דברי חיים חלק א צט

הנה ז"ל המשנה יבמות (דף ע' ע"א) ואיזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפי' אחת מהן וכרות שפכה כל שנכרת הגיד כו' ובגמ' (שם מ"ה ע"א) תיר איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפי' א' מהם ואפי' ניקבו ואפי' נימוקו ואפי' חסרו א"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן [בן] ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר ס"ח ס"ד אלא הרי הוא כסריס חמה וכשר ופירש"י שם ס"ח ס"ד הא סריס חמה בידי שמים הוא מחמת חולי (הוא) והא לאו חולי הוא. כסריס חמה וכשר דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות עכ"ל ושם וניקב לא מוליד והא ההוא גברא דסליק לדיקלא וחרזי' סילוא בביצים ונפק מיני' כחוט דמוגלא ואוליד הא שלח שמואל לקמי' דרב וא"ל צא וחזור על בניו מאין הם א"ר יהודא א' שמואל פ"ד בי"ש כשר א"ר היינו דקרינן פצוע ולא הפצוע במתני' תנא נאמר לא יבא פצוע ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בי"א אף כאן בי"א א"ר פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן פצוע בכולן בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי ביצים דך בכולן בין שנידך הגיד בין שנדכו הביצים בין שנדכו חוטי ביצים כרות בכולן בין שנכרת הגיד בין שנכרתו הביצים בין שנכרתו חיטי ביצים א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דהאי פ"ד באותו מקום אימא מראשו א"ל מדלא מנה ביה דורות ש"מ בא"מ ודלמא האי האי דלא מנה בו דורות דאיהו הוא דאסור ברי' ובר ברי' כשר דומיא דכ"ש מה כ"ש בא"מ אף האי נמי בא"מ וכ"ש גופא ממאי דבא"מ הוא אימא משפתו שפכה כתיב במקום ששופך ואימא מחוטמו מי כתיב בשפוך כ"ש כתיב מי שע"י כריתה שופך ושלא ע"י כריתה אינו שופך אלא מקלח לאפוקי האי דאידי ואידי שופך הוא במתני' תנא נאמר לא יבא פ"ד ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בא"מ כו' עד האי עובדא דהוי בפומבדיתא איסתים גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים סבר ר"ב ב"א לאכשורי אר"פ במקומה מבשלה שלא במקומה לא מבשלה עכל"ה. ובתוס' שם ד"ה שאין וז"ל ואמר ר"ת דיש לחלק בין ניטלה הביצה לפצוע דכשניטלה הביצה מוליד מידי דהוי אניטלה הטחול דכשרה וניקב בסומכי' טריפה והא דאמר לקמן בין שנכרתו ביצים בין חוטי ביצים היינו דוקא שניהם אבל נכרת א' מהביצים כשר ואפי' את"ל דר' ישמעאל לפלוגי את"ק אתי הלכתא כוותי' כיון ששמע מפי חכמים בכרם ביבנה דהוי סמכא ובירושלמי נמי משמע דהלכה דכשר אבל משמע דאינו מוליד עכ"ל התוס'. וז"ל הרא"ש אחרי שהביא דברי ר"ת ז"ל כתב וז"ל וראיתי בירושלמי ומוכח שם דר"י בנו של ריב"ב איירי בי"ש כו' עד וכן צ"ל דאי בי"א איירי וא"מ איך יהי' כשר מי גרע מההוא גברא דאיסתם גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים דפסול לפי שא"מ עכ"ל והנה פשטות הלשון אין לו אלא ביצה א' משמע שלא ניטל ממנו ע"י מעשה אדם רק שנולד כך דאל"כ הול"ל מי שנכרת לו ביצה א' וכן כמה מראשוני' שהחזיקו בשיטה זו הרמב"ן והרא"ש ז"ל ורש"י ז"ל לפי פשוט לשונו וכמה גדולי הראשונים שפירשו דר"י [בנו של ר"י ב"ב] איירי בי"ש אך לכאורה קשה ע"ז אי מיירי בי"ש מאי פריך הש"ס ס"ח ס"ד אלא כס"ח ואי מיירי בי"ש שפיר אמר שבי"ש חסר לו ביצה א' הוא ס"ח וא"מ אך רש"י ז"ל מתרץ זה בלשונו דסריס נקרא ע"ש חולשתו ממעי אמו או שנחלה בגופו אבל זה לא נחלה כלל והוא בריא בשרירי מתניו רק שחסר לו ביצה א' זה אינו נקרא ס"ח ולזה מתרץ כס"ח וכשר עוד הקשו ע"ז דא"כ דאיירי בי"ש מאי אר"י [בנו של ר"י ב"ב] ביצה א' אפי' שניהם נמי דהא אמר ר"י א"ש דבי"ש כשר והרמב"ן ז"ל מתרץ דזה מילתא דשכיחא ובשני ביצים לא שכיח והרבו להקשות ע"ז מירושלמי ומכמה דוכתי. ואשר נלע"ד לתרץ פשוט דהנה זה ידוע דסריס כשר לבא בקהל וכאשר מתרץ הגמ' כס"ח אלמא דס"ח פשוט דכשר דהא שלם בכל איבריו רק שנחלש ממעי אמו. עוד מבואר בפוסקים דאם בטלו האיברים בי"ש הגם ששוב נגעו בו ידי אדם לכ"ע כשר דכבר כלו בי"ש והנה לפ"ז בנולד חסר שני ביצים אין שום חידוש כלל דכשר דהא כתיב בקרא פ"ד וזה לא נפצע ומטבע הבריאה נולד בלא כח הולדה וידוע דבלא ביצים אין כח הולדה וא"כ כיון שנברא בלא כח הולדה שאין הוה אמינא בעולם לחשוב שיהי' בכלל פ"ד או כ"ש שהרי נברא בחסר כח והנברא בחסר כח גם [אם] הי' לו הביצים סרים היא וא"כ האיך יעלה על הדעת בשביל שחסר לו הביצים יהי' פסול הלא הביצים אינם מועילים כלל להנברא בלא כח הולדה וא"כ זה שמתולדתו נברא בלא כח הולדה הביצים ללא יועיל ודאי שאין לחשוב ע"ז שיהי' בכלל פ"ד ואפי' אם היינו אומרים דבי"ש ונולד פ"ד בגיד פסול מ"מ בכה"ג שנברא בחסר כח בודאי אין לומר עליו שחסר לו הביצה הא חסר לו כח ההולדה מתולדתו ודאי ס"ח הוא אך הנברא בביצה א' דכל כחו במתנו כמו שראיתי באגרת בקורת שהביצה הנמצאת כחו עוד רב ביותר וא"כ כיון שכחו רב במתניו ולא חסר לו להוליד רק הביצה ה"א דע"ז שם פ"ד יחשב שנפצע הביצה שלו דמה פצוע במקצת פסול מכ"ש שנחסר כולו ככה ה"א לפסול בי"ש ולזה השמיענו ר"י [בנו של ר"י] ב"ב מפי כרמא דכשר דבי"ש כשר ומש"ה השמיענו דוקא בביצה א' דהוי רבותא טפי וכן נראה שר"י א"ש מחמת הברייתא הוכיח לדינא דבי"ש כשר והוצרך להשמיענו זאת דלא נטעה דהברייתא מיירי בי"א ומחמת שאינו רק ביצה א' השמיענו ר"י [א"ש] דר"י [בנו של ר"י] ב"ב איירי בי"ש אבל בי"א פסול ומה שכשר בי"ש הוא משום שפ"ד בי"ש כשר ולענ"ד אשר בזה יוסרו כל הקו' אשר נראה בש"ס דילן להך דיעה. ועתה נראה דגם דעת ר"ת ז"ל החולק יש לו דרך לפרש הסוגיא בהרווחה ובלא דוחק ול"ק מה שהקשו עליו. א' הקשו עליו האחרוני' ז"ל דמאי מתרץ הגמ' כס"ח למאי מדמי לי' לס"ח הא ס"ח אינו מוליד וזה מוליד ואי משום שכשר ס"ח לבא בקהל הא כל ישראל בודאי כשרי' ולימא ה"ז כשר שוב הק' הרא"ש ז"ל על ר"ת ז"ל דמפרש דר"י [בנו של ר"י] ב"ב איירי בי"א ושגם הירושלמי מפרשו בי"א קשה למה ס"ל לר"י בהירושלמי שכשר (בא"מ) [באינו מוליד] הא אמרי' בש"ס דילן דהאי דאיחרז בסילוא דפסול וגם באיסתם שביל דזרע פסול כיון שא"מ אלמא דכל שא"מ בנעשה בי"א בודאי פסול לבא בקהל. ול"נ לתרץ כ"ז בהקדים לתרץ דברי הלבוש שכ' בהל' פ"ו סי' ה' וז"ל וי"א שאעפי"כ שראוהו שמוליד אין להכשירו בכך לבא בקהל ויש לחוש לדבריהם להחמיר באיסור דאורייתא דאעפ"י שמוליד בכלל לא יבא נתוק וכרות הוא עכ"ל ותמהו עליו רבים דהא בש"ס דידן משמע דהכל תליא מילתא באם מוליד או לא ואם מוליד כשר הוא יעוין בב"מ ובישועות יעקב ז"ל. ומה שנ"ל הוא כך הנה חזינן דהגמ' מדייק למצוא מה כוונת התוה"ק בפצוע דכא וכ"ש עד דהוקשה לכ"ש וכ"ש בא"מ ממקום ששופך או דומי' דממזר והנה ידוע שיטת הרא"ם ז"ל [בטור מביאו בב"ש סק"ח] דס"ל גבי ניקב או נסתם גובתא דזרע שאינו רק פסול היינו בניו פסולים אבל כשר לבא בקהל וסברתו דהתורה לא אסרה רק כתות או נידך וזה אינו לא כתות ולא נידך ומש"ה כשר לבא בקהל ולא תלוי איסור פסלות בקהל במה שא"מ כיון שאינו כתות ולא נידך והנה החולקים ס"ל כיון דלא נודע מאי דך ופצוע רק שהיא דומיא דממזר שהוא תלוי שהוא פסול בלידתו או כ"ש במה שא"מ שאינו מקלח כדי להוליד א"כ עיקר כוונת התורה על מי שנשחת לו איברי הלידה ויהי' באיזה ענין שיהי' אם נעשה בי"א נקרא שנידך או נפרץ כח ההולדה דגוף האבר אינו לא מעלה ומוריד דהוי כמו שנידך ונפצע בידו או באבר אחר ועיקר מה שנידך באותו אבר כח ההולדה זה גרם לו הפסול א"כ אפי' ניקב או נסתם שביל הזרע ע"י אדם וגורמת שאינה מבשלת שלא במקומה זה הוי נידך או נכרת כח ההולדה ומש"ה פסול לבא בקהל לשיטת כל הראשונים שחלקו על הרא"ם ז"ל אך הרא"ם ז"ל ס"ל דבאמת גם למסקנא לא תלי' כלל בכח ההולדה רק דאם הוא בא"מ פסול אבל עכ"פ שבא"מ יהי' נידך או נכרת אבל באם הוא שלם רק ניקב לחוד הגם שא"מ לא נפסל כלל מלבוא בקהל דהרי לא נידך ולא נכרת וא"כ לפ"ז י"ל דנהי דהגמ' קאמר דפ"ד אינו מוליד ולפי הנראה מסוגי' הש"ס דכללא הוא מ"מ אם ראינו לפ"ד שמוליד אין זה ראי' דאינו פ"ד דהגם דחז"ל אמרו שא"מ וזה רואין שהוליד מ"מ אין זה מצילו שהיא פ"ד ונפצע הגיד לפנינו ודומה למ"ש טריפה אינה חי' ואפי' רואים שחי' כמה וכמה מ"מ אינו מצילו מהטריפות וא"כ י"ל דהלבוש ז"ל זה כוונתו דנהי דגם הוא לא ס"ל כרא"ם מ"מ אמר זה דאין לסמוך להלכה כר"ת ז"ל להכשיר בעל ביצה א' משום שראינו שמוליד די"ל כסברת הרא"ם דנהי דמוליד מ"מ כ"ש לפנינו ולא מהני לי' מה שמוליד ובזה יוסרו קושיות האחרונים מהלבוש ז"ל דבאמת גם הוא ס"ל דפ"ד א"מ מ"מ אין ראי' ממה שמוליד שכשר כיון שרואין פ"ד לפנינו כן נ"ל ברור וא"כ מה דאמר [ר"י בנו] של ריב"ב כס"ח היא כדי שלא תקשה לכאורה מדוע יכשר בעל ביצה אחת בי"א הא מ"מ נכרת והתורה אמרה כרות לא יבא לזה אמר פ"ד כס"ח דהא ס"ח מפרש הר"מ ז"ל בפה"מ [פ' הערל מ"ד] שלא ראה חמה מימיו בשלימותו א"כ בכלל זה נמי כ"ש ופ"ד במעי אמו ולזה (אם) נחסר לו מתולדתו ואפ"ה כשר הרי דלא תלוי הדבר רק