דברי חיים חלק ב רפט

בהכ"נ של אנשים לא הוי תיקון מ"מ שוב ל"ש ל"ת כן דהא אינו ח"ו נתיצה אדרבה בונה קדושה קלה ונהי דמוריד מחמורה לקלה מ"מ אינו מקרי נתיצה דמקדושה חמורה שאין מורידין לקלה אינו מל"ת כן רק מקרש שזכה לעמוד בצפון וכיון דלא מקרי נתיצה רק דאסור משום דאסור להוריד מקדושה רבה לזוטא כנ"ל דכה"ג לא שייך זה דלענין זה אמרי' תנאי ב"ד הוא כן וכדאמרי' לענין כמה דברים שמשנין מקדושה חמורה לקלה וכמבואר בהג"ה [סי' קנ"ד] לגבי מעילין כיון דחזינן דזה מנהג פשוט להכניס החלון של בהכ"נ של אנשים לנשים והרי מאפיל לנהורא א"ו שאינו רק הורדת קדושה לקלה תנאי ב"ד הוא וא"כ ג"כ לענין זה הוא תנאי ב"ד להוריד מקדושת בהכ"נ של אנשים לנשים ולכן לפענ"ד שרי ואך לוותר שלא לזלזל הקדשות ראוי שימכרו הכותל כולו לצורך בהכ"נ של נשים ע"י גבאים שיעשו לצורך בהכ"נ של נשים ויכולין למכור בזה לכ"ע ע"פ זט"ה במא"ה ובפרט לפי מה דמבואר במ"ב [סי' ל"ג] להקל בזה וכיון שיש על קדושה מה לחול נפקע הקדושה החמורה ומותר לתקן לצורך קדושה הקלה הגם שאין להם בהכ"נ אחר אסור למכור ומ"מ בכה"ג שלא שייך פשיעה מותר למכור כמבואר כ"פ בפוסקים. אחר כותבי זאת עיינתי בתשו' מהר"מ פאדווא (סי' ס"ה] והשאלה הי' שאחד הי' לו ביהמ"ד שהי' מחזיקו בכל הצורך וקודם פטירתו שראה בדעתו שאין מי שיחזיק הביהמ"ד צוה שיקחו כל הכלים מבהמ"ד הגדול של הקהל והי' דעת השואל כיון שיקחו הכל הספסלים ושארי המטלטלין משם ישאר הבית פנוי הוי כמו נתיצה שאסור לנתוץ בהמ"ד לקנות אחרת והשיב לו שכיון שאין מחובר לא שייך נתיצה ודבריו נכונים בזה מאוד דמה נתיצה היא זו אם יקחו הכלים משם כיון שאינם מחוברים ולהכלים גופא אין שום גרעון כלל אדרבה יהיו בבהמ"ד הגדול וגם המ"א הביאו לענין זה שכ' בהג"ה סס"י קנ"ב וז"ל ואסור ליקח אבנים מב"ה ישינה כדי לבנות חדשה ואסור לסתור דבר מב"ה כו' וע"ז כ' המ"א הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר וכו' אבל כ"ז ל"א לענין גוף התלוש דאין בו שום גריעות רק שיהי' בבה"כ אחר ואדרבה הוא עילוי להם שיהי' בב"ה הגדולה של רבים ולכן ל"ק כלל מעצי הקדש וכל דבריו נכונים והי' שלום

סימן יד

להרב וכו' מו"ה יקותיאל אבד"ק הורובשוב ולהננידים רה"ק דשם

שאלה בקהלה גדולה אשר ראו תיוהא בבהכ"נ דאנשים והוצרכו לסותרו וגם כופינהו משרי המדינה לסותרו וניתן פלאהן חדש לבנותו באופן שמצד אחד נשאר מקום פנוי הרבה ורצו איזה אנשים לספחו בעמודים ובתחבולות שיהי' משמש לבהכ"נ דאנשים ויהדר בזה הידור בהכ"נ ויש איזה כתות שרוצים לבנות על מקום זה בהכ"נ של נשים

תשובה הנה בדברי האחרונים אין הפנאי מסכים עמדי לעיין בדבריהם ובפרט כי אצטרך להאריך למאוד ולפעמים בסתירת דבריהם ולזה באתי רק לבאר מש"ס וראשונים ובעלי הש"ע ז"ל הנה בגמ' מגילה רפ"ד אי' וז"ל המשנה בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמי' בהכ"נ בהכ"נ לוקחין תיבה כו' ובזה יש שלשה שיטות הרמב"ן ז"ל כ' דבהכ"נ אין בו משום קדושה ורק משום ביזוי מצוה והובא בר"ן שם וז"ל הקשה הרמב"ן ז"ל כיון דבעי מידי דתתפקע בי' קדושתו כו' ועוד הקשה כיון דשמעתין מוכח דב"ה יש בו קדושה כו' האיך נמכר כו'] ותירץ ז"ל דבהכ"נ עשו אותה כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקי' לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהם קדושה של כבוד כדאמרי' התם אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואמרי' נמי דנוי סוכה אסור להסתפק מהם כל שבעה ואבוהון דכולהו דם כו' ולפיכך בהכ"נ כ"ז שב"ה רוצים בו נוהגים בו קדושה ואפי' בחרבנו שעדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו זט"ה שלא במא"ה אין בני העיר רוצים מן הסתם שתכחש מצותו לגמרי אלא שתחול קדושת בהכ"נ על הדמים אבל כשנמלכו ב"ה למוכרו ולשתות בו אפי' שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקע קדושתו ממנו כסוכה ולולב לאח"ז עכ"ל והרשב"א ז"ל הביאו בלי חולק אך הר"ן ז"ל כ' לחלק ופי' הוא ז"ל דבהכ"נ קדושה יש בו וז"ל שם ואין דבריו ברורים אצלי כו' לפיכך נ"ל דבהכ"נ ודכוותי' כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפי' התנו עליו זט"ה במא"ה א"א שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו כו' הלכך בין שמכרו זט"ה במא"ה או שלא במא"ה לעולם דמים נתפסים בקדושת בהכ"נ ומפקע קדושתייהו גבייהו אלא דזט"ה לחודייהו לא מצו לאפקועי ההוא קדושת דמים אע"ג דאיקלישא עכ"ל והנה כ"ז שלא מכרוהו לכ"ע אסור להורידו מקדושתו דזה ילפי' מקרא דמעלין בקודש כמבואר ברש"י ז"ל במתני' ואפי' לטעם הרמב"ן ז"ל שכ"כ בהדי' דאפי' אין מתפללין בו והוא חרוב עדיין נקרא זמן מצותו וא"כ בודאי אסור להורידו מקדושתו ואפי' קרקע פנוי בלא אהל קנה קדושה או מצוה לדברי הרמב"ן ז"ל דכן אי' במתני' רחובה והיינו מקום פנוי לא בהכ"נ יעוין בתו' ור"ן ואפ"ה לת"ק קבעי לקדושה המקום פנוי וכן אמרו בפי' [שם כ"ז ע"ב] קדשתינהו לכלהו שבילי דנהרדעא הרי דאם הוא דבר קבוע בקדושה לכ"ע אפי' קרקע קנה קדושה או מצוה ואסור להורידו מקדושתו וא"כ לעשות מבהכ"נ דאנשים בהכ"נ דנשים הוי הורדה מקדושה חמורה אחד דאין דומה כבוד בהכ"נ דאנשים כידוע לכל מבין בחוש וגם יש הרבה דברים דברי קדושה שקבועים דוקא בע"א ולא בעז"נ כמו תקיעת שופר דקדושתו כעין פנים דקה"ק כמבואר בר"ה [כ"ז ע"א] ונשים אין חייבים כלל בתק"ש וכן הלל ולולב ושמחה דהוא קבוע בעזא"נ ולא בעז"נ שפטורים המה דהוי מ"ע שהז"ג וכן קריאת מגילה לכמה פוסקים נשים אינם חייבים בקריאה וכן נ"ח בב"ה לפרסומי ניסא הוא רק בעזא"נ וקריאת ארבע פרשיות דארבע פרשיות נשים פטורות ועוד הרבה דברי קדושה שאין עושין בע"נ ואין חייבין בו כלל ולכן בודאי אין משנין וכ"כ כמעט כל האחרונים וגם בדורותינו ראיתי כמה תשובות שאסור להוריד מעז"א לעז"נ ולא פלפלו רק באיזו אופן להתיר וגם אנכי בעניותי מן המנויים והגאון ר' יצחק מאיר נ"י כ' דרכו בזה אבל לא ראיתי מאן שהתיר בלא מכירה עכ"פ והנה לכאורה מוכח ממתני' איפכא דאי' שם במגילה כ"ז ע"ב וז"ל אין מוכרין את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו ד"ר מאיר א"ל א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה עכ"ל אלמא דלרבנן דקיי"ל כוותייהו מותרים מרבים ליחיד אפילו שלא יאמרו דברים הנאמרים בעשרה בב"ה של יחיד ס"ל לרבנן דזה לא מיקרי הורדה כמבואר בתשובתם לר"מ א"כ אף לא מעיר גדולה לע"ק אלמא דאין זה הורדה וה"נ לכאורה י"ל דאין זה הורדה אך באמת אין ראי' כלל משם דהא באמת רבנן ס"ל דאפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה ורק דלא חיישי' לזה דהלוקח מותר לעשות מה שירצה כדמפרש רש"י ז"ל שם וז"ל ורבנן אמרו אי איכא למיחוש בין רב למעט ה"נ איכא למיחוש משום ברב עם ה"מ ולא משכחת מכירה בבה"כ אלא ל"ח דכיון דשקל דמי ומעלה להו בקדושה מעולה כל דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים כדקתני סיפא עכ"ל אלמא דרבנן מתירין רק משום מכירה אבל בלא מכירה אפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה וא"כ בשלא מכרו לכ"ע אסור לעשות מבהכ"נ דאנשים בהכ"נ דנשים ואדרבא משם ראי' דודאי אסור לשנות מבהכ"נ דאנשים דאפי' מע"ג לקטנה הוי הורדה לרבנן דקיי"ל כוותייהו וזה נכון מאוד ודבר פשוט הוא לא יכחישנה מי שיש בו ריח תורה וא"ל דמש"ה שרי דהא הוא מקום פנוי ואם לא יבנו בהכ"נ דנשים יהי' מקום פנוי לגמרי ז"א כלל דכלל אמרו בש"ס דא"מ מקדושה חמורה לקלה ומסתמא אפי' באין משמש עתה בקדושתו רק עומד פנוי אין מורידין דכלל אמרו מטפחת לא יעשו כו' וראי' ברורה מהא דאין עושין מספר שבלה מזוזה משום שא"מ הרי שהספר הולך לאיבוד אפ"ה א"מ מקדושתו וכ"כ בהדי' הפ"י בחידושיו בפ' בני העיר ומ"ש במבי"ט דאם אין מתפללין מותר להוריד יעיי"ש דאיירי במקום שהשכירו הבהמ"ד לדירה ובאופן שכבר נפקע קדושתו יעיי"ש בהדי' וא"כ בלא מכירה ודאי אסור לעשות על המקום פנוי עז"נ וגם כאן בלא"ה אין רצון הב"ב החולקים רק לעשות בו עמודים ספוחים לבהכ"נ והוא הידור לבהכ"נ דאנשים גופא ודאי לא שרי לבנות במקומו עז"נ ועיין בתשו' מהרמ"מ [סי' נ"ט] שכתב בהדי' דעיקר קדושה הוא עזא"נ יעיי"ש וא"כ בלא מכירה אסור לשנות

