דברי חיים חלק א ק

אם נחסר לו כלי התולדה ע"י אדם אבל מה שגוף הבשר נחסר זה לא מעלה ולא מוריד דבזה אין חילוק בין בי"ש לי"א כמו שנעשה לו חסרון בא' משאר איבריו ועיקר פ"ד וכ"ש מה שנחסר לו ע"י כח ההולדה שבאיברים והואיל וזה בעל ביצה אחת מוליד מש"ה כשר ולזה דימוהו לס"ת כמו ס"ח אפי' שנחסר לו אינו כלום וכמו שנחסר לו בי"ש ועיקר מה שהחמירה תורה הוא בכח המוליד התלוי באברים אבל אם הוא מוליד אינו כלום כמו בי"ש שאינו כלום החסרון שבגוף ולע"ד זה ברור. ובזה יוסרו מעל ר"ת כל קו' מש"ס דילן ורק מה שהק' עליו הרא"ש ז"ל מהירושלמי הנ"ל אבאר אי"ה בנקדים דברי הירושלמי יבמות פ' הערל הל' ב' וז"ל תני' ר"י בנו של ריב"ב שמעתי בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו מוליד והוא ס"ח א"ר יוסי שמעתי הלכה כר' ישמעאל ב"ב ולית אנא ידע מן מה שמעית אמר רבי אימא לא הוה ר"י שמע לה מן בר נש זעיר שמואל אמר אם יבא לפנינו בעל ביצה א' אני מכשירו ר' חונה אמר דו סבר כר' ישמעאל בנו של ר"י א"ר יודן בר חנין ובלבד של ימין אתא עובדא קומי ר' אימי א"ל אין ברתי דאת שריא לי' אלא הוי ידעית דא"מ והוי ר' זעירא מקני לה דו משום מילתא על בררא פצוע אית תניי תני בי"א פסול בי"ש כשר אית תני' בין בי"א בין בי"ש פסול מ"ד בי"א פסול בי"ש כשר יליף לה מממזר לא יבא ממזר ולא יבא פ"ד מה ממזר בי"א אף פ"ד בי"א מ"ד בין בי"א בין בי"ש פסול מנן לי' א"ר מנא מהכא לא יבא פ"ד לעולם א"ר יוסי בר בון עוד הוא יליף לה מממזר לא יבא ממזר. ולא יבא פ"ד מה ממזר בי"ש אף פ"ד בי"ש וממזר בי"ש יצירתו בי"ש הוון בעיי מימר מ"ד בי"א פסול בי"ש כשר ר"י בנו של ריב"ב מ"ד בין בי"א בין בי"ש פסול כרבנן א"ר אחא בר פפי קומי ר' זעירא כולה דרבנן הרי שעלה חטטין מי מחכך בה או מסתת והרי היא בי"א כמו שהוא בי"ש עכל"ה והנה בעזר השם נראה לתרץ לכ"א מהשיטות והנה לשיטת הרא"ש והרמב"ן ז"ל הקשו דאי מיירי בי"ש לפי המסקנא א"כ איך מתרץ השני ברייתות אהדדי דבחדא תני בי"ש פסול ובאידך כשר הא לרבנן בי"ש פסול והיש"ש ז"ל כתב לתרץ דכוונת הירושלמי לומר דל"פ רבנן כלל וגם רבנן מכשרי אבל כולה (אמרו) [פוסלי'] בידי אדם וזה דחוק מאד כמבואר באחרונים אולם לדברי הרמב"ן והרא"ש ז"ל [י"ל] דכך היא כוונת הירושלמי דבאמת בי"ש כולם מכשרי וגם האידך ברייתא מכשרי ורק דאיירי ע"י חולי וכה"ג הוי כבי"א ובכה"ג הוא פלוגתא דר"י [בנו של ר"י] ב"ב ורבנן אי דמי לי"א או לי"ש והכי קמדמי לי' לי"ש ומש"ה מכשיר והך ברייתא דפוסל ע"י חולי (ג"כ) הוא כרבנן ואידך ברייתא דמכשר בי"ש ג"כ כרבנן מצי סברי דהא בי"ש ממש גם רבנן מכשרי ומש"ה אמר כולה רבנן וכנ"ל. אך לפ"ז לכאורה הדרא קו' קמייתא לדוכת' דלר"י [בנו של ר"י] ב"ב הוי ע"י חולי כבי"ש למ"ל לאשמעי' ביצה אחת לאשמעי' אפי' שתיהם אך באמת כיון דאיירי ע"י רופאים ניטל לאחר שנחלה וזה באמת הוא דבר דשייך במציאות ושני ביצים אינו שכיח ועיין בעצי ארזים ופ"מ שתירצו כעין זה אך