דברי חיים חלק ב רפה

סימן ו

אם לראות במראה שהתפילין יהי' באמצע הוא דברי בורות כי אפי' אם אינם מכוונים ממש כשר דידוע דיש מקום בראש להניח שני תפילין ואפי' ברוחב ואין שיעור לתפילין ברוחב וכן משמעות המרדכי בהדי' [ועיין תוס' עירובין צ"ה ע"ב ד"ה מקום ובב"י סי' כ"ז ד"ה ומקום תפילה ש"ר] והגאון בספרו לא הקפיד ממש בצמצום

גם מה ששאל אם מחויב לעמוד בפני רבו מובהק לכאורה לפני רבו מובהק צריך לעמוד אך אין בימינו רבו מובהק

גם שאל אם רוב תפילין מונחים למעלה ומיעוטו למטה מעיקרי שער אם כשר הנה בבית יעקב מפורש בהדי' אפי' התיתורא צריך להיות במקום השער וכמ"ש בשמו (בשער התשובה) הבאר היטב בסי' כ"ז ס"ק ט"ז] והי' שלום

סימן ז

להרב המאה"ג מו"ה שלמה אבד"ק וואלבראם

שאלה סופרים רצו לחדש במלאכתם לעשות שי"ן משעוה ומניחים את השי"ן על הבתים שהתפילין מונחים בתוכם ותולין עור חתוך לד' חריצין על הבתים ועל השי"ן של שעוה הדבוק בהם והשעוה דוחקת העור ונעשה קמטים של שי"ן בעור ואומרים שיפה הוא מאוד שי"ן כזה לתפילין

תשובה הנה מבואר הדין שאין כשר לתפילין רק המותר בפיך ומש"ה אין נעשה רק בשל עור מטהורים ולא משל שאר דבר ול"ק קו' נוב"י ז"ל סי' א' דמהמותר בפיך לא נתמעט זהב וזה ליתא דכמו דאמרי' [במנחות דף כ"ט ע"א וד' צ"ו ע"ב] גבי שלחן הטהור מכלל שהוא טמא והא כ"ע העשוי לנחת אינו מק"ט ולכאורה ק' דלמא זה גופא כוונת הכתוב שלחן הטהור שאינו מק"ט משום שא"מ מלא וריקן א"ו דפשוט משמעות הלשון שלחן הטהור דיש כנגדו דבר המק"ט ויוכל להטמא וזהו אזהרת התורה שיהי' השלחן טהור וא"כ כמ"כ בכאן שהתורה מגלה דתורת ה' בפיך היינו למעט ההיפך דבר שאינו מותר בפיך והיינו למעט כל דבר שאין בו היפך היינו דבר טמא כגון זהב מזה אין עושין תפילין דהא צריך להיות על דבר היינו עור שיש בו דבר היתר לאכילה ולא דבר האסור לאכילה היינו מין טמא אבל בדבר שאין בו איסור והיתר לאכילה זה נתמעט ואין עושין תפילין רק מדבר היתר לפיך ולא מדבר האסור ודברי הר"ן ז"ל [במגילה פ"ד] שפיר שמדבר המותר בפיך נתמעט שאין עושין בתים וכל מעשה תפילין רק מדבר המותר בפיך דבזהב לא שייך איסור והיתר כלל הדבר שאין עושין לתפילין שום דבר רק מעור בה"ט וכמבואר במנחות דף ל"ה