והנה למכרו נ"ל ג"כ דאסור חדא דבעה"ב מוחין ואם הרוב מוחין בודאי אסור כמבואר בכה"ג הביאו המ"א ז"ל סי' קנ"ג ס"ק כ"ט] אך בלא"ה הא הוי של כרכין דאסור למכור ז"ל והא דהתירו הרמ"מ [סי' נ"ט] ומ"ב [סי' ל"ג] והפ"י [ח"א סי' ז'] הוא משום דמסתמא ניחא לי' ובנ"ד מי ידעי' דלא ניחא להו לעשות כסברת ב"ב החולקין לספחו לעזא"נ גם הסבר א' שכ' המ"א [סקל"ז בשם המ"ב] משום דע"ד אנשי הקהל נותנין כמ"ש ר"א בגמ' [מגילה כ"ו] זה ליתא דזה לא הי' רק בזמנם דהוי הממונים ראשי הקהל ממונים מפי הד' ארצות ורבני הארצות המשגיחים על התנהגותן לא כן עתה אשר בעוה"ר רוב מנהיגי העיירות עפ"י ערכאות כידוע לא עד"ז נדבו הנותנים וגם לפי שיטת הרשב"א ז"ל [ברפ"ג דמגילה] הטעם כיון דנתנוהו לרבים מעלמא הוי כהקדש וכ"כ התיו"ט וא"כ