כ"ז לשיטת הרא"ש והרמב"ן ז"ל אבל [על] ר"ת מקשה חדא כיון דחזינן דהגמ' ירושלמי בתחלה רצה לאוקמי בי"ש לא חזינן כלל דהדר בי' לפי המסקנא ותו קשה קו' הרא"ש ז"ל הנ"ל דהאיך ס"ד (לר"מ) בירושלמי להכשירו כיון דס"ל דאינו מוליד ובי"א פסול אם אינו מוליד כהך דאיסתתם בשביל הזרע ונ"ל דזה לק"מ דהנה קשה לכאורה לשיטת ר"ת ז"ל דס"ל דאיירי בי"א א"כ למה אמרו בירושלמי ה"ז ס"ח וקשה הא איירי בי"א והק"נ ר"ל דכוונת הירושלמי כבש"ס דידן ובאמת לישנא דירושלמי משמע דזה ס"ח ממש הוא ולא כס"ח ולכן נ"ל דלשיטת הר"ת דאיירי בי"א והנה קשה אם אינו מוליד למה לא נפסל הא נעשה כ"ש בכרות לו כח המוליד וכנ"ל וכקו' הרא"ש ז"ל ולזה נלע"ד דזה כוונת ר"י [בנו של ר"י] ב"ב במאי דאמר מי שאין לו אלא ביצה א' זה ס"ח היינו משום דמצינו בגמ' גבי הנוטל כרבלתו של תרנגול וז"ל הגמ' [שבת ק"י ע"ב הכא מעצמו היא דאר"י הרוצה שיסתרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו ולהס"ד דגמ' היא סיבה בעצם שלא יוליד. המגיה] אלמא דלפעמים מה שאינו מוליד אינו מכח גרמת האבר רק סיבה להמסבב המבטל כח ההולדה כמו כן י"ל שגמירי חז"ל בכרמא דמה שביצה אחת אינו מוליד אינו מהעדר הכח באבר דאדרבה יתחזק יותר כמבואר באגרת בקורת שהבאתי ורק שמניעת איזה כח בטבעו גרם זה וזה מקרי בי"ש כי אין גוף (חסר) [חסרון] הלידה תלוי בהביצה הנכרת' רק שע"י נסבב איזה סיבה שא"מ וזה הסיבה הוי כבי"ש לזה שפיר שייך בעל ביצה א' זה ס"ח כלומר דמה שא"מ אינו מחמת הכריתות הביצה רק שממילא נסבב כמו ס"ח ולזה שפיר אמר מעקרא בעיין מימר דפליגי הברייתות אי בי"ש כשר כיון דהטעם דר"י [בנו של ר"י] ב"ב מכשיר דמניעת התולדה בא מעצמו הוי כבי"ש ואפ"ה פסלו ת"ק ש"מ דס"ל לת"ק דבי"ש נמי פסול ומתרץ לי' כולה כרבנן דבי"ש לחוד כשר לכ"ע רק במעשה דר"י [בנו של ר"י] ב"ב במשנה דכרמא שאמר זה ס"ח היינו בהחולי מניעת התולדה בא ממילא ורבנן פסלי לעולם ס"ל דבי"ש ממש כשר רק עי"ח דמי מסתת היינו דס"ל לירושלמי דע"י חולי הוי כבי"א משום דבא ע"י אדם כמו שמרוב האכילה והעבודה בא החולי אך מ"מ הא מאן מסתת הא גוף הכריתה והסיתות הוא ממילא מן השמים וזה שאמר בידי חולי כבי"ש הגם שבא ע"י גרמת האדם מ"מ הא מאן מסתת הא הסיתות נעשה ממילא ואפ"ה פסול כמ"כ ס"ל לרבנן נהי דמעשה הכריתה ביצה א' אינו גוזר המניעה התולדה רק שמסבב מזה איזה מניעת תולדה מ"מ זה המניעה כיון שבא ע"י סיבובו של אדם פסול והוי כבי"א כמו חולי וז"ב לע"ד. ועפ"ז א"ש מ"ש הר"ת דמירושלמי משמע שא"מ ול"ק האיך פוסק נגד הירושלמי מפורש שאין בהש"ס דילן משמעות נגד זה אך לפמ"ש א"ש דהוכחת הירושלמי שא"מ מדאמר ה"ז ס"ח וקשה הא אינו ס"ח וצ"ל דא"מ כנ"ל ומש"ה איצטריך ר"י [בנו של ר"י] ב"ב לומר דמה שא"מ אינו מחמת כריתות הביצה רק מאיזה סיבה והוי בי"ש ס"ח אך בגמ' דילן דלא פירשו כן רק תירצו כס"ח לא ניחא כתירוץ שכתבתי אליבא דירושלמי דס"ל לש"ס דידן דמוליד א"כ מאי ס"ח ולזה מתרץ בש"ס