שנית קיי"ל דבית צריך לראות האויר והעיקר לראות אויר השי"ן שמבחוץ וכמבואר בב"י ז"ל [סי' ל"ב] בשם רב שרירא גאון ז"ל ומבואר בב"י [סי' הנ"ל] המחלוקת שבראשונים אם מותר לכרוך רצועה מבחוץ על תפלין של יד משום בית שאינו רואה האויר שהרצועה מכסה את הבית שיש פוסלים ויש מכשירים מכמה טעמים שביד א"צ להיות בית רואה אויר ושנית שרואה אויר שמצד שני ומצד זה גם שאינו נעשה רק להגן ולחזק העור וסיים המרדכי דספק הוא ואין למחות ביד העושים הרצועה רק בראי' ברורה והנה בנ"ד דהוא בשל ראש דלכ"ע צריך לראות האויר ואינו רואה הבית כלל האויר דשי"ן דכ"ע מודים דפסול ושוב נ"ל דכאן שעשו השעוה להעמיד השין הכל הולך אחר המעמיד כמו שקיי"ל גבי כלים לענין טהרה דהכל הולך אחר המעמיד וא"ל כיון שעשוי לנוי בטל אצל העור זה ליתא דמבואר ברא"ש ז"ל בסוכה ל"ו ע"ב וז"ל בד"ה אין אוגדין את הלולב אלא במינו [וכו' עד] ומינה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין א' לנוי אפי' דרך גדילתו אין בו משום ב"ת כיון דלא נתכוין אלא לנוי ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לב"ת היינו בסתם אבל אם כוון לנוי אפי' דרך גדילתו הוי כאגד יתירה לר"י וקיי"ל בהא כר"מ עכ"ל אלמא דאין בטל הציפוי לגבי דבר שנכסה בו ורק שאינו עובר על ב"ת משום שאינו מכווין להוסיף וכ"ז לענין ב"ת דאזלי' בתר אדם המכוין במצוה שעושה אבל בפסול שאינו תולה באדם רק בעצמות הדבר אם רואה בית החיצון האויר וכיון שלא נראה האויר לבית החיצון פסול מה לנו לכוונת אדם בזה ומה שהזכיר המרדכי ז"ל גבי רצועה שכשר משום שעשוי לחזק התם שאני שהוא מין עור והוי שניהם העור הבית עם הרצועה הני שניהם כבית אחת אבל במצופה זהב או מין אחר א"א למיהוי אחת עם עור הבית דהא המין השני פסול להיות בית להפרשה וא"כ שפיר מפסיק השעוה ואין הפרשה שבבית החיצון רואה האויר וז"ב. ולכן פסולים אלו בתים החדשים שעושין עם שעוה ולדעתי עוברים על ב"ת וכמ"ש הרא"ש ז"ל דאינו עובר בלולב משום שמכוין בפירוש להוסיף הזהב שלא לשם מצוה א"כ בנ"ד שהמניח התפילין א"י כלל ממה שבתוך הבתים היא השעוה א"כ אינו מכוון כלל בודאי עובר בשוגג על ב"ת דבעינן שיכוון דוקא לנוי ולא משום מצוה דבזמנו א"צ כוונה יעו"ש ברא"ש ז"ל וגם בל"ז פסול דמבואר במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ז] דגם בדוחק מצד אחר האותיות נקרא חק תוכות בודאי פסול לעשות כן ורק בצבת לקמוט העור

סימן ד

לכבוד ידידי הרב המאה"ג החסיד המפורסם לתהלה מוהר"ר אברהם יצחק נ"י האבד"ק קליין ווארדיין יע"א

מה ששאל מעכ"ת אם רשאי לשנות נוסח אשכנזי ולאחוז בנוסח האר"י ז"ל כי בחתם סופר [סי' ט"ו] מבואר דהאר"י ז"ל עשה הכוונות בשביל שהי' ספרדי אבל גם בנוסח אשכנזי מרומזין הסודות

