דברי חיים חלק ב רפד

של הבית ולהב"י אפי' ניקב מן הצדדין נמי פסול ולכן פסק הרמ"א ז"ל דכל צדדים צ"ל שלימים כן נראה לכאורה אולם קשה מאוד כיון דלר"ה כל היכי שניקבו פסול רק היכי שניקבו ביני וביני כשר הכי הו"ל לר"ה לומר ניקבו התפילין מן הצדדים פסול ולשון זה שאומר פני טבלא קיימת הוא לשון דמשמע דכל היכי דיש קיום להטבלא כשר וניקב לא איכפת לן וגם קשה דלמה לא השמיענו גם בתפילין של יד מאי דינו לימא בפשוט תפילין שניקבו הבתים פסול ובין הצדדים כשר וגם כל הפוסקים הביאו נתקלקלו התפילין משמע דעיקר הפסול משום קלקול העור וא"א דבהצדדי הבתים אפי' כל שהוא פסול א"כ אין טעם כלל משום קלקול ולכן נלענ"ד דבאמת ניקב או נקרע קצת כשר בין בתש"ר ובין בתפילין ש"י דאין כאן קלקול זולת אם נתקלקלו שניהם יחד כמבואר בש"ע ורק דמחלוקת רש"י והגאון עם הנ"י והב"י ז"ל היא בזה דלרש"י ז"ל עד שפני ט"ק היינו מקום מושב הבתים אבל אם עלה הקלקול אפילו עד פני הבתים כשר כיון דעיקרן קיימת אך הנ"י והב"י ז"ל פירשו פני הטבלא היינו צדדי הבתים או לפי' הנ"י העליונים משום שכן דרך הבתים אפילו אם נתקלקלו קצת להיות להם העמדה ע"י הצדדים שמעמידים אותם כיון שהם קשים וחזקים מש"ה צריך שצדדי הבתים יהיו שלמים ואז אפי' אם נתקלקלו בצד הרחב יחזקו ויעמודו ע"י העליונים והצדדים שמחזקים אותם אך כל זה בנתקלקלו ביני הבתים בצד הרחב דאז יש חשש שיתקלקלו הבתים כולם אבל אם כולו שלם רק שיש איזה נקב בהבית מן הצד לא איכפת לן וזה מדוקדק בדברי הב"ח ז"ל שכ' בסי' ל"ג וז"ל ואמר רבינו דלפי"ז יהי' פי' כ"ז שפט"ק כלומר דכיון שעור הבתים קיימת מכל צד אין אנו חוששין להפסקת התפירות דאין לפרשו על עור מושב הבתים דאין ענין קיום מושב הבתים להפסקת התפירות אבל לפי' רש"י והרא"ש דבקלקול עור הבתים קאמר א"א לפרש כ"ז שפט"ק דעור הבתים קיימת שהרי נתקלקלו אלא שצריך לפרש דה"ק כ"ז דקרקע הבתים קיימת דהיינו התיתורא זו היא דעת רבינו אבל נ"י כתב וז"ל כ"ז שפט"ק היינו טבלן עיר של הבתים ואעפ"י שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשירים וב"י כתב דפט"ק היינו לומר דבעי' שיהי' שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשרינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא והכי נקטי' לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעינן שיהי' שלמים מכל שאר צדדין וכן מושב הבתים צריך שיהא שלם וקיים עכ"ל דמשמע דקאי אאם ניקב ביני וביני אבל אם לא ניקב רק בצדדין לחוד כשר וא"כ א"צ להחמיר כלל אולם ראיתי בתשו' פ"י חא"ח סי' יו"ד וז"ל תפילין ש"י שנקרע קצת אם יש להכשיר או לפסול תשובה לפענ"ד שאין השאלה צריכה לפנים דל"מ לנ"י דס"ל דכל דברי התלמוד מיירי שלא נקרע כ"א בין בית לבית דכ"מ מדבריו שלא כתב כ"א בין אויר לאויר וכן למטה גבי בעתיקתא שלא יצא הקרע לחוץ משמע דהוא ז"ל ס"ל דפט"ק היינו שכל העור סביב מבחוץ שלם ולא נקרע כ"א באויר שבנתים ומ"ש לא נקרע מלמעלה לאו דוקא דה"ה מן הצדדים רק דכוונתו דבנתיים נקרע ולא עלה הקרע אפי' מצד זה עד למעלה שיהא נראה מבחוץ או אפשר מבחוץ מקרי הכל מלמעלה עכ"ל דמשמע דס"ל דגם בלא ניקב בין בית לבית רק בצדדים נמי פסול דהא בשל יד ליכא בין בית לבית ואפ"ה פסול בניקב: והנה מי אנכי לבוא אחר זקני הפ"י ז"ל אפילו אם הי' הוא המיקל צריך אני לבטל דברי נגדו מכ"ש כשהוא מחמיר דבטלו דברי נגדו ופסול לעולם בניקב לדברי הנ"י ויפה עשו המחמירין אולם כ"ז כנ"ל באם ניקב בוודאי אבל אם לא ראינו רק] כמו סדק וקלופה בעור ואין ברור שניקב דכשר וא"צ בדיקה כלל שהרי לדברי רש"י והערוך ז"ל כשר כ"ז שמושב הבתים קיים וגם להרמב"ם ז"ל שקאי דברי ר"ה אתפיר' ולדידי' אין פסול כלל נקב בבתים וא"כ בהצטרף עוד ספ' דאין ברור הנקב בודאי דא"צ אפי' בדיקה ואם הלכה רופפת בידך צא וראה האיך העולם נוהג ולכן א"צ להחמיר בזה כנלענ"ד ועי' בא"ז הנדפס מחדש כתב בהדי' להכשיר יעיי"ש [ועיין לקמן סי' ה']

