דברי חיים חלק ב רפח

כבוד לבית ה' וירחיקו ערלים מקדשי ה' לכן אני גם כן מסכים להיתר והי' שלום

סימן יב

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד וי"א מו"ה ישראל אפרים פישל שרייבר נ"י אבד"ק נאנעש יע"א

שאלה בעיר הנ"ל בנו ביהכ"נ חדש סביב הישנה אם מותר ליטול עצים ואבנים מן הראשונה ולתתם בהשני' גם אם מותר ליתן האבנים והעצים מבהכ"נ הישנה לערל בעד שכרו ומקום העיר שבהכ"נ עומד בה הוא מקום אינו קבוע לרבים מעלמא כי אין שם אנשים ממקומות אחרים רק לפרקים זה תורף השאלה

תשובה לפענ"ד נראה דאסור ליטול אבנים ועצים מהראשונה דכן מורה פשטא דסוגי' דמגילה כ"ו ע"ב וז"ל רמי בר אבא הוי קא בני בי כנישתא הוי האי כנישתא עתיקא הוי בעי למיסתרא ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיילי להתם יתיב וקמבעי' לי' הא דרב חסדא דאר"ח לא ליסתור בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי התם משום פשיעותא כה"ג מאי אתא לקמי' דר"פ ואסר לי' ולקמי' דר"ה ואסר לי' עכ"ל אלמא דבכל גווני אסור וא"ל הטעם דהתם במגילה החמירו דבליכא דוכתא לצלויי דז"א דהא הרשב"א הביאו האס"ז בב"ב דכתב בפירוש דממגילה מוכח דס"ל מטעם פשיעותא וכ"נ מדברי הכ"מ ז"ל [פי"א מה"ת הי"ב] ורק הב"ח [בסי' קנ"ב] שכתב דבגמ' מגילה הטעם שאסרו בדליכא דוכתא לצלויי והמ"א [שם סק"ה] דחה אותו וכמעט הוא יחיד בזה ובפרט שאמת ברור שגם לדברי הב"ח ז"ל אסור בנ"ד דהנה דברי הב"ח ז"ל באמת תמוהים הא גם בנבנה באמצע נמי שייך פשיעה וגם הלא הפוסקים כתבו הטעם דחיישי' לאונס ודברי המחצית השקל ז"ל [שם בסק"ה] במחכ"ת הקדושה דחוקים מאוד בפירוש דברי הב"ח כמבואר למעיין אולם לפענ"ד כוונת הב"ח ז"ל פשוט דהנה אמר' בגמ' ב"ב [דף ג' ע"ב] א"ה כי בני נמי ומשני דירתא דאינשי לא מכרי והנה כוונת הב"ח ז"ל דאיירי דהישינה עומדת בתוך חדשה ומה שחסר עדיין להשלים להחדשה לוקחים מהישינה ונותנים תיכף להחדשה והוו שניהם כבית א' ובזה שייך דירתא דאינש לא מזדבן דשניהם כא' הוי דירה אחת ובודאי לא יזדבני משום דבר ובזה לא שייך שום אונס ופשיעה כיון שאינו חסר רק ליקח מהישינה וליתנה לתוך החדשה שסביבה אבל בנ"ד דנהי דיתנו קצת מהעצים ואבנים מהישינה בזה לא יושלם החדשה עדי יקחו במחיר כסף לשארי צרכי בנין החדשה כידוע לכל וא"כ הדרא לחששא דרבנן ז"ל דלמא מתרמי פדיון שבוים ויקחו העצים והאבנים והמעות שלקחו לצורך בנין החדשה ויתנו לפ"ש ובזה ודאי כ"ע מודים שאסור ולכן אל יהרסו בית ה' בלתי אם יושלם הראשונה שיוכלו להתפלל בה בקיץ וחורף עכ"פ ע"צ הדחק ואז מותר

ומה שנשאלו אם מותר למכור העצים ואבנים כבר מבואר להיתר במ"ב [סי' ל"ג] בכה"ג דהוי ככפר כיון שאין יושבין בקביעות אנשים מעלמא מותר למכור אפי' קבלו מעות על בנינו ממקומות אחרים ובזה לא פליג שום אחרון וגם מסיק להתיר אפי' בשל כרכים דאדעתא דראשי העיר נבנה וגם כי מסתמא ניחא להו וכעין זה מביא בשערי תשובה [סי' קנ"ג ס"ק יו"ד] שהפ"י ז"ל התיר והגם שמ"א ז"ל [שם סקט"ז] חילק בקצת חילוקים של המ"ב מ"מ גדול האחרונים אלי' רבא [סקי"ד] מתרץ בטוב ולכן בוודאי מותר ליתן האבנים לבע"מ הבונים. ומ"ש כ"ת מטעם דחיישי' שקרקע גזולה לפענ"ד ל"ש זה האידנא דאין בונין רק ברשות שרי מדינה עפ"י דד"מ דזה ודאי מהני נגד זו דידוע אפי' שהי' גזול לא מיהדר עפ"י דד"מ ביהכ"נ ויותר ק' לי על מעכ"ת לדבריו למה לא חשו גם בסוכה והאיך מברכין לכתחילה א"ו ל"ח לזה דדמ"ד וכיון שהוא נכתב בערכאותיהם שוב לא הדר ועיין בח"מ (סי' רל"ו] גבי אם איכא בי דואר במתא ומה שרצה כ"ת לומר דהוו של יחידים כיון שיש להם בביהכ"נ מקומות קנוים זה ליתא דנהי דנימא דמקומותם שלהם לחלוטין אבל אין בידם למחות מלהתפלל לשום אדם ונקנה לכל העולם גם דעת הש"ע [בסי' קנ"ג] דאם מסרו לצבור הוי של צבור יעו"ש ולכן לדעתי נכון מ"ש והי' שלום כ"ד אדר שני תרכ"ב

סימן יג

להרב המאה"ג החסיד בנש"ק מחו' כ"ש מו"ה טובי' נ"י האבד"ק בריניל יע"א

שאלה בדבר בהכ"נ של נשים שרוצים לבנות ולסומכו אצל בהכ"נ של אנשים והחלון שבתוך בהכ"נ של אנשים יהי' בתוך בהכ"נ של נשים וממנו יראו הנשים לתוך בהכ"נ של אנשים ורק מפני שהחלון גבוה וצריך לנתוץ איזה אבנים ממנו כדי שיהי' נוח לנשים להסתכל ונשאלו אם לא יעברו ח"ו על הנותץ אבן מבהכ"נ שאסור

