איירי שאינו יוכל לעבוד אפי' ע"י הדחק מש"ה פסול במום קבוע בו עכ"ל הנה נראה מזה דאם יוכל לעשות עבודה בשעה שאינו מרתת כשר ומש"ה מקרי ראוי לעבודה אך לא ידעתי מי הכריחו לזה הלא י"ל שם בב"ק והר"מ ז"ל בה' כלי המקדש איירי בזקן וחולה שאינו מרתת ואינו בעל מום ולכן אם יכול לעבוד עבודה מדוחק מקרי ראוי אבל במרתת דמקרי בע"מ פסול לעבודה אפי' בשעה שאינו מרתת אך כל זה בכהן אבל בשו"ב בודאי אם מוצא שעה שהוא ככל אדם אינו מרתת בודאי כשר לשחוט לכתחילה ולכן לדינא אם השו"ב ירא ה' מרבים ואומן נכון להזהירו היטב שישגיח על עצמו ולא ישחוט בשעה שידיו מרתתין אבל בכל היום שאין ידיו מרתתין כאשר כתב מעכ"ת יוכל לשחוט אך כ"ז הכל לפי ראות עיני הדיין וד"ל ובאמת אגיד ולא אכחד כי לא ידעתי איך להעיז פנים נגד הלח"פ ובל"י ונו"ב אשר המה אוסרים שו"ב המרתת הכי יש בידינו הפעוטים להכריח נגדם אפי' אם המה התירים ואנו אוסרים כ"ש איפכא ואין זה רק רמות רוחא דנקיטנא וכללו של דבר בדבר המפורש בגדולי ישראל אשר לפנינו אין לעשות מזה שאלה לפני המכונים בשם גדולי דורינו וד"ל אח"ז ראיתי בש"ע של התניא מביא דברי הבל"י ג"כ ומי לנו גדול באחרונים ממנו ולכן יראה נא על מי לסמוך יותר אם על קדושי עליונים גאונים בנגלה ובנסתר בדור שלפנינו אם על הניכרים לנו תורתם וצדקתם וד"ל והי' שלום

סימן ד

ב"ה ג' תולדות תרכ"א: לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי וכו' כש"ת מו"ה שמחה אבד"ק קשונז יע"א במדינת פולין

שאלה מסוכנת שלא פירכסה כלל בשעת שחיטה וערך ששה או שבעה מנוטין אחר שחיטה פירכסה מה דינה

תשובה נתתי פנאי לעיין בדבריו הגם כי אני מוטרד מאוד לקחתי מועד לעיין מפני כבודו והנה מה שרצה לחדש דבמפרכסת יש קצת חיות ואעפי"כ אסורה רק כשמפרכסת בגמר שחיטה דוקא והנה לפענ"ד א"א לומר כלל דהרי מבואר בפ' השוחט חולין ל"ז ע"א וז"ל ודלמא היינו נבילה היינו מסוכנת לא ס"ד דכ' וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה והנוגע בנבלתה לאחר מיתה היא דקריי' רחמנא נבילה מחיים לא איקרי נבילה עכ"ל אלמא דקאמר הגמ' דאינו נבילה רק לאחר מיתה והגם שמתחילה רצה הגמ' לדחות דנ"מ לענין תרי לאוי אבל לבסוף למסקנא ליכא שום איסור רק במיתה ממש וכן מסיק הגמ' בהעור והרוטב וסתם מתני' וברייתא ר' אושעי' דכ"ז שיש בהם חיות ה"ה חיי' ואינה מטמא והרובעה חייב דהרי היא חי' ממש וכן נמי מדויק בדברי רש"י ז"ל שם בד"ה ולא החזירה פסולה אם היתה מסוכנת לפי שאין זה פרכוס אלא כן דרכם בעת צאת נפשה אבל גסה לאו אורחא בהכי עכ"ל אלמא משום דהחזרת יד אינו פירכוס הא אי הוי פירכוס בודאי לא הוי נבילה ושחיטתו כשירה וגם המעיין בזבחים גבי טריפה מתחלת מחיים נמי משמע כן ס"ד ואפי' הוי דבר זה כתיב בהה"מ הי' דבריו תמוהים ונגד דברי הש"ס מפורש ואין שומע ליחיד נגד כל הפוסקים אך באמת גם הה"מ ז"ל כתב איפכא ממה שהבין מעכ"ת דז"ל הה"מ בפ"ד מהל' מ"א הל' י"ג בד"ה אבל המסוכנת וכו' וכתב רבינו שאם לא פרכסה כלל ה"ז נבילה וכ"נ שם דכל שלא כסה כלל אין שחיטתה כלום ואינה בת שחיטה ומסוכנת תחילת נבילה הוא וכל שלא פרכסה ונשחטה הרי היא כאלו גמרה מיתתה בכוס ובסמוך אכתוב מ"ש בידוע שנשמתה נטולה קודם לכן וז"ב עכ"ל ולכאורה קשה מ"ש שאינה בת שחיטה וכמו שנגמר מיתתה בכוס והלא די בזה שאינה בת שחיטה דניטל ממנה שורש חיותה כמ"ש מעכ"ת וגם מה זה שכתב תחילת נבילה ומעל' הבין שהיא נבילה מחיים וזה דבר שאינו דא"כ הל"ל שמתחילתה נבילה ולא תחלת נבילה וגם למה לו כ"ז הוא מיותר לגמרי וזה הו"ל לומר גבי מה שהביא בידוע שיצאה נפשה וכו' אך נ"ל דקשה לו על הרמב"ם ז"ל שכתב לוקה משום נבילה דהיכי מוכח שהיא ודאי נבילה דלמא באמת חי' היתה ולא פרכסה הלא חזינן בברואים שלפעמים אינם מפרכסים בשעת שחיטה ואפ"ה כשירים ואי במסוכנים רוב מתים מקודם א"כ אמאי בשחט בלילה הוי רק ספק הא רוב מסוכנים מתים קודם שחיטה והוי בשוחט בלילה להיות ודאי טריפה דאזלי' ב"ר וכמו שהקשה הת"ש ז"ל לזה בא הה"מ לומר דהרמב"ם לקח זה ממימרא דרבא דאמר בידוע דנטולה נשמתה מקודם ופי' הה"מ בכוונת רבא הוא כן דמסוכנת היא התחלת ניבול דכן דרך המתים מקודם המה מסוכנים כמבואר בש"ס ולכן אם לא פרכסה אמרי' שזה גמר המיתה והשחיטה לא פעל כלל כיון שראינו שלא עשתה פרכוס כדרך הנשחטין המיתה גמרה והשחיטה לא פעל כלל הגם שכמה ברואים נשחטים ואינם מפרכסין מ"מ זו אם לא פרכסה המיתה עשתה המיתה וגמרה מיתתה אז מכיון שהיתה [מסוכנת] התחיל בה ניבול בודאי המיתה נגמרה ע"י תחילת הניבול ולא היתה בת שחיטה כיון שעומדת למות בלא פירכוס אינה בה שחיטה ולא פעל בה השחיטה שכך קים להו לחז"ל דבנשחטה בלא פירכוס אם כבר התחילה להיות מסוכנת תחילת נבילה לא היתה בת שחיטה ובשלמא בריאה היא בחזקת חי' אבל זו ניהו דלא היתה נבילה בעת שהיתה מסוכנת מ"מ התחיל בה המיתה ולא היתה ראוי' לשחיטה כי בלא"ה תמות תיכף וזה שאמר רבא בידוע שנתנבלה [וניטלה] נשמתה קודם שנשחטה היינו קודם גמר שחיטה שהשחיטה לא פעל בה כלום