תשובה הן אמת דגם בנוסח אשכנזי הוא עפ"י סוד וכמו שמבואר בדברי האר"י הקדוש כוונתו על נוסח אשכנז כמו בקדיש יעו"ש אך הכוונות והנוסח שבסידור מהאר"י ז"ל אינו כולו נוסח ספרד כידוע למעיין בספרי נוסחאות המדוייקות להאר"י ז"ל וסידורי ספרד בכמה מקומות משונה מנוסח האר"י ז"ל. וז"ל משנת חסידים ז"ל בהקדמתו קודם תפילת ערבית ואין לשנות מנהג אבות בעיקר התפלה לפי שחלוקי מנהגים באו מחילוק שורש הנשמות לכל מנהג יש לו שורש מסילה שמורה לו למעלה להעלותו ואין אדם נוגע במוכן לחבירו ואם לא ידע אם בנפשו הוא המנהג שתפסו אבותיו נוח לו שיתנהג במנהג המובחר שקבל הרח"ו כוונותיו עליו מהאר"י זלה"ה שרובו היא על סדר תפלת הספרדים לתקן תיקון הצריך למעלה עכ"ל הרי דלא כולו הוא נוסח ספרד ובברוך שאמר הזהיר שלא להוסיף על מנהג אשכנז הרי דנוסחתו לא הי' מפני שהוא ספרד רק הוא בירר הסולת ומבואר בהקדמת פע"ח וז"ל בשרשי המנהגים שיש חלוקים בין אשכנזים ובין ספרדים קאטלונייא ואיטליא וכיוצא בהם שיש בהם מנהגים קדמונים שלהם בסידורי התפילה כו' והי' אומר מורי זלה"ה שיש י"ב שערים ברקיע נגד י"ב שבטים וכ"א עולה תפילתו דרך שער אחד והם השערים הנזכרים בשלהי ספר יחזקאל ואמר שודאי לא הי' השערים ודרכי השערים שוים ג"כ וכ"א משונה מחבירו לכן גם התפילות משונות לכן כל א' וא' ראוי להחזיק כמנהג תפלתו כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפילתו עולה אלא ע"י שער ההוא אך מה שהוא דינים מפורשים בתלמוד זה שוה לכל השבטים עכ"ל הרי דלכ"א מהשבטים שער בפ"ע ורק באמת הכל לפי שורש נפשו מאיזה שבט וכמבואר במ"ח הנ"ל דכ' דאם לא יודע שורש נפשו ראוי להחזיק בנוסח האר"י ז"ל הרי דכוונת דבריו דהאר"י ז"ל בירר הסולת מתוך האוכל והוא מתוקן לכל נפש וזה ג"כ טעם הליקוטי אמרים ובחנם התרעם הח"ס [סי' ט"ז] על ליקוטי אמרים ואולי מחמת שמחברו ראש קהל חסידים לכן לא נכנסו דבריו באזניו אולם תמה אני על גדול הדור רשכבה"ג איך נשמט ממנו דברי האר"י ז"ל בהקדמת פע"ח שכ"כ וכן המ"ח שהי' גדול בנגלה ובנסתר כ"כ שיש י"ב חלונות נגד י"ב שבטים וכן נתפשט זה בכל ספרי המקובלים ועיין במעבר יבק בארוכה ומה שתמה שם בספר ח"ס דא"כ דלכל שבט יש חלון אחר והאיך נעשה ר"א שליח להתפלל דר"ע הי' אתו ור"ע בן גרים ויש לו שער אחר ואיך יוכל להוציאו וז"ל הח"ס חא"ח סי' ט"ז והנה ר"א הגדול הי' מב"ב של מרע"ה כמבואר במדרש בפ' ושם האחד אליעזר ור"ע תלמידו הי' מבני גרים וע"כ ר"ע התפלל ספרדי ור"א התפלל נוסחא השייך לשבט לוי ואיך כי גזר תעניתא ולא נענה ר"א ירד ר"ע ואמר אבינו מלכנו ונענה ואיך יוכל להיות שלוחו של ר"א ושל כל בני הכנסת ההוא והוא אינו מהם ואיך נעשה שלוחם עכ"ל ומכח זה דחה דברי ס' לקוטי אמרים ובאמת הראית לדעת דלק"א לאו מדעתי' דנפשי' אמרה רק בגזירת עירין פתגמא הגדולים בנגלה ובנסתר קדמוני האחרונים אשר כל גדולי הדור כמו הב"י ז"ל והרמ"ע והאלשיך והט"ז והש"ך ומ"א שתו בצמא דבריהם ובאימה קבלו עליהם גדולת מהרח"ו כידוע בספריהם וכן אחריהם גדולי הדורות כמו ח"צ ופ"י והתב"ש ז"ל פחדו מדברי האר"י הקדוש ואיך אנן יתמי דיתמי לא נבוש מהשיב אחור דבריהם ובאמת כי לא זכיתי להבין דברי הח"ס מ"ש האיך יכול אחד לעשות שליח להוציא