דברי חיים חלק ב ש

דוברי עתק על רהד"ג ודבריו שמתי על לבי כי באמת כן נכון וישר לכל מבקשי ה' לרדוף אחרי שונאיו ושונאי עבדיו אולם מה נעשה כי נתרבו מחרפינו ונאלמנו דומי' כל היום חרפה כסתנו ומה נאמר ונדבר כי גברו עזי הפנים ונתקיים בעוה"ר מקרא ירהבו וגו' ואם נלחם בשונאינו ימצאו מקום להתגבר בלשונם ומה יאמרו כת החדשה וכבר כתב מליצה נעימה ע"ז הגאון מהר"י ששפרוט בדורו ומה נאמר אנחנו דלי מעש ושכל ולזה נחסום פינו נגד רודפינו ואשרי הנעלבים ואינם עולבים אך לעיקר הדין ודאי לא טוב עשה המורה שהתיר לבנות בחוה"מ מכמה טעמים א' כיון שכ"ת אסר היכן מצא להתיר הא חכם שאסר כו' ובפרט בענינים כאלו אשר הכל כפי ראות גדול העיר ולפעמים צריך להחמיר למגדר מלתא שנית לא ידעתי מה דבר האבד הוי במה שירא אולי לא יתנו לו המאגיסטראט הפלאטץ ולא ירויח אך עכ"פ לא יאבד משלו ואסור לעשות בחוה"מ מלאכה לזכות במציאה כמבואר בש"ע סי' תקל"ט ס"ו ול"ד לפרקמטי' משום שני תירוצים שבהג"א מובא בט"ז ומ"א (שם] דהכא אין דעתו עליו ומקרי שפיר מציאה וגם הוא מלאכת פרהסיא מלאכה גמורה משא"כ בפרקמטי' ולכן בודאי אסור לעשות מלאכה בחוה"מ דהא לא הוי דבר האבד

והנה בא"ר [שם סקי"ט] הביא בשם הש"ג להתיר משום דהוי כמציל מידם אך מדברי המרדכי והנ"י ס"פ מי שהפך שכ' להתיר לקבול לפני השופט או לזקוף ברבית משום דבר האבד שכבר נתחייב לו כמבואר שם בלשון הנ"י ז"ל וא"כ ממילא משמע בדבר שעדיין לא זכה בו דלא סמך אדעתי' אסור לעשות מלאכה בחוה"מ ומה שהתיר משום כרוז הנה היודע טוב עניני הוראה יראה שזה שטות דא"כ נתיר קבלה באריסות ע"י כרוז וא"ת ה"נ זה נגד כל הפוסקים בריש הל' שבת שכתבו דוקא בנתפרסם הדבר כמה אך לא בכרוז כי איכא דלא שמעי בהכרזה כדאמרי' לענין חליצה ולכן בודאי אסור לעשות מלאכה בכמות אלה שבנ"ד ויפה הורה מעכ"ת ואם יבואו גאוני זמנינו להתיר אין שומעין להם ובטוח אני באנשי דורינו שלא ישמעו להקל באיסור מבזה מועדות דהוי כמו כופר ח"ו כמבואר בש"ס ולכן יאמרו מה שיאמרו בעזהי"ת ישמעו דברינו והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת

יו"ד ח"ב

סימן א

א' וירא תרי"ט

שלום וי"ר לכבוד מחו' ידידי הרב המאה"ג החסיד בו"ק וכו' מו"ה גרשון לייטמאן נ"י אבד"ק קאךאמייא יע"א

הנה בשבוע זו השגתי מכתבים מקהלתכם משני הצדדים על ענין המחלוקת שנתהוה בשאלה אחת ומחמת שאינני מכיר בטוב את שני הצדדים אמרתי להודיע דעתי לכ"ת ומעכ"ת יודיע להם דעתי והנה באמת זה דבר פשוט למאוד דבאם הי' החתיכת עץ נופל לא נודע אם בא מהצוואר שקורין העלזיל או מתוך הושט שודאי כשר ואין לחוש כלל וכן שכיח בכל עת בעופות שמוצאים קוצים ותבואה על העופות ולא ידעינן בואם אם מן ההעלזיל או מן הושט ואין פוצה פה בדבר ותולין דדרך העוף לאכול קוצים או תבואה ובודאי מן הושט נפל וכן נמי בודאי דרך העוף שיש בפיו עץ כאשר עינינו רואות וכיוצא ומסתמא מן הושט נפל וכאשר אך אם ידעי' בודאי שהי' מונח חתיכת עץ על העלזיל דבוק בחזקה כאשר כתב המורה הוראה בכה"ג ודאי טריפה דקיי"ל בקוץ שנמצא בחלל הגוף טריפה וכן נמי נגד הושט אם נמצא קוץ חיישי' שמא ניקב הושט כמבואר גבי חוץ שניקב הגרגרת דחיישי' לושט כמבואר שם ברמ"א ז"ל סי' ל"ד ות"ל ס"ס דדלמא דרך הקנה באה דנהי דנבלע דרך הקנה י כיון שהי' מונח בחוזק על ההעלזיל חיישי' שמא ניקב הושט ואין כאן רק ספ' אחד אם ניקב או לא ובזה טריפה מדינא דש"ס משום מחט שנמצא בחלל הגוף ורק מדינא דש"ס הי' מהני בדיקה בושט לשיטת המחבר מהני בדיקת הושט בכה"ג אבל לדידן זה ודאי לא מיקרי מקום ידוע כמבואר בש"ך ז"ל סי' ל"ג אבל בלא בדיקה כמו שהי' בנ"ד שנאבד הושט קודם הבדיקה טריפה מדינא דש"ס והוא דבר פשוט מאוד כמבואר בסי' נ"א ומ"ט ול"ג ול"ד יעי"ש בת"ש ובפ"מ דאין שום חילוק בדבר דהוא טריפה והנה ראיתי מגדול אחד שכ' להכשיר ודבריו משוללי הבנה כאשר יראה המעיין ואך ק"ל הוא בעצמו כתב בתוך דבריו דמהני בדיקה א"כ גם לדבריו בנאבד בלי בדיקה טריפה סוף דבר דאם היה המעשה כדברי המורה הוראה שהי' צריכים להסיר החתיכת עץ בחוזק מההעלזיל בודאי טריפה והנה לא עלה על דעתי להאריך בפלפול כי ידוע לכל בר בי רב הסברות עמוקות שיש בסוגיות הללו אשר אין שיעור לפלפול שנוכל לפלפל בזה אך בנ"ד א"צ לשום פלפול וכל מי שיש בו ריח תורה ורוצה האמת יודה לדברי והי' שלו' כנפש מחו' דוש"ת בלונ"ח

