דברי חיים חלק ב רצ

ל"ש טעם זה כלל דלפי"ז צ"ל מה דאמר רב אשי בגמ' כ"ו ע"א וז"ל האי בי כנישתא דמתא מחסי' אע"ג דמעלמא אתי לה כיון דאדעתא דידי קאתי אי בעינא מזדבנינא לה עכ"ל הטעם דכל המקומות הי' לדעת ר"א אבל ודאי לא שייך זה במנהגים שלנו כידוע וגם כיון שהרב הקדוש המגיד אמר דעתו שלא ישנה לע"נ מסתמא כוונו הנותנים ע"ד הגדול שיהי' אז לא ע"ד המנהיגים ולכן בודאי אסור לשנות מקום זה לע"נ

ולענין ארון הקודש נהי דקנה הקרקע לקדושת ארון אולם באמת אם הי' רק אה"ק עומד אצל הכותל לא שייך בזה א"מ דכבר כ' המהר"מ מפאדווא וז"ל בסי' ס"ה די"ל דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן מן המזבח שמחובר הוא ולא בתלוש עכ"ל וכולם הק' עליו הרבה דבעצים נמי שייך ל"ת כן [עיין במכות כ"ב] ואני ביארתי דבריו באריכות בתשובה אחת ואין להאריך רק בקצרה דבדבר תלוש ל"ש ל"ת אם נשאר בקדושה ולכן מותר ליקח מב"ה זה לזה וכיון דל"ש ל"ת כן ומותר ליקח מבהכ"נ זה למקום בהכ"נ אחר ככה נמי אין שייך אין מורידין כיון דאה"ק מותר ליקח משם ולתתו למק"א דהוי תלוש הקרקע לא זכה בזה הקדושה ואפי' הי' מחובר בקרקע מ"מ כיון דלתקן אין איסור לנתוץ והכא אם לתיקון הוא שיעמוד האה"ק שם במקום שנראה יפה עכשיו יכול לקחנו ולקבוע במקום שרוצין עכשיו ול"ש כאן המקום זכה שיעמוד הארון שם כיון דבתלוש לא שייך זכי' כמבואר במוהרמ"פ הנ"ל וזה הוי כמו תלוש דמותר להסיר חיבורו לצורך תיקון משא"כ קרש הוי קבוע ממש ואפי' הי' האה"ק בתוך הכותל וי"ל שאותו אויר הארון זכה שיהי' שם אה"ק וספרים ז"א כלל כיון דהכותל אינו בעולם כלל ובאויר ל"ש כלל קדושה דאי' בזה מחלוקת בש"ע [ס"ס קנ"א וע' בח"א סי' ג'] ומ"מ בכה"ג כ"ע מודים דל"ש קדושה ומותר לשנות מקום הארון ויש ראי' הרבה מתשובת הרא"ש והרשב"א ז"ל אך א"צ כלל לראי' וליתר שאת יתנו גם במקום שהי' האה"ק מקודם (יתנו) מקום להניח איזה ספר

סימן טו

להרב כו' מו"ה דוד שלמה ט"ב

אשר נשאלתי מענין בהכ"נ שנשרף ולא נתנו שר מדינה לבנותה במקום הראשון רק להרחיק שמנה אמות מצד מערב עד לצד מזרח ועל השמנה אמות יהי' דרך רבים ונותנים עבור זה שמנה אמות לצד מזרח ולהלאה ונסתפקתי א' מחמת שכותלי הבנין רפוים במקום שהי' אויר העזרה ב' אם מותר לבנות ע"ג העלי' ע"נ דהא משתמש באויר בהכ"נ וע"נ קדושה קלה הוא כמבואר בתשובת מהרמ"מ סי' נ"ט ג' דיהי' האכסדרה הנקרא פאליש במקום בהכ"נ גופא והיא הורדה לקדושה קלה וגם אם מותרים האבנים הישנים

תשובה לפענ"ד הדבר פשוט מבואר בס' א"ר בהדי' דכיון דמותר לבנות אחרת יפה ממנו הוי כמוכרו דאפי' בשל כרכים מותר דמסתמא ניחא לכ"ע ובמוכרו מותר אפי' האבנים וז"ל [בסי' קנ"ג ס"ק י"ח] כ' מ"ב שם אפי' בכרכים היכא דבנאוה אחרת טובה ממנה מותר לסתור הראשונה דודאי כ"ע ניחא להו בזה וכן עצים ואבנים מראשונה מותרים להשתמש בהן ע"כ והיינו משום שבנאוה אחרת והוי כמכרו זה בזה דמסתמא ניחא לכ"ע אבל אם לא בנאו אחרת גם אבנים ועצים אסור ומ"א השיג עליו בחנם ע"ש עכ"ל. הרי דמתיר באם שבנאו אחרת יפה ממנו ומכ"ש בנ"ד שאם יבנו כפי הרשות שנתנו השרים יהי' קטן מאוד בלי הידור כלל ולכן כ"ע מודים שמותר למכור ואפי' בשל כרכים ובמכירה מותר אפי' האבנים כנ"ל גם מבואר במ"א דבאם מוחין העכו"ם וקרוב הדבר שלא יתנו רשות לעולם לבנות מותר אפי' בשל כרכים למכור דהוי כמקום שאין מתפללים בו דמותר למכור כמבואר במ"א א"כ בהאבנים נמי כיון שכבר חרב המקום ולא ניתנו להתפלל בו אפי' בשל כרכים שרי למכור ועיין בדגול מרבבה שכ' על המ"א בסי' קנ"ג ס"ק כ"ו וז"ל עיין בס"ק י"ב מ"ש בשם המבי"ט וצ"ל דשם מיירי שא"א עוד להתפלל שם אבל הלבנים והעצים דמיירי כאן מיירי שיכולים לבנותם עוד בבהכ"נ עכ"ל אלמא דאם אין אבנים ועצים ראוים לבהכ"נ דמותרים למוכרם א"כ בנ"ד אם ראוים ליתנם בבהכ"נ החדש ודאי מהראוי ליתנם שם אבל אם לא יצליחו לבנין החדש הוי כמו בהכ"נ שאין מתפללין בו שמותר למכור אפי' בכרכים וגם בלא"ה כיון דמבואר במ"ב [סי' ל"ג] ובהרמ"מ [סי' נ"ט] דמותר למכור כל בכה"נ של כרכים בכה"ג א"כ מה שבנו החדש הוי כמכירה ומותר הכל כיון שיצא המקום לחול כמבואר בתשו' מהר"מ ומ"ב הנ"ל א"כ רשאים בני העיר למוכרו לצורך לבנות בהכ"נ באיזה מקום שירצו אפי' בשל כרכים ובני העיר הלזו דנ"ד אין רוצים לקנות רק באופן שיצא לחול בהכ"נ הראשון והמה יבנו יפה ממנו א"כ כיון שכבר יצא המקום לחול שוב רשאים לבנות ע"ג ע"נ כיון דרשאים לעשות עם הקרקע מה שרוצים דזה עדיף טפי ממה שהתיר מהרמ"מ ז"ל לעשות גן ירק ולכן אין שום חשש כלל לבנותה וגם לבנות בבהכ"נ כותל במקום שהי' פנוי בלא"ה מותר כמבואר ברש"י ביומא גבי אמה טרקסין {נ"א ע"ב ועיין ח"א סי' ד'] ודו"ק

סימן טז

להרב הה"ג החריף כש"ת מו"ה יעקלי נ"י אבד"ק הרומלוב יע"א

מכתבו הגיעני בימי התשובה ורבים דרשו פני להורות להם דרכי ה' כידוע לכ"ת ולא הי' הפנאי לעיין בדבריו והנחתים למשמרת עד עבור ימי החג הקדוש ופנו איש לדרכו לקחתי מועד לעיין בדבריו והנה בענין ששינו ועשו בהמ"ד חדש יפה ורק מקום העזרה החדשה בנו על מקום שהי' קצת מבהמ"ד הישן יפה הורה מעכ"ת להקל שכן פסקו רבותינו נ"נ ז"ל המ"ב ומהרמ"מ ואחריהם החזיקו המ"א וא"ר להקל בזה באם בנהו בנין יפה יותר מהראשון דהוי כמוכרו דמהני לכ"ע אפי' בשל (נכרים) [כרכים] יעוין בדברי מ"א סי' קנ"ג ס"ק (ל"ג) כ"ז ל"ז] ובא"ר כתב בהדי' להקל הגם שיש איזה מהאחרונים מחמירים כדאי הם המ"א וא"ר גדולי האחרונים לסמוך עליהם וכן נעשה הרבה פעמים מעשה עפ"י גדולי הדור ומ"ש כ"ת משום דגם דאחרים מתפללים שם אינו שלהם רק מקופיא ומביא ראי' מתוס' יומא וזבחים והנה זה לא ידעתי דבהדי' משמע בראשונים דזכו בהו ממש והוי שלהם מ"מ כמו שותפים וכ"כ בהדי' המ"א ז"ל [סקי"ז] לענין קושייתו על המ"ב וגם הא"ר מודה לו בזה ע"ש

שוב ראיתי שכ' מעכ"ת לתרץ קו' העולם שמקשים לר"א בזבחים מ"ז ע"א] האיך תבדק הסוטה הא תפגל האשה כדי שלא יזיק לה המים וכ' מעכ"ת דלדברי תו' (סוטה כ"ג א' ד"ה כל] ניחא דהוי' שותף עם הבעל ובכה"ג לכ"ע אין מפגלין בחצי מתיר ובאמת קו' העולם אינו רק לשי' התו' דזולת התו' הנ"ל כל הראשונים ס"ל דמנחת סוטה היא של הבעל כמבואר ברמב"ם ז"ל (פ"ג מה' סוטה הי"ב] ובכ"מ בארוכה ובירושלמי מקשה למה קוראה המשנה מנחתה הא היא של הבעל וא"כ לא מיקרי האשה בעלים של המנחה לפגלה וכל קו' העולם רק לפי מה שנראה מתו' דהאשה היא שותף ממש וכפי שהבין כן המפרש בירושלמי סוטה וא"כ קו' הוא לשיטת התו' דיש לה חלק בה תפגל ומ"ש מעכ"ת דהוי מפגל בחצי מנחה הנה נראה מדברי מעכ"ת דהוי המנחה חצי שלה וחצי של הבעל וזה ליתא כלל דלא מצינו שתקדש חצי קומץ כמבואר בריש מנחות ורק דהוי נקדש לשם האשה ונקדש לשם הבעל כל המנחה כמבואר בירושלמי סוטה וזה נקרא שותף שיש חלק להבעל בכולה ולהאשה בכולה וכמו בשותפין בחצר שאין בו דין חלוקה ומש"ה נקדש המנחה לכל אחד שלו ולכן שפיר קו' העולם כיון דגם נקרא המנחה כולה שלה תוכל לפגל כולה וכמו גבי חצר שאין בה דין חלוקה דהוי כולה של כ"א ע"ז הדרך הוא קו' העולם. אך באמת לק"מ דהנה אפי' לפ"ד התו' המנחה היא ממון הבעל וכאשר הביא הכ"מ ראי' לזה מש"ס ורק שהבעל מזכה לה שיהי' לה שותפות בגווה והנה זה פשוט אם היתה רוצה האשה לזכות חלקה בהמנחה קודם הקדישה בכלי ולפדותה להדיוט חלקה בוודאי אין במעשי' ממש דהבעל לא נתן לה רק לנדרה אבל לא לצורכה וא"כ אם תפגל ולא תתכפר בה בודאי למפרע לא זכתה ולא גרע מנתן לה ע"מ שאתה נותן לפיך דלא זכתה רק לאכילה כמבואר ברשב"א וריטב"א קידושין [כ"ג ע"ב] וא"כ לא תוכל לפגל מחמת שהוא שלה ג"כ דזה ליתא דאם תפגל מעולם לא זכתה בה וז"ב

שוב הק' מעכ"ת על בעה"מ ז"ל [פ' ר' ישמעאל] שכ' דבאו בה פריצים היינו שיצא מהקדש שמעלו בה פריצי ישראל אבל כ"ש שאין יוצא ממעילה נשאר בקדושה ומש"ה נשאר הכלים בה"מ בקדושה שאין מועלין בכ"ש ואין יוצא לחולין והק' ע"ז מעכ"ת דהא בנדרי' (ס"ב ע"א] אמרי' ומה כלי קודש שנעשו חולין נענש עליהם בלשצר הרי שכלי מקדש נעשו חולין הרי ברייתא מפורש שלא כדברי בעה"מ ז"ל לכאורה הוא קו' עצומה אולם אחרי העיון באמת דברי בעה"מ ז"ל נכונים ופשטא דקרא מסייע דהנה כ' בעזרא (ח' כ"ח) שאמר לכהנים אתם קודש לה' והכלים קודש והכסף והזהב נדבה לה' אלקי אבותיכם ע"כ ובתוך כלי עזרא הי' המכתשת שמימי משה עיין תו' שבועות דף יו"ד משמע מזה דכלים קדושים קדושת הגוף וכמו הכהנים אך הכסף וזהב הוא רק נדבה לא גוף הקדושה וכן