סימן ד

שאלה בס"ת ותפילין שכתבו בה"א שני' משם הקודש ב"ה וב"ש בצורת רי"ש וקו בתוכו ואחד רצה לפוסלו ורבים מוחים בידו

תשובה הנה באמת דבר זה מבואר בטא"ת סי' ל"ו וז"ל הב"י שם ה"א לא תהי' עגולה כמו רי"ש כו' ומ"ט אית לי' תגא כו' ופר"ת דמיירי בעוקץ שמאחרי' ותגא פי' כי הא דאמרי' בעירובין דלמא יתבא זבוב אתגא דדלי"ת ומשוי' לי' רי"ש ומיהו בהג"ה מיי' כתב מדמשני אני קושר לו כתר משמע כפירש"י שכ' שעל פני' מיירי ואף ר"ת צריך להודות דיש לה על פני' כו' ועוד שתמונתה כמו דלי"ת ויו"ד עכ"ל אלמא דכותבין ה"א בצורת דלי"ת ממש לכ"ע ואין מחלקין בין ה"א שבשם לה"א אחרת ולכן בודאי לכתחלה כותבין שתי ההי"ן בצורת דל"ת וקו בתוך ה"א אולם בדיעבד בודאי כשר דכלל הדבר צורת האות אם לא נכתבה כהוגן אם לא נשתנה לאות אחר כשר כמבואר בהגהת רמ"א ז"ל [סי' ל"ו ס"א] ובלבוש זולת במקום שנתבאר בפירוש שמעכב ועיין במהרי"ק לענין נגיעת החיתי"ן ועיין בב"י אבל במקום שלא נתבאר דמעכב מסתמא אינו מעכב ולכן בדיעבד בודאי כשר ה"א שנכתבה בצורת רי"ש וקו בתוכה שלא נשתנה לאות אחר והנה גם בספרי המקובלים כתבי מרן האר"י ז"ל ותלמידיו נתבאר בהדי' שה"א שני' היא בצורת וא"ו ואח"כ יאריך הראש ואח"כ יעשה קו קטן מהקו שבה"א ראשונה וכן העתיקו דבריו תלמידיו במשנת חסידים ומצת שמורים ולא מצאתי בשום מקום ה"א בצורת רי"ש זולת בלבוש ז"ל הביא בשם קצת סופרים לכן לדעתי לכתחילה יכתבו ה"א שני' כבראשונה ורק החילוק בשעת כתיבה כפי מה שמבואר בפע"ח ומ"ח ומ"ש ובהקוץ היוצא יש חילוק זולת אלה השנים ה"א שני' כבראשונה אבל בדיעבד כשר בכל ענין כ"ז שלא נשתנה לאות אחר וז"ב

