דברי חיים חלק ב רצח

והנה לעיין בפלפול כעת הזמן קצר כי הנושא גדול ובפרט בדבר זה שכמעט א"א להכריע דעפ"י הדין נראה שאם אין הרבה שומים מותר אך המנהג לאסור וכן שגור בפ"כ ב"ב שרואים שתבואה שיש בה שום מחמץ מהרה הרבה למאוד ומי יבוא להקל בדבר איסור חמור כזה אך לפענ"ד אם א"א בחטים אחרים יעשה ע"ד שכ' בח"ס (סי' קכ"ו] שמביא מעכ"ת ויעשה תחבולות למעט השומים מעט ע"י בדיקה וע"י בדיקה בשעת הריקוד ובכל מאמצי כח ישתדל לעשות מה שאפשר ולהכשיר חיטים שאין בו רק מעט יותר מששים נגד חיטים חמוצים קשה בעיני כי להרבה פוסקים גם בכה"ג חוזר וניעור כמבואר בב"י ז"ל ועוד מי יוכל לכוין ולכן לדעתי יותר כשר להכשיר חיטים שיש בו שום ע"י ברורה ובדיקה היטב ורק שיהי' כשר ומובחר שלא יהי' כמעט חיטים חמוצים והחכם יעשה עצהיו"ט. ואודות פלפולו בס' דברי חיים אין הפנאי כעת לעיין בו אם יתן ה' מנוחה ואשיבנה כיד ה' הטובה עלי והיה שלום ויחוג חג המצות בחדוה ודיצות כנפש אוהבו הנאמן ד"ש בלונ"ח ג' ט' אדר תרכ"ה

סימן לט

לידידי הרב החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה אברהם מניס חגליש אבד"ק פעלשטיין יע"א

שאלה בשנה שרבו ימי גשמים ויש חיטים מחומצים ושאין בו ס' נגד החמץ אם מותר לברור החטים לצורך מצה שמורה

תשובה הנה הרשב"א בתשובה בס' הבתים סי' כ' כתב וז"ל שאלה הא דאמרי' בפ' כ"ש גבי תרומת חלה בפסח שלא הי' לה שעת הכושר ה"ד כגון דאחמיץ במחובר האיך המחובר בא לידי חימוץ שהרי אין לך תבואה שלא נפלו עליו מים במחובר תשובה ההוא שנתבשל לגמרי במחובר וא"צ ליניקה וכל שנתייבשה לגמרי במחובר כמאן דמנחא בכדא דמי' ומקבלת חימוץ אם ירדו עלי' גשמים עכ"ל ומביאו הב"י ז"ל בקצרה [בסי' תס"ז] וכת' עליו המעיל צדקה (סי' ס"ט] דז"א מכח דקדוק בסוגי' הש"ס ורק דלעולם י"ל אפילו קודם שנגמר בישולו מתחמץ והא דלא חיישי' בחטים לחמץ הא ודאי שירדו עליו גשמים הטעם דאגב מדלי' מסתם לא מחמיץ ורק בדחזינן דהחמיץ אסור אפי' לא נגמרה הבישול של התבואה יעו"ש

