דברי חיים חלק א צה

קטן. ולכן נ"ל דס"ל להירושלמי באמת דלגבי חששא דלמא לא קבל מיני' אוקמינן אחשע"ש ורק אהך דלמא לא ממטי מיני' אמר ר' לעזור וצריך לעמוד עמו כמו שמתרץ בש"ס דידן וע"ז שפיר מקשה דר"א אדר"א דתמן אמר שא"צ לעמוד עם השליח גבי מעשר אלמא דחזקה גמורה היא א"כ הכא דאמר לגדול לקבלו הימנו א"כ מסתמא עושה שליחותו לקבלו ממנו או שהי' מודיע שלא קיבל מהם דחשע"ש וניהו די"ל דהיכי דאין הדבר בידו לגמרי וגם המכשול לא יבא ע"י אינו ברור שע"ש עכ"פ מס' לא נפיק והוה בעירוב סד"ר ולקולא ולמ"ל עומד ורואהו וע"ז מתרץ רחב"א דבקטן הוי כמו אבידה לדעת ולא שליחות באמר לאחר לקבלו הימנו מיד הקטן ור"א בשם ר"ח מתרץ באומר אני אעשר והיינו דס"ל החשע"ש אינו שליחות בדאו' רק באומר השליח אני אעשר ומש"ה בעירוב הגם שהוא מדרבנן מ"מ בכה"ג שאינו בידו לא מקילינן דליכא שום ס' כלל דמה"ת נימא שקיבל ממנו והגם אם הגדול קיבל אין החשע"ש רק מדרבנן והיכי שהיא [ביד] אחרים אין ס' כלל והוי ס' הינוח דס' לחומרא ולפע"ד ז"ב. עכ"פ נמצא למדין דבדרבנן סמכי' אחשע"ש ורק בדבר שאינו בידו אפי' בדרבנן לא סמכי' (לראב"ח) [לרחב"א] וגם בש"ס דילן כוותי' ס"ל וא"כ יפה כתב הנוב"י [בקמא חלק אה"ע סי' ב' שלא] לסמוך אחשע"ש [וכאן נמי אין בידו דדלמא לא קיבלה האשה ע"י איזה סיבה] ובלא"ה יש כאן ריעותא משום שהבטיחה לו האשה מעות ודלמא לא ה"ל מעות ומיאן השליח ליתן לה הגט עדי שתשלם לו שכרו וכאשר כן אירע לי פה בימי חורפי שהעזתי פני נגד הנוב"י ובד"צ שהי' עמי הסכימו עמי עפ"י איזה ראיות מוכרחות לפסוק שלא כהנוב"י והתרנו לו ליקח אשה אחרת ורק אעפי"כ נקף לבי בקרבי ואף שהי' רחוק מאד מקהלתינו ובמדינת רוסיא כתבתי לגיסי מהר"מ ז"ל שהי' קרוב לאותו עיר וחקר ודרש מבד"צ דשם ע"י מכתבים ונתברר הדבר שהשליח לא רצה ליתן לה הגט עדי תשלם לו שכרו א' רוביל ותיכף שלח גיסי המעות ונמסר הגט כאשר נשלח מכאן לבד"צ דשם. ואמרתי כמה גדולים דברי חז"ל ואין בדברינו ובסברתינו לדחות גדולי הדור שלפנינו וכן בכאן יש לחוש ממש דלמא לא הי' להאשה מעות לשלם כאשר הבטיחה ולא מסר לה הגט ולפ"ד שע"ז לא שייך סברת הריש שחייש לקלקול חבירו כי הוא נוגע ממש וגם לא ידעתי אם מוטל עליו לחוש בספק דרבנן להפסיד ממונא ודלמא אית לה מעות ורוצית לעשקו שכירתו ומש"ה מחזיק בגט עדי תשלם לו ואי שיתבענה לדין לא ניחא לי' לבא בדין ובקל י"ל דבכה"ג ל"ש חשע"ש ואם הוא דאורייתא בודאי ל"ש לומר חשע"ש אך גם אם הוא דרבנן הרבה יש לפקפק בכה"ג כנלע"ד. והנה באמת הי' מקום לומר דכאן הוי כאומר אני אעשר דהשליח בא לבעל לומר שאשתו אמרה לו הבא לי גיטי ובכה"ג לפי סברת הירושלמי אפי' בדבר שאב"י אמרינן שע"ש כפי מה שבארתי לעיל אך כ"ז