דברי חיים חלק ב רצה

הדירה גופא זה ליתא דא"כ למה אמרי' בש"ס ופוסקים סתמא נזרע רובא אסור ניטע מותר הו"ל לומר ולחלק אם זרע או נטע שאין דרך לב"א להסתופף תחתיהן מבטלי לדירה ואותן שדרך ב"א להתענג בהם אין מבטלין ואין חילוק בין זריעה לנטיעה א"ו מלתא פסיקא נקטו חז"ל דנטיעי שדרך ב"א לנוטען בחצרות דירתן לא מבטלי דירה אבל זרעים שאין דרך ב"א לזורען רק קצת מינים לוקחים השרים ונוטעין לטייל זה לא מיקרי דירה וגם באמת במדינתינו אפי' אצל שרים הגדולים עושים הני מינים לא לטייל ולהלוך בהם בבית סאה רק קצת למראית עין ובאמת כן הי' בימיהם כמבואר ב"ב פ"ק [דף ו' ע"א] יעו"ש גבי המשכיר בית (לדירה) לחבירו בבירה] יעו"ש [ע"ש ברש"י ד"ה אבל בתרבץ ולכן זה ודאי מבטל הדירה שאין עליו שם דירה. ומה שנשא משלו שהמכניס לביתו עציצי נקוב שיבטל דירת ביתו נעלם ממנו דברי ש"ס עירובין ע"ח ע"ב] הממלא ביתו קש וכרים וכסתות כו' כי מש"ס הנ"ל יראה דאשר הי' לצחוק בעיניו הוא מלתא דאשמעינן בש"ס ובטעמא דאין אדם מבטל ביתו בדבר המטלטל ולכן לדעתי בודאי אסור לטלטל ביותר מבית סאתים כנ"ל פשוט וכן מצאתי בדברי הריטב"א עירובין דף כ"ג שכ' וז"ל בד"ה קרפף ולהכי נקטי גינה ולא נקט שדה לאשמעינן דגינה לא הוי לדירה אפי' הוא אלנות הרי כדברי ודבריו מבוארים בש"ס ועיין בב"ב [דף ס"ח] בהמוכר עיר דממעט בי באגי וכתבו שם (התו') (הרשב"ם] דבגינה דרך לטייל לפעמים ואעפי"כ אמרו בש"ס נזרע רובו הרי הוא כגינה הרי בהדי' שגינה אסור בכל גווני אך נלענ"ד שנמצא היתר לחלק בקנים פחות מג' ושיהי' מיעוט החצר דאז ליכא שום איסור. עוד אודיע כי אם צד הכותל של הזרעים לצד חוץ אסור להשתמש בו דהוי ככותל העשוי לנחת דאינה מחיצה כמבואר גבי ליוורנא וצריך לעשות כותל זולת כותל הזה כן הוא לפענ"ד ברור אך מי אני להכריע אם גדולי הדור יתירו להם

סימן כט

ה' וינש תרכ"ז להרב וכו' האבד"ק שאמלויא במדינת ז"ב

הגיעני מכתבו והנה ידע כ"ת שמאד הי' קשה בעיני להתיר וכמה שנים שגדולי מדינתינו התירו ובגלילותינו לא הותר הדבר כמה שנים וכל ההיתרים לא ישרו בעיני מחמת מ"ע ולאסור גם להעלות בערכאות בזמננו זה כאשר ראיתי שכן נכתב בפנקס ע"י המאנדאטאר אבל אין שום פירסום קול כלל והרבה עושים בערכאות נגד חובותיו ולא נשמע לשום אדם ובפרט שהוא לצחוק בעיני העכו"ם ולא יצא מחשד כידוע לרוצה האמת ולא ללקט ממ"ש בספר ולכן לא הותר בגלילותינו לשום אדם אך לאחרי רואי שבאים לחשש איסור שביתת בהמתו ולכמה א"ד וגם ההפסד הוא גדול כעת אמרתי אל לבי להתיר ע"י איזה אופן שאין חשש במכירה כלל. והנה מה שהמציא גדול אחד להיות שותף עם נכרי והיינו שיש לעכו"ם פראצענט בהעסק והנכרי אינו משגיח על העסק כלל וזה ודאי אינו כלום דעיקר ההיתר בשותף שלדעתו עושה אבל בכאן כיון שהישראל הוא נו"נ והוא שוכר לבע"מ והפועלים אינם מכירים להנכרי השותף ודאי עושים ע"ד הישראל ולכן אמרתי אל לבי היתר ברור לכ"ע והוא דהנה מפני מ"ע כיון דבאים לאיסור רבא מותר לעבור על איסור זוטא וכמ"ש בשבת בריש מכילתא וגם מצינו כיוצא בזה שהתירו חז"ל בשביעית עיין בסנהדרין פז"ב כ"ו ע"א] וגם כיון דנהיגו כעת כמעט בכל המדינה [בשטר מכירה] ונהיגי להשכיר לעכו"ם הוי כמו שדה דלאריסות עבידא והארכתי קצת בסוגי' דריש שבת ובשחרר עבדו בגיטין ל"ח] ועניני המכירה כתבתי נוסח כולל בין למכירה או לשכירות ועל זמן קאי על שכירות כו"כ לשנה ואם למכירה היינו מכירה לצמיתות עלמין ולא נכנסתי בענין ממכר ליומא ולא למוכר ללמ"ד יום כי רציתי לעשות הנוסח אליבא דכ"ע בפשיטות לרוב ראשונים ולכן מכירה כוונתי לצמיתות ולא הוצרכתי לפרש כי בלשון ב"א סתם מכירה היינו לעולם וכן ראיתי כמה נוסחאות על שטר מכירה בפסח ונסתלק תלונה אחת ושארי לי' מארי דתלי בוקי סריקי ומה שמפלפל בענין מ"ע כבר כתבתי דלכל ההתרים לא ביטל מ"ע ואפ"ה התירו לצורך שעה וגם בחתם סופר מיקל הרבה כידוע

ושארי פלפוליו במשכון ושארי ענינים לא רציתי לעיין בו כי אינו דומה נ"ד למשכנתא ובהדי' מבואר שהוא מכר לו או השכיר לו לחלוטין בלא משכון ותנאי כלל ורק התנה עם העכו"ם שיהי' העסק במעות ההלואה ולא יפסיד העסק בענינים אחרים ולמען קיום דבריו קיבל עליו הנכרי שלא לעשות דבר בהעסק זולת רשות המלוה וביותר מנהו לסנטר ופקיד על הכל ולא למשכון נתנו כי הכל ברשות העכו"ם ובמה קנהו הישראל למשכון הלא לא משך וגם כסף אינו קונה שיהי' למשכון וגם ישראל מעכו"ם אינו קונה משכון ורק בדיבור אמר לו לאחר הקנין שיהא משועבד לאפותיקי לפרוע מהם אבל לא למשכון ונ"מ טובא אלו מת הנכרי לא זכה דאין בידו משכון ולא זכה רק כדי שיהי' ביד הנכרי] לפרוע חובו ואדרבה גילה דעתו שאפי' החצר יהי' של הנכרי ואגבי' יקנה המטלטלין אג"ק ולכן אין דמיון למשכון כלל וגם לדין אה"ע סי' צ' ל"ד כאוכלא לדנא ואתמה הא זולת מ"ע שבת כפסח דמי (רק לענין שותפים בחצר) ובכל פסח מוכרים להעכו"ם והחצר ברשות ישראל ואפי' אם עשה באופן שלא יוכל הנכרי לעשות בו דבר בדיעבד הוי כמכירה וכמבואר בפ"מ [סי' תמ"ח במ"ז סק"ד] ולמה בשבת יהא אסור ואין לומר הא לכתחילה אסור בחמץ [התם] הטעם משום דניכר הערמה אבל בכאן דע"כ צריך להתיר הערמה כדי דלא ליתי לידי איסור דאורייתא] שרי אפי' בדבר דאורייתא אפי' לאיסור חמור וכמו שמערימין גבי בכור ומעשר והנה בפסח מקרי יותר ברשותו שחמץ בבית ישראל וגם מתירין אפי' לא נמכר מקום שמונח עיין במק"ח והמכירה היא הערמה ואין לעכו"ם בו תפיסת יד רק הקנין ובכאן העכו"ם משתמש בכל הבתים ומטלטלין כרצונו והפועלים נשכרים בשבילו וסנטר הישראל תחתיו עפ"י דיננו ויכול לסלקו באיזה הערמה כ"ד והיינו ליקח איש אחד בטוח עפ"י ב"ד להיות סנטר יוכל עפ"י דיננו לסלקו אם יברר עליו קצת העלמה ולכן בודאי אין זה משכון כלל ולכן אין פלפולו נוגע לנ"ד ולכן לא באתי לפלפל בדבר שאינו נוגע לדינא כי מוטרד אני בשאלות הכרחיות אולם המעיין היטב בדבריו יראה שלא דיבר נכונה בכמה דברים אך מה לי לפלפולו ההיתר הוא ברור והסכימו כמה גדולי המדינה בזה אך אם גדולי אונגארין עומדים לגדור פרצה ואולי ח"ו יבא לידי ח"ה מבוקשי להזהיר אנשי גלילותיו בשמי שח"ו לסמוך על היתר שלי כי אין לזה רק מקומו ושעתו ואם חכמי המדינה רואין לאסור אליהם תשמעו וכן כתבתי כזה לאיזה גליל באונגארין ונא מאוד שלא יטריד אותי עוד בזה כי לא יקוה על תשובתי דבר ולענין דד"מ אין חילוק בין שכירות ומכירה בפה או בערכאות לענין תפיסת הקנין כידוע ומקרי מינדליך פערטראג כידוע והיה בזה שלום

סימן ל

להרב וכו'

מכתבו הגיעני והנה מה שהביאו לו שטר מכירה בשמי למכור על למ"ד יום זה להד"מ ולא יצא מפי וההיתר הוא עד"ז למכור הכל בקנין המועיל לכל הפוסקים והישראל יהא רק סנטר עפ"י אופן המבואר שם בארוכה אך לא רציתי להעתיקם כי רב אחד מאוהבי אשר ביקש ממני העתק שט"מ ושלחתי לו ואח"כ ביקש ממני לאסור להם כל ההיתרים כי באים למכשולים וכן עשיתי וכתבתי להם שהדרנא בי ולכן אולי גם במקומו יבואו למכשול ח"ו ולכן מנעתי מלהעתיקו אולם בהיתרים דמר ראיתי תיוהא בהיתר הראשון לא ידעתי במה יזכה הנכרי בהמיישין של ישראל הגבהה לא אפשר בחבית גדול כזה וכסף אין מבואר שם בההיתר גם באמת מה יועיל הדראהן הא איננו קונהו ממנו כלל רק מחייב עצמו ליתן בעדו כך וכך מדות י"ש ואם נימא דקונהו בתורת דמים בעד כו"כ ונותן לו דראהן והשאר זוקף במלוה וא"כ מ"ש נכרי המאשיניסט ומ"ש עכו"ם אחר והערמה ידוע לכל ואם יגביהו בשבת לקנותו בהגבהה זה הוי כמזכיר לו יום פ' תקנה כי ידוע שביום אחר לא יוכל לעבוד זה הי"ש גם כי אינו מכוון אז לקנותו רק לעבוד עבודתו בשביל הישראל ואפי' חפץ של נכרי אסור להוציאו לנכרי משום מראית עין להרבה פוסקים [ע' בסי' רנ"ב ס"א] מכ"ש שמקנה של ישראל בביתו בשבת בודאי לכ"ע אסור גם אין דרך המאשיניסט שיעבוד הוא עבודה כזה רק מצוה להערלים ועכו"ם לעכו"ם אינו שליח וישאר של ישראל גם הרבה מלאכות נעשו בטרם מכניסו ליורה בהגבהה כאשר נראה לי לפי מה שהגידו לי מלאכה זו וגם ההיתר הב' בהבלעה זה ודאי נודע לכל דבהבלעה מותר מדין רק דאסור כמרחץ משום דלא עביד לאריסותא רק במוכסין התירו ואם נדמהו למכס קשה הדבר כי מכל חכמי דורות שלפנינו נראה דאין לחדש דבר בזה רק מה שהם התירו וגם כי הפועלים העוסקים בחטיבת עצים ושארי הענינים המה שכירי יום לרוב והמה עושים ע"ד בעה"ב כי הוא שכרם ומשלם להם שכרם והמה לא ידעו מזה שיש גם לעכו"ם חלק בו ועוד כמה תהיות בזה ולכן ע"ז נאמר אל תצדק הרבה ולא נחמיר יותר מאבותינו שהתירו הערמה גבי מעשר אפי' מה"ת כמ"ש בהדי' בגיטין [דס"ה] דרק מחמת קטן תירצו דהוא מדרבנן אבל בגדול מה"ת מהני הערמה ובכמה דברים מצינו הערמה ולא חששו כלל לשחוק הצדוקים שהיו בימיהם כי מה לנו לצחוק של רשעים המה יאבדו ואנחנו כתורה נעשה ואדרבה אם נחמיר משום הרשעים יבואו לצחק באבותינו כי נודע לכל שבש"ס ופוסקים נעשה מעשה ע"י הערמה וישחקו