דידן כס"ח א"כ הרי דלש"ס דילן מוליד וא"ש דברי (הרא"ש) [הירושלמי] לכ"א מהשיטות. ועתה אין עלינו רק לראות כמי מהם פסקו האחרונים ז"ל והנה נראה מהרוב האחרונים שפסקו כר"ת ז"ל והראב"ד ז"ל להכשיר בביצה א' ועיין ביש"ש שפסק כן בהדי' ונהי שהרמ"א ז"ל החמיר הוא רק לחומרא כנראה מדבריו א"כ בהצטרף עוד ספק אחד בודאי כשר לבא בקהל והנה בבא ע"י חולי הרמב"ם ז"ל מכשיר ורבו המתירין אשר אתו וכבר כתבו האחרונים דאם נשא אין כופין להוציא נגד הרמב"ם ז"ל וא"כ בהצטרף שניהם יחד בודאי כשר אולם דא עקתא דהרי האמת שהי' ע"י חולי אך מ"מ לבסוף הרופא נטלו בידו וגם מקודם לקחו ע"י סמים חריפים דהוי בי"א ממש דמה לי שמכריתו בסכין או בסמים חריפים שמניח עליו להכריתו וא"כ בא ע"י אדם. אך ראיתי בב"מ שכ' דאם בלא"ה נרקב י"ל אפי' אדם כרתו הוי כמו עומד לקצור וכקצור דמי ולכאורה באמת קשה הא הוי עכ"פ ככורת אחר כורת דחייב ובב"א ז"ל [סי' ב'] מתרץ דלענין חיוב שאני וזה קשה מ"ש לענין חיוב מפסול הקהל כיון דחייבה התורה להכורת שוב מקרי פצוע שנפצע ע"י אדם שהרי חייבוהו התורה מחמת שפצע לזה א"כ מקרי זה הנכרת או הנפצע פצוע ע"י אדם אך לזה י"ל דהנה מבואר [ע' תו' שבועו' מ"ג ד"ה כבצורות] דאפי' למ"ד עומד לקצור כקצור דמי לא שרי לקצור בשבת ולומר דכבר הוי כתלוש ז"א דלא אמרי' כל העומד רק לענין הדבר [העצם] כגון כאלו נקצר והוי דינו כמטלטלין או עומד לזרוק והוי לי' שעת הכושר אבל גוף הקצירה והזריקה הוי מעשה ממש וא"כ נהי דחייבו התורה להפוצע הוי כאלו כבר הי' נפצע בי"ש. אך בלא"ה מבואר הדבר ביש"ש יבמות פ"ח סי' ט' וז"ל אבל מ"מ מי שיש לו שבירה או חולי האבן והוכרח לכרתן אין זה חולי בי"ש שהרי אינו בהכרח לכרות הביצים ויהי' החולי במקומו עומד אבל מה שהוכרח לכרתו מעניני הביצים גופו הוא בי"ש עכ"ל והן אמת שלכאורה דברי היש"ש סתרי אהדדי דלעיל מיני' כתב וז"ל מ"מ נראה דאינו פסול אלא מי שנכרת כדי שלא יוליד או עי"ח שבא כבר בביצים שהי' בהכרח להכריתו אבל מה שכורתים עכשיו הרופאים מחמת האבן או שבירת הגוף ועוד נתקן הדבר היטב ובבירור שיוליד ואינם מקלקלים החוטים ושביל הזרע הולך כתקנו ותלוי בחכמת הרופאים אין בידינו לפוסלו כל עיקר ובניהם כשרים עכ"ל וזה היפוך מכאן אולם נ"ל דהתם אזיל לשיטת הפוסלים ע"י חולי או דאיירי שנחלה ע"י מכת אדם אך מ"מ מבואר דעת היש"ש ז"ל להכשיר וא"כ בנ"ד לפ"ד הרופא שאמר שלולא שהי' כבר נרקב לא הי' נכלה ע"י הסמים א"כ ע"כ כבר הי' ראוי להכלות ולא הסמים גרמו לו זה ממילא מה שהרופא חתכו קצת החוט בודאי לא מזיק לנו דבלא"ה לא הי' יכול להתקיים הגם אם נאמר שרופא אינו נאמן ע"ז ובפרט שהוא נוגע בדבר לומר כן שלא יאמרו שהוא קלקל מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וסגי להצטרף לשיטת ר"ת והראב"ד ז"ל וסייעתו דמכשירין בעל ביצה אחת אפי' בידי אדם וא"כ איש זה כשר לבא בקהל ובלבד שידע שהביצה ימנית שלימה ולא ניקב במפולש ולא נחסרה בידי אדם: