דברי חיים חלק א צז

שיקרעם הואיל שלא נתנם לו שישמרם בלב שלם אמר שיקרעם דלא שייך הכא פטומי מילי ולא זירוז כדי שישמרם ברצון ואז אם קרעם פטור וקשה לי דבסוף פ' כיצד הרגל [דף כ"ז] אמר רבא הניח גחלת על לבו ומת פטור על בגדו ונשרף חייב ואמר רבא תרווייהו תננהו על לבו דתנן כבש עליו לתוך האור וכו' בגדו דתני' קרע את כסותי שבר את כדי חייב ע"מ לפטור פטור ופי' התוספת דהכי מייתי ראי' שלא תאמר כיון שמניח על בגדו והוא שותק א"כ דעתו שיפטר דהא אשכחן דאפילו במצוה לקרוע דחייב ואכתי מאי ראיה שאני התם דכיון דנתנו בתחלה לשמור כי א"ל אח"כ שיקרע כדי שלא ידאג בשמירתו הוא ופטומי מילי בעלמא קא"ל אבל הכא שהי' רואה בגדו נשרף ושותק ניכר דניחא לי' וע"ז סמך המזיק שהניח הגחלת דאם אין רצונו בכך הי' מפילה שלא תשרף אלמא משמע דכי אמר קרע את כסותי חייב לפי שלא פטרו מן התשלומין כו' עכ"ל ולפמ"ש א"ש (דבארי') [דבאשו] מחייבין משום חיציו וגם שלא נשרף תיכף נתחייב אחיציו וכיון שכבר נתחייב משעת ההנחה על בגדו שוב לא נפטר גם שהיא אבידה מדעת אולם ע"ז י"ל דס"ס שוב לא הוי גירי דילי' דיכול הי' להסירו ויש לדחות עפ"י דברי הנ"י ואין להאריך כעת בלא עיון בספר. אולם עכ"פ משמע מסוגי' הנ"ל דאמדינן דעת האדם מה כוונתו אפי' להיפך ממה שמפרש בהדי' אם יוכל לסבול הפירוש כגון יש לאו שהוא כהן וא"כ בנ"ד ודאי לפי הנראה דלשחוק אמר כן בין איך טאקי אכהן ווארום וואש איך מיך ניט וואלט איך דען בדארפט צו צאהלען וועש געלד ואף שקצת דחוק בפירוש הזה מ"מ באמת נראה שכן כוון שאינו כהן כלל ולא הוי רק פטומי [מילי] באיזה כוונה שהוא ולכן מותר בודאי לישא גרושה ואולם אם יוחלט דהוי הודאה ממש לא מקרי זה אמתלא דהנה גדר אמתלא הוי דאומר שבאמת כוונתו הי' כן רק שאמר דבר זה לשחוק אבל הכא אם נחליט אנו שלא אמר לשחוק רק כוונתו ממש שהוא כהן א"כ אינו בגדר אמתלא ורק הוא בדרך סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל שאומר שכוונתו לחרמו של ים ה"נ הוא מפורש שכוונת דבריו הי' בתחלה שאינו כהן רק לצחוק אמר שאינו רוצה לשלם דמי רחיצה ובכה"ג נאמן לפי המבואר בש"ס ול"ד לגדר אמתלא דשם בשעת אמירתו לא הי' מקום לתלות לצחוק או לאיזה דבר והובנו דבריו שממש אמת אומר שדבר זה אסור ואח"כ אומר שאמר לצחק אך בנדון זה לפי דבריו בתחלה הובנו דבריו לצחוק ולא הוי זה רק כאומר שכוונתו רק חרמו של ים וז"ב ולכן לא נאריך בזה אי מהני חזרה. אך ראיתי במה שהקשה מעכ"ת על מהר"ל ז"ל שכ' בנדה [ע' ט"ז בי"ד קפ"ה] הטעם דבדבר שאומר לפני רבים לא שייך אמתלא והקשה מעכ"ת מהאשה שקפצו עלי' אנשים שאינם מהוגנים ואמרה מקודשת אני וא"כ אמרה כן לרבים ואפ"ה מהני בה אמתלא כמבואר (במשנה) [בכתובות כ"ב א'] ולפע"ד לק"מ דהנה באמת וכי לא יכול להיות שהמקדש מת או שגירשה רק בב"ד לא שייך לומר כן דמהמני' במיגו חדא (דב) [דבשוי' אנפשי'] חד"א לא מהני מיגו דאפי' עדים לא מהני לכמה פוסקים ראשונים וגם דליכא מיגו טוב כ"כ אך כ"ז לפני הב"ד לא הי' המיגו מהני והימנוהו מטעם אמתלא אבל בפני העולם לא יהי' שום חשד עליו כי יסברו שהמקדש מת או גירשה וז"ב

גם מה שהקשה מעכ"ת על הב"ח ז"ל דהאיך נסקלת על חזקה זו יעוין במהרי"ק ז"ל ובש"ש להקצות ז"ל שהאריכו דבאמת אינה נסקלת על חזקה זו וגם כי י"ל כיון שקיבלה התראה אינה יכולה לחזור וכמ"ש הפ"י ז"ל בגיטין בסוגי' דנכתב ביום ומה שנתקשה מעלתו בדברי הרמב"ם ז"ל [פ"ב מהא"ב] דלמה אין נאמן ע"א לתרומה יעוין בב"ש [סי' ג' סק"ב וסק"ז] דהטעם הוא משום יוחסין אולם בספר קרית ספר להמבי"ט ז"ל ראיתי שכ' דצריך מה"ת שני עדים לתרומה ולפענ"ד נראה כן מהש"ס דאם נימא דזה הוי רק מעלין ליוחסין אבל מה"ת נאמן ע"א דהנה דבר שבערוה ודאי לא הוי (א"כ) [אי' כהונה] ויעיין בנ"ב [מה"ק אה"ע סי' י"א ונ"ה] מה שהאריך לענין איסורי לאוין דלא מקרי דבר שבערוה אבל א"כ לכ"ע לא מקרי דבר שבערוה וא"כ אם נימא דמה"ת ע"א נאמן ולא הוי רק כשאר איסורים א"כ גם להיפוך נמי הוי מהימן ע"א רק שלא הי' ע"א נאמן משום שמוחזק וכמו שאין ע"א נאמן לאסור דבר שעומד בחזקת היתר אבל לא הוי דבר זה רק כשארי איסורים א"כ זה ודאי פשוט דבדבר איסור לא שייך הזמה גם בדבר שאין ע"א נאמן דבדבר איסור אינו משום עדות רק בירור הדבר. והקצה"ח והנ"מ האריכו בזו וא"כ קשה מתני' דריש מכות מעידין אנו באיש פלוני שהוא ב"ג לוקה וא"א יעשה זה ב"ג תחתיו ואי ס"ד דזה הוי דבר איסור אינו בגדר הזמה א"ו כדעת המבי"ט ז"ל דמה"ת אין ע"א נאמן לכהונה

ומה שרצה כ"ת לומר ולחלק בדבר שנאמן מחמת עדות או שנאמן בתורת בע"ד או מטעם [שוי' אנפשי'] חד"א הנה האחרונים הלכו בדרך הזה הח"ד וגם אני בימי חורפי הארכתי בזה בתשובה אחת אולם כעת לא ידעתי שום חילוק ואין לי ספר לעיין: סימן י

שאלה בכהן אחד שנשא גרושה ואמר שאינו כהן ומעשה שהיה כך הי' שאמו נתעברה בזנות ונגבה עדות במקום מולדתו שכן הוא שלא ניכר אביו מי הוא ומה שהכשירהו לבא בקהל אולי משום שלא הי' לו שום חשש ממזר דלא הי' שום ממזר או פסול לו דאז כשר כמבואר בב"ש ז"ל אך לא אמרה אז האם שבנה מכהן ואמר עתה זה שנשא הגרושה שבאמת אינו כהן ורק שאמו אמרה לו ועכשיו נתברר לו שהוא שתוקי אינו בגדר כהונה כלל זה טעם אחד שאמר שוב אמר שתינוקות בבית רבו אמרו לו שהוא כהן לכך החזיק עצמו לכהונה בסברו שאביו הי' כהן אבל עתה שנתברר לו שהוא שתוקי אינו כהן כלל ומותר בגרושה. זה תורף השאלה

תשובה מקודם נחקור אם האם נאמנת לומר שהוא כהן הנה בכתובות (דף י"ג ע"ב) איתא וז"ל הגמרא איתיבי' ר"א לר"י בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי מאי לאו שתוקי ופסול לא שתוקי וכשר ומי איכא שתוקי כשר אין כדשמואל דאמ' שמואל עשרה כהנים עומדים ופירש א' מהם ובעל הולד שתוקי מאי שתוקי אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו פשיטא ומי ידעינן אבוה מנו אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו עכל"ה אלמא משמע דהאם נאמנת שהוא כהן ורק משתיקין אותו מדין כהונה מחמת והיתה לו ולז"א והוא רק מדרבנן כמ"ש התוס' שם משמע מזה דמה"ת נאמנת האם לומר שהוא כהן וא"כ להחמיר בודאי נאמנת האם לומר שהוא כהן אך בשיטה מקובצת כתב שם וז"ל ואי הכי קשיא טובא למ"ל למימר הולד שתוקי פשיטא דמשתקין אותו מדין כהונה דאם אין מאמינים אותה שלא נבעלה לפסול משום חזקת כשרות דידה אטו נאמינה שנבעלה לכהן ובתה תאכל בתרומה ובנה יעבוד עבודה הא ודאי זו אינה תורה ולא מסתבר למימר כלל דמה ענין חזקת כשרות דידה שלא נבעלה לפסול לה לומר שנבעלה לכהן גמור וי"ל בדוחק דלר' יוחנן כי קתני עדות אשה בבתה הולד שתוקי כגון דידעינן בודאי שהולד כהן כגון ההוא דשמואל עשרה כהנים עומדים פירש א' מהם כו' כדלקמן עכ"ל אלמא דהא ודאי פשיטא דאין האם נאמנת לומר שהוא כהן רק דאיירי בעשרה כהנים ואפי' להרשב"א ז"ל [שם בש"מ] שמתרץ דהברייתא מיירי כפשטא אפילו לא ידעינן מי הבועל מ"מ נראה דאינה נאמנת לומר שהוא כהן רק שהוא כשר משום חזקת האם אבל לא מטעם נאמנות אבל להעיד שהוא כהן אין האם נאמנת דהא אפילו האב אינו נאמן לומר בני זה כהן הוא רק מטעם מיגו דבידו להאכילו בתרומה [כמבואר בכתובות כ"ה ב'] אבל בלא"ה אפילו אביו אינו נאמן אך באמת קשה למה לא יהי' נאמן האב או האם כיון דקיי"ל בספק ע"א נאמן באיסורין והכא לא הוי דבר שבערוה וכן הקשה הב"ש ז"ל כיוצא בזה על הר"נ ז"ל יעוין [באה"ע] בסי' ד' סעיף ל"ה. ובאמת נראה דמה"ת נאמן כע"א בכל התורה ואין חילוק בין אשה ובין קרוב בכל אופנים ע"א נאמן באיסורין וכמ"ש הפ"י ז"ל ומ"ש הפ"י ז"ל במשנה בכתובות דמש"ה אינה נאמנת לומר כהן הוא משום נגד הרוב דרוב אינם כהנים י"ל דזה ליתא דהא הוי רק גילוי מילתא ונאמן ע"א דלדידי' אין רוב כלל וראי' נראה ממקולין דנאמן לומר בשר כשר אפילו באתחזק טריפה במקולין ואפי' רוב טריפה נאמן אדם לומר חתיכה זו כשרה דאינו רק גילוי [מילתא] בעלמא והא ראי' דמה"ת לא הוי זה כמעיד נגד הרוב דא"כ אמאי נאמנת להכשיר הולד באומרת מאיש פ' וכהן הוא הא נגד הרוב אינה נאמנת והל"ל דדברי' נגד הרוב כמאן דלתניהו וישאר הולד שתוקי א"ו זה אינו נגד הרוב כלל דהוי רק גילוי מילתא בעלמא וכן באמת אמרינן [בקדושין ע"ג ב'] בסוגי' דנאמנת החיה לומר גבי ד' נשים שילדו זה כהן ואמאי הלא הוי נגד הרוב דרוב אינם כהנים