דברי חיים חלק ב רפז

ואיסור מחיקת השם היא לאו חמור ולכן נלענ"ד בדיבוק כזה אסור ליגע בשם הקדוש אך ביו"ד וה"א דלעיל אם נוגעת דה"א נראית ממש כחי"ת לעין כל או היו"ד שנראה כאינו אות כלל מותר למחוק אבל אם רק נגיעה דקה אסור למחוק כנ"ל מה שהבנתי מדברי הרמ"ע ז"ל בתשובה סי' ל"ו ובס' בני יונה הגם שהאחרונים כ' סברות הרבה בזה ח"ו לנו מלשנות מגדולי עולם הנ"ל

ובעניני עופות לפענ"ד שראוי למנוע מלאכלם זולת בקבלה ברורה כמו שהעידו על הנמצאים בעירנו ואנשי אה"ק ראו אותם ואומרים שאוכלים אותם שם בקבלה מאז מעולם אך שמעתי שיש שינוי מינים אשר גם באה"ק אין אוכלים ולכן אין לאכול זולת בקבלה מאיש נאמן ובאמת בביתי אין אוכלים כלל אפילו אותן שבעירנו שהעידו על הכשרם כי בעל נפש ירחיק מכיוצא בזה

ומה שמסופק אם לענות אמן על ברכת קטנים משום שאינם נקיים הנה לפי מה שמנהג פשוט שלא להרחיק בקורא שמע מקטנים דלא כהמ"א ז"ל [סי' פ"א ססק"א] והוא משום דלאחריני לא איכפת לן בצואה שבפי הטבעת ממילא מותר לענות אחר ברכת הקטן דהא לדידן לא איכפת לן מה שבפי טבעתו אינו נקי והקטן גופא אינו בר חיובא ולכן בודאי מותר וחייב לענות אמן אחר ברכתו ובע"ה ודאי לא חיישי' דמדינא דש"ס סגי בג' אבנים [שבת פ"א ע"א] דזה עושה אפי' ע"ה פשוט שלא חיישי' והי' שלום דברי ידידו דוש"ת בלונ"ח ב' תמוז תרכב"ל

סימן י

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי וכו' מהרח"א ל"ש האבד"ק בארדיוב יע"א תרכ"ז

מכתבו הגיעני ומ"ש רומכ"ת דהברכי יוסף ז"ל מסתפק לאסור מי שמדבר בלשון עלג וקורא (סמך כמו שין) [שין כמו סמך] אך כשמכוון ומדקדק בדיבורו ככל אדם תמוה לי מאוד הלא מבואר שם להיפוך וז"ל הברכ"י א"ח סי' נ"ג בד"ה יש להסתפק מי שדרכו לקרות לעיינין אלפין והוא קורא כהוגן לכשירצה בטורח אם ישים אליו לבו אם ממנים אותו או דילמא חיישי' דכיון דבא ע"י טורח אין למנותו דזמנין דמשכחת קורא כדרכו ולאו אדעתי' כו' ונראה דהתו' פשיט' להו דמי שדרכו לקרות לעיינין אלפין בשגם הוא בצר ודוחק קורא כהוגן אין למנותו דלאו כל שעתא לבו נכון לכוון לקרות כהוגן ואמטי להכי כי מתרצי במגילה דר"ח כשמתכוין קורא בטוב אכתי לא אפריק דכיון דאורחי' הוא לקרות לאלפין עיינין אין למנותו דזמנין דמשתלי וקרי כי אורחי' ולכן הוצרכו לומר לפי שא"ל אלי' וכו' כלומר דאף באופן זה אין למנותו ושאני התם דלא אפשר בלא"ה כו' [עד[ אמנם כאשר ירדוף הקורא כדרכו בנביאים והן בעודנו לומד מגיע וחכיתי קרי כי אורחי' ולא יהיב דעתי' ולא יצבר איזה פעם דבעוד שהוא לומד הן בכלל קרא כי האי ולאו אדעתי' והיינו דקאמר כשאתה מגיע ודייק לומר לא נמצאת מחרף ולא אמר אתה מחרף ודו"ק עכ"ל משמע בהדי' דרק בתפילה או בלימוד י"ל שישכח וידבר כדרכו אבל בדבר שאין רק שני אותיות בשעה קלה מועטת בודאי שרי השאלה הי' לענין ש"ץ בברכת שופר] ובפרט בדיעבד אם עלה לא ירד כמבואר ולכן אין חשש כלל וכ"מ מדברי רש"י מגילה כ"ד ע"ב בד"ה מפני שקורין לאלפין עיינין וז"ל הגמ' שם אר"א חפני ובושני לא ישא את כפיו תנ"ה אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאן ולא אנשי בית חיפה כו' מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין פירש"י וז"ל ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו את פני וכו' ומעיינין עושין אלפין ופוגמין תפילתן ודאמרי' דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ההוא בדרשא עכ"ל ותמהו כולם דל"ל לרש"י ז"ל לפרש משום דהוא לשון קללה הלא בלא"ה פסול משום שפוגם תפילתו אך לפמ"ש א"ש דהנה ר"א דהוא אמורא דצריך לפרש דבריו כידוע ואפ"ה אמר סתמא חפני ובושני לי"כ ופרש"י מאנשי בית שאן וק' הא אם הוא מכוין לדבר היטב מותר לו לישא כפיו ובשלמא בברייתא מפרש טעמא מפני שהן קורין משמע אבל אם אין קורין כן בשעת נ"כ מותר אבל ר"א דהוא אמורא ואמר סתם חופני ובושני לי"כ דמשמע מזה כיון שהוא מאותו מקום שמדברים כן אפי' אם יכוין לדבר היטב כשמכוון נמי אסור וקשה לרש"י ז"ל למה ולזה מפרש הטעם דהרי כקללה יחשב ובזה חיישי' הרבה אבל משום פגימת התפילה ל"ח במכוון בנ"כ ורק משום מטעם שמקלל ח"ו ולכן בדבר קל כזה אם מכוון עצמו לומר בדיוק ככל אדם בודאי כ"ע מודים דמותר להוציא רבים י"ח בברכה כנ"ל ברור ועיין גם בפ"מ שם [בסי' נ"ג ס"ק ט"ו בא"א] מ"ש להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"ת. גם מ"ש דוקא לחלק התפילה וה"ת ז"א כלל דרק תלוי ברצון הצבור ואין לפקפק בזה וכן המנהג אפי' במוהל וסנדק ודו"ק

סימן יא

לידידי הרב המאה"ג המפורסם מו"ה נתן נטע פרענקיל נ"י אבד"ק סטאשוב יע"א

שאלה נשאלתי הבהכ"נ דפה יש שני חדרים א' במערבית דרומית והב' במערבית צפונית והחדרים נעשו לתשמישי הקהל למקרא העדה ולפעמים התפללו באחד מהם פעמים במנין ופעמים ביחידית וכעת רבות בשנים כמו שלשים שנה ואולי יותר בחרו להם העכו"ם שיהי' החדרים אלו למסכנות ולאוצרות עבור הבע"מ וזה תמיד כשעומדים הגארניזאהן מניחים שמה חפיצים כי הבנין הוא חזק ומבצר ואם לפעמים א' מהחדרים פנוי מחזיקים בתוכו איזה בע"ב לאוצר להכניס בתוכו תבואה וזה כמו שתי שנים אשר הקהל עשו איזה הכנסה משמרים מחזיקים בתוכו המחזיקים שמרים למכור ובכל יום ובעש"ק יחד יבואו האנשים על הנשים לקנות שמרים ואז הוא רעש ומהומה רבה וכהיום לאשר על החדרים האלו למעלה היא עזרת נשים והמקום צר להם מהכיל את המון ונוסף לזה למען הציל את החדרים האלו לבל יבוא בהם ערל וטמא חשקה נפש הבעה"ב ורוצים להרוס הכותל מזרחי ולהכניס חלונות להחדרים מבהכנ"ס ולעשות מהחדרים אלו עזרת נשים ועי"ז ינצלו מהבזיון אשר להם מחדרים ויהי' להם ג"כ הרוחה ולא יאמרו צר לנו המקום ועי"ז הסכימו כ"א אנשים ובתוכם זמ"ה נוסף לזה יחד הסכימו במא"ה כי בנקל יבואו לזה וגם יהיה להם איזה מצב לתקוני העיר הנצרכים

תשובה גיה"ק הגיעני זה כמה אולם לגודל טרדתי נשכח הדבר ממני וזה אתמול העירני עוד הפעם אמרתי להשיב מפני הכבוד והנה בגוף הדין הנותץ אבן מבהכ"נ הוא עובר על לאו דל"ת כן לד' אם הוא מדאורייתא או מדרבנן יש להאריך בזה עפ"י דברי הר"ן ז"ל בפ' (ב"ב) [בר"פ ב"ה] אולם לכ"ע עכ"פ לאו איכא דאורייתא או דרבנן והנה היכי דאית בי' תיוהא דמותר לסותרו או ע"מ לתקן דזה לא מיקרי לת"כ לה' אולם בנ"ד כיון דרוצין להרוס כותל של בהכ"נ לעז"נ דקדושתה קלה דעובר איסור נתיצה לתקן קדושה קלה ודאי אסור הגם י"ל דכה"ג היכי שעושה לשם קדושה אפי' קדושה קלה אינו בכלל לת"כ דהא עושה לתקנת מצוה וקדושה עכ"פ ול"ש בי' רק מעלין בקודש ואין מורידין ובנ"ד ל"ש מורידין דהא תהי' בקדושת' כמו שהי' ואי דהאבנים שיעקרו יפקעו קדושתן זה יכולין לעשות טובי העיר להפקיע קדושתן ונותץ אבן לא עובר דהא עושהו לשם מצוה דהכתוב אסר מה שצוה להשחית ולנתוץ בתי טומאות ולזה צוה התורה דל"ת כן לה' דרך השחתה מקודש אבל שלא בדרך השחתה רק לעילוי קדושה אפי' שקלה מותר כן הי' נראה לכאורה אך לפמ"ש דלכתוב במקום קדושת השם אסור למחוק] משום לת"כ עיין בב"י סי' רע"ו] אלמא אפילו לעלוי קדושה נמי אסור להשחית רק ע"מ לתקן ממש באותו מקום וא"כ בנ"ד דליכא כאן תיקון לצורך בהכ"נ של אנשים דבוודאי החוש מעיד שאינו נוי בהכ"נ באם חלונות פתוחים לחדר אחר ויותר יפוי ונוי אם הכותל חלק וטח בסיד א"כ בודאי זה לא הוי ע"מ לתקן וגם מה שמבואר במכתבו דהוי כמו חזו בי' תיוהא דעי"ז באים חיל עכו"ם וכשיהי' ביהכ"נ של נשים לא ידרכו שמה העכו"ם באמת זה לא ידעתי דאם רוצים יכולים גם עתה לומר דמתפללים שם נשים יכניסו שמה שטענדערס ויאמרו שמתפללים שמה גם כי זכרתי בעיר מולדתי במדינות פולין שבאו חיל לעיר לקחו גם עזרת נשים על מאגזין ולכן לפענ"ד אין זה תיוהא של אמת קיצור הדבר אינני רואה מקום להקל אך ראה ראינו בכמה קהלות נוהגים לעשות חלונות לצורך עז"נ אמרתי הנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם וכי ס"ד שישראל נותצין מקדשן וכו' ועיקר ההיתר י"ל שבאה להם כיון שיש כח בזט"ה למכור את כל ביהכ"נ א"כ כמ"כ נמי בכחם אם עושין קדושה אחרת להפקיע קדושת בהכ"נ גופא דהקדוש' חלה על השני' כמבואר במ"ב (סי' ל"ג] בארוכה ואפי' בכרכים מותרים האידנא דנתנו אדעתא דפרנסי העיר כידוע ודלא כמ"א ז"ל [בסי' קנ"ג ס"ק ט"ז] שאסר וחלק על המ"ב ולכן הנח להם לישראל ובפרט דאיכא מקום לומר שיבוא