צ"ע מאד ועתה אבא להשתעשע באמרותיך היקרים. הנה מריש קשיא לן דמנ"ל לר"נ להקל באיסור דרבנן דלמא לא אלים להשליח איסור דרבנן והבאת דברי רש"י ז"ל [דאי נמי עבד לא חמור אי'] ובמכת"ה הלא התוס' כתבו סברתם לר"ש אבל ר"נ ס"ל דהך חשע"ש אינו חזקה כלל ורק בדרבנן היינו דל"ל עיקר בתורה סמכינן אכ"ד כמו שסמכינן אמסל"ת בסברא בעלמא שמצינו כמה פעמים שרז"ל הקילו בדרבנן בסברא כ"ד. אך בדבר שיש לו עיקר מה"ת לא הקילו וזה כוונת רש"י ז"ל הנ"ל היינו דאין לו עיקר מה"ת וליישב קו' התוס' לקמן [ד"ה תאינים] וק"ל

גם מה שרצית לומר דסברת ר"נ דחזקה קמייתא אלימתא ולכן אפי' בדרבנן לא מקילינן הנה כבר הראיתיך דעת רוב פוסקים דסד"ר לקולא אפי' במקום חזקה גם מבואר ברש"י ותוס' דחזקת תחום ביתו הוה חזקה ממש כמבואר בדף ל"ו וגם באים החזקות ביחד. דהנה סוף היום קונה עירוב ואז ממילא ישנו שני החזקות יחד חזקת השליח וחזקת תחום ביתו דאז שעת הקנין ושפיר באים ביחד דקודם סוף היום אינו חזקה כלל שע"ש כמבואר במ"ל הנ"ל וא"כ באים ב' חזקות יחד גם מה שרצית לומר בשביל חזקת איסור לתרום שלא מן המוקף תמוה טובא עליך הלא הקו' אזלא אם לא הי' האיסור וא"כ נפל כל בנינך בזה והבן. גם זאת בבירור בחזקה נגד חזקה בדרבנן לכ"ע לקולא וכדרבא שם בדף ל"ו. גם מה שנסתפקת כיון דכבר התחיל לקבל הגט מיד הבעל התחיל המעשה ובכה"ג אפי' לר"נ אמרינן שע"ש לא ידעתי איך נקרא דבר זה התחלת המעשה במה שקיבל גט (מהאשה) [מהבעל] דאכתי לא עביד מידי בהגירושין ולא איתרע כלל החזקת א"א לולי הסברא דשע"ש לטעמיך מה פריך הגמ' מחדש דמותר לרחוקים הלא בודאי ידוע לכל שהב"ד קנו התבואה ובודאי קנו מקדם אצל מפסק סלתות ואי דלמא לא יהי' בנמצא חדש להקריב א"כ לר"ש קשי' דדבר שאב"י ל"א שע"ש א"ו דדבר שצריך לרביה ל"ש שלא ימצא וא"כ נימא הואיל וכבר התחילו הוי כמעשה וגם גבי קינים התחילו הנבאים לעשות מעשה כמבואר בשקלים האיך היו הפתקים וא"כ לא מקשה ר"ש מידי א"ו ס"ל בכל גוונא חשע"ש אינו חזקה כלל ואפי' בדבר דלית חזקת איסור כלל (א"כ) [ל"מ] בדאו' אפי' התחיל באיזה התעסקות. ואני הארכתי בתשו' עפ"י דברי רש"י גבי דבר שראינו שעשה השליח מעשה כעין גט להאשה או קידושין רק לא ידענו תוכן הדבר אמרינן מסתמא כיון שעשה המעשה הי' כאשר נשלח אבל אם לא ראינו שעשה שליחתו כלל לר"נ ל"א שע"ש וז"ב. ולזה דבריך בתירוץ הטור נעלמה ממנו. ובלא"ה דברי המ"ל בהבנת דברי הר"י והרא"ש המה תמוהים לכאורה ולפענ"ד שניהם לדבר א' נתכוונו ולכן לא רציתי להאריך בזה. ומה שהבאת דברי התומי' [סי' צ"א סק"ג] הנה באמת נפלאו דבריו בעיני ולא יכולתי להלום כל דבריו דמאי הקשה [שם] שיהי' השליח נאמן להעיד מטעם שע"ש [ולמה פסקי' במקדש בכסף ע"י ב' עדים דל"ה קידושין דאור' מטעם דהוו נוגעים יע"ש עכ"ה] הלא מ"מ הוא צריך לומר שע"ש כדי לפטור מממון ואיך יהי' נוגע כשר לעדות ואי דיהא עד מטעם חזקה שע"ש יהא פטור א"כ אינו בגדר עדות דנאמן מצד עצמו כמבואר לכל מעיין ומה שהקשית עליו מדברי המרדכי [פ' התקבל שהק' באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דהא הוי נוגע ותי' דבאינו מכחישו אמרי' שע"ש וא"כ ל"ק ק' התומים דכיון אם הפועלים מכחישים אותו באמת א"נ עכ"ה] זה אינו קושי' דהתומים הוכיח מזה דינו כיון דחזינן דלא אלמי חזקה דשע"ש והוה נוגע היכי דמכחשי וא"כ אין מוציאין ממון בחזקה זו דאי הוה חזקה אלימתא א"כ אפי' במקום הכחשה ונוגע נאמן וז"ב. ומה שכתבת לתרץ דברי הרמב"ן ולהצילו מקו' הר"נ ז"ל שהנשים הכחישו השליח והוי נוגע וזה תימה מה נוגע הוא הא יכול לומר שקידש לאחרת ואין עליו קצת נגיעה וא"כ שפיר אתחזק דבש"ע ודו"ק. ומה שפלפלת בענין קן שפרחה הדברים ארוכים. וגם בעניני ס"ס קל להבין הדברים ובודאי דיש מקום לסמוך להיתר אך אני איני מהמתירים ותוהא אני על שהתרתי פעם אחת וה' הטוב יכפר בעדי: סימן ז

מכתבו הגיעני ומחמת גודל טרדותי לא השבתי עד עתה והנני להודיע שמחמת צוואת הרב הקדוש החסיד מהר"י אין לחוש בזה כי הרבה ספיקות באמת בכלל דברי הצוואה אם הוא לזרעו דווקא אך בזה שרוב העולם נזהרים הנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם אך בזה שישא בת דודו כבר דשו בי' רבים ועל זה נאמר בא וראה האיך העולם נוהג ולכן אין שום חשש לפע"ד והי' שלום וברכה כנפש מחו' דבש"ת יום ג' שמות תרט"ז לפ"ק צאנז: סימן ח לה"ה המופלג כו' מ' יצחק גרויס נ"י באונסדארף

מכתבו הגיעני והנה לפלפל בזה הוא למותר כי איך בדבר שאין לנו שום ידיעה והוא מדברים הנסתרים ובמחכ"ת הגאונים בתראי שהחלו לפלפל בכוונת רבינו יודא החסיד ז"ל וכי נשכיל בדבר שאין מבוא לשכלנו להשיג אולם גם לסכל ח"ו דעת רבינו אדון החסידים ג"כ ח"ו כי ידוע רבינו יהודא החסיד הי' רבו של הסמ"ג ואור זרוע אשר כל תורתינו ומנהגנו בארץ אשכנז וצרפת נמשכים אחריהם ולכן בודאי יפה שיחתן מתורתן של בנים האחרונים ושרי לי' מארי' לנב"י [מה"ת סי' ע"ט] שהרחיב בלשונו נגד ר"י החסיד רבן של גולת אריאל ארץ או"צ. אך באמת אין להקשות מדברי הגמרא עליו כי הלא ידוע לנו בכמות זה שאמרו מתחלה מצוה יבום קודם ואח"כ שראו שאין הדור מכוונים לשם מצוה חזרו לומר מצות חליצה קודם כמו כן יוכל להיות שבכמות אלה הזווגים אם הי' החיתון לש"ש כמו בדורות הראשונים לא ידעו שומרי מצוה דבר רע ומש"ה לא נזהרו חכמי התלמוד ואדרבא צוו לישא בת אחותו והחסיד ראה שהדורות אין מכוונין יפה לש"ש והעלה לפי גודל חכמתו מה שיוקפד בעניני הזווג ובודאי אין בחכמי האחרונים