דברי חיים חלק ב רצז

כמבואר גבי מסבה ונר שהדליק עכו"ם אם רוב ישראל אסור וא"כ אם הוי רוב אדעתא דעכו"ם נעשה כדמתרץ הגמ' דמתחלה נעשה לרוב ורק דקשה לי' להמקשן והא ר"ג מכירו ויש לחוש שעשאו עיקר בשבילו וכפי' התו' לזה מתרץ רבא נר לא' כו' היינו דממילא יהי' כבוד לר"ג אבל עיקר עשייתה בשביל הרוב וא"כ לפי"ז באם ישכרו השותפים העכו"ם בשביל עצמם יעשו הפועלים בשביל השוכרים אותם ואפי' אם יודעים שיש לישראל ג"כ הנאה דממילא אבל הם עושים רק בשביל השוכרים דנר לא' כו' ואפי' אם נימא דבשביל כולם מ"מ עיקר ודאי בשביל השוכרים עושים ונר לאחד ואפי' להאוסרים בנר אם עושה בשבילו ובשביל ישראל י"ל דבדבר שאין גופו נהנה מיד מודים דלא גרע מקבולת הגם שעושה גם שם בשביל ישראל נמי שהוא מלאכתו מ"מ עיקר בשבילו כמ"כ הכא בנ"ד דעיקר כוונתו בשביל השוכרו הגם שמבואר באחרונים דעושה בשביל שניהם בשביל עכו"ם ובשביל ישראל גרע מקובלת לענין זה דעיקר בשביל עכו"ם השוכרו בודאי אמרי' בזה נר לאחד לכ"ע תו י"ל לפי מה דפסקו רה"פ דאין ישראל צריך לצאת מהבית אם עכו"ם הדליקו בשבילו כן נמי הכא בנ"ד דידוע דהנפט נפסק לפעמים ובאם העכו"ם יקחו מה שנובע בשבת להם לבדם יוכל להיות בשביל זה לא יהי' למחר בשביל השותפים וא"כ אין בכחם לגרש היהודי ביום הזה מנחלתו כנ"ל בבירור לפענ"ד אך יותר טוב למכור לנכרי אחר חלק שביעית מחלקם שיהי' לעכו"ם בגוף השדה חלק ז' מחלקם וישתתפו בחלקם שהעכו"ם יקח בשבת והמה בחול וזה ודאי מהני כנלע"ד אך אל תסמכו עלי כי כתבתי זאת ביגיעה רבה כי כשל בעוה"ר כחי וכבד עלי ליקח ספר מצד זה לצד זה וגם איברי חלושים יושיעני ה' מהרה ולכן אין לסמוך עלי בהוראה וכתבתי רק להעיר לב המשכילים והי' שלום דברי ידידו: ואפי' להאוסרים אפי' גבי נר אם עושה בשביל שניהם מ"מ היינו דוקא היכי דגילה הנכרי דעתו שעושה בשביל ישראל אבל היכי דלא גילה דעתו (שרי] רק שס"ד דעשאו משום כבוד ר"ג [ומשני] כה"ג דנר לאחד לעולם לא שייך כאן כבוד כלל וא"כ הכבוד ממילא בא ונכרי לצורך עצמו עשאה

סימן לה

רב שלום וברכה לידידי ש"ב הרב הגביר המאה"ג המפורסם לשבח שלשלת היוחסין פאר הדור נזר ישראל כש"ת מו"ה הירצלי נ"י בעדגשטיין

הגיעני מקהלתכם מכתב מאיזה אנשים לא נידעו אלי והמה בבקשתם להזהיר העם מלאכול בפסח הקמח הנטחן בהרחיים ההולך על קיטור ועשן ושלחו לי גב"ע מרוסיא וכתבי הגאון מהרש"ק נ"י והנה להשיב להם לא ידעתי אכנם אך הזכירו במכתבם שגם כבוד הדר"ג נוטה לאיסור ונתעורר לזה כ"פ לזה אמרתי להודיע לכבודו מה עמי בזה כי הנה מעולם אין דרכי לבוא במכוסה ממני וזה הרחיים של קיטור לא ראיתי מעולם ומה אדבר בנסתר ממני אך אמרתי שב ו"ת עדיף ולא נעשה דבר שלא קבלנו מאבותינו ולא התרתי זה מעולם אך זה איזה שנים אשר בני הרב הה"ג מהר"ד נ"י אבד"ק קרשאנוב לאשר הי' דחוק לטחון בעירו ובסביבותיו הוצרך ליסע סמוך לעירו לפרייסין אשר שם רחיים של קיטור ולראות היכשר בעיניו הרחיים הלזו והוטב בעיניו למאוד וטחן שם עבור אנשי עירו וסיפר לי שעניני הרחיים הנ"ל הוא בדרך זה שהקמח נעשה לבצק ואח"כ נטחן לקמח דקה מן הדקה אך זה כל השנה אבל לצורך הפסח נטחן באופן שלא יצטרך להתחמם ויוצא הקמח תיכף בל יצטרך לעלות למקום גבוה מאד כבימות כל השנה רק יוצא תיכף קר לתוך ארגז והוא ע"י תחבולה קלה כאשר הגיד לי מלאכתו וגם הנפה שקורין בייטיל ינקר והיא ממש כחדש ולא נשאר מאומה ויתר הכלים נכשרים היטב וגם כי לא יצטרכו ע"י תחבולה הנ"ל כלים כ"כ וגם ברחיים הללו לא יוכלו לטחון כלל תבואה לתיתה או רכה בשום פעם ורק תבואה יבישה וא"כ אין חשש כלל ואדרבה יותר יוכשר מרחיים שלנו שיש בצק בצד האבנים ע"י חום הגדול וגם א"א לנקות הקירות והקרשים שברחיים ובהתנועע מקול הרחיים נפזר קמח החמץ לתוך של פסח והוא דבר שא"א באין אופן ברחיים הישינים כאשר ראיתי מעודי כ"פ ורק סמכינן דהוי רק משהו קודם פסח והפ' חמץ וכן ראיתי נוהגין בכל תפוצות ישראל אך ברחיים של קיטור רחוק ממצוא חמץ כאשר אמר לי בני הרב הנ"ל והוא ת"ח גדול וראוי לסמוך עליו ואינו נוגע בדבר כי אין טוחנין גם בני עירו ברחיים הנ"ל רק ברחיים של מים כמשנים קדמוניות רק אז בשעת הדחק עשו כן ולכן אין לבני נ"י שום נגיעה ונאמן אלי בעדותו ולזה מעת שמעתי כן וגם הרבה אנשים כשרים הגידו לי כן ולכן עתה אני מתיר לכל שואל ורק שיהי' באופן הנ"ל ומרוסיא אין ראי' כי הם לא באו עלי תחבולה וגם נראה מעדותם שרגילין לטחון שם תבואה רכה כל השנה משא"כ ברחיים של קיטור דסביבותינו שא"א כלל לבא לטחון חמץ כ"א ע"צ הרחוק ולכן אין בידי לאסור והי' שלום. ניסן תרכ"ב

סימן לו

נשאלתי אם מותר לחלוב הפרות בפסח בכלי חמץ

תשובה אין ספק שאסור כמו שאסור להשהות בתוך חביות של חמץ אב"י יין בפסח כמבואר במ"א סי' (תמ"ז) (תנ"א סק"מ] ובח"י (שם] והפ"מ אוסר אפי' בדיעבד תוך הפסח זולת בהפ"מ מיקל ומה שרצה אחד לומר דהוי חמצו של עכו"ם ואינו אסור ישתקע הדבר ולא יאמר דכי חמצו של עכו"ם אינו אוסר בנ"ט וממילא גזרי' מינו אטו אינו מינו וגם עיקר הטעם משום כרת ולא בדיל וגם זה מקרי לא בדיל וראי' מדברי הרשב"א בתשובה מובא בש"ע ח"מ] גבי להזהר מלהעלות חמץ של עכו"ם על השלחן שחמץ במשהו יעו"ש ולכן בודאי אסור אפי' חמץ של עכו"ם במשהו וגם כי אסור להשתמש בפסח בכלי חמץ זולת לחוף הראש כמבואר בסי' ת"נ ואם כתוב סברא כיוצא בזה במחכ"ת שגה בזה ושארי לי' מארי ולכן בוודאי אסור לחלוב בתוך כלי חמץ ומי שעבר במזיד אסור אפי' לאחה"פ. ואודות מי ששכח למכור איזה מין חמץ בפרטות ועמד בבית של ישראל בודאי אסור וק"ל

סימן לז

שוי"ר לידידי הרב החריף ובקי כו' כש"ת מו"ה יחזקאל פייבל לאנדא

שאלה בשטר מכירת חמץ לנכרי הנכתב בלה"ק אם מהני מחמת דד"מ שלא יועיל שום שטר הנכתב בלה"ק או עברית זולת בל"א

תשובה הגיעני מכתבו אך לאשר רבו טרדת חג הקדוש א"א להאריך וגם לעצור במילין לא אוכל פן יחשדני למיקל באיסורין ולזה באתי בקצרה הנה קיי"ל דבמתנה שיקנה בכסף לחוד קונה ואפי' הב"ח ז"ל שפסק [בח"מ סי' קצ"ד] גבי ישראל שקנה מעכו"ם דלא מהני התנה משום שס"ס לא סמכה דעתו יעו"ש אבל הכא בנכרי ובפרט שיודע שהישראל לא יחזיר בלא רצון העכו"ם כדי שלא יאסר חמצו א"כ שפיר קונה העכו"ם בכסף לחוד הקרקע ואם נימא דזה הוא נגד דד"מ ז"א דידוע לכל דאפי' קנין בע"פ סגי כעת בדיניהם לענין פיסוק וקיום המכר ורק דיכול לחזור ולמכרו לאחר ולזה לא מהני שטר אפי' בלשונם דכ"ז שאינו אינטאבלירט יוכל למכרו לאחר ואין בין מכירה בע"פ לשטר כ"ז שאינו אינטאבלירט כלום וא"כ לא מהני להו השטר כלל אם אינו אינטאבלירט אך באמת דקיי"ל דאזלי' בתר דינינו בין להקל בין להחמיר כמבואר בש"א סי' ע"ט וגם בשארי תשובה סי' תמ"ח] מסכים לדבריו ובע"כ צריכים אנו לזה דלא מהני שום שטר בעולם בזה בדיניהם דחוק גזר אצלם דמכירה כזו שנעשה להפקיע איסור אינה מכירה כלל ומש"ה א"צ סטעמפיל וכל הערכאות לא יחזקו המכירה הזו ישאל נא מעכ"ת וידע כי כן הוא וא"כ מה הוא מכירתינו אם אינו מועיל בדיניהם א"ו דאין לנו רק דין שפסקה לנו התורה ולכן אין חילוק כלל בין אם נכתב בל"א או בלה"ק וכ"ת מאי איכפת לן להחמיר לכתוב שטר מכירה בל"א ז"א כלל בגלילותינו אשר אינם מכירים בל"א ובפרט בעלי התורה א"י כלל לשון אשכנז והנה תקנתי בגליל זה שיכתוב שטר מכירה ת"ח הבקי בדינים כי ראיתי כמה קלקולים שיבוא מסתם ספרי ששוגים בכמה דברים ולכן תקנתי נוסח ש"מ ובכל אחד מלתא בטעמא הודעתי להדיינים ות"ח ולכן מהראוי שהסופר יהי' ת"ח ולהבינו את המוכר הנ"ל היטב והמה אינם מכירים בלשון אשכנז וכמה מכשולים יוכל לבוא אם יכתבו בל"א ולכן לא נשנה מרבותינו ואבותינו ואם כי מו"ח ז"ל נהג לכתוב בל"א ראיתי כי הי' הדבר רפוי מאוד בידו והי' שלום כדברי ש"ב ידידו דו"ש י"ב ניסן תרכ"ג

סימן לח

להרב המאה"ג החסיד המפורסם כו' מו"ה נחום ראובן נ"י אבד"ק רישא יע"א

שאלה בנידון השומים הנמצאים בחיטים אם לאכול מהם בפסח

תשובה הנה זכרתי בעת ילדותי בהיותי רך בשנים נשאלה שאלה זו מלפני הגאון מו"ר בעהמ"ח ים התלמוד והוא אסר עפ"י ראי' ממשנה אחת והאריך הרבה ואיזה גדול הדור התירו ושלח מורי הרב הנ"ל השאלה זו להגאון בית אפרים ועתה נדפסה תשובה זו בב"א [סי' מ"ם] וזכרתי כמעט בבירור שגם בעל חו"ד ז"ל אסר וכן נתפשט המנהג לאסרם אולם הגדולים אשר היו או בק' זאמושטש התירו וצחקו על האוסרים והמה היו גדולים מאוד ולא השגיחו על האוסרים: