דברי חיים חלק ב רצג

לשנה וגם א' פראצענט נוטצען מהריוח שתעלה הרחיים ויוכל להעלות על שכירתם בכדי שהמה ישלמו לכל שארי הגיזעלין ורחיים הלזו עומדת בגינה אשר מגינה זו יש פתוחים לחצר ביתו שדר בו ובעליית הרחיים איכא ב' חדרים אשר בהם דר עכו"ם המאשיניסט והנה היא עומדת בסוף הגינה אשר מצד אחד היא ברה"ר ושם ג"כ החנות מעהל פארשלייס לרה"ר שיהא פתוח כל ימות החול ע"ש גיסי נ"י והוא בעצמו עם ב"ב יהיו בחנות הלזו ועתה נפשי בשאלתי האם רשאי להניחם שיעשו מלאכתם בשבת כי בזה הביטול ביום א' עולה להפסד רב מלבד שההוצאה בזה עולה ליותר מחמשים אלפים מ"כ אלא שיצטרך לשלם ג"כ לכל אלו הפועלים מרובים בחנם וגם בכל הדאמפף מיהלען בכל המקומות שהם אינם שובתים אפי' בימי חגיהם זולת ב"פ בשנה כידוע וגם זאת לדעת שבאם לא יעשו בשבת אזי גם הנכרים לא יניחום לעשות מלאכתם ביום א' ובעמידת ב' ימים איכא ג"כ זולת הפסד הפועלים המרובים ג"כ חשש הפסד הכלים וקמח שאם יתקרר הדאמפף קעסיל עם שאר הכלים וקנים וכדומה אזי נדבק בהם הראסט ויוכלו אח"כ בהתחממם להתבקע והאויבער מילנער אומר שבאיכות הקמח איכא ג"כ ע"י עמידה יום ויומים הפסד רב למאד ועתה מה דינו

תשובה מכתבו הגיעני ומחמת טרדותי נתאחר תשובתי ע"ע והנה לפ"ד זה דבר פשוט ומבואר דדבר שהעכו"ם עושה אדעתא דנפשי' שמותר לישראל אפי' שנעשה בשבת ולא אסור משום מעשה שבת כמבואר בהדי' בהר"ן ז"ל מביאו ב"י ריש סי' רמ"ג וז"ל וכ' הר"ן מהא שמעי' דכיון שיש לעכו"ם חלק בפירות השדה אעפ"י שישראל נהנה ממלאכת שבת מותר דכיון דכולה מלאכה רמי' עלי' דעכו"ם כי קעביד עכו"ם אדעתי' דנפשי' קא עביד והנאת ישראל ממילא אתי' הלכך שרי עכ"ל וגם ברש"י ספ"ק דע"ז (כ"ב ע"א) בד"ה לסיועי סייעי' וז"ל (הלכך) [הותנה] לכתחילה מותר אלמא כי ליכא איסור שליחות דמלאכה שרי ואע"ג דמטי הנאה לישראל עכ"ל ולא אסור רק היכי שהוא שליחו בדבר זה שיעשה בשבת אפי' שהעכו"ם עושה בשביל שכרו מ"מ הוא שליח הישראל לעשות בשבת ובאם אינו מקפיד עמו מתי יעשה ורק שנותן לו איזה מלאכה לעשות והעכו"ם עושהו בשבת מותר כמבואר במתני' פ"ק דשבת דף יז ע"ב] כי עכו"ם אדעתא דנפשי' עביד (ובזה לית מאן דחולק) והנה קבלנות מקרי עכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ומותר מן הדין ורק דאסור מפני מראית עין והנה הגם שיש מהפוסקים דבדרבנן לא שייך מפני הרואים יעוין בט"ז [סי' רמ"ו סק"ג] אך זה ודאי בכאן אסור לשכור עכו"ם אפילו בקבלנות מפני מ"ע כמבואר בפשטא דסוגי' ומלאכת מחובר אפילו בביתו של עכו"ם אסור כמבואר בש"ע סי' רמ"ד ס"ג] ואסור ח"ו מלומר שאין הלכה כהירושלמי בזה כיון שהובא דבריו בש"ע [הנ"ל] להלכה ובודאי אסור מפני מ"ע בכל גווני ואפי' שיהי' פתח הגינה סתום מ"מ הכל יודעים מסתמא שזה הרחיים של יהודי ומה שמבואר באחרונים לפרסם הדבר בערכאות זה לא נתחוור בעיני דדבר הנראה בחוש דזה דבר המפורסם להמון כולם בין יהודים וזולתם (שלהרמב"ם ז"ל עיקר הוא מפני העכו"ם) שהרחים של פלוני ומה שהתנה באיזה אופן עם בעל המלאכה זאת לא ידוע רק למי שיש בו קצת הבנה בעניני המסחר כזה אבל המון העם אם יראו בשבת עושה מלאכה ברחיים יאמרו כולם בין יהודים וזולתם שיהודי עושה מלאכה בשבת וידע מעכ"ת שכל ההיתרים בזה לא נתחוורו בעיני דאינם רק היתר בדברים אבל החוש יודע שאינו כן וס"ס הכל ידעו ויאמרו היהודי עושה מלאכה בשבת עפ"י שלוחיו בעל מלאכה ואם כי אני התרתי במדינתנו ולקצת נגידי מדינתכם לשכור הגיט ולעבוד בו בשבת בררתי הטעם בתשובה דעיקר הטעם שלי הי' בראותי בעוה"ר חילול שבת בפרהסי' ואם מהם שכותבין שטר מכירה הי' שלא כדין כי נעשה ע"י הדיוטות ולכן הארכתי בתשובה דדמי להא דגיטין ל"ח] דכופין אותו לשחררה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר ועפ"י שיטות הראשונים אשר שם בסוגי' דהיכי דשכיח הפרצה מותרים לעשות איסור קל שלא לבוא לאיסור חמור ולזה בראותי כי באים ח"ו לידי איסור דאורי' בשביתת בהמתם וכדומה התרתי למכור עפ"י שטר מכירה שתקנתי בעזהי"ת נוסח נכון לכל הדיעות ובלא הערמה ניכרת וגם זאת לא עלה על לבי לעשותו רק אחר שכבר הותרה מגאוני זמנינו במדינתינו מכמה שנים ואני בסביבותי לא רציתי להתיר ורק ברבות הימים ראיתי הפרצה מתרבה בפרט שיש להם לתלות במה שהגדולים התירו וכתבו שטרי מכירות שאינם כלום סמכתי על עת לעשות לה' ה"ת ובפרט שכבר נתפרסם הדבר שהוא בשכירות ועומד לשכור שוב ל"ש מ"ע ולכן התרתי לאנשים המונים מחזיקי הגיט אבל לאיש ידוע לירא ה' שמוחזק שלא יעבור מכפי שיורו לו אני אוסר לעבוד בהגיט ע"י שטר מכירה בשבת ורק מה שנוגע לתשלום האקציז בי"ש יש להתיר דהוי ממש דינא דמוכס [בס"ס רמ"ד] ז"ז אין שום היתר אצלי למ"ע: אך עכ"ז אם הדבר הפסד גדול שא"א לעמוד בו וגם כי לפ"ד שעכשיו שידוע לכל בית ישראל שיש לדבר זה היתר וכאשר עושין בכמה ענינים וההיתרים ידועים כמעט לכל שעכ"פ יש היתר עפ"י דין וגם כי מעכ"ת כתב שידוע לכל שבכל המאשין יש להבעל מלאכה חלק א"כ דמי ממש להא דאם נתפרסם שעומד לשכור שרי אפילו במרחץ ולכן אם הגדולים התירו עפ"י אופנים שהבע"מ ישווה עם הגיזעלין שיהיו שכורים אליו לא להישראל והוא נוטל חלק בגוף הקמח גם אני מסכים עמהם ילפלפל בדבריו הנחמדים אין הזמן גורם שעלי עתה טרדות משונות יזכני ה' להוציאני לשלום מפגעי הזמן בעוה"ר וד' הטוב ירוח לי ולכל זרע ישראל כנפש ידידו דו"ש ליל ב' וארא תרכ"א

סימן כג

לכבוד ידידי מחו' ה"ה הרב המאה"ג החסיד בש"ק חו"פ מו"ה יהושיע העשיל נ"י אבד"ק טלוסט יע"א

בנידון העושי י"ש בשבת הנה בודאי בכאן דמי ממש למכם [בסי' רמ"ד] שהמעות מזומן לפניו שמפסיד מעות מכיסו בחנם דמי האקציז ומתוך שאין אדם עומד על ממונו יוכל לבוא לידי איסור תורה שיעבור על שביתת בהמתו שהוא דאורייתא וגם הטעם השני דהוי כמציל שייך ג"כ בזה וא"כ ודאי מותר ע"י היתר באיזה היתר הנכון וכל ההיתרים שכ' מעכ"ת ומהם מבוארים בספרי האחרונים לא ישרו בעיני כי הלא נהי דיש להעכו"ם האומן או להשררה חלק א' ממאה מ"מ שארי הערלים המסייעים אינם עושים רק על דעת הישראל שיודעים שהעסק שלו והוא משלם להם וע"כ לא מהני בשותפות עם עכו"ם רק גבי שדה שהוא עוסק בעצמו שעושה אדעתא דנפשי' כמבואר בש"ע [רמ"ה] אבל בנ"ד עפ"י רוב בעה"ב שוכר עבדים לסייעו ונוטלים שכר ממנו וגם הבהמות מה מהני ההפקר שהרי אינם מפקירים רק לעשות בהם מלאכתו שהרי להעכו"ם חלק מעט מן המעט ולא יעלה ע"ד שום ב"א שיוכל ישראל להפקיר בהמתו שיעשה בהם עכו"ם מלאכת הישראל נהי שעכו"ם עביד אדעתא דנפשי' מ"מ הבהמה אינה שובת' ממלאכת ישראל וא"ת שכבר הפקירה הא באמת אינו רשאי להפקירה שלא יעשו בו מלאכתו וז"ב וגם אינו הפקר כלל שהרי מפקירה לצורך מלאכתו והרבה היתרים הי' לפני ולא ישרו בעיני רק באופן שישכיר כל העסק להנכרי והבהמות ימסור לו לחלוטין והאיך יהי' דבר זה המצאתי בעזה"י נוסח שטר מכירה המועיל לכ"ע ואין זו חשש הערמה וא"כ לא נשאר לנו רק מ"ע וזה הותר מגדולי הראשונים וכן נפסק בש"ע גבי מכס בסי' רמ"ד] להיתר ולית מאן דפליג והאקציז דמי ממש למכס ולכן מותר להשכיר עד"ז ומחמת טרדותי קצרתי והי' שלום וברכה כנפש ידידו דש"ת בלונ"ח ה' תשא תרכ"א

סימן כד

לה"ה הרב החריף ובקי וכו' מו"ה מיכל נ"י בעיר ביליטץ

שאלה בעיר ביליטץ אשר אין שם מקוה לטבילת נשים ועי"ז יוכל לבוא לכמה קולות כיון שצריכה אשה לילך דרך רחוקה לטבול והנה כעת נדבו לב איזה נגידים מנהיגים לבנות מקוה אך הי' דרך הממוצע לבנות מקוה שיתנו כמה אלפים ר"כ לאחד מנגידי העיר והוא יבנה בנין אדיר בחצרו וגם בית הטבילה מהודר יבנה שם והנגיד הזה השווה עצמו עם אומן נכרי שישלים לו הבנין בקבלנות סך מסויים והאומן יוכרח לבנות בשבת מחמת הפועלים הרבה אשר לו ירבה שכר בטילה אם לא יבנה בשבת ואם לא יורשה לבנות בשבת יבטל העסק הבנין מכל וכל וע"ז שאל השואל אם מותר לבנות בשבת ע"י קבלנות הנ"ל

תשובה הנה ידוע דברבים לבנות יש כמה דיעות [עיין מ"א רמ"ד ס"ק ה'] אך במקום פסידא התירו הפרושים כמבואר בתפארת צבי מביאו בשער (אפרים) תשובה] שבש"ע של הגאון בית אפרים בסי' רמ"ד אולם בנ"ד אין כאן רבים כלל דהא היחיד המשכיר את המקוה הוא הוא הבונה את כל המבצר והכל שלו ולכן אין לדבר מהיתר זה כלל כאן ורק לפי מה דמבואר בש"ע ס"ס ש"ו וז"ל מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויצא אפילו לחוץ לג' פרסאית ואי לא בעי כייפינן לי' עכ"ל ובסי' שכ"ח סעיף יו"ד כתב וז"ל מי שרוצים לאנסו שיעבור עבירה גדולה אין מחללין עליו השבת כדי להצילו עכ"ל ולכאורה דבריו סותרים זא"ז ומתרץ הט"ז וכן הב"ח ז"ל מביאו המ"א [שם] דבסי' ש"ו שרוצים להמירה מותר לחלל כמו בפ"נ מוטב שיחללו שבת א' משיחללו שבתות הרבה אבל בסי' שכ"ח מיירי ברוצים לאונסו לעבור עבירה גדולה ואונס רחמנא פטרי' אין לחלל שבת בשביל זה והק' המ"א ז"ל דהא בהדי' כתב הרמ"א ז"ל בסי'