סימן ה

להרב החריף החסיד וי"א מו"ה עמרם ישי נ"י בק' סערענטש יע"א

אודות התפילין שנקבו במשהו עור הבתים באמת הפ"י ז"ל [בתשו' סי' יו"ד] אוסר וכ"נ מפשטות הנ"י וב"י ומ"א [בסי' ל"ג] וכן הביא הפ"י ז"ל בתשובה ומ"ש כ"ת דצריך להיות ב' בתים זה נגד זה ז"א כלל בנקבו הבתים ורק בניקבו תוך הבתים צריך ב' בתים סמוכים לא בניקב עור הבתים להב"י ופ"י ז"ל שלדידהו צריך שעור הבתים יהי' שלימים וגם לא מהני לדידהו שום אמתלא לומר שמחמת חיכוך נתקרע כי לשיטתם צריכים הבתים להיות שלימים אך נ"ל דלדינא לית הלכתא כן והכל מודים בכה"ג דכשר דז"ל הש"ס מנחות ל"ה ע"א אר"ה תפילין כ"ז שפני טבלא קיימת כשירות ר"ח אמר נפסקו שתים כשירות שלש פסולות א"ר הא דאמרת שתים עשירות לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה אבל זה כנגד זה פסולות וזה כנגד זה נמי לא אמרן אלא בחדתתא אבל בעתיקתא ל"ל בה עכ"ל ופרש"י שם טבלא זה עור של בתים והב"י כ' בסי' ל"ג וז"ל וממ"ש כ"ז שעור מושב הבתים נראה שהוא מפרש דפני הטבלא היינו התיתורא ומדברי הנ"י נראה דהיינו עור הבתים מלמעלה ול"נ דפט"ק היינו לומר דבעי' שיהיו שלמים מכל שאר צדדים דלא מכשירינן אלא כשנקרעו בין בית לבית דוקא עכ"ל והנה לפי מה דמשמע מפשטא דלישנא דאפי' ניקב משהו בעור הבתים פסול וק' טובא דא"כ מאי אמר ר"ה כ"ז שפני ט"ק כשירים הא לא נשמע שום פסול כלל הול"ל תפילין שניקבו בטבלא פסולין מה לשון זה שאמר תפילין כ"ז שפט"ק כשירין הלא לא ידעי' שום פסול כלל הו"ל לאשמעי' פסולה אם נקבו פסולין וגם לא ידעי' טעמא מאי אי משום דהקלף איתרע הא באם נתקלקל בתוך הבתים מחלקינן בין חדשים לישנים וצריך זה אצל זה אלמא כל שאינו כן לא איתרע הכל או שלא יתקלקל יותר וא"כ גם בניקב הטבלא נימא כן דצריך דוקא זא"ז או חילוק בין ישנים וזה לא נזכר כלל בדברי ר"ה א"ו הפשט הוא כן דהב"י ורמ"א ז"ל מחדשים לומר דאם נתקלקלו שני בתים שלא כסדרן זא"ז או בחדשים לחד גירסא דכשר מ"מ צריך שלא יכנס הקרע לפנים היינו לפני טבלא] דאם יכנס לפנים יתקלקל מאוד ופסול אבל באם ניקב עיר הבית לחוד כשר וכ"כ בב"ת ז"ל סי' ל"ג וז"ל ואמר רבינו דלפ"ד יהי' פי' כ"ז שפט"ק כלומר כיון שעור הבתים קיימת מכל צד אין אנו חוששין להפסקת התפירות כו' עד והכי נקטינן לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעינן שיהי' שלמים מכל שאר צדדים וכו'] עכ"ל יעיי"ש הרי דוקא בנתקלקל באמצע פסול אם נכנס הקרע לפנים וז"ב דא"א דניקב כ"ש פסול הי' צריך העור בדיקה כדאמרי' [במנחות ל"ה] גבי קלף דצריך בדיקה דשמא ניקב ומ"ד ס"ל דהי' בודקו בקולמוסו ולכך לא צריך בדיקה ע"ש וכ"ז לכתיבה] אבל עור הבתים הי' צריך בדיקה א"ו שזה ליתא וניקב העור לחוד כשר זולת אם ניקב תוך הבית והקרע הולך לפנים או אם נפסק כולו דלא גרע מנפסק באמצע אבל אם לא נפסק כל הבית מצד פנים בודאי כשר ודברי הפ"י לא מר בר ר"א חתים עלה ומי יודע אם איזה תלמיד טועה כתבו וח"ו לזקני הפ"י ז"ל לומר כן והי' שלום. [וע"ל ס' ג']: