דברי חיים חלק ב רצו

ח"ו על אבותינו ויאמרו כי ח"ו הדור אחרון ידם עם הרשעים ויתנו דופי ח"ו ולכן הלעיטהו לר' כו' ואנחנו לא נסוג אחור ממנהגי אבותינו אפי' להחמיר ובעוה"ר הרבה דברים שמרננים על מנהגי אבותינו ואומרים כי הם יודעים האיך לעבוד ולא להקל כידוע במכתביהם ולכן יאבדו המה ואנחנו בדרכי אבותינו נלך אפי' להקל ואם ירצה דוקא העתק שט"מ שלי יודיעני ואי"ה אצוה להעתיקו

סימן לא

להרב החריף ובקי וכו' מו"ה מיכאל צבי אבד"ק וואראחל והגליל סאטמור יע"א

מכתבו הגיעני ומה שהתפלא דהלא מצינו כמה קנינים לעכו"ם וזה פלא בעיני למה לא הבין דברי כפשוטו שנפלאתי שלא מבואר בהיתירו רק לעשות עם בעל המלאכה שיקח י"ש ולא הזכיר קנין כלל ולזה אמרתי אולי כוונת מעכ"ת דממילא יהי' קנין במשיכה לזה כתבתי דל"מ אבל אם יעשה קנין באיזה דבר באג"ק או בחצר [או] בק"ג א"ם להסוברים דמהני בעכו"ם בודאי יש קנינים אך א"כ הוי ממש עכו"ם זה כמו אחר וניכר הערמה כמו בשאר עכו"ם ואם דנימא דאותו העכו"ם יחזיק הי"ש לעצמו וימכרנו לאחר כמ"כ עכו"ם אחר יוכל לעשות כן. כן שם דברי. וגם ההיתר השני שפיר כתבתי כי הפועלים נשכרים לבעליהם ועושים בשבת מלאכת הבעה"ב לא מלאכת המאשיניסט וכן הוא האמת ומ"ש עתה שמשכירים לו על שבת להמאשיניסט ויאמר כן להפועלים זה הערמה גמורה וידוע לכל ולכן דברי נכונים שם גם מה שמצא כתוב שלא מצא הערמה דמותר זולת חמץ קשה מאוד הלא מצינו גבי מעשר שהיא דאור' ועיין בגיטין [דס"ה] וב"מ גבי עומד על הגורן [דמ"ו] ומה שנמצא בגמ' כ"פ דהערמה אסורה כמו בביצה [די"ז ודל"ז] ובשבת [דקי"ז וקל"ט] החילוק הוא זה היכא דהקנין הוא קנין גמור באמת רק הוא עושה זה הקנין להערים מה לנו בזה משום סיבה זו לפחות רוצה להקנות לחבירו בק"ג אבל בביצה דהערמה אינו רק לשקר בפני אחרים זה גרע ממזיד ודו"ק. ס"ד בקנינים שהמציא רומכ"ת יוכל לבוא לידי מכשול ולכן ימכרנו לאיזה עכו"ם שירצה כדרך שעושין בחמץ וכדרך בבהמות בשבת וכן נהגו כל העולם

סימן לב

להרב וכו'

מכתבו הגיעני והנני להשיב את אשר נלענ"ד היתר באופן זה דישראל המאשיניסט יתנה עם הפריץ הבעה"ב שיקצוץ עמו שכר בכך וכך שבפירוש אינו מחויב לעשות שום מלאכה ויעמיד לו נכרי שהנכרי יחייב עצמו לעשות להפריץ בשבת אבל על הישראל לא יהא שום חיוב כלל לעשות בשבת רק על הנכרי יהא מוטל מלאכת שבת להפריץ בעד שכר כו"כ והשררה ינכה זה השכר שיתן לעכו"ם מהקציצה שקיצץ עמו הישראל בשכירות כל השנה ויוכל הישראל לקבל ערבות באם שישחית לו העכו"ם איזה דבר שישלם הוא עבורו אך עבודת השבת לא יהא מוטל עליו ואם יתנה כך מותר אפי' אם גם הישראל יהנה מפראצענט דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד כמבואר במ"א רמ"ד ורמ"ה ובאופן אחר אין להתיר אבל זה ההיתר ברור אם השט"מ נכתב כמו שכתבתי לו א"כ אין הישראל רק אפוטרופס של עכו"ם היינו שהישראל נושה בהעכו"ם סך כך וכך א"כ עתה מחמת אחריות הישראל בפסח יחשוב העכו"ם עם הישראל ויאמר לי מחמת איסור פסח איני רשאי להיות אפוטרופס בעסקך ולכן תן לי מעותי או שוה כסף האפטרופסת ואם אין לך מעות אמתין לך עד אחה"פ אך אין שום דבר על אחריותי ואינני עוד אפוטרופס ולאחר שתלוה לי המעות אפטרך מהחוב המגיע לי

סימן לג

ג' וישלח תרכ"ז

להרב המופלג בנש"ק כו' מו"ה אליעזר כ"ץ בישוב סטאריזיניטץ סמוך לטשערנאוויטץ יע"א

שאלה בישוב אחד שדרים בו עכו"ם מאז ומלאים בתים וכותנים נמשכים לאורך ורוחב הישוב אך יש הרבה זריעות וחוששין שמא הוקפו הכתלים טרם בנות הבתים וא"כ לא הוי מוקף לדירה ובנות הבתים לאח"כ ל"מ כמבואר במ"א ז"ל (סי' שנ"ח סק"ד] ולכן שואלים ומבקשים למצוא היתר לעשות עירוב בצה"פ כמנהגינו כי הרבה מכשולים באים באין עירוב

תשובה לפענ"ד אין לחוש כלל דכן קיי"ל [בסי' ת"א ושנ"ח) דסתם עיירות וכן חצירות ישבו ולבסוף הוקפו אך אפי' למאן דבא להחמיר יש תקנה בקל למצוא באיזה גדר לפרוץ עד עשרה אמות ולאח"כ יסתמו ע"מ לדור והיתר זה מבואר בש"ע (סי' הנ"ל]

ואשר שאל אם לטלטל המורה שעות בודאי בלא עירוב אסור לטלטל המורה שעות אפי' של כסף ותמה אקרא האיך יעלה על לב איש להתיר אם משום תכשיט הא המנהג שהמורה שעות מונח בבתי ידים הנקרא טאש או קעשינע בלשון פולין וא"כ הרי הוא מכוסה ומאי שם תכשיט עליו ואי משום שבטל לגבי השלשלת שהוא זהב או כסף זה אינו כלל כמבואר ברמ"א סי' ש"א גבי תיק של בתי עינים ואי דיתלה המורה שעות על הבגד מבחוץ זה בודאי לא מיקרי תכשיט וגם חיישי' דמחכו עליו ואתי לאתויי דהוא דרך שחוק להתלות מורה השעות מבחוץ זולת באופן שהולכין בו הנשים ובזה אסור דלמא שלפא ומחוי' אם אין טורח בהסרתו עיין במ"א ואחרונים ולכן בודאי אסור לצאת במורה שעות והיוצא בו ברה"ר במקום שיש גם השתא רה"ר בוודאי חייב חטאת והי' שלום

סימן לד

לכבוד ידידי האברך המופלג החריף החסיד הנגיד המפורסם כש"ת מו"ה משה סנ"ל קאניר נ"י מק"ק סאניק יע"א

שאלה ישראל ועכו"ם שיש להם בשותפות שדה עשוי לבורות לחפור למצוא נפט והעכו"ם המה מחצה למחצה לנגד השותפים הישראלים ועסק זה א"א בלתי לשכור פועלים גם לעבוד בשבת שכירי יום ודבר זה הפסד גדול אם לא יעשו בשבת ולבטל השותפות א"א כי העכו"ם המה בעוה"ר שרים גדולים האיך יעשו השותפים הישראלים

תשובה הנה מתחילת השקפה אסור בודאי דמבואר בש"ס ס"פ כ"כ דמחצה למחצה אסור דעושה אדעתא דישראל ודאי או מס' אסור יעוין ברש"י סוף שבת ובב"י ז"ל (סי' רע"ו] ולא שייך בזה אדעתא דנפשי' עביד כיון שעושים אחרים פועלים לא לעצמם כמבואר ברשב"א בחי' שבת פ' כ"כ בתירוץ בתרא אך לחפש היתר נלענ"ד עד"ז ומקודם נבאר דברי הש"ס שבת קכ"ב ע"א במשנה נכרי שהדליק הנר משתמש לאורו הישראל ואם בשביל ישראל אסור כו' עשה נכרי כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור כו' מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה ועשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו ר"ג וזקנים עכ"ל ושם בגמ' אמר מר בד"א שאין מכירו אבל מכירו אסור והא ר"ג מכירו הי' אמר אביי שלא בפניו הוה רבא אמר אפ"ת בפניו נר לאחד נר למאה מיתבי א"ל ר"ג הואיל ושלא בפנינו עשאו נרד בו אימא הואיל ועשאו נרד בו ת"ש עיר שישראל ונכרי' דרים בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת אם רוב נכרים מותר לרחוץ בה מיד אם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין התם כי מחממי אדעתא דרובא מחממי ת"ש נר הדלוק במסיבה אם רוב נכרים מותר להשתמש לאורה אם רוב ישראל אסור מע"מ אסור התם נמי כי מדלקי אדעתא דרובא מדלקי עכ"ל ופרש"י ז"ל שם וז"ל בד"ה בכדי שיחמו חמין והא הכא דחימום לאחד חימום למאה דבב"א מחממין וקתני דאם רוב ישראל דהוי דומיא דמכירו דמסיק אדעתא לעשות אף בשבילו אסור יקשי' בין לאביי בין לרבא עכ"ל והתו' שם ד"ה אמר אביי וז"ל נראה לר"י דמודה אביי דנר לאחד נר למאה אלא דסבר דהכא אם הי' בפניו עיקר הי' נעשה לצורך ר"ג שהי' נשיא ושר וראש בספינה עכ"ל משמע דטעם האיסור דס"ד שעשה בשביל ר"ג שהי' שר יחשוב ומתרץ רבא כיון דחזינן דעשאו העכו"ם לעצמו שהי' צריך לירד מהספינה א"כ אדעתי' דנפשי' עביד ואי שעשאו גם בשביל כבוד ר"ג נר לא' כו' ולא עשה מלאכה יתירה בשביל ר"ג והנה הרשב"א ז"ל כתב בחי' ס"פ כ"כ וז"ל בד"ה רבא ומיהו ודאי מודה לאביי דכל שלא בפניו אפי' לאפושי בשביל ישראל שרי והיינו ברייתא דעכו"ם שלקט עשבים לבהמתו ובמכירו ובשלא בפניו נמי שרי והיינו דאביי ואי מידי דליכא לאפושי בשביל ישראל כנר וכבש אפי' בפניו נמי שרי והיינו דרבא אבל אם עשאו בשביל ישראל לעולם אסור ואפי' עשאו בשביל ישראל אחרים אסור ואם רוב עכו"ם מותר והיינו מרחץ המרחצת בשבת ונר הדולק במסיבה וטעמא משום דאמרי' דמסתמא עיקר כוונתו ומעשיו אדעתא דרובא הוא וכאלו לא נעשה בשביל המועט דאין הולכין אלא אחר הרוב ואי מע"מ נינהו כיון דאי"ל אדעתא דישראל עביד אסור וכדתנן בברייתא בנר הדולק במסיבה וה"מ בשלא עשה לצורך עצמו אבל עשאו לצורך עצמו אפי' היו שם כמה ישראלים מותר דלעולם עיקר דעתו אינו אלא לעצמו וכדמוכח בעובדא דסמוך ההוא מעשה ה"ד אי רובא עכו"ם הוו אמאי אהדרינהו שמואל לאפיה מינייהו ואי רובא ישראל הוו וא"נ מע"מ כי אייתי שטרי וקא קרי בהו מאי הוי אלא ש"מ דכל שהוא עצמו משתמש בו שרי וכן פרש"י ז"ל כו' עי"ש א"כ יש לנו למצוא היתר דהנה ראינו שהעכו"ם עשה בשביל עצמו לירד בו ורק מחמת שהכירו לר"ג יש חשש שעשאו גם בשבילו לפירוש השני של הרשב"א שעשו אחרים צ"ל שהי' בספינה עכו"ם רבים ונעשה בשבילם דברוב ישראל אסור