והנה יפלא מאוד דבריו דהא הטעם של דהואיל דמדלי' לא מחמצי הוא כיון שיש מקום לזוב המים וכמו שמניחו במקום מדרון נבלע המים בקרקע ולא חיישי' לחמץ כמבואר במרדכי הביאו הב"י ז"ל [ע"ש סי' תס"ז] והנה לפי"ז בחטים שבאו עליהם גשמים וחזינן דלא ירדו לקרקע כולם דהא עשו פעולה בהחטים דחזינן שנגדל התבואה ע"י וא"כ כמו שעשו המים פעולתן לגידול התבואה כמ"כ נמי עשו המים כח לחמץ התבואה א"ו דדרך גדילתן אינו מחמץ וכדברי הרשב"א ז"ל והרי כל התבואה עיקרה בא ממה שהחמיץ הגרעין בארץ ומזה גידל התבואה אך זה הוא כח הגידול ולא מחמץ החטה הגדילה כ"כ כל דרך גידולה המים עושה פעולת גידול התבואה לא חימוץ אפי' שנצמח לצדדים זה מיקרי גידולו כך לא חימוץ כלל ולכן לפענ"ד שפיר קאמר הרשב"א ז"ל כלל בזה אם בעודנו לא נתבשל לגמרי לא מחמיץ ורק לאחר שנתייבש ונגמר אז נעשה חימוץ ומש"ה נ"ל דאם נקצרו קודם גמר בישולם לא חיישינן לשארי חיטים לחימוץ די"ל שנחמצו אותן הנצמחים בתלוש ושארי החיטים שאינם רואים חימוץ לא חיישי' די"ל שהחמוצים באו מכח שנתחממו אצל הכותל וכדומה אבל מה שאין רואין בו חשש חימוץ לא חיישי' להו אבל אם נקצרו לאחר שנתייבשו חיישי' לכלהו דהרי ידעינן שנשרו במים דהגשמים הי' הרבה למאוד והוי כמו חיטים שנפלו למים ולכאורה הי' מקום לאוסרם לאכלם בפסח דל"ש הטעם שכ' הרשב"א ומביא בש"ע (סי' תס"ז ס"ד] גבי ערימת גם כי אין ברור שאין רוב תבואות חמוצות ברבוי גשמים כ"כ עד שכמעט נשרו החטים במים אך העולם נוהגין להתיר אך לכאורה אם לא נקצרו קודם שנתייבשו בודאי לא מקרי שימור מה ששמרו בעת שנקצרו כיון דבשעה שבאו לכלל שימור היינו היבוש הי' בהם חשש שנשרו במים ולא מיקרי שמירה ולכן טוב יותר ליקח מהחטים דאשתקד שלא נמצאו מחומצים רק מעט מזעיר ולא ידעינן בהו חשש ממים כנלע"ד ודברי (התוס') [א"ה אולי צ"ל הח"ס בתשו' קל"ו] ק' לסמוך עליהם כי צ"ע בהרבה מקומות. יום ה' ח"י אדר תרכ"ה

סימן מ

להרב המאה"ג החריף החסיד המפו' מו"ה שמואל צבי נ"י אבד"ק וואלשצווע יע"א

שאלתו בעסק הי"ש שנמכר כדת בכסף ואג"ק ורק מחמת שהי' חביתים גדולים עומדים בחצר והחצר לא נמכר לעכו"ם הקונה וחש מעכ"ת לחומרת מק"ח ת"מ תמ"ח] שאסרו לאחה"פ משום שהוי אחריות אלם עליו שהרי הנכרי לא ישלם לו חובו הנזקף עליו ע"כ

והנה אני לא הבנתי דברי המק"ח ז"ל דכי בשביל שהעכו"ם יעליל עליו שלא לשלם לו חובו בשביל זה יהיה נקרא אחריות הישראל והרי בהדי' אמרי' בפסחים [ד"ה ע"ב] למ"ד דבר הגורם לממון כמ"ד לא ימצא ל"ל ומתרץ השתא איתא בעיני' ולא נקרא גל"מ ולפי' צריך הכתוב לומר לא ימצא לרבות דזה מקרי מצוי כיון שיהיה חייב הישראל לשלם

והנה זה פשוט דבנ"ד שמכר להנכרי החמץ וזקף החוב עליו במלוה א"כ אין חוב זה שום שייכות להחמץ וגם הנכרי לא יתקוף עליו לשלם לו אם יאבד מה שנתייקר הי"ש בנתיים כי לא קיבל הישראל עליו שום אחריות ורק לא ישלם לו מחמת שאין לו זה לא מקרי אחריות ישראל עליו דהא אינו כלל אפי' באחריות אלם רק שהעכו"ם לא ישלם לו החוב ודאי זה לא נשמענה מן הכתוב ודי במה שנחמיר בקיבל אחריות על החמץ דהוי מצוי אצלו וכדידי' דמי החמץ אבל הכא אין לישראל שום דבר על החמץ רק שהעכו"ם לא ישלם לו אם יאבד זה ודאי לא מיקרי אחריותו עליו אטו יעלה על הדעת אם עכו"ם הכניס חמץ לביתו של ישראל ולא הפקידו כלל אצל הישראל ורק הכותי אלם ולא ישלם לו חובו שממק"א יהי' עובר זה לא נשמע כלל ואדרבה בפירוש נראה מפשטות הסוגי' דוקא הפקידו אצלו חייב לבער לשיטת יש פוסקים באחריות אלם עליו כמו ב"ח שפרש"י שהטילו עליהם להיות החמץ ת"י בפקדון אבל בהכניס לבית ישראל בלא פקדון נהי דהאלם יכפוהו לשלם פטור דזה לא מיקרי מצוי וז"ב ולכן לפענ"ד מותר אפילו בשתי'

גם י"ל דכמו דאמרי' בב"ב (פ"ה ע"ב] וגיטין [ע"ח ע"א] גבי מוכר קלתות דאינו מקפיד על מקומו ה"נ ודאי אינו מקפיד על מקומו והוי כמו יחד לו בית ולכן נ"ל להקל

אך שמעתי בשם מורי הגאון ממ"ה ז"ל בעהמ"ח ים התלמוד שהורה לאיסור בכה"ג בשתי' אולם לא ידעתי תוכן המעשה שהי' לכן אם רצון מעכ"ת לאסרו בשתי' יעשה כרצונו משום קנסא קצת עיין מק"ח לענין רוצה בקיומו סי' ת"ל כתב כדברי בזה והי' שלום

סימן מא

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד וי"א המפו' מו"ה מרדכי יהודא נ"י אבד"ק עגטרדאם יע"א בזיבנבירגן

שאלה אי מכר חמץ בזמן היתר המכירה ולקח דראהן געלד כנהוג והשאר זקף עליו במלוה גם השכיר מקום בביתו להנכרי והקנה אגב שכירות קרקע החמץ שלו גם כ' שטר ע"ז ונתן השטר להנכרי הקונה החמץ אולם לאח"ז האיסור נזכר שלא הי' חתום על שטר המכירה וחתם את שמו לאח"ז האיסור והדבר הוא ה"מ

תשובה ודאי שכירות קרקע נקנה בלא שטר ואפי' אם כ' שטר ולא חתם עצמו סמך דעתו ובפרט בעכו"ם לא שייך לא סמך דעתי' דסתם עכו"ם סמכא דעתא וכמבואר בב"ב דנ"ד ע"ב] גבי נכרי שמכר שדה לישראל דהוי הפקר קודם השטר ולא אמרי' לא סמך העכו"ם דעתו ועדיין לא יצא מרשותו ואדרבא אמרי' עכו"ם מכי קיבל מעות ס"ד כן נמי גבי שכירות מישראל ס"ד וכן מנהג העולם שכמה פעמים שוכרים מעכו"ם דירות בלא שטר וגם גבי חמץ לפעמים שקונים בלא שטר ולכן לא שייך לא ס"ד וגם כי הרבה פוסקים ס"ל דבכסף לחוד קונה ולכן מותר החמץ וביותר שעדיין לא עבר על ב"י לרוב הפוסקים והי' שלום

סימן מב

ב"ה ה' שמיני תרכ"ה

להרב וכו' מו"ה משלם גיבירער אבד"ק גארע האמאריע גליל באקאווינע יע"א

מכתבו הגיעני והנה נדון להאכיל הבהמות סובין לא ידעתי מה אשיב לו כי לפי אותן הסובין שבמדינתינו בודאי הם חמץ גמור כי מעורב כמעט במקח והוא מתבואה שנרחצו במים ברחיים ולכן מחזיקין במדינתינו הסובין לחמץ גמור ומוכרים לעכו"ם קודם הפסח ואם אולי במדינתכם הסובין בענין אחר ולכן לא ידעתי להשיב מלא דבר בזה ובפרט כי כל דברי האחרונים מלאים בזה מפורש היטב בחק יעקב ובפ"מ: ועל דבר החלב שנחלב לתוך הקדרות שבודאי לא נשתמשו בהם חמץ לא ידעתי חשש איסור כ"ז ראיתי להשיב מפני הכבוד

סימן מג

לבני הרב המאה"ג החריף החסיד מו"ה ברוך האבד"ק רודניק

אודות השאלה להתיר למכור לערל ברייאהויז בפסח מפני הפסד