סימן ב

שלום וי"ר לידידי הרב הה"ג החפיד כו' מו"ה יצחק אבד"ק סאקאלאב יע"א

הגיעני מכתבו אשר תמה על פסק שלי ואני על משמרתי אעמודה כי ידע בבירור שאסור לשו"ב להשיג גבול חבירו עפ"י דין מלמד שאסור להשכיר עצמו אצל בעה"ב שיש לו מלמד והוא בש"ע ח"מ [ס"ס רל"ז] ומקורו מתו' קידושין (דנ"ט ע"א] אך בזה יש אתי מקום ספ' בזה"ז מחמת טעם הכמוס אתי אין לגלותה אך באם שו"ב נשכר לקהל על זמן או בלא זמן וקבלוהו במעמד אנשי העיר ונתחייב הוא לשחוט כל מה שיביאו לו והמה מחויבים לשחוט רק אצלו לא זולת כדרך מנהג שכירות השו"ב במדינתינו וא"כ בודאי שו"ב אחר שבא לשחוט במקום השו"ב דמתא נקרא גזלן ומוציאין ממנו בדין גזל גמור דזה הוא שכירות שו"ב דמתא שזכה בעת שנשכר לבני הקהל דדבר זה של קהל ידוע דהוי כקנין ועדיף מקנין כמבואר בח"מ (בב"י ס"ס של"ר ובד"מ בסי' של"ג] וא"כ ודאי שו"ב הבא מחוץ להשיג גבולו מוציאין ממנו מה שלקח ש"ש חוץ דמי בטילה של השו"ב הראשון שמנכה וז"ב לא כמו שעלה על דעת מעכ"ת ועיין ביו"ד סי' רמ"ה בש"ך ס"ק ט"ו וגם מה שכתבתי הואיל וכל הבשר הוא עבור ק' קאלבסוב אין רשאים השו"ב דישובים אחרים לשחוט שמה זה דבר ברור מצד הסברא דנהי דאין בני עיר אחת יכולין לעשות תקנה על בני עיר אחרת אך מ"מ אסור לבני עיר אחרת לגרום לביטול התקנה שנתקן על בני עירם וכן כתבתי אז מסברא כשוטה ועתה מצאתי בהדי' כדברי בתשו' מהרשד"מ ז"ל מביאו הש"ך ז"ל בח"מ סי' רל"ז והמעשה הי' שהמוכרי בגדים עשו תקנה שלא יעשו בגדים רק ברחיים המתוקנת לזה מיהודי אחד ובא אחד חוץ מאומני שעשה הבגדים לעשות רחיים הנקרא בטאן חדש ופסק שם דבני אומנות הוו כבני עיר אחת לעשות תקנה ולכן אינם רשאים לחזור מהתקנה הנעשה כבר ביניהם וממילא הבא לתקן הבאטין החדש הגם שלא חלה עליו תקנת בני אומנות שהוא אינו מהם מ"מ כיון שכבר זכה בהן בעל באטין הראשון עפ"י תקנתם הבא להשיג גבולי נקרא רשע וגם מוציאים ממנו וז"ל שם סי' רנ"ט מכאן נראה דבנ"ד מעכבין אותו למי שירצה לבוא ולבנות בטאניש או בטאן אחר חדא דהוי עני המהפך בחררה דמיקרי רשע כו' עד והוי ממש כההוא דכ' רבינו מאיר מהמביא דג מת ומסבתו מתאספים הדגים וא"כ הבא לפרוש שם מצודה הוי גזלן ה"נ עשיית הבטאניש הוא הדג מת שבשבילם עושים הבגדים והבאטן מתאספים והוי כאלו כבר זכה בהן והבא להמציא עתה בטאן צריך לפתות לעושי הבגדים שיתנו לו והנה הוי גזל בידו שיש עתה כ"כ שנים שכל הבגדים והבטאניש נעשים באלו הבטאניש דומה זה ממש למ"ש הרשב"א בתשו' הביאו הב"י וז"ל נשאל להרשב"א חייט אחד הי' רגיל אצל ערוני מכמה שנים שהוא לבדו עושה מלאכתו ובא חייט אחר ירוצה להכניס עצמו עם הערוני הזה לעשות מלאכתו בזול יותר והראשון מתרעם על"ז והשיב אין מוציאין מידו שהערוני נתן מדעתו אבל מסתברא שמוחין בידו כו' עד דכל מכר הרי הוא כבא לידו וכו' עד וההולך ומפתה את העכו"ם לעשות מלאכתו כפוסק לחיות זה וגוערין בו ומוחין בידו ע"כ א"כ בנ"ד נמי זה הי' רגיל כמה שנים וזה הבא לבנות צריך לבנות ואח"כ לפתות לבני אדם שיתנו לו בגדים והוי כמו גוזל את חבירו במה שזכה כבר עכ"ל וכיון שזאת תקנה מכבר על אנשי ק' קאלבסוב שלא לעשות מטבחיים מחוץ לעיר רק ע"י שו"ב שלהם שוב אסור לשו"ב דק' גלאגוב למנוע מתקנתם ומסתמא כן הוא