תשובה דבר זה תלוי לכאורה בפלוגתא שבטו"ז סי' קנ"א באו"ח כ' וז"ל בסי' קנ"א ס"ק ג' ואם נתן ע"מ לבנות שרי דההוא נתיצה בנין מקרי וכתבו רמ"א בסי' שאח"ז פי' שיחזור ויבנה וממלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במק"א שיהי' שם גומא אעפ"י שהוא לו לצורך אסור ע"כ יש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדיר ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף לאו שפיר עבדי עכ"ל והא"ר כתב עליו וז"ל בסי' קנ"ב ס"ק ז' ולפענד"נ דמותר דהא כ' הרמב"ם דהנותץ אבן מן המזבח דוקא דרך השחתה אסור וכ"מ ברא"ם פ' ראה שפי' דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח כו' פי' הא דלא הקשה על מחיקת השם היינו משום די"ל בענין שיש צורך למחוק וא"א דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מאי פריך על נתיצה עכ"ל הרי דלט"ז ז"ל אפי' לצורך אסור לנתוץ ולהאלי' רבא ז"ל שפיר דמי כיון שאינו נותץ דרך השחתה אך בנ"ד נראה דאפי' להא"ר ז"ל אסור דהנה הק' הפמ"ג [סי' קנ"א במשבצות סק"ג] ושארי אחרונים על הרא"מ [והא"ר] הנ"ל האיך כ' הא"ר דכל שלא בדרך השחתה מותר וא"כ למה חייב [במכות כ"ב במבשל] בעצי הקדש מלקות מלא תעשה [כן] הא אינו עושה דרך השחתה רק לצורכו ותו דהא בכתוב א' כתיב ל"ת כן לה' אלקיכם ואבדתם שמם וגו' ולמה במחיקת השם חייב אפי' שלא בדרך השחתה כמ"ש הרא"מ ז"ל גופא ומה שלעד"נ הסברא הוא כך דהנה באמת כל שהוא דרך תיקון להקדושה ההוא בודאי שרי לכ"ע דהא הוא מתקן ממש וכמבואר גבי אבני המזבח בטיו"ד [ס"ס רע"ו] בשם מהר"י אס' ורק אם אינו תיקון לאותו דבר קדושה גופא רק שעושה אדם בשביל טובתו לא בדרך השחתה בזה ס"ל להא"ר דג"כ מותר כיון שאינו עושה דרך השחתה אך הנה מבואר גבי כיסוי הדם ביו"ד דאם שורף הזהב והעוף שוה הרבה יותר מהזהב לא הוי בל תשחית ואם אינו שוה יותר מהזהב הוי בל תשחית וא"כ בשורף עצים הוי משחית העצים ורק כיון שהדבר ששורף עבורו שוה יותר לא הוי בל תשחית ועד"מ אם הי' צריך לבשל דבר קל אסור לשרוף זהב דהוי בל תשחית הגם שהוא רצונו לאותו דבר מקרי בל תשחית ואם אותו דבר שוה יותר לא מיקרי בל תשחית וא"כ הקדש שכל חפציך לא ישוו בה בודאי אפי' שהוא שורף לצורך מקרי דרך השחתה דאם הי' הדבר חשוב כמו זהב עד"מ הי' נקרא השחתה השריפה שעושה לצורך איזה ביטול והקדש שחשוב יותר מזהב האיך נשחיתנה לצורכו וע"כ שאינו חשוב ההקדש בעיני השורף ומקרי עליו ל"ת כן להשחית דבר שבקדושה וצריך להיות חשוב עליו יותר מכל חפציו ולכן גבי שורף הקדש לוקה משא"כ לגבי דברי הט"ז לענין שטענדיר שרוצה לנקבו לצורכו והנה גוף זה הקדושה נעשה לצורך אדם לשמש לו בקדושה ואם עושהו באיזה אופן שיהי' יותר נאות לתשמישו לא חשיב דרך השחתה אדרבא זה הוא תקונו ולא משחית כלל גוף ההקדש הגם שאין בו צורך לכל אדם דבר הנתיצה הזאת רק לזה מ"מ אין עושה כלל השחתה דעושה רק לתקן גם עבורו באופן היותר נאות ולא הוי השחתה משא"כ גבי עצי הקדש דהוי השחתה ממש כנ"ל וא"ל דלגבי האי פורתא שנאבד מהשטענדיר מיקרי נתיצה ז"א דכיון דכל גופו לא הוקדש רק להיות תשמיש אין זה השחתה כלל לגוף הקדושה וזה ברור למבין ולכן בכל דבר שהוי השחתה אסור לעשות אפי' לצורך האדם דמ"מ מיקרי שאינו חשוב אצלו הקדש דדבר חשוב אסור לנתוץ ולאבד בשביל צרכו דהוי ב"ת וכנ"ל אך אם הוא לצורך תיקון ההקדש גופא הכל מותר דלא מקרי נתיצה רק תיקון ומ"ש בש"ס למחוק אפי' ע"מ לתקן אסור ה"ט דבמחיקת השם אפי' אות אחת ניתק הקדושה ממנו ואם יכתוב אחר הוי קדושה אחרת וזה ודאי אסור לאבד ח"ו השם ולכתוב אחר אבל לתקן אותו הדבר גופא מותר כמו במקדש ומזבח ובמק"א הארכתי בזה ומש"ה לק"מ על הרא"ם והא"ר ז"ל קו' האחרונים ודו"ק. והנה בנ"ד דנותץ אבן מביהכ"נ של אנשים שנהי שהוא לצורכו מ"מ הוי נתיצה ולכ"ע אסור והוי כמו שורף עצי הקדש לצורכו דחייב וכו' ולכן בכה"ג אלו הי' נותץ אבן לצורכי גופו ודאי לא יאמר אדם דפטור ורק הרא"ם וא"ר ז"ל מיירי בגוונא שכתבתי שהוי תיקון בצורך תיקון ביהכ"נ גופא וא"כ בנ"ד לכ"ע מיקרי נותץ אבן ואסור אך בודאי כיון שלענין בהכ"נ של נשים מיקרי זה תיקון וגם היא קדושה יש בה כמבואר בפ"מ ורק קדושה קלה היא מבהכ"נ של אנשים אבל ודאי קדושה עלה לפי סברת הר"י ז"ל וא"כ כיון דמיקרי תיקון לגבה הגם שלגבי